ההחלטה להתגרש מורכבת מקשיים רגשיים, כלכליים ומשפחתיים. אנשים רבים שמצויים בהליכי גירושין "רוכשים" מידע שגוי מחברים שעברו גירושין או מחברים ששמעו על גירושין של אחרים. להלן רשימה של 10 מיתוסים שגויים על גירושין:
- סכום הכתובה חסר משמעות - לא נכון. לכתובה יש משמעות חוזית. הכתובה מהווה מסמך משפטי מחייב לכל דבר ועניין. במקרים המתאימים יחויב הבעל לשלם לאישה את הסכום בו התחייב בכתובתה. כתובה ניתן לתבוע בבית הדין הרבני על פי הדין הדתי. יש מקרים בהם האישה מאבדת את כתובתה ויש לבחון כל מקרה לנסיבותיו.
- בית הדין הרבני תמיד "עדיף" לגברים - לא נכון. מערכת המשפט בישראל מורכבת מדין דתי ומדין אזרחי ומטעמים הכרוכים בכך, כל מקרה לנסיבותיו ודורש ייעוץ ספציפי. ככלל, לא זו בלבד שהאמירה שבית הדין "מעדיף" גברים לא נכונה, אלא שיש מקרים בהם עדיף לגבר להגיש את תביעותיו דווקא לבית משפט לענייני משפחה. זאת ועוד, לאור הפערים בין הערכאות בענייני מזונות קטינים, יש מקרים בהם נשים מעדיפות שנושא מזונות הקטינים יידון דווקא בבית הדין הרבני.
- בני זוג יהודים שנישאו בנישואין אזרחיים יכולים להתגרש ללא בית הדין הרבני - לא נכון. הסמכות הייחודית לדון בענייני גירושין של יהודים נתונה לבית הדין הרבני. בני זוג יהודים שנישאו בנישואין אזרחיים בחו"ל יתגרשו גם הם בבית הדין הרבני. יחד עם זאת, כאשר מדובר בגירושין של זוגות מעורבים (לדוגמא צד אחד יהודי והשני לא יהודי) יבוצע הליך של התרת נישואין בבית משפט לענייני משפחה.
- ילדים קטינים יהיו תמיד בחזקת האם - לא נכון. בכל הקשור לענייני קטינים עיקרון העל הינו טובת הילד והערכאה המשפטית המתאימה (בית משפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, לפי העניין) תקבע את נושא חלוקת זמני השהות והאחריות ההורית בהתאם לנסיבות המקרה כאשר הולכת וגוברת בשנים האחרונות המגמה של אחריות הורית משותפת וחלוקת זמני שהות שווים.
- בן/בת זוג שבגדו הפסידו את חלקם ברכוש המשותף? לא נכון. בגידה לא גורמת להפסד חלקו של "הבוגד/ת" ברכוש המשותף.
- הורה משמורן יוכל לקבל החלטות בלעדיות על הילדים - לא נכון. הורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים וזאת מכוח חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב – 1962 והחלטות מהותיות בענייני קטינים מתקבלות ע"י שני ההורים. בהיעדר הסכמה בין ההורים, העניין אמור להיות מוכרע בערכאה המשפטית.
- האב תמיד מחויב לשלם לאם דמי מזונות קטינים - לא נכון. החל משנת 2017 (בע"מ 919/15) כאשר ילדים מעל גיל 6 שנים, החבות בתשלום מזונות קטינים נקבעת בין היתר, על פי יחס ההכנסות בין ההורים, מצבם הכלכלי וחלוקת זמני השהות של כל הורה עם הקטינים. כך למשל, כאשר האם משתכרת מעל האב וחלוקת זמני השהות שווה, במקרים מתאימים, תשלם האם לאב דמי מזונות קטינים.
- בכל מקרה שזמני השהות שווים אין תשלומי מזונות – לא נכון. יש מספר פרמטרים המשליכים על חבות במזונות, לרבות גיל הקטינים, המצב הכלכלי של כל הורה ויחס ההכנסות בין ההורים, כך שגם במקרה שבו קיימת חלוקת זמני שהות שווה – לנוכח הבדלי השכר בין ההורים יכולים להיקבע תשלומי מזונות קטינים.
- כל תיקי הגירושין נמשכים שנים רבות - לא נכון. תיקי גירושין רבים מסתיימים בהסכמי גירושין ותוך פרק זמן סביר. זאת ועוד, גם כאשר בני זוג מנהלים הליכים משפטיים, לעיתים, גם אותם ההליכים מסתיימים בפשרה.
- צד שפתח בקשה ליישוב סכסוך מחויב להגיש תביעות בערכאה השיפוטית בו נפתחה הבקשה ליישוב סכסוך – לא נכון. ללא קשר לערכאה השיפוטית בה נפתחה הבקשה ליישוב סכסוך, הצד שפתח את ראשון את הבקשה ליישוב סכסוך – יוכל לבחור אם להגיש את תביעותיו לבית משפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני.
מאת: עו"ד לענייני משפחה ערן עזרא – משרד עו"ד ונוטריון.
***
כתבה שיווקית בחסות ערן עזרא – משרד עורכי דין ונוטריון. הכתבה נערכה ע"י מערכת Duns 100.