סיכום העשור בהיפ הופ

2000

Funky DL - When Love Is Breaking Down
השנה שהרימה את הדי ג'יי הבריטי Funky DL לעננים. די אל, ש"מואושם" על ידי המקומיים על כך שנשמע יותר מידי אמריקני ביצירותיו, הספיק באותה תקופה לעבוד עם אמינם וד"ר דריי, לעשות סיבוב הופעות ביפן ולהוציא את האלבום "When Love Is Breaking Down". מי שמכיר את פאנקי די, יוכל להתרשם גם כאן ממלודיות רגועות, כמו בשיר ""Ya Hearts Not In It, סימפולי ג'אז, כמו ב- "Top Notch Hop Scotch", ומקצבים מהירים אולדסקול-סטייל, דוגמת אלה שב- "Say Yeah", שיגרמו לכם לבלגן את כל אוסף האקשן-פיגר של "צחוק מהעבודה" ששכחתם על הרצפה. ברייקדאנסרז אנחנו לא נהיה.

2001

Kurupt - Space Boogie: Smoke Oddessey
את קראפט, שמייצג בסיקור את תעשיית הראפ של ה- West Coast, חשוב מאוד להכיר כמושג, שהתחיל להתגלגל משנת 92', כאשר הופיע באלבום הקלאסי "The Chronic" של דריי, בו הוכיח שהוא לא עושה גנגסטא-ראפ סטנדרטי. האיש הספיק להיות אחד מחלוצי הלייבל 'Death Ro" וחבר בהרכב D.P.G, שבו חברים Snoop Dogg, Soopafly, Daz Dillinger ועוד אישיים חשובים בתעשייה.

קראפט נתן לנו ב- 2001 עוד מנת יתר של גאנגסא-ראפ היישר מהווסט-קוסט (רפרזנט!). אלבום מעושן, שכולל שירים בעלי אופי "לייד בק", כמו השיר ""On The Grind, וגם קטעי Gangsta יותר כבדים, כמו "The Hardest", שמקפיצים לכם את הקאדילק כל הדרך לשומרי משקל. מומלץ להקשיב, גם אם התעייפתם מלשמוע שירים בהם כושים יורים על כושים.

2002

Supastition - 7 Years Of Bad Luck
צבי הנינג'ה. שרדר. קריינג. הטכנו דרום - מאז לא נברא דבר יותר מחתרתי. סופסטישן, הראפר מנורת' קרוליינה, הביא ב-2002 את האנדרגראונד הבא. אני כותב את זה בתקווה שבעתיד יכירו בסופסטישן כמו שאנו מכירים ב- KRS ONE כיום (הגזמה קלה, אך עם זאת, האלבום הזה מ-ע-י-ף!). אחרי האינטרו המצוין, שבו נשמעת גיטרה שלאט לאט בונה את עצמה לביט, מגיע "Life Like Dat", שם מתאר סופסטישן עם "חצי אגרסיה עולמית" את השגרה שהוא חווה בתור אם סי מתחיל. בהמשך מתגלה "Best of Life" - ביט שבנוי ממלודיה רגועה, דרכה הוא קורא לנו לנסות להוציא מעצמנו את הטוב ביותר בזמנים קשים. כתיבה סרקסטית שמקפצת עם קצב של תופים לייב לאורך כל האלבום. כדאי לחפור אותו.

2003

Diverse – One A.M.
אוקי, שנה קשה. ללא ספק, ועשינו מאמץ רב כדי למצוא את ה-אלבום לשנת 2003. שום אמן מאותה שנה לא הגיע לרף ששאר האמנים בסיכום הציבו. כבר מאוחר וחיסלתי שקית 'לוהקר' אגוזים. מה עכשיו? מיינסטרים? עוד סיקור של ענת בנאי? לא. אנחנו מביאים לכם את Diverse. עוד בצעירותו גילה הילד משיקגו קני ג'נקינס, עניין רב בהיפ-הופ, אך המוזיקה נשארה אצלו בגדר התחביב. לאחר שנשר מלימודים האקדמיים התחיל קני לקחת את האהבה שלו למוזיקה צעד אחד קדימה. תוך כדי עבודה קשה בתחום הוא הרוויח את התואר "הדבר הבא מאז Common".

ב- 2003 הוציא קני AKA דייברס את האלבום המלא הראשון שלו "One A.M." בו הוא מפגין כישורי כתיבה שיושבים על ביטים חיים שמלווים עם הרבה עבודות סקראץ' וסימפולים. כבר בשני שירים הראשונים "Certified" ו- "Uprock" אפשר לשמוע את דייברס יורק אש על רקע מלודיות פאנק עוקצניות שמכווצות את הבטן. מאוחר יותר באלבום, בשיר "Explosive", נתפוס אותו מרוקן מחסניות עם האם סי הענק Lyrics Born, שנותן צורת הגשה נמוכה יותר מהשיר "דרדר אותי" של פאף סרי- ולא, אתם לא יכולים לקבל קישור לקליפ. חוצפנים. תשמעו Diverse.

2004

Devin The Dude – To Tha X-Treme
"…It's time to kick back, drink some beers and smoke some weed!" - ג'יי, חבר של בוב. אפשר להגיד שזאת האג'נדה העיקרית של דיווין קופלנד, שעושה את ה- Hip-Hop Stoner עוד מ 94' עם ההרכב Odd Squad. את אחת ההופעות הבולטות של ה-Dude מטקסס אפשר למצוא באלבום "2001" של ד"ר דריי בשיר "Fuck You", שם הוא מביע בנחישות את הרצון למשגל עם נשים נשואות.

ב-2004 הוציא דווין את האלבום "To Tha X-Treme" בו הוא יוצר אווירה מושלמת למי שרוצה לעשן קצת חומר טוב. כבר אחרי האינטרו, בא דווין עם שיר הנושא " To Tha X-Treme" ומצהיר כוונות: "בנאדם אני כל כך בהיי, עדיין לא נחתי ולא יודע אם אנחת" - אני כבר שם אחי. את התכונות הקצת יותר אקטיביות של דווין נימצא בשיר המחאתי "Go Fight Some Other Crime" בו הוא מחקה עם הרבה הומור שוטר טקסני שעוצר מישהו ש"רק רצה לשרוף איזו קטנה". לאורך כל האלבום נימצא ביטים רגועים וליריקה הומוריסטית שיעבירו לכם את המשמרת בעבודה, או... כל מקום אחר שאתם מתמסטלים בו. למישהו יש נייר?.

2005

Kev Brown – I Do What I Do
ללא ספק קווין בראון, המפיק-ראפר ממרילנד, הוא אחד המוזיקאים הטובים מאותה שנה, שלא זכו למספיק הכרה בתעשיית ההיפ הופ. את קהל המאזינים המצומצם שכבר יש לו הרוויח לאחר עשה את המיקסטייפ הגאוני "The Brown Album", בו לקח קווין את כל קטעי השירה מהאלבום "The Black Album" של Jay-Z והושיב אותם על ביטים ומלודיות שהוא כתב - יצירת מופת למי שמתעניין.

באלבום הבכורה שלו "I Do What I Do" מארח קוו אמסיז כמעט אנונימיים כמו Grap Luva ו- Kann Starr שככל הנשמע חלקו איתו את אותו קו מחשבה. האלבום ברובו אכן רגוע - צורות ההגשה של הראפרים, הביטים המינימליסטיים, שמורכבים בעיקר ממלודיות לייד בק, סאונד בס בהיר וקטעי גיטרות שלא מסבכות יותר מידי את הביט.

הליריקה ,שלא כמו שאר אמני הראפ מאותה תקופה, היא פשוטה ונטולת מניירות. קוו בוחר שלא לשיר על כלבות, סמים ואיברי מין מזהב. במקום זאת הוא מעדיף לעשות שירים כמו "Outside Lookin' In", על היתרונות והחסרונות שיש בלהיות בחור חדש בתעשיית ההיפ הופ. למי שיותר אוהב להקשיב לביטים וליהנות ממלודיות רקע בשירי הראפ, כדאי לשמוע את השיר "Albany" - הגיטרה בפזמון חצתה לי את הלב. אלבום מצוין, בעיקר מבחינה מוזיקלית.

2006

Strange Fruit Project – The Healing
סטריינג' פרוט פרוג'קט הוא הרכב היפ הופ מטקסס, שמורכב מאם סי-מפיק Symbolyc One (שידוע בתור S1), אם סי Myth ואם סי Myone. ב-96' הקים S1 עם Myth, בן דודו, את ההרכב הניסיוני Symbolyc Elementz. הוא החזיק כבר אז בידע מוזיקלי רחב (ניגן על תופים, קלידים, גיטרה וציקוצית), כתב והלביש את שירי ההרכב בביטים חמים בעלי מלודיות ג'אז, בהם אפשר למצוא אלמנטים מעבודות של מפיקים כמו דריי,
Pete Rock, Quincy Jones ו- J Dilla. ב-98' הצטרפה הצלע השלישית לחבורה - אם סי Myone, איתו החלו להקליט מית' ואס1 שירים תחת השם Strange Fruit Project.

ב-2006 הוציאו החבורה את האלבום "The Healing" אותו הפיק אס1. אלבום קצבי, עם עבודות סקראץ' שהוקלט עם מגוון רחב של כלים חיים כמו כינורות, גיטרות, קלידי פנדר רודס, נבל ושוב – ציקוצית. "Get Live" הוא השיר שהכי תופס כאן. את קולות הרקע עושה אריקה באדו. הנוכחות שיש בקול שלה משתלבת בצורה נהדרת עם הלחן שכתב אס1 לקלידים. בהמשך יש קטע סולו ציקוצית של 8 דקות, שמסיים את השיר בבום שיפיל לכם את המכנסיים אם הם עד עכשיו לא היו למטה.

2007

Mr. J. Medeiros – Of Gods and Girls
ג'ייסון מדאירוס מקולורדו, התחיל את דרכו כראפר ב- 98' כאשר הקים את הרכב ההיפ הופ
The Procussions יחד עם אם סי Rez ואם סי Stro The 89th Key (כן אנחנו יודעים שזה שם ארוך). החבורה הספיקה בין השנים 2003-2006 להוציא שלושה אלבומי אולפן ולהופיע יחד עם ה- Tribe Called Questבסיבוב הופעות בארה"ב.

ב-2007 הוציא ג'יי את אלבומו הראשון כאמן סולו, ""Of Gods And Girls, שזכה באותה שנה לביקורות מצוינות בזכות השיר "Constance'" בו מתואר ניצול של ילדה בת 13 לטובת תעשיית הפורנו המערבית. כבד הה? באותה שנה ארגן ג'יי קמפיין בשם "I Am Constance" שמטרתו היתה להלחם בתופעה. אבל דיברנו איתו, והוא הבטיח שלא כל האלבום ככה ושהיחצנית שלו לחצה עליו ויאדה יאדה יאדה. כתיבה דומה אפשר לשמוע בשיר "Her Wings" שם כותב ג'יי על יחסיו עם בחורה שמעבר לליגה שלו. יש פלאו, יש קונספטים ויש אחלה ביטים, פלוס נגיעות ראפ בצרפתית אותם ביצע זינאדין זידאן בכבודו ובעצמו.

2008

Guilty Simpson – Odd to the Ghetto
אווו שיט! הרגע שלו חיכינו הגיע. גילטי פאקינג סימפסון ללא ספק גנב את ההצגה בעשור האחרון בתחום האנדרגראונד. ביירון סימפסון, הראפר מדטרויט, עורר הרבה באזזז עוד לפני הוצאת "Odd to the Ghetto", אלבומו הראשון. אחרי ששומעים אותו רוצח באלבומים אחרים של גדולי התעשיה כמו J Dilla, Black Milk ו- Mr. Porter (מ- D12), קשה מאוד שלא לפתח צפיות. את האלבום פותח (אחרי האינטרו) השיר "Robbery", כבר שם מספיק גילטי לשדוד סוחר סמים ולחטוף זונה. הביט? צווחני כמו ש Mr. Porter יודע לעשות.

שני שירים אחר כך קיבלנו שקית של קוקאין לראש ותאמינו לנו שאנחנו יודעים לתפוס. בס כבד (אם עדיין לא הספק לכם הקול הנמוך של גילטי) וקלידים שיוצרים אווירה כמו שיש רק ב-Doom2, התוספת.

כניראה שגילטי מתכנן עכשיו להפיץ את אותה כמות סמים ששדד בתחילת האלבום, והוא עושה זאת בשיר "Footwork", בו הוא גוער בסאב-דילרים שלו "להתחיל להזיז את הרגליים". מספר בלוקים משם מגיע "Moment", שמורכב מצלילי סינטי עתידניים, אותם בישל המפיק Black Milk מדטרויט, שאגב גם אותו כדאי לחפור. התוצאה היא אלבום גנגסטא-ראפ מודרני בועט דלתות, שודד פרוצות, סוחט כספים, גובה מיסים ומרכיב מדפים בצירוף מדריכי הרכבה. עמד בצפיות - מומלץ אש.

2009

D-sisive – Let The Children Die
לא נשקר לכם. בחרנו באלבום הזה רק בגלל שגילטי סימפסון מתארח בו. אבל אנחנו יכולים לספר שזה אלבום טוב, קצת מלנכולי, ו... האלבום הזה הוא אחד ה-ה-ז-ו-י-י-ם! דרק כריסטוף מקנדה הוציא בשנה האחרונה את האלבום "Let The Children Die" שנשמע בדיוק כמו השם שלו - מעוות לחלוטין.

הוא משלב שירי גוספל, קטעי פופ, מוות, סיפורים על ילדים שוויצרים וכוונות למות באמסטרדם. בשיר הנושא "Let Them Children Die" מוחה דיסייסיב על צורת החיים של הגאנגסטרים האמריקאים, עליה שר כל ראפר מתחיל. השיר מתחיל עם מוזיקת קרקס שמובילה לביט בס תופים מינימליסטיים עם גיטרה שמנגנת מלודיית פולק מזרח אירופאי.

בהמשך כדאי לציין את "Die In Amsterdam", בלדה בה מפגין דיסייסיב כישורים ווקאליים שלא לצורך ראפ. בהמשך האלבום מחכה לנו גילטי סימפסון עם אלה ונודלס בשיר "Like This". יחד עם דיסייסיב הוא יושב על ביט גרוב-פאנק עם סימפולי שירים קלאסיים מתעשיית הגנגסטא ראפ. האלבום לא סטנדרטי ומרענן, קטעי המעבר ההזויים והלחנים שנכתבו לו בהחלט שוברים שגרה, שנמצאת ברוב אלבומי ההיפ הופ כיום. את הביטים והלחנים המצוינים עשו המפיקים Muneshine, The Arkeologists, Moss, DJ Alibi, Scam, Bird, Arythmetic ו- Orin Iasaacs. טיסה נעימה.