הסיפור אודות העוברית, אשר הוחדרה בטעות לרחמה של מי שלא היתה אמה הביולוגית, הדהים מדינה שלמה.
העובדה שהאם אשר נשאה ברחמה את הילדה וילדה אותה, היא לא אמה הביולוגית, נודעה להורים באקראי, כתוצאה מבדיקה שערכו בשל מום שנתגלה בליבה של הילדה. מאז נערכו ניסיונות רבים למצוא מיהם הוריה הגנטיים של הילדה. בספטמבר 2023, נתקבלו תוצאות הבדיקה הגנטית ונמצאו ההורים הגנטיים של הילדה. ההורים הגנטיים ביקשו לגדל את הילדה והחל מאבק משפטי בין שני זוגות ההורים. הילדה אשר נולדה בשנת 2022, היא בת למעלה משנתיים והיא גדלה אצל האם אשר ילדה אותה ואצל האב- בן זוגה.
במהלך המאבק המשפטי בין ההורים, ניתן תסקיר סעד וניתנה חוו"ד של פסיכולוג, אשר מסקנותיהם היו מנוגדות. רשויות הרווחה המליצו על כך שהילדה תישאר אצל הוריה המגדלים והאם שילדה אותה. הפסיכולוג המליץ, כי הילדה תעבור לגדול אצל הוריה הגנטיים. שני הגורמים המליצו על כך שהילדה תשמור על קשר גם עם ההורים שאצלם היא לא תגדל.
שופט ביהמ"ש לענייני משפחה אליאס, אימץ את חוות דעתו של הפסיכולוג וקבע בפסק דינו, כי על האם היולדת והמגדלת, להעביר את הילדה להורים הגנטיים ותשמר לה ולאב הזכות לפגוש את בתם, לעיתים לא מזומנות. האם היולדת והמגדלת ובן זוגה הגישו ערעור על כך לביהמ"ש המחוזי.
השופט אליאס הדגיש, כי מקרה כזה טרם נדון בפסיקה במדינת ישראל. במאמרנו זה, כתבה כל אחת מאיתנו את עמדתה המנומקת, באשר עמדותינו מנוגדות. עו"ד פינקלשטיין מסכימה עם פסיקתו של השופט אליאס.
אימוץ חוות דעת הפסיכולוג ע"י השופט אליאס, נבעה מראייה הצופה את פניי עתיד הילדה, האופן שבו יתנהלו חייה והנרטיב לאורו היא תגדל. לדידו של בית המשפט, טובת הילדה היא לגדול אצל הוריה הגנטיים, כך שבבוא העת, היא תלמד, כי בשל טעות שנפלה, היא חיה בשנותיה הראשונות אצל אנשים טובים אחרים, אשר גידלו אותה באהבה ולאחר מכן ולבקשת הוריה הגנטיים, תוקנה הטעות והיא הועברה לגדול אצלם. בית המשפט העדיף זאת, על פני האלטרנטיבה, בה הילדה תלמד כי ההורים עמם היא גדלה אינם הוריה הגנטיים, ואותו זוג עמם היא נפגשת לעיתים, הם הוריה הגנטיים, אשר מיד עם היוודע הטעות ביקשו שתעבור לגדול אצלם אולם לא נענו, מה שעלול להביא את הילדה לקונפליקט קשה מול הוריה המגדלים.
טובת הילדה היא עמוד האש לאורו צריכות להינתן החלטות ופסקי דין, בכל הנוגע לילדים ולהוריהם. אלא שיש לבחון את טובת הילדה, לא רק בנקודת הזמן הנוכחית, אלא תוך הסתכלות צופה פני עתיד, כאשר הילדה הופכת מאדם קטן לאדם גדול. המלצות המומחה, צופות את הקונפליקט, בו עלולה להימצא הילדה מול הוריה המגדלים, לו תגדל אצלם. לכשתשמע את קורות חייה ואת השתלשלות העניינים, בגינה לא גדלה אצל הוריה הגנטיים, היא עלולה לחוש טינה כלפי הוריה המגדלים ולנטור להם, על כך שמנעו ממנה לגדול אצל הוריה הגנטיים. זאת ועוד, כפי שעלה מחוות דעת המומחה, אם הילדה תגדל אצל הוריה המגדלים, הם תמיד ירגישו מאוימים מההורים הגנטיים, באופן שיקשה עליהם להכיל את הקשר בין ילדה לבין הוריה המגדלים. תחושות אלו, עלולות לחלחל לילדה, אשר תגדל בתחושה על פיה, עליה להתכחש להוריה הגנטיים והדבר יכביד על נפשה. הילדה סובלת מבעיות רפואיות לבביות. אם הילדה תועמס ברגשות אשמה, היא תחווה קונפליקט נאמנויות קשה, תוך שהיא צוברת כעסים סמויים או גלויים כלפי הוריה המגדלים. כל אלו, בוודאי לא יטיבו עם מצבה הבריאותי לטווח הרחוק ואף לא לטווח הקצר. זאת ועוד, תחושת חוסר הביטחון של ההורים המגדלים בקשר עם הילדה ותחושת האיום התמידית, עלולים בסופו של דבר להשפיע גם על מערכת היחסים ביניהם, מה שעלול להוות קרקע פוריה נוספת לפגיעה בילדה.
עו"ד גיל לא מסכימה עם פסיקתו של השופט אליאס. היא מאמינה, כי טובת הילדה היא לגדול אצל האם שילדה אותה וההורים שמגדלים אותה, כפי שהמליצו רשויות הרווחה. ההתקשרות שהילדה יצרה עם אמה יולדתה, אשר מגדלת אותה ועם האב שמגדל אותה היא קריטית עבורה ומשמעותית ביותר על מנת שהילדה תגדל כאדם בריא בנפשו.
במאמרם של שני הפסיכולוגים המומחים בתחום התפתחות הילד, פרופ' אבי שגיא שוורץ ופרופ' תרצה יואלס: "אבא אמא ומה אתי? אני זקוק לשניכם : עובדות, מיתוסים ותקוות בהסדרי הורות במקרים של גירושין" שפורסם ב"דין ודברים", התייחסו המומחים לתאוריית ההתקשרות וכתבו כי:" בבסיס תאוריית ההתקשרות עומדת התובנה שלכל ילד נטייה מולדת ואוניברסלית להתקשר אל כל מי שזמין לו בכל עת ושדואג לצרכיו הבסיסיים....קשר רגשי נמשך בין הילד למטפל. קשר רגשי זה, מתפתח במשך שנת החיים הראשונה וממשיך להתפתח ולהתגבש במשך תקופת הפעוטות, הילדות ואף מעבר לזה....הילד זקוק לקשר מתמיד עם שני הוריו ופגיעה בקשר זה עשויה להפכו לילד בסיכון. ככל שהקשר עם אחד מן ההורים משתבש מוקדם יותר בחייו של הילד, כך דרגת הסיכון גבוהה יותר. לפיכך לילד יש צורך בשני הוריו ומכוח עיקרון העל של טובת הילד, יש לו זכות לקשר עם שניהם".
טובת הילד היא עקרון על במדינת ישראל. בתי המשפט העוסקים בנושא זה, פוסקים מהי טובת הילד לפי תפיסת עולמם. אך תאוריית ההתקשרות, קובעת על סמך ניסויים וניסיון ארוך שנים של מיטב הפסיכולוגים בתחום התפתחות הילד, כי פגיעה בקשר עם ההורים אצלם גדלה הילדה הן ברחם ובהמשך מיום לידתה, הורים עמם היא יצרה את ההתקשרות הראשונית והחשובה ביותר, עלולה לגרום לילדה נזק חמור ביותר. עם כל האמפתיה להורים להם יש קשר גנטי עם הילדה, טובת הילדה ודאגה לכך שהיא לא תפגע מניתוק הקשר עם ההורים המגדלים, היא החשובה ביותר. זאת, גם אם היא לא עולה בקנה אחד עם טובת ההורים הגנטיים. לתפיסתה של עו"ד גיל, על הילדה לגדול אצל האם היולדת וההורים המגדלים, אך לשמור על קשר קרוב של יומיים בשבוע לכל הפחות, עם ההורים הגנטיים ולגדול גם אצלם, כדי שתכיר את משפחתה הגנטית ובכך תקטן הפגיעה בה למינימום.
ניתן לתפיסת עו"ד גיל, גם להזכיר לעניין טובת הילד, את פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בתל אביב, אשר עסק בהורות משולשת, אשר אף היא לא מוכרת בחוק הישראלי. במקרה זה, חתמו שלושה צדדים על הסכם, על פיו שלושתם ייקחו חלק בגידול הילדים. מדובר היה בתורמת הביציות, ביולדת ובתורם הזרע. זאת, כאשר תורמת הביציות והיולדת היו בנות זוג. לפי חוק תרומת ביציות, אין קשר משפטי בין תורמת הביצית לבין הילד שנולד והילד הוא בנה של האישה הנתרמת בלבד. יש לציין, כי במקרה בו עוסק מאמר זה, אין תורמת ביצית כלל. זאת ועוד, הדין הישראלי אינו מכיר בהורות משפטית משולשת והתאים המשפחתיים שבהם הוא עוסק מורכבים משני הורים לכל היותר. עוד קבע ביהמ"ש (לדוגמה : השופט מינץ והשופט מזוז) כי: "הורות הסכמית אינה מוכרת כלל בדין, וכינון יחסי הורות אינו עניין להסכמה גרידא בין הצדדים". למרות האמור לעיל ומאחר שתורמת הביצית שהיתה בת זוגה של היולדת גידלה את הילדים, הם אהבו אותה וראו בה אימם לכל דבר ועניין, ניתן פס"ד יצירתי. משום טובת הילדים וכן, תוך כיבוד ההסכם שנחתם בין הצדדים, קבע ביהמ"ש המחוזי, כי תורמת הביציות אמנם לא תוכר כאם, אבל יהיו לה זמני שהות ואפשרות להחליט בעניין הילדים, כפי שנקבע בהסכם שנחתם בין שלושת הצדדים. משמע: טובת הילדים עמדה לנגד עיני ביהמ"ש והם בחרו בה מעל לכל.
כפי שעיניכם רואות, טובת הילד היא הדבר החשוב ביותר, אשר אמור לעמוד לנגד עיני כולנו. כאשר מנסים לברר מהי טובת הילד בפני ערכאות שיפוטיות, תפיסות עולם שונות, הן אשר קובעות בסופו של דבר את גורלו של ילד זה או אחר, בהתאם לשופט היושב בדין. על כן, מוטב לכל הורה, אשר מבקש להפקיד את גורלו וגורל ילדיו בידי ביהמ"ש, לשקול בשנית ולנסות להגיע לפני הכול להבנות, למען טובת ילדיו.
מאת עו"ד יעל גיל בעלת משרד עו"ד יעל גיל ועו"ד אור פינקלשטיין, משרד עו"ד יעל גיל
***
כתבה שיווקית בחסות משרד עו"ד יעל גיל; הכתבה נערכה על ידי מערכת Duns 100