גדעון פאוקר נרצח במתקפת 7 באוקטובר בביתו שבקיבוץ ניר עוז. פאוקר, שהיה חובב יין מושבע, הקים יקב קטן במרתף הבית שלו, ולא הפסיק לדבר אל ליבם של בני משפחתו להצטרף לפרוייקט. בזכות חבר המשפחה, מומחה היין חיים גן, ו"סיירת ההצלה" שהקים, בני משפחת פאוקר לא רק הצליחו להציל את מפעל חייו של גדעון בלי מימון חיצוני – אלא גם הפכו אותו לעסק של ממש. כשנה אחרי הטבח, הם משיקים את היין המסחרי הראשון של יקב פאוקר, וגם מסמנים יעד מכירות: 40 אלף בקבוקים תוך חמש שנים.
"היין של סבא שלי הוגדר כיין תחביב, עם גארז' וכמות מעטה ומוגבלת של בקבוקים בשנה. אבל מבחינתו, זה היה חלום רב שנים שהוא הצליח להוציא לפועל והחזיק גם במשך שנים רבות", מספר גל פאוקר (24), נכדו הבכור של גדעון, שתפס בפועל את מושכות הניהול של היקב המשפחתי. "זה התחיל להתגלגל משנת 2008, והמשיך כל שנה בלי לעצור".
"זה הרבה יותר מתחביב", מסביר חיים גן, בעל מרכז היין "איש הענבים" וחבר קרוב של המשפחה. "אתה לומד יין, אתה מבקר במסעדות טובות. הם טיילו בעולם, הם היו בטוסקנה, הם היו בבורדו. שנים גם היה לי את הכבוד ללוות אותם. הם פתחו מועדון יין באשכול עם 150 חברים, 1,500 בקבוקים. אז אני אומר לו, 'אח שלי, זו כבר תעשייה קטנה'".
"כמובן שמבחינתו זה היה יכול להיות עסקי, אבל שומו שמיים, זה בא מאהבה", ממשיך גן. "היו מגיעים כל החברים ומפרקים בקבוקים, והם ניהלו פרלמנט לתפארת. הוא השקיע, ולא מעט - יקב, מכלים, בקבוקים, קניות".
לייצור היין היו שותפים גם חיים פרי, יורם מצגר וגדי מוזס - חברי קיבוץ ניר עוז שנחטפו לרצועת עזה. פרי ומצגר נרצחו בשבי וגופותיהם הושבו לישראל, וגדי מוזס עדיין מוגדר חטוף. "המחשבה הייתה שיהיה כרם בניר עוז", מסביר גן. "אין שום היגיון שלא יהיה. לכן הוא גם נטע את הכרם על הגדר. הם חקלאים מיומנים ברמות מאוד מאוד גבוהות, אז כשהם בנו את הכרם, גדי מוזס למשל הלך והביא את הצנרת, והוא אגרונום גדול. הם בנו את הכל Home-made. כל אחד תרם בעשייה שלו".
בשלב הזה, גל פאוקר - הנכד הבכור במשפחה, אמנם בילה הרבה זמן עם סבא ביקב, אך קריירה בעולם היין בכלל לא היתה על הפרק מבחינתו. "כל הזמן היינו אצל סבא", הוא מספר. "לא רק בארוחות משפחתיות. זה בצירים איתו, ביקורים ביקב איתו, וכשהייתי בן שש הם נטעו את הכרם, אז בבציר הראשון כמובן שאחי ואני הצטרפנו, ומאז כל בציר היינו איתו".
גן נזכר ומציין: "בשיחות עם גדעון, היינו קצת מסתלבטים. כל אחד אמר מה הוא רוצה שהילדים יעשו שיגדלו. הוא כל הזמן שיגע אותם שייכנסו ליין ואמר להם 'אתם צריכים להיכנס ליקב', ובמנטרות. והם נפנפו אותו". לדבריו, "המחשבה הייתה לא רק מהמבט הכלכלי, אלא מהמבט של עשייה וחקלאות ומצויונות ישראלית. יש הרבה יקבים מעולים שנמצאים בהרבה קיבוצים, שלאט לאט גם בנו מותגי על והיה אפשר ללמוד מזה".
"35 שנה בתעשייה ולא ראיתי דבר כזה"
"בבוקר השבת השחורה בשעה 08:00 שאלתי אותו אם מה קורה", משחזר גל. "הוא הגיב שהם נעולים בממ"ד ולא יודעים. ב-10:00 שלחתי לו עוד הודעה, והוא החזיר לי הודעה מאוד קצרה עם אימוג'ים של בקבוק יין ולב. אחרי זה כבר נותק הקשר. ירו בדלת של הממ"ד והוא נפצע בשתי הידיים, נפל על אשתו אורנה והיא לא הצליחה להציל אותו".
ימים ספורים לאחר מכן, חיים גן, שסייע לגדעון בתפעול היקב, התעשת והבין שחלון הזמנים שנותר כדי להציל את היין שנמצא בהכנה במרתף בניר עוז הולך ומתקצר. "באתי לאורנה עם חיבוק והתקלתי אותה", הוא מספר. "חשבתי על גדעון, וכל מה שחשבתי עליו זה היין. יין הוא אחרי תסיסה או באמצע תסיסה, ואתה רואה שאתה מאבד את הכל, והכל יירקב. אמרתי לה בואי נעשה משהו, והיא מיד אמרה כן".
בנקודה הזאת, גן רתם את רז וערן פאוקר – שני בניו החקלאים של גדעון - ואת הנכד גל להצלת היקב. "נגיד שאוקיי, נציל, אבל מה יקרה אחרי שבוע?", נזכר גל. "הוא ימות עוד פעם, מישהו צריך לטפל ביקב. אני מכיר את כל הייננים, אז אני מוציא קול קורא לתותחי על. הטופ. קיבלתי תשובות מד"ר אלישיב דרורי, מייסד ויינן יקב גבעות וממאירם הראל, היינן של יקב אמפורה ויקב לוטם. אני אוסף אותם ברכב שלי, ואנחנו נוסעים לניר עוז. הם מקבלים אישורים, עצרו אותנו בדרך פה ושם ובסוף הגענו ליקב. הכל היה שם פיצוצים".
בנקודת הזמן הזו גל, שבדיוק חזר מטיול באוסטרליה, מחליט לקחת את המושכות לידיו. "עדיין עם הכל, נשארו שמונים אלף שעות לטפל", ממשיך גן, "ופה גל נכנס ואמר 'אני אמשיך ללמוד ייננות'. משפחת פאוקר החליטה להשקיע בחזון. בתור אחד שבתעשיית היין כבר 35 שנה, והיה לו את הזכות ללוות, להוביל, לייעץ למאה יקבים - תוך שנה קרה פה משהו שלא קרה מעולם שאני ראיתי: כרם, יקב, יין, השקה". כל זאת כשההון לפרוייקט הגיע מהמשפחה עצמה, ולא ממימון חיצוני. "המשפחה, דודים, סבים, כולם שמו", מבהיר גל. "לא קיבלנו תרומות. ממש כל המשפחה בתוך העסק, באופן כזה או אחר".
"זה כמעט לא קיים בעולם העסקי"
כחלק מהאסטרטגיה להצלת היקב של גדעון פאוקר, הצליחו בני משפחת פאוקר ביחד עם גן שהתווה את התוכנית ו"סיירת ההצלה" לקצר את לוח הזמנים משמעותית כדי להגיע למטרה: השקת יין מסחרי ראשון. במקביל, הצליחו בני המשפחה לנטוע כרם שישמש את היקב בעתיד, ואף להציל את היין של סבא גדעון.
"הייתה פה עבודה", מסביר גן. "כשאני פניתי למעצב העל בישראל וביקשתי ממנו תווית, זה לוקח חודשיים – ותוך יומיים כבר הייתה תווית מקצועית. לא היה אדם אחד שפנינו אליו ולא הפסיק את הכל, והתנדב ועשה את מה שצריך במהירות אפס. גם שהיינו צריכים לשפר את היין והיינו צריכים איזה פרקציה קטנה שאף אחד לא היה נותן, נתנו. כולם תמכו. בעולם העסקי, זה קיצור זמנים שכמעט לא קיים".
לפי גן, אחת הסיבות שתרמו להצלחה ועמידה ביעדים, היא ההתמסרות הטוטלית של בני המשפחה לפרוייקט. "הם היו מסורים לזה מבוקר ועד לילה. הם ביקבקו את הכל ביד", הוא משחזר. "אני ממלא את ההוראות של המקצוענים", מספר גל, שנכנס לתפקיד היינן של היקב במשרה מלאה. "אני דואג ליין שיהיה הכי מטופל, הכי נקי שיכול להיות. אני מרגיש את סבא שלי כשאני שם, ומהרגע שנפתחת הדלת של המקלט הזה, אין זמן. יש עבודה שצריך לבצע, ייקח כמה שייקח. היו ימים שהיו שנכנסנו בשתיים בצהריים ויצאנו בשתיים בלילה. היין הזה פשוט טיפל בי במקום שאני אטפל בו".
במקביל להצלת היין, חיים גן גם תיכנן קדימה. "מה ייצא עוד שנה, בעוד שנתיים? צריך ענבים כדי לייצר כמות. לכל יקב לוקח בערך עשר שנים עד שיש כרם. לאף אחד אין כרם, כולם קונים ענבים. אז אמרתי, אפרופו קיצור זמנים, בואו נלך עכשיו ליעד הסופי ונתקע אותו באדמה. התוכנית היא שבעוד ארבע שנים יהיו לי ענבים שלי שאני אקבל, והוא מסודר כרגע לעשור הקרוב. יש יקב מסחרי. זה משהו שישאר לדורות".
החזון: "להחזיר את ניר עוז לתודעה כגן עדן"
"ברמה העסקית, את לוקחת פרי והופכת אותו למוצר עם חיי מדף שלא תלויים בשום דבר", מסביר רז פאוקר, אביו של גל ובנו של גדעון. "זה יצר פה מכלול שהוא מרוויח כסף ותמיד יהיה. ערן הוא הכרם, גל הוא היין, אני הדבק של כל העניין, וחיים הוא איש היין".
"החזון. זה להפוך את האזור הזה לאזור יין הכי טוב שיכול להיות, שיעשה כבוד לחקלאים של האזור" ממשיך רז. "זה אזור חקלאי שהוא אסם התבואות של ישראל, אז אין סיבה שהענבים שם לא יהיו הכי טובים בארץ. לעשות יין מהענבים האלה, ולעשות כבוד לאזור הזה. לעשות יין הכי טוב שיכול להיות".
גם בהיבט החקלאי, רז מאמין שהשמיים הם הגבול. "כולם אומרים שהאזור שלנו הוא בעייתי לענבים. פעם לא יכלו לגדל אצלנו אננס, והיום האננס גדל אצלנו, ופעם בננות לא יכלו לגדל אצלנו, והיום כל הבננות שאוכלים בארץ גדלות אצלנו, ובעצם החקלאות הישראלית הוכיחה שאפשר לעשות הכל, זה רק עניין של לדעת איך. החזון זה לעשות יין מעולה מענבים מעולים, ולהחזיר את ניר עוז לתודעה כגן עדן, כמו שהוא היה".