כתבי ומבקרי mako מוזיקה בחרו את שיר השנה, קליפ השנה, להיט הרדיו, גרסת הכיסוי, הטקסט והלחן, וכן את אלבום השנה, אלבום האוסף, תופעות והופעות.
זה הזמן לבחור את זמר השנה, זמרת, להקה, תגלית ופרויקט השנה. אתם מוזמנים לחלוק על בחירותינו או להסכים ולכתוב את הבחירות שלכם.
זמר השנה
דורון גל: עמיר לב ואביתר בנאי - קשה לבחור והאמת שלא צריך. שני הזמרים המשובחים האלו יצאו השנה עם אלבומים נפלאים שיכולים לזכות בקלות בתואר אלבום השנה.
ליזט דנן: אסף אבידן (והמוג'וז) - עושה מעבר לים מה שרבים היו חולמים לעשות והכל בעצמאות מוחלטת וללא פשרות. ההחתמה ב"סוני" היא הדובדבן שבקצפת. שאפו.
צחי בירן: אביב גדג' - אלבום בכורה מדהים ליוצר מדהים עם קול ודיקציה ייחודיים שכל כך עושים לי את זה. אני מאמין לכל מילה שהוא שר. באמת.
הדר אליקים: אביתר בנאי - אחרי ארבע שנים של ציפייה לאלבום חדש, אביתר בנאי ממשיך לספק את היצר המרגש ונותן לך ללכת לאיבוד סהרורי בתוך השירים וסגנון השירה האישי שלו.
אסף לבנון: רמי פורטיס - סנדק הרוק הישראלי חזר בגדול והראה למספידיו אצבע משולשת. בגיל 55 מוכיח פורטיס שממש לא נגמר לו הסוס, וחוזר עם אלבום משולש עשיר, עמוק, מעניין ומאתגר. ואם זה לא הספיק - ההופעות הרבות שנתן השנה שבו והוכיחו שפורטיס הוא עדיין ההצגה הכי טובה בעיר.
אסף נבו: רמי פורטיס - האמן הכי גדול שהיה כאן הגיע השנה בכל הכוח והיומרה, עם אלבום משולש מאסיבי ומופע כרגיל נהדר, שהאירוח של מארינה מקסימיליאן בלומין בו היה דובדבן מתוק מדבש.
שלום חנוך - אמרו עליו שהוא איבד את זה, האלבום לא הצליח כמצופה, אבל המופע בקיסריה החזיר לו המון כבוד, שקצת התקלקל באיחוד של "תמוז", במופע העשור למאיר אריאל ז"ל. חיית לילה שלא נגמרת לעולם.
זמרת השנה
דורון גל: אתי אנקרי - למרות החשש הכבד שאנקרי תהפוך לתואמת אריאל זילבר תמהונית, האלבום האחרון שלה מהפנט ומעלה אותה עוד רף. חוויה דתית- רוחנית גם למי שרבי יהודה הלוי הוא לא בדיוק כוס התה שלו.
ליזט דנן: תמר אייזנמן - הגיטריסטית המוכשרת, סוף סוף עושה את זה בגלגל"צ.
צחי בירן: מאיה רוטמן- דווקא בגלל שרובכם כנראה לא שמעתם את השירים שלה השנה, אולי בגלל שהיא לא עשתה את האלבום שמצפים מבוגרת פס הייצור של "כוכב נולד".
הדר אליקים: מרגול - בשל השיר המעולה "עץ ירוק מפלסטיק" שהזכיר וחידד שאין שני או שנייה למרגול כזמרת נשמה.
אסף לבנון: רונה קינן. אלבומי קונספט הם בדרך כלל משהו שלא ממש מצדיק את עצמו. התיעוד המוזיקלי שעשתה רונה קינן לאביה ב"שירים ליואל" מצליח לדלג על רוב החוליים של הז'אנר, ולספק אלבום סיפורי ואפילו אפי, שלא שוכח לרגע גם להיות מוזיקה טובה. "שירים ליואל" מעיד גם על תהליך התבגרות של זמרת, שיצירתה הולכת והופכת ליותר ויותר מורכבת. המופע בפסטיבל ישראל הוכיח שקינן גדלה גם כפרפורמרית.
אסף נבו: נינט טייב - הבחורה עם הביצים הכי גדולות בתעשייה הזאת.
הרכב / להקת השנה
דורון גל: מריונטה סול - ההרכב מבאר שבע שלא ממש אוהב להתראיין הוציא את "עיר הפועלים" בשנה זו. האלבום המצוין מכיל את "עשור" שהשתחל לו איכשהו לפלייליסט גלגל"צ.
ליזט דנן: מופע הארנבות של ד"ר קספר, ולו רק בגלל השיקום המדהים של אורן ברזילי.
צחי בירן: מופע הארנבות של ד"ר קספר - פשוט כי ממש כיף שהם חזרו וגם האלבום לא מבייש את הפירמה.
הדר אליקים: מרסדס בנד - Fאנק-רוק-גיטרות-מלוכלך עם מנה גדושה של גרוב, הגיגים מיניים וסליזיות מצ'ואיסטית, שהתנקזו אל תוך אלבום. אחרי למעלה מעשור, הגיע הזמן שהלהקה תקבל את הכבוד הראוי.
טרי פויזן - אחרי שביססו את מעמדן כמופרעות של סצנת האנדרגראונד, ארבעת הבנות (שמגובות גם בשני גברים), מצאו את דרכן למיינסטרים עם לוק צעקני, הורמונים משתוללים, מלא סקס אפיל ומוזיקה מצוינת.
אסף נבו: הקרטל - משב רוח רענן בפופ-רוק המקומי. "זימה" הוא אחד מאלבומי השנה ובהופעה הם אפילו עולים מדרגה.
מופע הארנבות של ד"ר קספר - אלבום קאמבק כמעט מושלם, יכולת נדירה ליצור פופ-רוק משובח ותשוקה שלא נגמרת למוזיקה שעושה את החיים לנעימים יותר.
איפה הילד - הקאמבק של השנה.
תגלית השנה
דורון גל: מיכל גבע- אמנם דרוש עוד מקצה שיפורים אבל "פה השמש" היפהפה, ו"קרח" האנרגטי הם תירוץ מספיק טוב כדי שהיא תזכה בתואר תגלית השנה. הדור הבא של בוגרות רימון אבל לא מהצד המפוהק של הסקאלה.
ליזט דנן: החדשות - להקה צעירה ומלאת אנרגיות רעננות. כיף לראות אותם בהופעה והלהיט שסיפקו לרדיו – "להיות שוב זר לך", נותן תחושה שהם יגיעו רחוק.
צחי בירן: קרוסלה - שני יוצאי להקת "אד" מרסקים שני מיתוסים בהופעות החייתיות והמעולות שלהם - דווקא יש גיטריסטיות ממש טובות ובסיסטים הם באמת לא מאוד נחוצים.
הדר אליקים: מריונטה סול - השלישייה הבאר-שבעית מחוברת למוזיקה עכשווית לצד הרטרו שדומיננטי אצלה. השירים קצרים, הצלילים הבולטים הם ניו ווייב אייטיזי, האנרגיה נונשלנטית והאלבום מצוין.
אסף נבו: אורי מרק - "לא לדבר על מין" הוא אלבום מצוין, ומרק טוב גם בהופעה. יוצר רוק מקורי שמגיע לו להצליח הרבה יותר.
פרויקט השנה
דורון גל: הפרויקט של עידן רייכל - גם מפני שלא היו ממש יותר מידי פרויקטים השנה ושנית מפני שרייכל יודע לעשות את מה שהוא יודע לעשות כבר הרבה מאד זמן. זה לא מחדש אמנם, אבל זה יפה.
ליזט דנן: בללי-רביץ-רביקוביץ' - צריך רגישות מיוחדת ויכולת אדירה להלחין את הטקסטים העדינים והמורכבים של דליה רביקוביץ בצורה שתעשו עימם חסד. בדיסק הנ"ל נדמה שהצליחו.
צחי בירן: ברי סחרוף ורע מוכיח – "אדומי השפתות" - יצירה כל כך מעניינת וייחודית שמתרגמת בהרבה יראת כבוד את שיריו של אבן גבירול. יאללה גדעון סער, תכניס את זה לתוכנית הלימודים.
אסף לבנון: ברי סחרוף ורע מוכיח - "אדומי השפתות" - אחרי שהצליח לעשות מאלתרמן שירה בציבור במועדונים, מנגיש ברי סחרוף לציבור עוד נכס צאן ברזל של התרבות. יחד עם רע מוכיח הוא לקח את שירי שלמה אבן-גבירול וטיפל בהם בתעוזה וביצירתיות כמו שרק הוא יודע. התוצאה נותנת הרבה כבוד למקור, מצד אחד, אבל לא שוכחת להישמע כמו "מוסיקת ברי" קצבית וסוחפת מהצד השני.
אסף נבו: הפרויקט של עידן רייכל - מימוש הפנטזיה הישראלית על מוזיקה מקומית כמוקד הצלחה בינלאומי