בשנת 2017 נפסקה הלכה בהרכב מורחב של שבעה שופטים בביהמ"ש העליון שזכתה לשם "בע"מ 919/15" – הלכה זו קבעה מחדש את חלוקת הנטל ההורי בין הורים פרודים או גרושים, באשר למימון צרכי ילדיהם הקטינים, מזונות במילים פשוטות.
ההלכה המשפטית שנקבעה יצרה, בן השאר, זיקה בין חלוקת הזמן בו שוהים ילדים עם הוריהם לבין חיוב ההורים בדמי המזונות.
במקביל לפסיקה הנ"ל התחוללה בשטח מהפכה נוספת, סוג של אקטביזם שיפוטי אשר מקורו בפסיקת בתי המשפט (לענייני משפחה והמחוזי בעיקר) לפיה "משמורת משותפת", חלוקת זמן שוויונית או קרובה לכך, היא הנורמה המועדפת והיא ברירת המחדל, עד כדי שכיום מי שעותר לקבוע קביעות שונות מהאמור – עליו נטל ההוכחה
חלוקת הזמן השווה בין שני הורים נבעה מצרוף של כמה סיבות: הראשונה, מאבק ציבורי של ארגוני גברים שמחו על קיפוח ואי השוויון הן בנושא המזונות והן בנושא המשמורת. השניה, דו"ח "ועדת שניט" והדיון הציבורי שעורר, כולל בכנסת, בדבר ביטול חזקת הגיל הרך והצורך בשוויון הורי. השלישי, שינויים חברתיים בתא המשפחתי, מעורבות גדולה יותר של אבות, בחלק משכבות האוכלוסייה, בגידול ילדיהם וכן ויציאת יותר ויותר אימהות לעבודות ולקריירה מקצועית משל עצמן. חמישית, ריבוי הגירושין והצורך בחלוקת הנטל בין ההורים בטיפול בילדים ואחרונה ואולי לא פחות חשובה מכולן, ההלכה בבע"מ 919/15 הקושרת בין חובת מזונות של אבות לבין זמני השהות של הילדים.
ישראל צעדה, באיחור אלגנטי (כמו תמיד) אחרי מגמה עולמית של שינוי משפטי בסוגיית המשמורת המשותפת ואנו נמצאים בימים אלה, עמוק בתוך תפיסת עולם לפיה משמורת משותפת משקפת את טובת הילד. אנו עדים להפחתה בהתחקות אחר טיב ההורות והמסוגלות לספק לילד את צרכיו והסתפקות בהורות שהיא GOOD ENOUGH כדי להצדיק את המשמורת המשותפת.
יתרה מזאת, גם המומחים המקצועיים שבתי המשפט ממנים (עובדים סוציאליים ופסיכולוגים) "התיישרו" לפי אותה מגמה וישנה הרגשה שהם מבססים את ההסתכלות המקצועית על טובת הילד, על הציפיות שנדמה להם שהעולם המשפטי מצפה מהם, ולא להיפך, כפי שהיה בעבר.
מעניין לציין כי בחו"ל יש קולות המעוררים מחשבה שנייה בנוגע לקדושת השיוויון ההורי, ואם להתנבא, מחשבות אלה תגענה גם לכאן בעתיד הקרוב.
בדין וחשבון שהוגש לעצרת האמות המאוחדות באפריל 2023, דווח כי אוסטרליה הודיעה שתבטל את החזקה של זמני הורות שווים כמשקפת טובת ילד מפני שהיא מוליכה את הצדדים והערכאה המבררת להתפשרות על טובת הילד ורווחתו – על חשבון בירור והבטחת טובתו העניינית. אוסטרליה דיווחה כי תחליף את "חזקת" השוויון ההורי בדרישה לעמוד בקריטריונים ברורים כמו: העדפה של ההורה שאינו פוגעני ומבטיח את בטחונו (במובן הרחב) של הילד, השקפתו של הילד שהגיע לגיל בו יש להתחשב בהשקפתו, צרכיו הספציפיים של כל ילד, הבטחת שמירת הקשר עם הדמויות המרכזיות בחייו של הילד ובעיקר הוריו ומשפחתו המשמעותית, שמירה על הילד ורווחתו, וכן מסוגלותו, התאמתו והמוטיבציה של כל הורה לספק את צרכי הילד.
ההלכה של בית המשפט העליון בבע"מ 919/15 שקשר בין זמני שהות וחובת המזונות היא ללא ספק אחת המוטיבציות הבולטות לריבוי התביעות למשמורת משותפת.
עד לאותה פסיקה משנת 2017, כמעט ולא היה הבדל בין מזונות קטינים ששילמו אבות אשר ילדיהם היו עמם זמנים נרחבים (לרבות לינות באמצע השבוע), לבין אבות ששהו עם ילדיהם זמנים מצומצמים.
לעיתים רחוקות פסקו בתי המשפט באופן בו עשו "הנחה" כלשהי לאבות שנטלו חלק גדול יותר בגידול ושהות עם ילדיהם.
בית המשפט קבע שזמני הורות שוויונים מהווים למעשה נטל כלכלי דומה על שני ההורים ומשכך, מגיל 6 ואילך, ככלל, אין יותר חובה אבסולוטית על אבות לזון את ילדיהם, אלא שנטל המזונות יקבע לפי מספר פרמטרים, העיקריים שבהם הם פערי השכר הפנוי של הצדדים וחלוקת זמני השהות.
בית המשפט העליון לא פירט את הכללים המעשיים ליישום סוגיית חלוקת הנטל.
אחת משופטי ההרכב, השופטת דפנה ברק ארז העירה בנוגע לכך כי ישנו צורך בכלים מעשיים כמו "הורה מרכז" שיהא אחראי לביצוע התשלומים, לבל תפגע טובת הילדים.
החתירה ל"שוויון" – במשמורת, בנטל ובמזונות יצרה מספר תוצאות וקשיים: חוסר וודאות וחוסר אחידות, הבדלים ביישום ההלכה בין שופטים ובוודאי ובין בתי דין אזרחיים לדתיים הפוסקים לפי הכללים הדתיים, הגברה של מחלוקות בתיקי "משמורת" או חלוקת זמני שהות, כאשר חלק לא מבוטל מהאבות לוקח בחשבון שעם זמני שהות נרחבים יבוא בהכרח סכום נמוך יותר של מזונות, אם בכלל, ואפילו בעקיפין שימוש נרחב מדי בטענת הניכור ההורי כדי להשיג זמני שהות רחבים יותר המשרתים מטרה של הפחתה במזונות.
את המחיר משלמים ילדים. תחת החתירה לקידום הזכות לשוויון מגדרי בין הורים אנו עדים למצבים לא פשוטים בהם ילדים לא רק נעים באופן תמידי בין בית לבית אלא גם נמצאים במצב בו מזונותיהם וצרכיהם אינם מסופקים כפי שנדרש.
הדבר נובע הן כתוצאה מכך שבכל בית יש סגנון שונה של סיפוק צרכי הילדים, הן משום שכל הורה "סומך" על ההורה האחר שהוא זה שיוציא את ההוצאה הנדרשת על הילד והן משום שאם בעבר נדרשה לפי הפסיקה מידה גבוהה של תאום, שיתוף פעולה ויחסים טובים בין הורים גרושים, הרי שכיום נעלמו כמעט כליל דרישות אלה כתנאים מוקדמים לחלוקת הילד בין שני בתים.
ככלל, טובת הילד ורווחתו נדחקת הצידה כאשר מגיעם לנושאים בעלי אופי כלכלי. טובת הקטינים אינה פקטור ממשי בסוגיות כמו פירוק הבית, הרכוש ואיזון המשאבים.
בעניין זה שונה המצב במדינות אחרות ולמשל באנגליה מהווה קורת הגג של ילדים, פקטור מהותי באופן חלוקת הרכוש בין בני הזוג.
אנו סבורים כי כדאי להקדיש מחשבה נוספת לכללים שנקבעו, או לכל הפחות, לקבוע בצידה מנגנון מעשי לחלוקת האחריות ההורית בעניינים כספיים.
דרושה חשיבה כיצד להתמודד עם תופעות ש"נולדו" בעקבות פסק הדין: מניעת מאבקי משמורת משותפת פיקטיביים שנועדו לחמוק מנטל כספי וכן היצמדות לסכומי עבר כסכומי בסיס שעתה מופחתים לסכומים החושפים ילדים לחרפת רעב, במקום לבוא ולומר שכאשר ישנם שני בתים, כל המבנה החלוקתי של צרכי הילדים משתנה לחלוטין. פסיקת מזונות בסכומים של מאות שקלים לחודש, (ביוקר המחיה הקיים בישראל) וללא מנגנון מעשי המבטיח חלוקת "צרכים שאינם תלויי שהות", רחבים ובטוחים לילד, הם, הלכה למעשה, פגיעה בילדים. נדרשת גם בדיקה מקצועית, אולי בסיוע המוסד לביטוח לאומי והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מה הם הוצאותיהם הראליות של ילדים להורים גרושים אשר מצויים במסגרת של חלוקת זמנים נרחבת בין ההורים בשני בתים, לרבות תשלומי שכר דירה ומשכנתא.
לדעתנו יש מקום להקמת פורום מקצועי שישים את טובת הילד במרכז בכל מה שנוגע בעניינים הכלכליים הנובעים מגירושין ופרידה – גם בתחום הרכושי וגם בתחום המזונות.
מאת עורך דין שמואל מורן, משרד עורכי דין - שמואל מורן ועורך דין איתן שלו סולקין, משרד עורכי דין איתן שלו סולקין
****
כתבה שיווקית, נערכה ע"י מערכת Duns100