מספיק בקושי

הוברפוניק לא קנו אותי. באמת שניסיתי, אבל זה פשוט לא קרה. ההרכב שכל כך סיקרן אותי בתחילת דרכו ניפק הופעה לא רעה, אבל אותי ליוותה כל העת התחושה שמשהו לא הולך בכיוון הנכון, כאילו להרגיז.

באלבומים המאוחרים שלהם, ובאחרון בפרט, השלימו הוברפוניק תהליך של התרחקות מהטריפ-הופ החללי של תחילת הדרך לכיוון של פופ-רוק סטנדרטי יחסית. למרות שיש לראות בחיוב את הניסיון להקפיד להתחדש ולא לקפוא על השמרים, נראה שחברי ההרכב הבלגי לקחו את זה קצת רחוק מדי, למקום בו הייחוד שלהם כבר התעמעם. בהופעה בבארבי השתלטה הפאזה המוסיקלית הנוכחית של הלהקה על ההופעה כולה, והקרינה על כל השירים שבוצעו בה - מה שהיה פעמים רבות בעוכריה.

זה נשמע טבעי והגיוני כאשר נוגנו החומרים החדשים יותר, אבל הנטייה לברוח בכל מחיר מסממנים אלקטרונים פגעה בשירים ישנים יותר, המבוססים ובנויים על אלמנטים כאלו. כך קיבלנו גרסת רגאיי-לייט ל " 2wicky", שללא ספק הגיע לו הרבה יותר, והפך בנסיבות הללו לסתם "too weak". גם "Battersea" ו-"Inhaler" נפלו קורבן להחלטה להתנער מכל עיבוד אלקטרוני והביצועים שלהם היו חיוורים ולא עוצמתיים כפי שיכלו להיות.

עקב צמצום הטווח העיבודי והביצועי נותרנו למעשה עם שירים יותר מדי סטנדרטיים, בביצועים שלעיתים היו קצת מוגזמים ולעיתים פשוט לא מספיק מעניינים. את המצב הצילו "Mad about you" הקלאסי ו "Sometimes" הסוחף, שעמדו בציפיות, למרות שגם בהם ניכרה לאות קלה ומין תחושה שלהרכב הסימפטי יש איזשהו רצון לסיים כבר את השיר. חשוב לציין בהקשר הזה שמדובר באחת מההופעות האחרונות בסיבוב, ועייפות החומר בשלבים כאלה היא טבעית ומובנת.

נקודה נוספת ומפליאה, שלא ממש עזרה להופעה להתרומם היא התאורה. למרות שמדובר בהרכב בינלאומי, ולמרות שאנו כבר במאה ה 21, נבחרה להופעה משום מה תאורה דלה, איטית, פאסיבית וחד ממדית, שיותר מכל הזכירה תאורה של הצגת סיום בתיכון. מכיוון שתאורה היא אלמנט כה חשוב ביצירת מומנטום והדגשת העוצמה של השירים, קשה היה להבין את ההחלטה הזו, בעיקר לאור העובדה שלוח ההגברה המתוחכם של הסאונד-מן הכיל נורות צבעוניות יותר ורבות יותר ממערך התאורה שעל הבמה.

למרות ולצד כל האמור, אי אפשר לומר שמי שהגיע להופעה סבל. ההרכב ניגן במקצועיות רבה ובתיאום מרשים, ואלכס קאלייר - הבסיסט ומנהיג הלהקה - שפע כריזמה והפגין בקיאות ושטף מרשים בסלנג העברי. הייקה ארנט, הסולנית הפורשת שהתגלתה כטיפוס בימתי מבוייש אך כובש, הייתה מדויקת רוב הזמן למרות שניכר בה שנוח לה מאוד שקאלייר הוא המתקשר העיקרי עם הקהל. ההגשה שלה הייתה בהחלט טובה, ואפשר לומר עליה שהיא בהחלט סיפקה את הסחורה מצידה.

סך הכל נתנו הוברפוניק סט של יותר משעתיים, שכלל שני הדרנים, לצד מונולוגים ודיאלוגים רבים ואלגנטיים מצד קאלייר. הקהל מצידו הגיב בחום ובפעלתנות רבה, למרות שהיה ניכר בו כי התעייף בחלק האחרון של ההופעה שנמתח בצורה מעט מייגעת.

יצאתי מההופעה בתחושה שהוברפוניק יכלו לתת יותר. בהופעה הזו, ובכלל. לפעמים צריך לדעת לא לתקן את מה שלא מקולקל, והוברפוניק התעקשו לזנוח לחלוטין נישה שעבדה בשבילם והביאה אותם למקום בו הם נמצאים. בהופעה הזו ניכר היטב מחיר ההחלטה הזו, ולנגד עיניי הפכו הוברפוניק מהרכב בעל טביעת אצבע ייחודית לעוד להקה חביבה, סימפטית ולא מזיקה. זה אולי לא רע, אבל אני גם לא ממש בטוח כמה זה טוב.

• הופעות חו"ל