"האם יש מקום/בו אוכל לחלוק כבוד/למות המשפחה שלי/בין שלושתנו/יש אמא וילדה/ואז יש אבא וילדה/אבל אין גבר ואישה". ב"Family", הרצועה החמישית באלבום התשיעי של ביורק, כל הסיבות לפרויקט השאפתני נחשפות. בחמישה בתים שאין בהם סטרוקטורה הגיונית, ביורק מגוללת משבר עמוק שנמתח לאורכו של האלבום החדש "Vulnicura". מקורו הוא בפרידה המייסרת מבן זוגה ב-15 השנים האחרונות ואבי בתה, האמן מתיו בארני. מהנקודה הזו ואילך ברור שהמטרה הרציונלית היחידה היתה לרכז קקופוניה של רגשות, ייסורים, אבל ומורכבויות אנושיות ליצירה אחת שמזכירה תכופות את ימיה הטובים ביותר של ביורק.
הלב השבור לא היה העניין היחיד סביב "Vulnicura". כמו בהרבה מקרים אחרים, האלבום שאמור היה לצאת במרץ השנה דלף על ידי האקר מיומן חודשים לפני הזמן. לכן, בלי שתתאפשר הכנה ובמטרה ברורה להדוף את הגרסה הפיראטית שהופצה ברשת, ביורק נאלצה להזדרז וב-20 בינואר הודיעה בפייסבוק ש"האלבום יתגלגל החוצה ברחבי העולם במהלך 24 השעות הקרובות". למרבה הבאסה והשמחה, "Vulnicura" הגיע מהר מהצפוי בגרסתו המופקת בקפדנות, עם חוברת שממקמת כל אחד מהשירים על ציר זמן ("9 חודשים לפני הפרידה", "11 חודשים לאחר הפרידה").
"Stonemilker" פותח את חלקו הראשון של האלבום ומציף שאלות, בלבול ואי-ודאות. "הראה לי כבוד רגשי/יש לי צרכים רגשיים/אני מאחלת לסנכרון הרגשות שלנו", ביורק חוקרת את מניעיו של אהובה ב-7 דקות עמוסות כלי מיתר והרמוניה. ב"Lionsong" שמגיע מיד אחריו היא מחפשת משמעויות בעומס הרגשי וממחישה מאבק פנימי וסחטני, וב"Black Lake" היא מגיעה להשלמה עם הייאוש. "עשיתי את זה בשביל האהבה/כיבדתי את הרגשות שלי/אתה בגדת בשלך", היא שרה כשברקע נשמעים בסים חדים של לב מותקף. השליש השני וכנראה המייסר מכולם הוא רצף מחליא של אובדן תקווה, מ"Family" ועד "Notget" הדחוס צלילים רפטטיביים שמובילים הישר למבוי הסתום שנקרא גם "האהבה שלנו שמרה עליי ממוות".
למוח הקדחתני והמפותח מוזיקלית של ביורק הצטרף מפיק הפלא ארקה (אלחנדרו גרשי) בן ה-24, יליד ונצואלה שעד כה עבד עם קניה ווסט ב"Yeezus" ועם מלכת ה-R&B של פיצ'פורק FKA טוויגז. "האמון שנתנה בי, והאמון שנתתי בה קבעו את הטון של העבודה המשותפת שלנו", אמר גרשי המחונן כשנשאל על העבודה עם המלכה הכמעט רשמית של איסלנד, "זה היה מוזר, מאיר עיניים, מרגש, חגיגי, מעניין, טיפולי וכל מה ששיתוף פעולה אמנותי צריך להיות". מי שמכיר קצת את פועלו של ארקה יצליח להבחין יחסית מהר בעבודת הסאונד האולטרה-אסתטית שלו, כמו בשליש האחרון שכולל את "Mouth Mantra" ו"Atom Dance", שני שירים שמחלצים מהדכאון באופן יחסי, אך לא באמת מאפשרים להגיע לגאולה. ארקה משלב לולאות תופים ובס, מוסיף הד ואפקטים שגורמים לכלי המיתר להישמע כמו אנקות. מצדה של ביורק נעשית עבודה ווקלית יוצאת דופן כשהיא נשענת על הברות, מדגישה את המבטא ומצליחה להפוך את רצף שירי הכאב לרקוויאם.
"Vulnicura" הוא האלבום שקורא לביורק לחזור לכדור הארץ ועל הדרך שומט את הקרקע מתחת לרגליים של כל מי שמסתכן להאזין לו. אין בו הפתעות גדולות או זניחה של האוריינטליות (ביורק היא ביורק היא ביורק), אבל עם תשומת לב הכרחית אפשר למצוא בו הברקות שהן תרופה לנעיצה החדה ביותר בחזה, ואפילו מלודיות שאפשר לזמזם.
ציון: 8.5