אני כמו מסננת, הכל נכנס לי ללב

לאליאב זוהר יש כוח-על: ברגעים הכי קשים, ממש בעיצומה של סערת הרגשות, הוא יכול לפרוק את הכאב באמצעות לחן ופזמון, ולהירפא. "כשיש לי מועקה גדולה בלב אני שם אותה בצנצנת ומסלק אותה ממני. זה מה שאני עושה בשירים", הוא מתאר, "אני מוציא את זה החוצה, הופך את זה לשיר, ואז זה לא מכאיב לי יותר".

הוא זוכר את הרגע המדויק שבו נכתב כל שיר; איך בשיאה של דרמה אישית הוא חייב לעצור ולהרים את הגיטרה. את הלהיט הגדול ביותר שלו, "מיכל", שאותו ביצע לפני שנה באודישן ובגמר "הכוכב הבא" שבו זכה במקום הראשון, הוא כתב ברגע של שיברון לב – אבל הסיפור על השיר מתחיל עוד קודם לכן, בשיר אחר בכלל שכתב על מיכל. הוא הכיר אותה ברשתות החברתיות כשלמד בבית הספר למוזיקה רימון, ו"היא העיפה לי את הראש. התאהבתי בה חזק, אז כשזה נגמר, ולא בגללי, כתבתי את 'תפתחי חלון'".

מה הכוונה ב"לא בגללי"?
"היא עזבה אותי, אני לא רציתי להיפרד. היא הייתה קצת רדופה ואני כל הזמן ניסיתי לשמור עליה מהעולם שבחוץ, רציתי לגונן עליה, שיהיה לה טוב. בסוף היא בחרה בחיים אחרים במקומות פחות בריאים. 'תפתחי חלון' הצליח קצת ברדיו והזמינו אותי לבצע אותו ב'אופירה וברקו', ומיכל צפתה בתוכנית. היא זיהתה שזה עליה, התרגשה מהביצוע ורצתה לדבר. חזרנו לסוג של קשר, זה הסלים ובטעות חזרנו להיות ביחד".

החברים שלך לא אמרו לך, "מה אתה עושה?!"?
"אמרו לי שאני דביל ומטומטם ומה אני עושה ושזו טעות. נראה לי שידעתי שזאת טעות, אבל הלב שלי תמיד היה חלש אליה, לא הצלחתי להגיד לה 'לא'. אחרי משהו כמו חודש התברר שהם צדקו".

מה קרה?
"הרגשתי שהלב שלי חולה במחלת ה-מיכל, שאני נופל להרס העצמי הזה. אני נותן הכל והיא רק בועטת לי בלב ומרסקת אותי לחתיכות. בשתיים בלילה, כשאני שיכור, כתבתי לה הודעה, 'אני רוצה שתצאי לי מהחיים. את מכאיבה לי. תצאי ואל תחזרי לעולם'. ברגע הזה נכנסתי לחדר וכתבתי את 'מיכל'".

ממש באותו רגע?
"באותו הרגע שבו כתבתי את ההודעה הזו. הגיטרה הייתה מונחת על המיטה, תפסתי אותה וזה קרה לבד. הייתי שיכור, שבור, ואני גם אומר בשיר, 'איך הכל מסביבי עומד ליפול... כבר מאתמול כל הפה שלי באלכוהול'. אנשים חושבים שזה שיר געגוע, אבל זה שיר פרידה. 'התגעגעתי למיכל' זה על החזרה שלי אליה. ברגע שסיימתי לכתוב את השיר הזה, שחררתי אותה".

שנה שלמה לא עשיתי שום דבר

זוהר (23), בנו של שר התרבות והספורט מיקי זוהר, ביצע ב"הכוכב הבא" בעיקר שירים מקוריים שלו, והשבוע הם יצאו כאלבום הבכורה שלו. "כשנכנסתי לתוכנית האלבום היה כמעט מוכן, כל השירים היו כתובים ומולחנים ובעצם ביצעתי את האלבום בתוכנית. אלבום ראשון זה משהו שונה ומיוחד, כי הוא בעצם מסכם את כל החיים שלך עד לרגע שבו הוא יוצא, בניגוד לאלבומים הבאים, שכל אחד מהם יסכם פרק זמן של שנתיים פחות או יותר".

עמיר בניון מנגן בשני שירים באלבום, איך הכרת אותו?
"הכרתי אותו באולפן של המפיק המוזיקלי שלי, שמוליק דניאל, והוא הפך לחבר. פעם אחת ישבנו באולפן בסשן שלי ושמענו את אחד השירים, והוא קפץ, תפס את העוד וניגן. אמרנו, 'יאללה, בוא נקליט'. הוא מנגן את העוד המפורסם ב'מיכל' וב'אצלי'. עמיר הוא אגדה".

הזכייה במקום הראשון הייתה תיקון לחוויה הראשונה של זוהר בטלוויזיה. כשהיה בן 17 השתתף בריאליטי "אביב או אייל", אבל במקום לקבל הזדמנות להציג לעולם את השיר שלו, הפך האודישן לוויכוח פוליטי בין אביו, שהתלווה אליו, לבין אביב גפן. הופעת הבכורה של זוהר הבן מול כל המדינה הפכה לפארסה. "לא דמיינתי שיהיה לי אודישן כזה", הוא מספר היום, "עליתי לשם בפעם הראשונה בחיים, ילד בן 17, שוקיסט, לא יודע מה צפוי לי. לפני שהתחלתי לשיר אייל ואביב דיברו על פוליטיקה במשך 40 דקות. הרגשתי נורא, פלא שהצלחתי להוציא משהו מהגרון. זה מאוד הכעיס את אבא שלי, אז אחרי שסיימתי לשיר הוא נכנס לאולפן והטיח בהם שזה לא הגיוני שמתנהגים ככה לילד שהגיע בפעם הראשונה לטלוויזיה. ואז אביב אמר משהו לאבא שלי, וזה הפך להיות אודישן מאוד מכוער".

התגובות אחרי השידור היו מאוד אוהדות כלפיך.
"רציתי לעשות את מה שאני עושה הכי טוב, לשיר, לנגן. בגלל מה שקרה שם חשבתי שאין סיכוי שאני אצליח במוזיקה. שנה שלמה לא עשיתי שום דבר, הייתי תקוע בבית, לא רציתי לצאת או לבלות. אחרי שנה התעשתתי והלכתי ללמוד ברימון".

איך החלטת ללכת שוב לריאליטי?
"אבא שלי שכנע אותי. היו לו נקיפות מצפון קשות מאוד בגלל מה שקרה ב'אביב או אייל'. הוא הרגיש שהוא הרס לי. הוא אמר, 'אליאב, אני מרגיש כל כך רע לגבי מה שקרה, אתה חייב לעשות את זה בשבילי'".

אבא יודע להרגיש שיר טוב

ההתנסות השנייה של זוהר בפריים טיים הלכה, כאמור, הרבה יותר טוב, והפכה אותו מ"הבן של מיקי זוהר" לזמר מוכר בזכות עצמו. "מהרגע הראשון ש'מיכל' עלה לאוויר הרגשתי שכל העניין של 'הבן של' התמסמס", הוא מספר, "ביקשתי מההפקה של התוכנית שלא נדבר בכלל על אבא שלי, רציתי להיות כמו כל מתמודד מהשורה, בלי הצל שלו. וזה הצליח לי מאוד".

אתה לא חושב שזה עזר לך לקריירה, העובדה שאתה "הבן של..."?
"אני מרגיש שזה לא עזר לי בחיים אף פעם. בינתיים זה רק מבטל לי דברים, כי עכשיו הוא שר התרבות ואני לא יכול להופיע בהופעות שהמשרד מתקצב. לאבא שלי, לעומת זאת, יש בזכותי המון ניסיון בתחום, מהבית, כי הוא ראה את הדרך שעשיתי והוא מבין איך זה להיות אומן ולצמוח מאפס, לאט-לאט. הוא מכיר את המושגים, הוא יודע כמה עולה להפיק שיר או לעשות קליפ".

הוא מעורב בקריירה שלך?
"בוודאי. מתחילת הדרך הייתי מתייעץ איתו והוא גם עזר לי כלכלית בהפקת השירים. יש באלבום שיר אחד שכתבנו ביחד. הוא בקרדיטים, 'לחן: אליאב זוהר, מילים: אליאב ומיקי זוהר'".

באמת?
"אני תמיד משמיע לו את השירים ולפעמים הוא מסדר לי מילה פה, מילה שם, אבל את השיר הזה כתבנו ביחד מאפס. היה לי סוג של לחן בראש, ידעתי מה המבנה של השיר, ואז ישבנו אבא ואני בסלון וכתבנו".

גם הוא חולם להיות מוזיקאי?
"לא, אבל יש לו אוזן מדהימה. הוא מבין והוא יודע להרגיש שיר טוב. את אחד השירים כתבתי עליו, 'מדינה בהמתנה'. ביום שישי אחד בתקופת הקורונה ראיתי שהוא מדוכדך, אז אמרתי לו, 'אבא, עזוב הכל, נוסעים לים'. הוא אמר, 'מה ים? לא הייתי בים ארבע שנים'. לקחנו מחצלת, ארזנו תיק וגיטרה ונסענו לחוף דור. ראיתי אותו הולך לשפת המים, המים ליטפו לו את הרגליים והוא בהה בגלים. היה לו מבט ששבר אותי. באותו הרגע תפסתי גיטרה וכתבתי את השיר".

עד היום מתגורר זוהר, הבכור בארבעה אחים, בבית הוריו בקריית גת. כשמלאו לו 16 עזב את התיכון ופתח סטודיו למוזיקה בעיר; הוא מספר שמגיל צעיר חלם להיות זמר ומעולם לא הסתדר בבית הספר. "ילדים היו באים עם תיק לבית הספר ואני הייתי בא עם קייס של גיטרה. אמרתי שהבגרות הזאת לא תיתן לי שום דבר במוזיקה, זה לא יעזור לי בחיים. אני יודע לקרוא ולכתוב מעולה, אז החלטתי לעזוב את הלימודים".

איך ההורים שלך קיבלו את זה שלא תהיה לך בגרות?
"אמא שלי לא קיבלה את זה טוב. היא אמרה, 'לך תלמד עריכת דין, מקצוע פרקטי, במוזיקה אין כסף'. היא הייתה אומרת שמוזיקה זה שטויות. אבא שלי בדיוק ההפך, הוא תמיד תמך ואמר לי כמה אני מוכשר. הוא לא היה מודאג בכלל כשעזבתי את בית הספר. הוא אמר, 'אני יודע שאתה תהיה מוזיקאי, אני פשוט לא יודע באיזה סדר גודל'".

כעסת על אמא שלך?
"עד היום היא מצטערת על המילים שהיא אמרה. רק כש'מיכל' הצליח, היא התחילה להאמין. אני חושב שכל הורה לילד שמתעסק באומנות יהיה סקפטי – עד שהילד יתפוצץ ויקבל הכרה. היום אני מסתכל אחורה ומבין שזה לגיטימי". 

לפני רגע אהבת אותי

בכל פעם שהשיחה מתחילה לגעת בנושאים פוליטיים, זוהר מתכווץ. הוא רואה את עצמו כמוזיקאי וכאומן לפני הכל ואחרי הכל; גם אם יש לו דעות פוליטיות, בלתי אפשרי להוציא ממנו הצהרות כלשהן לגביהן. "העולם שלי הוא יפה, זה עולם של מוזיקה", הוא מחייך, "אף פעם לא התעסקתי בפוליטיקה, זה פשוט לא מעניין אותי". 

ובכל זאת, מה דעתך על מה שקורה היום במדינה?
"הקרע בעם מפרק אותי לרסיסים. קשה לי לראות את זה. אני מרגיש שאני לא באף צד. אנחנו עם ישראל, אנחנו אחים כולנו, זה הכוח שלנו, בעיניי".

אז מה עושים?
"אני באמת לא יודע. אני לא מבין בפוליטיקה שום דבר, אני רוצה רק להתעסק בקירוב לבבות ובאהבת חינם".

אבל יש מחלוקות קשות. זה בליבם של אנשים.
"אני מבין את המחלוקות. ללכת להפגנה זה בסדר, למחות ולהגיד מה שאתה חושב. אבל יש הרבה שנאה באוויר, הרבה מתח. אני מקבל באינסטגרם הודעות מאנשים שהעריצו אותי ועכשיו הם אומרים לי, 'הלוואי שלא תצליח בשום דבר ותימחק מדפי ההיסטוריה'. לפני רגע אהבת אותי, אמרת לי כמה השיר שלי ריגש אותך".

עשית משהו שגרם לזה?
"לא עשיתי שום דבר. ביום שעבר החוק הזה שעשה את הבלגן, 'חוק הסבירות', הייתי באולפן והקלטתי שירים חדשים. לא הבנתי מה קורה. חברים שלי עדכנו אותי שיש בלגן, ובאותו היום באמת קיבלתי את כל ההודעות. היו גם הודעות עם איומים על החיים של אבא שלי, 'נגיע אליך ואל אבא שלך ונטפל בכם'. גם כשמדובר בדמות ציבורית שלא מסכימים איתה, זה מטורף לאחל לו למות".

זאת הבעיה ברשתות החברתיות, אנשים שופכים שם את כל הרעל שלהם.
"מקלדת זה דבר נורא. אני הרבה פעמים מפחד להיכנס לטוויטר. אני מעלה שיר חדש ורוצה לפרסם אותו בתמימות לעוקבים שלי, והתגובות שאני מקבל שם זה מטורף. זה הרוע הגולמי הכי נורא בעולם. אני מקבל תגובות של 'תמות, תשכח'. זאת אחלה פלטפורמה להגיד את מה שאתה חושב, אבל הפידבק שאתה מקבל פוגעני מאוד".

איך אבא שלך מתמודד עם הדברים האלה?
"כשזה קורה לי ולא לו הוא כבר לא נשאר אדיש. שלחתי לו את ההודעות האלה וזה ביאס אותו. הקב"ט שלו דיבר איתי וביקש את כל הודעות האיום על החיים שלו, כי צריך לטפל בזה בכובד ראש. זה מסוכן".

האפלה תמיד נשארת

בריאיון עם רפי רשף מוקדם יותר השנה אמר מיקי זוהר שלאליאב יש נפש רגישה והוא "לוקח דברים באופן קיצוני". זוהר יודע למה התכוון אביו, והוא מנסה לתאר את ההתמודדות הנפשית של הבן בדרך ציורית. "הכל מצליח להגיע אליי, הכל נכנס לעומקים ופוגע בי נורא. אני כמו מסננת, הכל מגיע לי ללב. המון שנים אני סובל מהתקפי חרדה, כמו הרבה אומנים, אני לא הראשון ולא האחרון. זה התחיל כשהייתי נער, בגלל כל מיני דברים שעשיתי. יש דברים בחיים שלי שאני גאה בהם יותר ויש כאלה שפחות". 

למה אתה מתכוון, היית פרוע?
"עשיתי בחירות לא נכונות, דברים שאני לא מעוניין לחשוף ושלא חשפתי בפני הרבה אנשים. פגעתי בעיקר בעצמי ובהורים שלי. אני זוכר שאמא שלי אמרה לי, 'אם יקרה לך משהו העולם שלנו יתפרק, אין לנו טעם להמשיך בחיים האלה'. היא התחננה בפניי, 'תגלה אחריות. תחשוב קדימה. תחשוב קצת על אבא, תחשוב קצת עליי, תהיה ילד טוב בשבילנו'".

אתה מדבר על סמים?
"לא, לא סמים, אבל החלטות שגויות שעשיתי בחיים שלי. זה יכול להיות לא ללכת לבית ספר, לא להקשיב להורים, לברוח מהבית, להתחבר עם אנשים לא נכונים. החלטות לא טובות".

ב"שדים בעיניים" יש בעיניי רמיזות לסמים, אלכוהול, חיים פרועים.
"זו הייתה תקופה לא טובה. והיה לי חבר בחיים שלי, תקרא לו חבר, תקרא לו מה שתרצה, מישהו שהשפיע עליי בצורה לא נכונה ולא טובה. לשמחתי סילקתי אותו מהחיים שלי, והיום אנחנו במקום הרבה יותר טוב. מקום אחר לגמרי. גם בזכות תהליך שעברתי והתבגרתי, וגם בזכות הקדוש ברוך הוא שיש לי אליו אמונה מאוד חזקה".

איך הוא עזר לך?
"עזר לי לעבוד על המידות שלי כבן אדם. אמרתי לעצמי שאני צריך להשתפר. הבטחתי ביני לבינו הבטחות שאני לא אחזור בהן בגלל האמונה החזקה שיש לי בו".

אתה עדיין חווה התקפי חרדה?
"הרבה פחות, אחת לשבוע. פעם היו כמה ביום".

איך זה בא לידי ביטוי אצלך?
"פתאום המציאות מתערפלת לך, אתה משותק ולא יודע מה לעשות. בפעם הראשונה שזה קרה לי לקחו אותי ל'טרם'. לא היה לי אוויר, לא הצלחתי לנשום. הדביקו לי אק"ג לבדוק שהכל טוב ואמרו לי, 'מתוק, אתה חווה התקף חרדה, לא התקף לב, אתה תהיה בסדר'. בן אדם שחווה את זה בפעמים הראשונות בטוח שהלב שלו קורס, שהוא הולך למות. זה נורא מפחיד". 

איך התמודדת עם ההתקפים?
"בעיקר אמונה בקדוש ברוך הוא. הוא עזר לי בחיים והושיע אותי בהרבה סיטואציות. אני פריק של קברי צדיקים, אני הולך ל-40 קברי צדיקים בחודש. ב'כוכב הבא' הלכתי לקברי צדיקים, התפללתי לזכות. אני מאמין שזכיתי בגלל זה ולא בזכות שום דבר אחד. גם הכישרון שלי זה בזכותו".

מה עם טיפול פסיכולוגי?
"עברתי טיפול בעבר, זה לא כל כך עזר. הבנתי שהפסיכולוג בעצם פוגע לי בפרנסה, כי אם אני אפרוק אצלו, מה יישאר לפרוק בשירים? אם אני מתרוקן אצלו, אין שירים". 

אתה אוהב את החלק האפל בך, המופרע, הרגיש?
"בעבר הייתי מחובר לחלק הזה, לשד שיש בי. אבל היה רגע שבו הסתכלתי על אנשים מבוגרים שנמצאים באזורים אפלים שדמו לאלה שלי, ונזכרתי במשפט, 'גיל הנעורים אפל ארוטי, גיל העמידה אפל פתטי'. אמרתי לעצמי, 'די, אליאב, זה הזמן להתבגר'".

אתה לא חושש שבלי האופל תכתוב שירים גרועים?
"בינתיים יוצאים לי שירים אפלים, למרות שאני במקום טוב בחיים. האפלה תמיד נשארת, איפשהו".

היום אתה בזוגיות?
"לא. אחרי מיכל הייתה לי זוגיות בזמן 'הכוכב', ונפרדנו. הייתה לי גם זוגיות אחרת מאז, והיא נגמרה לפני שלושה חודשים. מאוד אהבתי אותה והיה לי מאוד קשה לעזוב אותה, אבל זה לא היה נכון. אל דאגה, גם מזה ייצא להיט באלבום הבא".

צילום: שי פרנקו | סטיילינג: אריאל ברקה | שיער ואיפור: קרן אדרי | הפקה: טל פוליטי

• אליאב זוהר
• מיקי זוהר