רגע אחרי שאנחנו מתחילים את הריאיון הטלפוני, אלמסי שנמצא בנהיגה, קוטע אותי ופונה אל מישהו שעצר בצד הכביש. "אהלן, מה קורה? סליחה, חשבתי שאתה תקוע. יום טוב". אלמסי, מנכ"ל ארגון "ידידים" שמנהל ביד רמה 65 אלף מתנדבים, משתדל להיות גם "איש שטח" ולסייע לנהגים תקועים לפחות פעם ביום. לדבריו, "זה יכול להיות פעם כבלים, לחלץ ילד שננעל ברכב, או כמו אתמול למשל שהחלפתי גלגל לאוטובוס".
אלמסי (38) נשוי לציפי ואב לארבעה ילדים, מתגורר בגבעת שמואל. בכל יום הוא הולך לעבודה העיקרית שלו - זו שמכניסה לו כסף. אלמסי הוא סמנכ"ל בקבוצת TLC, שתחתיה חברות כמו Buyme, ואזה, HELP E ועוד. בחצי השני של היום, הוא משמש בהתנדבות כמנכ"ל "ידידים" - ארגון המתנדבים הגדול ביותר כיום במדינת ישראל, שבין היתר מסייע לנהגים בדרכים, אך נותן מענה גם במגוון צרכים שאינם רפואיים - כמו חילוץ אזרחים, איתור נעדרים ושינוע.
"סיעתא דשמיא"
"לפני ארבע שנים וחצי כשהשאתי משואה ביום העצמאות, עוד עבדתי באחת מחברות האשראי הגדולות במשק", משחזר אלמסי. "יום לפני הטקס, המנכ"ל שמע שאחד מעובדי החברה משיא משואה. הוא זימן אותי לפגישה, וכמו כל מנכ"ל טוב הוציא דוחות של שלוש השנים האחרונות. לא היה לי חודש אחד שלא הגעתי ל-250% מהיעד. אני מאמין שברגע שאתה נותן, יש לך עזרה מהשמיים. את אותה עבודה שאני אמור לעשות ב-20 שעות ביממה, לוקח לי חמש שעות. איך? אני לא יודע. סיעתא דשמיא".
"אם נעמיד עשרה אנשים ונשאל אותם מה זה ארגון ידידים, כנראה ש-70% מתוכם יענו שזה ארגון שעוזר בדרכים, אבל זה הרבה מעבר לפנצ'ר", אומר אלמסי. "אני חושב שמה שמייחד את 'ידידים' זו היכולת בשנייה לעבור משגרה לחירום. כאסטרטגיה, אנחנו לא נעסוק אף פעם בפעילות שארגון אחר מתעסק בו, מתוך התפיסה שאם זה משהו שארגון עושה, הוא כנראה עושה את זה טוב. אנחנו תמיד מחפשים את הוואקום, איפה אף אחד לא נמצא, ושם נייצר מענה".
"מנהיגות לא מקבלים, מנהיגות לוקחים"
ואכן, גם ב-7 באוקטובר ארגון "ידידים" נכנס בדיוק לאותו וואקום שעליו מדבר אלמסי. "מנהיגות לא מקבלים, מנהיגות לוקחים", הוא מסביר. "קיבלנו 17 אלף פניות במוקד רק ב-7 באוקטובר, רובן ככולן בנושא ממ"דים. כשהיום התקדם, התחלנו בפינוי גופות. הפניה הראשונה התקבלה מהקב"ט של חוף אשקלון, שרצה לחסוך מהתושבים של נתיב העשרה שפונו מהבתים את מראות הזוועה של הגופות. העמדנו צוות של ארבעה רכבים עם עגלות, שהתחילו לפנות גופות ביישובים ובנובה, עד שהחבר'ה של זק"א הגיעו ועשינו אליהם העברת מקל. 18-17 שעות היינו בשטח".
אבל הפעילות של ידידים באותה שבת הייתה הרבה מעבר לפינוי גופות. "ככל שמתקדם היום, אני מבין שאנחנו במלחמה ושיש עשרות אלפי חיילים שמקבלים צווי שמונה ואין להם איך להגיע לבסיס", ממשיך אלמסי. "אנחנו מוציאים הודעה שלא משנה איפה אתם גרים, לא משנה איפה הבסיס, אנחנו ניקח אתכם מהבית אל הבסיס. שינענו 5,000 חיילים, פלוס-מינוס".
אלמסי מספר כי במוצאי שבת במוצאי שבת של 7 באוקטובר הוא קיבל סרטון מחיילים שפנו לארגון משום שחסר להם ציוד. "הדבר הראשון שחשבתי עליו זה גיוס המונים. מכירים אותנו, סומכים עלינו, בואו נגייס להם. אבל אז אני אומר לעצמי 'רגע, מי אתה שתבוא עכשיו ותגיד לאזרחי ישראל שהצבא שלנו לא מוכן', אנחנו גם ככה במצב של חוסר ודאות ובחרדות. ואז החלטתי לפנות לערוץ אחר - לשותפים העסקיים שלנו".
בהמשך, אלמסי, שמגיע מהמגזר העסקי, מגייס גם את הטכנולוגיה כדי להשלים את המענה. "כשראיתי את העלייה בשיחות למוקד, הבנתי שנצטרך לתת גם פתרון טכנולוגי", הוא משחזר. "אגף הטכנולוגיה שלנו בשיתוף 'סטארט-אח' ייצרו בוט שבעצם יוכל לתת מענה דרך הוואטסאפ, לקבל את הפרטים ולשדר אותם לאפליקציית ידידים. בנוסף, אני מחליט להקים מוקד נפרד לחירום כדי לשמר את השגרה".
אילו עוד פרקטיקות מעולם העסקים הבאת לארגון?
"בניתי ארגון היררכי ברמת המיקרו. אני אומר לך משפט שכל איש עסקים חייב לדעת - אם אתה רוצה להכפיל, אתה חייב לדעת לחלק, לעשות האצלת סמכויות ברורה מאוד, שכל אחד יודע בדיוק מה הוא עושה אבל גם מה הוא לא עושה. חילקתי את הארגון לארבעה מחוזות - ירושלים, מרכז, צפון ודרום. ארבעה מנהלי מחוזות וסגנים, שתחתיהם מנהלי מרחבים וסגנים, וזה ממשיך. הכל מאוד מתוקתק ומסודר. במקביל, ישנם אגפים מסודרים גם כן - טכנולוגיה, דוברות, לוגיסטיקה, קשרי קהילה, נגישויות והדרכות ועוד.
"סדר וניהול זמן זה דבר קריטי", מוסיף אלמסי. "אדם שלא יודע לנהל את הזמן שלו נכון, לדעתי יתקשה למנף את ההצלחות שלו בחיים, ואני אומר את זה מאוד בעדינות. דיוק בפרטים הקטנים וסדר זה מחויב המציאות, במיוחד כשאתה רוצה לגדול".
אלמסי סבור כי "מנהיג זה אדם שיכול לראות צעד אחד קדימה, לנתח את המצב, לבנות דרך פעולה ולפעול – אבל גם למדוד את ההצלחות שלו ולהודות בכישלונות, להיות צנוע", כדבריו. "זו טעות שעשיתי בעבר, אני ממש אודה ולא אבוש. פעם הייתי מאוד ריכוזי, והיום אני מקבל את ההחלטות בצורה שיתופית. אני חושב שכשאתה מעלה פרויקט לאוויר ויש לו עוד שותפים, בחשיבה וגם ברמת המעשה - הפרוייקט הרבה יותר מוצלח, כי כל אחד מהשותפים מרגיש שזה גם שלו. ואז היכולת שלך לבנות הצלחות ולמנף אותן, היא הרבה יותר גדולה".
נדמה שמדובר במערכת משומנת, כשבסוף מדובר בארגון שמורכב כולו ממתנדבים.
"אנחנו נמצאים בתקופה שאנשים לא מסוגלים להתחייב, כמעט גם לא לעצמם", אומר אלמסי. "אין מה לעשות, זאת עובדה וזאת המציאות היום. אנחנו בארגון מדברים על חוסר מחויבות מוחלט. מתנדב ומתנדבת 'ידידים' לא חייבים שום דבר לאף אחד בשום צורה. מי שיכול או יכולה, קחו אירוע באפליקציה. אתם לא יכולים - הכל טוב, נגיד לכם תודה על עצם זה שאתם מחוברים, ואני חושב שזה ממנף את היכולות שלנו".
באופן מפתיע, אלמסי מסרב לקבל תמיכה כספית מהמדינה כחלק מהמודל הכלכלי של הארגון. "זו אסטרטגיה" הוא מסביר. "אנחנו ארגון חזק שאסור לו להישען על תקציבי ממשלה. יוכיחו כאן חמש השנים האחרונות למה הארגון חייב להיות יציב ואיתן בפני עצמו. ואנחנו נותנים שירות ומענה לכל משרדי הממשלה ומחלקות הרווחה, אבל אנחנו עומדים בפני עצמנו".
מה שמביא אותי לשאלת השאלות – מאיפה הכסף?
"או, התשובה היא שאנחנו מייצרים שיתופי פעולה בין המגזר העסקי לארגון שלנו. יש לנו שותפות מאוד חזקות כמו קבוצת פז וקבוצת מאיר למשל, שהעמידו לנו את יחידת האופנועים", מספר אלמסי. "כשאני ניגש לשיתוף פעולה, אני לא אוהב לקחת כסף, אלא לבצע פרויקט משותף שייתן WIN-WIN לשני הצדדים. למשל, לבנות מגזר חברתי בתוך חברה מהמגזר העסקי – זה מביא לדיבור על התנדבות, לנתינה, ערכים. פתאום זה לא רק דוחות ואקסלים. זה הופך את השיח להרבה יותר חברתי וגם נותן להם ניקוד יפה, ולנו זה נותן עוגן כלכלי. הם תורמים לנו ערכות לחילוץ ילדים נעולים ברכב למשל, ועוד".
היעד: התרחבות לחו"ל והקמת יחידות אווירית וימית
כשאלמסי נשאל לגבי החזון שלו, הוא משיב: "חברה מאוחדת, מלוכדת. לא להגיד מה מישהו עושה לא טוב. תעשה אתה. אם כל אחד מאיתנו ישפיע במרחב שלו, אנחנו נבנה פה חברת מופת. בסופו של דבר אחים אנחנו, אז קודם כל - לפעול למען אחדות וערבות הדדית. אני מתרגש, כי זו זכות שהיא חובה גדולה". בהמשך הוא מסמן גם יעד מספרי. "עד 2030, תזכרי את המספר, חצי מיליון מתנדבים ומתנדבות בכל נקודה על המפה. בשנה הקרובה, בעזרת השם נפרוץ לחו"ל ונעתיק את המודל לעולם. זה יתחיל כמובן מתוך הקהילות היהודיות. המטרה שלי היא שלושים מדינות, וב-2025 - יחידה אווירית, יחידה ימית, ובעיקר, להפיק המון טוב".
איזה מדינות כבר על הכוונת?
"אני לא מגלה, זה צריך להיות הפתעה".
מה הצורך שזיהיתם בהקמת יחידות באוויר ובים?
"אני יכול לומר לך שיחידה אווירית כבר יש. יש לנו מטוס קל שיושב וזמין לכל אתגר", מסביר אלמסי. "יום אחד התקשרו אלינו לבקש סיוע נקודתי, לשנע דגימה של מח עצם שתקועה בדרום וצריכה להגיע לבי"ח הדסה עין כרם. מנהל המחוז התקשר אליי, ואמר שלדעתו יש פה פוטנציאל לשיתוף פעולה רחב יותר. אחרי חמש דקות כבר עשיתי איתם שיחה, והבנו את הצורך האמיתי בדבר הזה. תוך שלושה שבועות עשינו התאמה באפליקציה שלנו ועלינו לאוויר עם שיתוף פעולה בין המרגשים שקרו לי בחיים – שינוע מבחנות מקצה לקצה במדינת ישראל.
"המטרה הגדולה של היחידה האווירית זה לתת מענה למה שלא יכול לקרות מהשטח", מסביר אלמסי. "לצורך העניין, איתור נעדרים, או להעביר מבחנות מח עצם מאילת להדסה בזמן המהיר ביותר. היחידה הימית, המטרה שלה לסייע בכל מה שצריך במים. למשל, מישהו יצא עם אופנוע ים ולא שם לב למד של הדלק. את יודעת כמה עולה חילוץ של אופנוע ים עם דלק בשטח? 7,000-4,000 שקל. זה ניצול ציני של מצב מצוקה! אני לא אתן לזה יד. אנחנו קונים אופנועי ים, יש לנו יאכטות, יש הכול. אז מה צריך לעשות? חיבורים בין הצורך מהשטח לבין היכולת שיש לנו".
בהמשך מספר אלמסי על הפעם ההיא שאפילו לנשיא היה פנצ'ר. "בסופו של דברים כולם נתקעים. נשיא המדינה יצחק הרצוג היה בדרך לטקס ההשבעה שלו כנשיא, והוא נתקע. למי מתקשרים? לידידים. הוא הכי התרגש מזה שאף אחד לא זיהה אותו, שזה היה ממש אמיתי", אומר אלמסי. "הוא גם אמר שארגון ידידים זה הדבק שמחבר בין כל חלקי העם שלנו. מאוד ריגש אותי לשמוע את זה מכבוד הנשיא".
אני בטוחה שהמשפחה היא המעודדת הכי גדולה שלך, ובכל זאת – איך הם עם זה שאבא מתחלק בין שלושה?
"אשתי עורכת דין, מנהלת ליטיגציה באחד ממשרדי עורכי הדין הגדולים בארץ ועובדת קשה", מתאר אלמסי. "במקרה שלנו, נותנים כתף באופן הדדי. אני מאוד משתדל להיות עם הילדים בכל ערב, בשיעורי הבית, במקלחות. המשפחה היא העוגן האמיתי. לפעמים אנחנו עוברים חיים שלמים ומפספסים את הפואנטה. אז אני משקיע את כל כוחי ומרצי להיות חלק בלתי-נפרד מהגידול שלהם".
וואו. אז מה הסוד? קמים בחמש בבוקר?
"האמת שלא, אני קם בשש, לא משנה מתי אני הולך לישון", משיב אלמסי. "אלו ימי הסליחות והרחמים, אז אני לא הולך לישון לפני שלוש, אבל זה לא משנה. כמו בכל בית, אני מכין סנדוויצ'ים בבוקר, פיזור של הילדים ומתחילים את האקשן. אין כמו זה".