וידאו של ילדים קטנים באמבטיה, תמונות של טנטרומים וילדים בוכים ושאר ירקות, מפורסמות על ידי הורים כדבר שבשגרה ברשתות החברתיות- אבל, חמודות ככל שתהיינה עכשיו- לא בטוח שהילד המצולם יחשוב שהן חמודות בעתיד ולכשיתבגר.
איפה קו הגבול? ומה קורה אם הפרוד/ה מסרבים לחשוף את תמונות הקטינים ברשתות?
בשל הסוגייה ההולכת ומתרחבת ובהיעדר חקיקה אשר מגדירה ברורות מה מותר ומה אסור, פורסמו ביום 18.12.24 המלצות מטעם הרשות להגנת הפרטיות במשרד המשפטים, שנועדו להגן על זכויותיהם ושלומם של קטינים. בפתיח להמלצות נכתב כי תופעת חשיפת ושיתוף של הורים מידע על אודות ילדיהם ברשתות חברתיות, שהוגדרה גם SHARETING (הלחמה של המילים SHARE ו- PARENTING) עלולה ליצור עבור הילדים מבוכה בהקשרים החברתיים ואף להקשות עליהם לעצב את דמותם בהתאם לרצונם.
החשיפה עלולה גם לאפשר לחברות מסחריות ליצור פרופיל מדויק של הילדים שישמש אותן לטרגוט. כמו כן מצוין בהמלצות כי קיים חשש כי מידע אודות הילדים יגיע לגורמים שליליים ולהוות מקור להונאה ולגניבת זהותם.
בשנים האחרונות, התרחבות השימוש ברשתות החברתיות השפיעה בצורה משמעותית על חיי המשפחה. הורים משתפים רגעים מחיי ילדיהם באינסטגרם, פייסבוק וטיקטוק, לעיתים כדרך לתעד ולחלוק חוויות משפחתיות, ולעיתים כחלק מניהול פרופיל עסקי או אישי.
אולם, במצבים בהם קיימת מחלוקת בין ההורים, עולה השאלה כיצד יש להתייחס לפרסום ילדים ברשתות החברתיות ומהן גבולות האחריות ההורית בנושא זה. בתי המשפט לענייני משפחה נדרשים לעיתים קרובות לדון במקרים כאלה, המעלים סוגיות משפטיות, אתיות וחברתיות מורכבות, אולם השאלה עד היום עוד לא הגיעה לפתחו של ביהמ"ש העליון.
האתגר המרכזי: התנגשות בין זכויות
בסוגיות מסוג זה מתנגשות מספר זכויות יסוד, הראשון הזכות לפרטיות של הילדים מול חופש הביטוי של ההורים. הזכות לפרטיות, המוכרת כחלק מהזכויות החוקתיות במדינות רבות, מגנה על הפרט מפני חשיפה מיותרת או פגיעה בפרטיותו. ילדים, גם אם הוריהם הם האפוטרופוסים החוקיים שלהם, נהנים מזכות זו, אשר אינה פוקעת רק בשל גילם הצעיר. מנגד, חופש הביטוי הוא עקרון יסוד במדינה דמוקרטית, והוא כולל את זכותו של הפרט לשתף תכנים ולבטא את עצמו, כולל ברשתות החברתיות.
כאשר ההורים נמצאים במחלוקת על אופן גידול הילדים, סוגיית פרסום תמונותיהם עלולה להפוך לנושא ליבה. לדוגמה, הורה אחד עשוי לטעון כי פרסום תמונות הילדים עלול לחשוף אותם לסיכונים, כמו פגיעה בפרטיותם או שימוש לרעה מצד גורמים זרים. הורה אחר עשוי לטעון כי אין בכך כל בעיה, במיוחד כאשר מדובר בתכנים תמימים, וכי מדובר בזכותו להחליט על הפרופיל האינטרנטי של ילדיו. הרבה פעמים המחלוקת היא תוצר לוואי של סכסוך גירושין ורצון של אחד הצדדים לפגוע במקום הרגיש לצד האחר. אז, באמצעות הגשת בקשות לבית משפט שעותרות לאיסור הפרסום מייצר ההורה המבקש אמצעי לחץ על ההורה השני בעת פרידה או גירושין גם מטעמים זרים שטובת הילדים כלל לא קשורה בהם. לא אחת, הפסיקו בתי המשפט בהחלטות שיפוטיות פרסום קטינים ברשתות גם של מי שמתפרנסים מהפלטפורמות ומשתמשים בילדיהם ככלי שיווקי- עניין שנוי במחלוקת כשלעצמו.
במקרים כאלה, בתי המשפט לענייני משפחה נדרשים לאזן בין עמדות ההורים, תוך התמקדות בטובת הילד. עקרון "טובת הילד" הוא המנחה המרכזי בהחלטות משפטיות הנוגעות לקטינים, ולכן בתי המשפט נוטים לבחון כיצד החשיפה ברשת עשויה להשפיע על הילד בטווח הקצר והארוך.
ניכר כי בראשית התופעה, נראו יותר ויותר החלטות שיפוטיות שמתירות פרסום, גם אם בכפוף לגבולות גזרה ברורים שיגנו על טובת הילדים, ותוך התחשבות באורחות החיים של המשפחה הספציפית טרם הסכסוך. עם זאת ניכר כי ככל שהתופעה התרחבה, נאמדו הפגיעות בקטינים וכיום ככלל, בתי המשפט נוטים להעדיף פתרונות המגנים על פרטיותם של הילדים על פי חופש הביטוי של הוריהם, במיוחד כאשר קיים חשש שהחשיפה עלולה להזיק להם. לדוגמה, במקרים בהם אחד ההורים ביקש להסיר תכנים שפורסמו על ידי ההורה השני, בתי המשפט הורו לעיתים קרובות להימנע מפרסום נוסף עד להגעה להסכמה או להכרעה סופית. בנוסף, בתי המשפט עשויים לקבוע כללים מוגדרים, כגון: 1. איסור פרסום תמונות הילדים ללא הסכמת שני ההורים. 2. הגבלת תוכן הפרסומים לתכנים שאינם מזהים את הילד או שאינם חושפים מידע רגיש. 3. קביעת מנגנון גישור להכרעת סכסוכים עתידיים בנוגע לפרסומים ברשתות החברתיות.
מעבר להיבט המשפטי, ישנה חשיבות לדיון מוסרי בשאלה: האם הורים צריכים לשתף את ילדיהם ברשתות החברתיות, גם כאשר אין מחלוקת משפטית? ילדים הם ישויות עצמאיות, וזכותם לפרטיות עשויה להתנגש עם רצונות הוריהם. כאשר הילד גדל, הוא עשוי להתנגד לתכנים שפורסמו לגביו ללא ידיעתו או הסכמתו, ולעיתים נגרם לו נזק תדמיתי או רגשי. בעניין זה יובא כי במקרה של התנגדות מצד ילד, רצונו של הילד בהחלט יובא בחשבון אם הוא יבקש מהוריו לא לפרסם את תמונותיו, או למחוק תמונות שפורסמו בעבר. בית המשפט בהחלט ייתן משקל גבוה, עד מכריע, לרצונו של הילד. ניתן להניח שבמרבית המקרים רצון הילד יזכה להתחשבות מצד הוריו ללא צורך במעורבות של בית המשפט.
ההמלצות הישראליות פורסמו לא לבד, לעיתים באיחור, אבל בארה"ב כבר לפני שנים נדונה תביעה שהגישה בתה של השחקנית המפורסמת גווינת' פאלטרו כנגדה, במסגרת התביעה טענה ביתה כי, אימה העלתה תמונה שלה מתוך חופשת סקי משותפת, ללא אישורה.
מקרים דומים הגיעו לפתחם של בתי המשפט ברחבי העולם בשנתיים האחרונות, ואפילו הסתיימו בהרשעת ההורים ובקנסות בסכומי כסף גבוהים. עם השנים נוצרה הבנה כי נדרשת התייחסות משפטית ברורה באשר לזכויות הילד בעניין זה מתוך הכרה כי החוק חייב למצוא דרך לשלב את הטכנולוגיות החדשות בחיי היומיומים שלנו, בלי שהן יפגעו בזכויות הבסיסיות של בני אדם בכלל וילדים בפרט.
דו"ח שפורסם בבריטניה לפני כשנה ושפרסם נתונים אודות פרסום קטינים ברשת מצא שעד גיל 13, שבו הנער או הנערה רשאים לפי החוק להביע את דעתם בנושא, הוריהם כבר פרסמו 1,300 תמונות וסרטוני וידיאו. עורכי הדוח מעלים חששות כבדים למקרים שבהם פרסומים כאלה, תמימים ככל שיהיו יכולים בעתיד לשמש לגניבת זהות, אבל אם תשאלו את הילדים, מה שמטריד אותם במיוחד, זה "הפדיחה". אלה שכועסים מאוד גם מביעים את רגשותיהם בבית המשפט.
החוקים המחמירים ביותר נחקקו בצרפת, כשהרשויות מפרסמות אזהרה מפורשת להורים לא להעלות תמונות אינטימיות של ילדיהם ברשתות החברתיות מחשש לחשיפה ולפדופילים או לפגיעה פסיכולוגית קשה, כמו גם לשימינג ובריונות כלפי אותם ילדים שנחשפים ברשתות. כל מי שמעלה תמונה בצרפת של ילד ללא הסכמת שני ההורים- עלול לחטוף קנס של עד 45,000 יורו או עונש מאסר של שנה. במשפט שהתנהל לאחרונה ברומא קנס בית משפט את אימו של נער בן 16 ב- 10,000 יורו אחרי שהעלתה תמונות שלו לפייס בוק ללא הסכמתו. עניין דומה נדון גם בבית המשפט באוסטריה, וכן בארה"ב. למרות התפתחות הטכנולוגיה אנחנו יודעים, שהמשפט מתפתח בצורה איטית יותר, הסוגיות המשפטיות האלה עדין בחיתוליהן.
בעולם שבו אנו חיים כיום קיים מידע רב על קטינים ברשת, ואין בחוק הפרטיות בישראל שום סעיף שמדבר על פרטיות ילדים ברשת – וזאת בניגוד לחקיקה הקיימת בעולם. נכון לכתיבת שורות אלה מונחת בכנסת הצעת חוק "הגנת הפרטיות (קטינים באינטרנט)" - מדיניות הסדרה (להלן: "הצעת החוק"). בהצעת החוק נכתב מפורשות דרכי פעולה כיצד למנוע את הפגיעה בקטינים באמצעות הוריהם אשר חושפים את הפרטיות שלהם ברשתות החברתיות, וזאת מבלי לקבל הסכמתם, ומבלי להבין את הפגיעה הקשה שיכולה להיגרם לקטין בהגיעו לגיל ההתבגרות. גם משטרת ישראל הקימה גוף מיוחד (שירות 105) בעניין לקטינים ברשת.
עד שהחקיקה בעניין תוסדר נותר לנו כמו תמיד לסמוך על בתי המשפט. התשובה היפה שמצאנו באשר לחיבור בין משפט וטכנולוגיה, וליתד דיוק של התאמת דיני המשפחה והאפוטרופסות לעידן הרשתות החברתיות, במילותיו המדויקות של מי שהיה המשנה לנשיא ביהמ"ש העליון כבוד השופט חשין : "משפט בא בעקבות הטכנולוגיה ומתאים הוא עצמו לטכנולוגיה המשתנה. כך היה בשכבר הימים; כך הוא כיום; כך יהיה לעתיד-לבוא ... כיום מצויים אנו בשינויי טכנולוגיה של רבולוציה. שכן המחשב - ועימו האינטרנט - אינם אך מוטציה של צורות חיים קודמות שהיכרנו ואשר ביתנו בשיטת המשפט. חיים חדשים הם, והילוכם אין הוא כהילוך צורות החיים שהורגלנו לחיות בחברתן ... טכנולוגיה החדישה הפולשת אל עולם האתמול מרעידה ותוסיף להרעיד את עולם המשפט. שיטות המשפט בכל העולם - בעולם כולו ובישראל אף-היא - תחויבנה לבחינת עיקרים ודוקטרינות לעומקם: לבור את הבר מן המוץ ומן התבן, לבער חמץ ולהתאים עצמן למציאות האלקטרונית החדשה". (הקדמה לסיפרו של נמרוד קוזלובסקי "המחשב וההליך המשפטי"). במקרה דנן מתבקש בית המשפט הנכבד להתאים את הכללים הקיימים בדבר הצורך בהסכמה של שני ההורים למציאות הטכנולוגית הנוכחית של רשתות חברתיות.
ניכר כי ההמלצות שפורסמו ואשר מתעדפות באופן ברור את זכות הקטינים על פני זכויותיהם של ההורים המעוניינים בפרסום - יקלו את מלאכתם של בתי המשפט הנדרשים בסוגיות מסוג זה ויכול ויגרמו להורים לחשוב פעמיים לפני שהם חופשים את פני לדיהם ברשתות. מומלץ שכל הורה באשר הוא, יקרא את ההמלצות שפרסם משרד המשפטים ויפעל בהתאם להן.
***
כתבה שיווקית בחסות שקלרז תירוש משרד עו"ד; הכתבה נערכה על ידי מערכת Duns 100.