יש אמרה הגורסת כי ממון שהגיע בפתאומיות עלול לפרק משפחות. אותו ממון נחשק שנראה כי רובנו רודפים אחריו ללא הרף, דווקא כשהוא "נופל עלינו משמים" יש לו כוח הרסני.
וכשמשלבים ממון המגיע בדרך פתאומית, עם הצורך להתחלק בו עם יורשים אחרים, תוך כדי סערת רגשות על מותו של אדם קרוב וקורטוב של רגשות אשם על הצורך להתעסק בנושא דווקא "בזמן כזה" - מקבלים מתכון ודאי לאי נעימות במקרה הטוב, ומריבות מרות במקרה הרע. אך האם התנגדות לצוואה היא המקור או המאיץ למריבה? או אולי בכוחה דווקא למנוע קרע עתידי? לדעתי, ההתנגדות לצוואה, כשנעשית בצורה נכונה, בזמן ומהנימוקים הנכונים, היא המעשה הנכון לעשות, גם בשביל שלום המשפחה.
"אני לא רוצה לעורר מריבה"
אחד הטיעונים המרכזיים מדוע לא להתנגד לצוואה בקרב יורשים שחשים שהצוואה אינה עושה עימם צדק, הוא הרצון להימנע ממריבה משפחתית גדולה. הרי ההתנגדות לצוואה תגרור עימה עיכוב של ביצוע צו הירושה, ככל הנראה גם הליך משפטי ממושך, היא כנראה תחייב את היורשים האחרים לשכור את שירותיו של עורך דין, ולכן גם תגרור הוצאות. ומי "אשם" בכל זה? כמובן - המתנגד.
אך אם ניקח מספר צעדים אחורה כדי לראות את התמונה הגדולה, נגלה שהתנגדות לצוואה אינה נעשית כגחמה, אלא מעוגנת בנסיבות ואף צריכה לעמוד בקריטריונים אותם קבע המחוקק.
מהן העילות בגינן אפשר להגיש התנגדות לצוואה?
התנגדות לצוואה, כמו ששמה מרמז, היא הליך משפטי שנועד להביא לאי קיום צוואה. איך יחולק הרכוש אם כן? על ידי סדר הירושה הקבוע בחוק, או על ידי צוואה אחרת הקיימת. האם כל אחד מהיורשים רשאי להתנגד לצוואה כרצונו? לא בהכרח.
המחוקק קבע עילות המאפשרות התנגדות לצוואה, ואלו הן:
- אי כשירות המצווה - כאשר יש יסוד להניח כי בעת עריכת הצוואה המצווה לא היה כשיר לקבל החלטות.
- השפעה בלתי הוגנת - כאשר מי מהיורשים ניצל לרעה את קרבתו למצווה או פעל בכח.
- מעורבות בעריכת צוואה - כאשר נחשדת מעורבות אחד היורשים בעריכת הצוואה עצמה, באופן ישיר או עקיף.
- צוואה סתומה - כאשר ההוראות בצוואה אינן ברורות או נתונות לפרשנויות רבות.
- צוואה לא חוקית - כאשר הוראות הצוואה נוגדות את עיקרון החוק.
- הוראה בלתי מוסרית - כאשר המצווה מתנה את קיום הצוואה בתנאים שאינם מוסריים.
- עדים לא כשירים - כאשר אחד מהעדים לפחות אינו כשיר לשמש כעד.
- צוואה מאוחרת - כאשר ישנה צוואה נוספת אשר נטען שמועד עריכתה מאוחר מזה של הצוואה בנדון.
- פגמים צורניים - המעידים על חשד לצוואה לא כשרה או מזויפת.
אלו הן עילות ההתנגדות לצוואה, כלומר, כדי להתנגד לצוואה צריך אותו יורש לבסס את התנגדותו על ראיות מוצקות התומכות באחת מעילות ההתנגדות האלו, מספיק כדי לשכנע את בית המשפט לבדוק את הנושא לעומק.
רדיפת צדק או רדיפת בצע?
זו למעשה השאלה העיקרית העומדת במרכז ההתנגדות לצוואה. העילות שקבע המחוקק להתנגדות לצוואה תפקידן לוודא בין היתר, שהתנגדות לצוואה לא תוגש מטעמים של רדיפת בצע אלא אך ורק מטעם של רדיפת צדק. במילים אחרות, ברוב המקרים ההתנגדות לצוואה נובעת מתחושה של קיפוח, חוסר שיוויון, חוסר צדק ואפילו מעשים פליליים המעורבים בצוואה.
יתר על כן, במקרים רבים אין מדובר במתנגד בודד אל מול הסכמה רחבה של יורשים אלא להיפך, במספר מתנגדים מול יורש בודד שנראה שנהנה באופן חשוד מן הצוואה.
האם ההתנגדות עצמה מובילה למריבה?
בואו נבחן מקרים שונים של התנגדות לצוואה, ונבדוק האם ההתנגדות עצמה היא המובילה למריבה? במקרה של צוואה סתומה למשל, לא ההתנגדות היא הגורמת למריבה, אלא חוסר בהירות הצוואה. בהיעדר הסכמה על צורת החלוקה, התנגדות לצוואה היא חלק מהפתרון, לא מהבעיה.
גם במקרה של צוואה לא חוקית ושל צוואה לא מוסרית, אין ספק שההתנגדות באה לפתור בעיות שמגולמות כבר בצוואה. נותרנו אם כן עם שלל המקרים בהם נראה שחלק מהיורשים זכו ליחס מועדף, בלי הסבר מניח את הדעת המופיע בצוואה או שניתן להבינו מהתנהלותו של המנוח טרם פטירתו.
מקרים אלו על פי רוב מתכנסים להשפעה לרעה של חלק מהיורשים על הצוואה בצורה זו או אחרת. אלו גם המקרים בהם ההתנגדות עלולה לעור את אותה המריבה ממנה כולם יראים.
ההתנגדות עדיפה על האלטרנטיבה
הגענו אם כן לישורת האחרונה של הטיעון - מדוע התנגדות לצוואה למעשה תורמת ליחסים ושומרת על שלום בית? פשוט מאד - מפני שהיא עדיפה על האלטרנטיבה.
ראינו כי במקרה של התנגדות לצוואה, היא חייבת להישען על ראיות מוצקות או לפחות חשד מבוסס דיו לעוול שנעשה לחלק מהיורשים. אם לא תוגש התנגדות, הנושא לא יתברר, האמת עלולה לא לצאת לאור והעול יישאר להעיק על הנוגעים בדבר. לא ניתן יהיה להשיב את הגלגל לאחור, לא מבחינת חלוקת הרכוש ולא מבחינת תחושות הרמייה והקיפוח. זה לעניות דעתי, מתכון בטוח ליחסים עכורים לשנים ארוכות, אולי לתמיד.
אך במידה ותוגש התנגדות, והנושא יוברר וייצא לאור, ניתן יהיה לשים את המקרה מאחור ולהמשיך הלאה ביחסים תקינים. אולי זה לא יהיה פשוט, אולי תידרש גדלות רוח מכל הנוגעים בדבר, אך לפחות הונחה התשתית לכך.
לסיכום
ראינו אם כן שהתנגדות לצוואה חייבת לעמוד באחת העילות הקבועות בחוק ושמניעיה צריכים להיות רדיפת צדק ולא רדיפת בצע. זה הבסיס שלדעתי מחייב את מי שחש שנעשה לו עוול להגיש התנגדות, מפני שרק כאשר עוולות כאלה מתבררות ומוכרעות, ניתן בהמשך להתגבר עליהן ולשמור על הלכידות המשפחתית, ולכן, אני רואה בהתנגדות מוצדקת לצוואה כמפתח לשמירה על שלום בית בין היורשים.
מאת עו"ד נוי יוספזון בוסני - מומחית לדיני משפחה
***
כתבה שיווקית בחסות יוספזון - בוסני חברת עורכי דין ומגשרים. הכתבה נערכה ע"י מערכת Duns 100.