רגע לפני הגמר, מבט עומק כן על הפיינליסטים : יוסי – בפירוש שיחק אותה כמי שהתחיל כקוריוז נלעג והתגלה כמבין משחק ולא טיפש. אבל, גם אוהדיו הגדולים, יודעים היטב שיש בו מידה לא מבוטלת של חוסר רגישות כלפי אחרים, גסות רוח, נצלנות ואגוצנטריות. הפתגמים והחרוזים של יוסי בובליל הם גירסה מאוחרת של חרוזים קלושים של קוריוז טריפוליטאי מבוגר אחר בשם יוסי מימון, מימי מלחמת המפרץ והשיר "סאדם יא מיטומטם". אין גם לשכוח כי תאוות הכסף היא הגורם המניע של יוסי במשחק, והיא באה לידי ביטוי באופן בוטה ומכוער. הוא אכן עבר ימים לא קלים בתחילת המשחק, אבל הפרס אינו פיצוי על עוגמת נפש ועלבון ויש גבול עד כמה אפשר לחלוב את אותו עניין. שפרה – אף אחד לא יכחיש שהיא יצירתית, אינטליגנטית, דעתנית ומתוחכמת. אבל, גם אוהדיה הגדולים, יודעים מצויין שהיא גם צדקנית ומתחסדת. כשהיא מסתכלת על מישהו דרך משקף וורוד, היא עיוורת לחסרונות שלו וכשהיא מחליטה לצבוע מישהו בשחור, קשה לה מאוד לראות גם את מה שחיובי בו. למרות שיש לה נתונים מתאימים, היא לא מטריחה את עצמה להבין דברים, לדוגמא : עד כמה היא שואבת לליאון את הנשמה, או מה בדרך ההתנהלות שלה מתפרש שלא בטובתה כהתנשאות. אילו הייתה טורחת להעמיק בדברים, הדבר היה עוזר לה במשחק, וגם בחיים לא היה מזיק. שפרה קידמה יפה את האג'נדה החברתית-פוליטית שלה דרך המשחק. זה מספיק. עינב – אין ספק שיש בה איזה קסם. אבל גם מעריציה המובהקים לא יכחישו שהיא אגרסיבית, בוטה, צרחנית, שתלטנית, נצלנית, וולגרית באופן מרגיז ומקסים כאחד. יש בה גם יופי וגם כיעור, ברמה החיצונית והפנימית. היא רוכבת בלי בושה על עניין הקיפוח כביכול, ולא ממש רואה את המקומות שבהם היא זו שמשתחצנת על אחרים ומרשה לעצמה לעשות דברים, שאילו היו עושים לה, הייתה הופכת עולמות. עינב רגישה בעיקר לעצמה , ולפעמים לכבוד של אביה, (כשמישהו אחר ולא היא, פוגע בו...). חלק גדול מהתוקפנות של עינב כלפי שיפרה, נובעת מקנאה ומרגש נחיתות אמיתי. אין ספק שיש לא מעט דברים שבהם שיפרה עולה על עינב. (כמו שיש דברים שעינב עולה על שיפרה). גם עינב, כמו יוסי, מאוד בעניין כסף. אין ספק, שאם חלילה, היא או אביה יזכו, היא תמהר להציג את זה כניצחון של הדרך והסגנון שלהם. אסור שהדבר הריק הזה יהיה לסמל. עינב היא דמות טלוויזיונית צבעונית, שרגישה בעיקר לעצה ולאביה, אבל היא לא ראויה לפרס. ליאון – אין ספק שנוכחותו בתכנית משמעותית גם לקהילה וגם לחברה. כאדם,יש בו אנרגיות, צבע ותזזית מיוחדים. אבל, זה לא מספיק. הוא אדם חלש שזקוק לים תשומת לב. זקוק לאור הזרקורים באופן פתאטי משהו. יש בו אש, אבל הוא מוכשר הרבה פחות מכפי שהוא חושב. הוא לא תמיד יודע לכבד את הגבולות של אחרים, אבל יודע לפרוט בלי סוף על מיתרי הפגיעות והעלבון שלו. הוא לא מסוגל להתמודד עם שום מילת ביקורת בדרך בוגרת. הוא לא נותן לעצמו דין וחשבון אמיתי על הקשר שלו עם עינב. מחד – לא מסוגל לוותר עליה, ומאידך – משתתף פעיל במסע הכפשות כלפיה. ליאון לא עומד רגע אחד בזכות עצמו. הוא תמיד נשען לגמרי על אחרים. לכן בוודאי שלא נכון שינצח בזכות עצמו. איתי – הכי קל לפתור את איתי במבט שטחי של זה הפרייר שמנקה, לא מתעמת, חסר הכריזמה. אבל, זה הזמן להתבוננות אחרת, מעמיקה יותר. איתי הוא אדם אינטליגנט, אחראי, מוכשר, סגור ורגיש. הוא נותן המון מקום לאחרים, בלי אגו קולני. הוא מסוגל לראות באחרים את הטוב ואת הפחות טוב ולתת להם מתוך נדיבות. הקשבה למעט הדברים שהוא אומר, מעלה כי הוא מכבד ומחבב את יוסי, אבל מודע לחסרונות שלו. יש לו חולשה לעינב, היא הרבה דברים שהוא לא, אבל יש לו גם ביקורת עליה. הוא מעריך את שפרה, אבל מזהה את הצדקנות המתנשאת שלה. יחסיו עם ליאון, פחות משמעותיים, ובכל זאת, הוא מתייחס אליו בנעימות ויודע את המגבלות שלו. איתי מתמיד בעבודות בית, גם כדי להעסיק את עצמו ולהימנע מווכחנות, וגם מתוך יכולת נתינה אמיתית. הדיירים בחרו בו לתפקידים שמחייבים סבלנות ואחריות, כגון כוראוגרף, במאי, מארגן הדומינו ראלי ועוד. אפילו במשימת תכנית האירוח, הוא הקשיב, יעץ ותרם רעיונות טובים לכל היתר. איתי הוא הכוח השקט שעמד במשך יותר ממאה ימים בהמון סערות ויכול להן. איתי הוא כוכב, דווקא מפני שאין בו כוכבות. הוא הפחות מפוענח מבין הפיינליסטים. הוא אדם טוב ומורכב שלא נפתח בקלות. איתי הוא זה שצריך לזכות.

* אוריאלה   16/12/08 | 03:07