"כבודו ושמו הטוב של אדם יקרים לו – למצער – כגופו. ומה אדם קונה זכות על גופו – שלא יפגעו בו – כן קונה הוא זכות שלא יפגעו בכבודו ובשמו הטוב. פגיעה בכבודו ובשמו הטוב של אדם מדמה עצמה לאונס או למעשה מגונה הנעשים בגופו של אדם". (השופט מישאל חשין בג"ץ 6126-94 גיורא סנש נ' רשות השידור)
סעיף 1 לחוק לשון הרע קובע כי "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו" ועוד. על מנת שהדבר יהווה "פרסום" בתביעה אזרחית די אם הפרסום נחשף לאדם אחד בלבד, מלבד הנפגע (בהליך פלילי פרסום הוא מינימום לשני בני אדם).
כיום במדינת ישראל מוגשות בכל שנה בממוצע כ 1,000 תביעות לשון הרע.
פעמים רבות בהליכי גירושין הצדדים מפרסמים על הצד שכנגד דיבורים העולים לכדי לשון הרע, מביעים את דעתם על התנהגותם או תכונותיהם. כך שלמעשה הליכי גירושין הינם כר פורה ונרחב לתביעות לשון הרע.
כיצד מתמודדים עם תביעת לשון הרע בבית המשפט לענייני משפחה? האם שונה לשון הרע במסגרת אזרחית רגילה ולמסגרת ענייני משפחה? מהן ההגנות האפשריות?
ראשית, יש לציין כי לדברי השופט רום פלאי (תה"ס 63501-03-18 נ׳ ש׳ נ׳ א׳ ש׳) הגדרת הפרסום במסגרת סכסוך גירושין שונה מאשר במסגרת הליך אזרחי רגיל וכך קובעת השופט פלאי "האמירות המיוחסות לאיש נאמרו לחברו הקרוב בלבד, ומתוך רצון לשתפו בתחושותיו ורגשותיו כלפי האישה, שלשיטתו בגדה בו וזאת אגב סכסוך גירושין עוצמתי. אין ספק כי זכותו של האיש לחלוק את תחושותיו עם חברו, עם בני משפחתו ועם כל מי שהוא חפץ בכך, כאשר הנמען הוא אחד וספציפי".
לגבי הגישה והמדיניות של ביהמ"ש לענייני משפחה בעניין לשון הרע, קיימות בפסיקה שתי גישות. עמדת כבוד השופט ברנר "כאשר עסקינן בסכסוך משפחתי, שומה על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בבואו לפסוק פיצויים בגין פרסום לשון הרע. סכסוכים מסוג כזה הם מטבע הדברים טעונים מאוד מבחינה רגשית, ועלולים לגרור ביטויים חריפים שנאמרים בסערת רגשות. גם כעניין שבמדיניות, אין לעודד צדדים לסכסוך משפחתי להגיש תביעות לשון הרע בגין כל ביטוי פוגע שנאמר על ידי הצד שכנגד, שאם לא כן, בתי המשפט לענייני משפחה יוצפו בתביעות לשון הרע לרוב" (עמ"ש (מחוזי ת"א-יפו) 47311-10-13 פלוני נ' פלמונית [פורסם בנבו] (19.5.2014) פסקה 65).
גישה שונה היא גישתו של כבוד השופט ג׳יוסי "אין בידי לקבל את העמדה, אותה אימץ בית משפט קמא, לפיה עת מדובר בסכסוך משפחתי, על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בסוגית פיצוי בגין פרסום לשון-הרע, בין היתר, הואיל וסכסוכים מעין אלו טעונים רגשית, וכי כעניין שבמדיניות, אין לעודד צדדים לסכסוך משפחתי להגיש תביעות לשון הרע. ראשית סבורני, כי מדובר בפרשנות שיפוטית, שאינה במקומה הואיל והמחוקק לא ערך אבחנה בין פרסום לשון-הרע בקרב בני משפחה לבין פרסום שאינו בקרב בני משפחה – ולא בכדי. יתרה מכך, סבור אני, כי תוצאה מעין זו, מעניקה, הלכה למעשה, הגנה נוספת לאותם צדדים שמצויים בסכסוך משפחתי מפני תביעות מסוג זה, בניגוד לקביעות המחוקק. בנוסף אדגיש, כי אין בית המשפט יכול – ולו בדוחק – ליתן גושפנקה לפרסומים של לשון-הרע, גם אם הדבר נעשה במסגרת סכסוכי משפחה – נהפוך הוא. על בתי המשפט לעשות כל שלאל ידם על-מנת להציב גבולות למותר ולאסור, וליתן את הדעת לכך wשחיים ומוות ביד הלשוןw, מקל וחומר עת מדובר בסכסוכים בהם מעורבים הורים וילדים". (עמ"ש (מחוזי חיפה) 28736-05-22 א נ' ב [פורסם בנבו] (12.2.2023), עמוד 18).
מעבר לאמור לעיל, ישנן הגנות מפני תביעת לשון הרע כפי שקיימות בתביעה אזרחית רגילה. לדוגמא כאשר הפרסום הוא חלק מהליך משפטי, בענין זה יצויין כי הפסיקה קובעת שכל שלבי ההליך המשפטי חוסים תחת הגדרה של ׳הליך משפטי׳ לרבות שלב הגישור. הגנה נוספת היא הגנת אמת בפרסום, ככל שיוכח שישנו אמת בפרסום וגם היה ענין בפרסום הרי שהפרסום אינו עולה בגדר לשון הרע. כמו כן קיימת ׳הגנת תום הלב׳, כאשר "הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר" או כאשר "הפרסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן".
נראה כי חוק לשון הרע כפי שהוא מנוסח כיום הינו מאוד כוללני וגם בתי המשפט מבינים שאי אפשר לחייב בכל מצב בו נאמרה אמירה כלפי אדם אחר וודאי שלא בהליך גירושין. יחד עם זאת, בתי המשפט נדרשים לעמוד באמות מידה אותם קובע החוק ומשכך יש להיזהר כאשר מפרסים פרסומים העלולים לעלות לכדי לשון הרע וככל שהצד שכנגד תבע יש להתגונן כראוי.
מאת עו"ד אלעד זמיר, אלעד זמיר חברת עורכי דין
***
כתבה שיווקית מאת אלעד זמיר חברת עורכי דין; הכתבה נערכה ע"י מערכת Duns 100.