השבוע הגיע חבר למשרדי ושיתף אותי על שירות המילואים שהשתחרר ממנו לאחרונה. שבועות ארוכים שלא ראה את האישה והילדים, חודשים ארוכים ללא שינה, פחד מוות ועשרות מחבלים שחיסל בחלקים שונים של רצועת עזה, הם רק חלק מהשדים שרודפים אותו, תחושות שהוא ניסה להעביר לי בפגישה ובקושי הצלחתי להכיל.
מדובר באחד האנשים הנורמטיביים ביותר שאני מכיר, עורך דין בפירמה גדולה, איש משפחה שתמיד בוחר בדרך הנכונה לפעול. אבל עזה "השיגה אותו", כך אמר לי, כשחזר הביתה הבין שהוא לא יחזור להיות מה שהיה ב-6 באוקטובר 2023.
"אני קם מהמיטה באמצע הלילה, ליד אישתי, יוצא למטבח לשתות כוס מים. ביציאה מהחדר אני מתכופף ומסתכל לכיוון המסדרון, שלא מחכה לי מחבל ביציאה מחדר השינה של הילדים" הוא מספר לי. "השבוע הילד הפיל קופסה מלאה אבני לגו בחדר המשחקים, הרעש הקפיץ אותי והחזיר אותי בשבריר שניה לשוג'עיה. ריח של אבק שריפה וירי בלתי פוסק. בגלל קופסת לגו שנפלה".
המלחמה הזו תיגמר במוקדם או במאוחר, טכנית, אבל ישראל תתמלא באלפי אנשים (במקרה הטוב) שהמלחמה עבורם לא נגמרה וספק אם תיגמר. אבות רבים שערב יציאתם לשדה הקרב חיבקו, הקשיבו ונהגו בסבלנות – יהפכו חמורי סבר, כועסים וינקטו בכוח או באלימות בסיטואציות שבעבר יכלו להתמודד איתן בדרכים מקובלות. המון נהגים בכבישי ישראל יגיבו באופן לא פרופורציונלי לכל צפירה, תנועת יד או עקיפה מסוכנת בכביש ואנשים זרים ברחוב יגררו לוויכוחים קולניים, עימותים פיזיים, מעצרים ובתי משפט – על עניינים "של מה בכך".
ככה זה שעזה ודרום לבנון צפויות לחזור עם חלק גדול מהלוחמים והלוחמות שלנו – הביתה. הם יחזרו ללא פציעות בגוף, אך עם השלכות נפשיות ורגשיות שיתחילו לצוף במהלך השנים הקרובות. אני צופה עליה משמעותית באירועים פליליים שינבעו באופן ישיר או עקיף מהשלכות המלחמה. בדומה לתקופה שאחרי סגרי ה-Covid, לאחריה חוויתי עליה מסחררת בתיקי אלימות במשפחה (אלמ"ב) בקרב זוגות נורמטיביים לחלוטין, חקירות במשטרה, מעצרים והגשת כתבי אישום נגד הייטקיסטים, רופאים ואנשי "כמוני וכמוך" שפשוט נמאס להם לשבת עם מסכה יחד עם האישה ושלושת הילדים, מבלי לצאת מהבית במשך שבועות ארוכים.
העלייה הצפויה בהסתבכות אזרחים נורמטיביים עם רשויות אכיפת החוק צפויה, להערכתי, במספר מישורים מרכזיים. בתחום עבירות האלימות – אדם שבילה מספר חודשים בשטח עוין, בתנאים לא אנושיים, נלחם על חייו, חיסל מחבלים וחזה בחברים שנפצעים ונהרגים, עשוי לחזור הביתה בתום המלחמה למציאות שהוא לא מכיר. כל רעש מקפיץ, כל ויכוח מוציא מהכלים והדרך לאלימות נגד בן/בת הזוג, הילדים או בני המשפחה, קרובה. כך גם בכל אינטראקציה אחרת שמוכרת לכולנו, בנהיגה בכביש, בתור בסופרמרקט או בכל מקום אחר
גם תחום העבירות הכלכליות יחווה נסיקה מצערת לערכתי – החזרה לשגרה אחרי מלחמה ארוכה לא תעבור בקלות לרבים מהלוחמים והלוחמות. חלקם בעלי עסקים שהמלחמה ריסקה את מפעל חייהם, אחרים שכירים שבחלוף שנה בצו 8 כבר אין להם מקום עבודה לחזור אליו. לצד העובדים ה"פשוטים" שחזרו למקום העבודה, אבל לא יצליחו לתפקד בשל ההשלכות הנפשיות של המראות, הצלילים והריחות שעזה או דרום לבנון הטמיעו בהם. הקושי הכלכלי יגבר, היכולת הנפשית להתמודד תפחת ויהיו כאלה שיבחרו, בלית ברירה, לפנות לפתרונות מפוקפקים, הסתבכויות עם השוק האפור, ביצוע תרמיות והונאות למיניהן, העלמות מיסים ועבירות כלכליות אחרות.
משטרת ישראל, מערכות אכיפת החוק ובתי המשפט בישראל צפויים להתמודד בשנים הקרובות עם מספר הולך וגובר של תיקים פליליים שנפתחים נגד אנשים נורמטיביים לחלוטין וכתבי אישום שמוגשים נגד אנשים שאני ואתם מכירים כמשפחה או חברים ולא האמנו לעולם שיגיעו לתהומות הללו של ההליך הפלילי.
מהיכרותי את מערכת אכיפת החוק ומערכת המשפט בישראל, שתיהן לא ערוכות, בלשון המעטה, להתמודד עם עליה מטאורית בכמות התיקים והמערכת תצטרך למצוא פתרונות מהירים להתייעלות והתמודדות, אחרת הן עלולות לקרוס. בישראל כמו בישראל, כשמערכת צריכה להתייעל במהירות, היא עושה זאת בדרך הקלה ביותר - על חשבון האזרח.
במקום להשקיע באיתור מוקדם, טיפול ומניעת התדרדרות לפשע, המדינה תשקיע באכיפה פלילית וענישה. במקום לעשות חושבים ולשאול את עצמנו "איך הגענו למצב הזה שאנשים ששירתו את המדינה נמצאים בחדרי חקירות?", יופעלו לחצים על חשודים להודות בעסקאות טיעון מפוקפקות כדי לסיים כמה שיותר תיקים פליליים במהירות האפשרית ולהקל על המערכת.
מדינת ישראל צריכה להקים גוף מקצועי שיטפל באופן צמוד ומתמשך בכל משרתי ומשרתות המילואים ויוודא, באופן אקטיבי ופעיל, שאינם סובלים מתסמיני הפרעות דחק פוסט-טראומי (PTSD), להסיר חסמים בוועדות הנכות של משרד הביטחון ולהבין שאנחנו עומדים בפני אירוע חברתי, כלכלי ואסטרטגי לעשורים הבאים.
במקביל, על משטרת ישראל ומערכת אכיפת החוק להתכונן כבר היום לגל ההליכים הפליליים שיגיע בשנים הקרובות שאחרי המלחמה. ההכנה לא צריכה להיעשות בגיוס שוטרים נוספים לאגף החקירות או סוהרים נוספים לשירות בתי הסוהר, אלא לפתרונות חלופיים, טיפוליים והומניים בתוך הקהילה ומחוץ לכותלי בית המשפט וחדרי החקירות. אני קורא לגייס עובדים ועובדות סוציאליים, קציני וקצינות מבחן, שוטרים קהילתיים, גורמי טיפול ולהקים תוכניות קהילתיות לטיפול ביוצאי צבא שהסתבכו בפלילים לראשונה.
אחד הפתרונות שנמצאו יעילים בעבר - הוא הקמת בית משפט ייעודי שיטפל בעבירות של יוצאי ויוצאות צבא שהסתבכו לראשונה בפלילים בעקבות פוסט טראומה שנגרמה בשל שירותם הצבאי. בית משפט זה צריך לנהוג בנאשמים המובאים בפניו בכלים טיפוליים ושיקומיים ולא בכלים עונשיים, בדומה לבית המשפט הקהילתי שהוקם ומטפל בעיקר בעבריינים סדרתיים שחוזרים למעגל הפשע בשל התמכרות לסמים, אלכוהול או בעיות רגשיות המצריכות טיפול.
זה המעט שמערכת המשפט יכולה לעשות עבור כל אלו ששילמו וישלמו מחיר על המלחמה שנכפתה על כולנו ותסיים במוקדם או במאוחר עבור חלקנו.
מאת עו"ד אלעד שאול
***
כתבה שיווקית בחסות אלעד שאול ושות'; הכתבה נערכה על ידי מערכת Duns 100.