לנוי פדלון הולכים לקרות בקרוב דברים טובים. היא מרגישה את זה. אחרי שנים לא פשוטות היא מרימה סוף-סוף שוב את הראש, נשואה טרייה ונמצאת בהיריון ראשון. "תקופה טובה עומדת לבוא", היא אומרת, "אפילו האמוג'ים בוואטסאפ שלי השתנו בזמן האחרון. פעם כשהייתי נכנסת לאחרונים שהיו בשימוש הייתי רואה פרצוף כועס, פרצוף עצוב, פרצוף מבואס. היום אני רואה דבש, חמסה, לב, פרחים, כוכבים, עוגיות, שמש, דברים טובים. יש לי חיובי בעיניים".
היא בחודש שלישי ("אני מרגישה שזו בת, אבל עוד לא יודעים"). את דבר ההיריון, שאותו פדלון חושפת לראשונה בריאיון הזה, היא גילתה במקרה. "לא תכננו בכלל. אחרי החתונה התחלתי פתאום להרגיש רע, כל היום רציתי לישון ולא יכולתי לראות את המאכלים שאני הכי אוהבת, קפה, סלק, פתיתים".
ולא חשדת שאת בהיריון?
"מאיפה יכולתי לדעת שאלה התסמינים? חשבתי שיש לי קורונה, לקחתי גלולות, מה קשור?".
את בדיוק מניעה מחדש את הקריירה. את לא חוששת שתינוק יעכב אותך?
"לא, אני חושבת שזה הכי טוב בעולם. זה מסמל לי את התקופה החדשה, הטובה והטהורה שבפתח. כלום לא מעניין אותי, מעניין אותי רק הדבר הזה ושיהיו לו החיים הכי מושלמים ומהממים שיש. הכי כיף להיות מוזיקאית ואמא, את לוקחת את התינוק איתך לכל מקום, לאולפנים. אמהות מוזיקאיות אמרו לי שזה ה-דבר, שכל היצירה שלך נפתחת כמו לא יודעת מה, כי כל קשת הרגשות שלך עובדת".
אין מצב שנהיה ביחד
לפני כמה חודשים נישאה פדלון (29) לבן זוגה בשנתיים האחרונות, טופז גנור, והשניים מתגוררים בפרדס חנה, העיר שבה נולדה וגדלה. במקור הוא היה אמור להיות הריבאונד המושלם אחרי פרידה כואבת, אבל העניינים התגלגלו אחרת. "הייתה לי אהבה גדולה שלא היה לה עתיד והייתי צריכה להתגבר עליה", היא מספרת, "חשבתי שממילא לא אוכל להיות עם אף אחד כי אני עדיין אוהבת את האקס, ואז התחלתי להתכתב באינסטגרם עם בחור. נכנסתי לפרופיל שלו וראיתי שהוא חי בלוס אנג'לס, ואמרתי לעצמי, 'איזה יופי, הוא נשמע בן אדם חמוד, גם מרוקאי-טריפוליטאי כמוני, שכונה, נעביר את הזמן'".
שמחת שהוא לא בארץ, לא זמין?
"חשבתי שזה ריבאונד נדיר! אתה לא מפה, אני לא צריכה דייטים, לא צריכה להתחמק, רק נדבר, תשכיח לי. מפה לשם ה'תשכיח לי' הזה הפך להיות שיחות וידאו והתכתבויות בשעות לא שעות".
הוא היה ישראלי שחי בארצות הברית?
"הוא חי שם שש שנים, לא חודש. אמרתי, 'פצצה, אין מצב שנהיה ביחד'. מפה לשם התחלנו להתקרב, התחלתי לחפש את ההודעות ממנו. אמרתי לעצמי, 'יואו, איזו מכה את! עכשיו את נכנסת לעוד שטות?', ונעלמתי לו. ואז הוא הגיע לארץ".
בשבילך?!
"כן. אחרי כמה ימים הוא שולח לי הודעה, 'טוב, את לא עונה לי, אני בארץ'. אמרתי לו, 'מה? מה אתה עושה בארץ?', והוא אמר לי, 'מה, נראה לך שאנחנו מדברים כבר איזה חודש ואני מתחיל להרגיש אלייך ואת נעלמת לי? מה יש לך?'. לא האמנתי לו, חשבתי שזה בטח מתחזה, שחיים אתגר יקפוץ לי מאיזה עציץ. אבל הוא התעקש ונשאר בארץ. כאילו, תחזור לחיים שלך, יש לך עבודה, מה אתה רוצה? אבל נפגשתי איתו, ראיתי שהוא באמת בן אדם טוב".
וזהו? הבנת שזה זה?
"החלטתי לבדוק אותו. ידעתי שאם אני אראה את אמא שלו – אני אדע. פגשתי את האישה הכי מתוקה בעולם, בת 70, מרוקאית כזאת, הרגשתי בבית. ואז אמרתי טוב, יש פה משהו שאני צריכה לתת לו הזדמנות".
ספרי עליו קצת.
"טופז הוא האדם היחיד שלא רצה לשנות אותי במילימטר. לא פשוט לגבר לסמוך על אישה בעולם המוזיקה, כשאת כל היום באולפנים עם גברים. היום אולי זה יותר סבבה, את יכולה לעשות הכל ויש יותר שוויון, אבל יש עדיין 'עתיקות' בחברה שלנו ובקשרים קודמים כל הזמן הייתי צריכה לוותר על עצמי. טופז רק מרים לי, הוא סומך עליי. אני לא יודעת מאיפה הוא נחת לי, הוא באמת התיקון שלי בחיים האלה".
מה הכוונה?
"הכרתי אותו כשהייתי שיא השבורה, לא האמנתי בכלום, בבני אדם. אני הבן אדם הכי שמח ואנרגטי, ובמשך שלוש שנים הייתי בדיכאון מטורף. הייתי כבויה, הייתי חושך. אמרתי לטופז, 'איך הכרת אותי דווקא בתקופה הזאת? איך אתה אוהב אותי בכלל?'. עכשיו אני חוזרת לעצמי. עברנו תקופה מהממת ביחד, החלמה של הנפש".
פתאום משה פרץ מתקשר אליי
הדיכאון שפדלון מתארת ליווה אותה בשנים שבהן כביכול הייתה בשיא ההצלחה שלה כזמרת וכיוצרת – אבל מעטים ידעו שבמקביל היא התמודדה עם משבר מקצועי ענק. את הקריירה שלה היא התחילה כחיילת שהייתה מעלה קאברים לרשת, ובהמשך התפרנסה גם מביצוע שירי כניסה לחופה. מפיק שהכירה חיבר אותה לאיתי לוי, ובמשך שנה הייתה זמרת הליווי שלו. במקביל הייתה מנגנת עם החברים מפרדס חנה והאזור. "היינו קומונה כזאת של יוצרים, סוג של גדלנו ביחד. עדן חסון, איתן דרמון שעכשיו כתב לפאר טסי את כל האלבום החדש שלו, טליס, אורי בן ארי, גיל דוגמא. ממש חבורה רצינית. אף אחד לא היה מוכר אז. הם היו החבר'ה שלי, היינו נפגשים, יושבים וכותבים".
באחד מהימים כתבו חסון, דרמון ופדלון את השיר "שתישרף האהבה". "השיר היה במגירה, וככה יום אחד, בחזרות עם איתי לוי, ניגנתי אותו. פתאום איתי נכנס ושאל, 'מה זה השיר הזה?'. אמרתי לו, 'סתם, שיר שכתבתי עם חברים'. הוא אמר, 'זה שיר מטורף, אני רוצה את השיר הזה'".
איך הגבת?
"בכלל לא ידעתי איך זה עובד, מה זה 'רוצה'? מה רוצה? הייתי בהלם. מפה לשם, אחרי חודש זה יצא וזה שבר את המדינה. ואז פנה אליי מנהל שאמר לי, 'את נורא מוכשרת, אני עוקב אחרייך תקופה, יש איזה משקיע שאני עובד איתו, בואי ניפגש'".
מהנקודה הזו הכל התחיל לקרות, וגם לא לקרות. "הטעות שלי הייתה שניהלתי את הכל לבד", מודה היום פדלון. "אני בן אדם שלא יודע לבקש עזרה. לא אמרתי להורים שלי שצריך עורך דין, לא שיתפתי אף אחד. חתמתי על חוזה די דרקוני שלא היה לטובתי, ובעצם ויתרתי על כל הזכויות, כאילו לא הייתי בכלל בעלים של השירים שלי".
המנהל והמשקיע עשו את העבודה, ופדלון התחילה לעבוד מסביב לשעון. "ייאמר לזכותם שהם באמת בנו לי דרך, קישרו אותי לכותבים ולמפיקים. פתאום משה פרץ מתקשר אליי, שרית חדד, ליאור נרקיס, שמות שאני כאילו בהלם. אנשים שרק יכולתי לחלום שיתקשרו אליי".
החלום התגשם ופדלון כתבה לכולם: לחדד, לנרקיס, לפרץ וגם לטסי, קובי פרץ, בניה, לירן דנינו ואחרים, ואז גם התפרסמה בעצמה עם השיר "סוודר".
התחלת לראות מזה פרנסה?
"לא. מצאתי את עצמי עובדת כמו חמור במשך שנה, סשנים, הופעות, קורעת את התחת, מוציאה שירים, כותבת לכל המדינה. המשקיע העביר לי בכל חודש כסף, הוא קרא לזה 'מקדמות'. מקדמה על סך 10,000 שקל, מקדמה על סך 15 אלף שקל, וזה החזיק אותי. לא נסעתי באוטו יקר או חייתי בארמון, חשבתי לעצמי, 'רגיל, צנוע, רק התחלתי את הדרך'. הופעתי כל יום פעמיים ביום, זה מצטבר למאות אלפי שקלים. ידעתי שהכסף נכנס לחשבון, אבל איפה הכסף? כששאלתי את המנהל והמשקיע מה קורה, הם אמרו לי, 'אנחנו משקיעים, אנחנו ממשיכים להוציא שירים, מה נראה לך?'. הייתי ילדה בת 20, לא ידעתי איך להתנהל, שתקתי".
אף אחד לא ליווה אותך? ההורים שלך לא היו בתמונה?
"אף אחד. לא שיתפתי אותם, כי על פניו הכל קורה, את מצליחה, הם מבסוטים שהם רואים אותי פה, רואים אותי שם, שומעים אותי בגלגלצ. גם אותי זה השתיק באיזשהו מקום, כי אמרתי, 'טוב, אולי ככה זה עובד'. גם עם הקולגות לא העזתי לפתוח את זה. היום אני מרגישה בנוח לדבר על זה, אבל אז היה פער נורא גדול בין מה שקורה בפנים ומה שקורה בחוץ, כי בחוץ את מוכרת והשירים שלך עובדים, ובפנים את בכלל צריכה לנקות ולמלצר".
אבל לא הלכת לנקות ולמלצר.
"הלכתי לחפש עבודה בתור סוכנת מכירות, ביטוח, ברמנית. זה קשה כשכל הזמן אנשים מעמתים אותך עם השאלה 'איך את פה?'. אנשים בהלם כשהם רואים אותך, 'מה, באת לחפש עבודה? אני שומע אותך בפלייליסט שלי', 'הבת שלי מתה עלייך', 'תעשי לי סרטון'. לא ידעתי איך אני אתמודד עם הדבר הזה כל היום. ובנוסף פחדתי לאבד את המוזיקה, ידעתי שאם אני לא אתעקש ואכוון שהמוזיקה תחזיק אותי, זה אומר שוויתרתי על זה וזהו".
איך לא רצית לוותר על זה אחרי שכל כך נכווית?
"זה עבר לי כל כך הרבה פעמים בראש, אבל אין, אני לא יכולה לוותר על זה. זה מחיה אותי".
קשה לחזור להיות רלוונטית
בשלב הבא התחילו המנהל, המשקיע ומשרד ניהול נוסף שהיה מעורב להסתכסך ביניהם, ופדלון מצאה את עצמה מושלכת מיד ליד. גם משבר הקורונה לא תרם: "לא עבדתי, השירים שלי כבר הלכו ודעכו. בסוף מה שממתג אותך היום ככוכבת אלה לא רק השירים, את יכולה להוציא שירים מדהימים אבל מה שהופך אותך ל-A ליסט זה אם השתתפת בקמפיינים, בפרסומות. נוצר מצב שאני מתחת לתקרת הזכוכית הזו ולא מצליחה לנפץ אותה, ונשארתי לבד. לא הייתי הבעלים של השירים שלי, התקשיתי לשרוד כלכלית ובנוסף המנהל הראשון שלי ביקש את המקדמות שהוא שילם לי בחזרה".
מה זאת אומרת?
"הוא אמר, 'זה כסף שאת צריכה להחזיר לי'. אמרתי לו, 'אבל זה כסף שהכנסתי'. 'לא, החשבון במינוס. תראי, הוצאנו אלבום, האלבום עלה 300 אלף שקל'. אמרתי לו, 'אבל איפה כל הכסף שעבדתי בשבילו שנה?', ואז התחיל טירוף. כל אחד שלח אותי לדבר עם השני, ובאמצע יש ספקים, מאפר, עיצוב שיער, סטייליסט, מפיקים ונגנים שלא קיבלו כסף. זה שבר אותי".
הם באו אלייך בטענות?
"בהתחלה לא, כי הם לא הוציאו חשבונית לנוי פדלון, אבל בסוף זה היה השם שלי. בסוף זו אני שעבדתי איתם, ולא שילמו להם. יש כתם. זה ריסק אותי. אני בן אדם ישר, נאמן ואמין, והרסו לי את כל מה שבניתי. נכנסתי ללופ שלא נגמר, עורך דין, הלוואה מהבנק, ערבות מאח שלי, התחייבתי לסכומים לא הגיוניים בחודש. בשלב הזה גם ההורים שלי נכנסו לתמונה, אבל לא היה להם יותר מדי מה לעשות. הם אף פעם לא כעסו עליי, הם רק דאגו לי נורא".
איך יצאת מזה?
"קניתי את עצמי מהמנהל הראשון שלי. לקחתי הלוואה ענקית של איזה 300 אלף שקל מהבנק, קניתי את הזכויות שלי ושילמתי מלא כסף לספקים. זה תהליך שלקח שנתיים, וכל השנתיים האלה עשיתי חלטורות, פה סדנת אומן, פה שיעור גיטרה. לא ידעתי מה לעשות, הכל היה כזה דפוק".
איך לא ישבת ובכית כל היום?
"ישבתי ובכיתי כל היום, הייתי בדיכאון. הייתי בתקופה מחרידה".
מי את יכולה להגיד שהיה שם בשבילך מהתעשייה?
"בסוף אף אחד לא לקח אותי על הגב שלו. אבל נסרין תמיד הייתה שם בשבילי, אירחה אותי ותמיד ענתה לי לטלפון, יש לה לב מדהים. עידן עמדי היה מדבר איתי ועוזר, אין דברים כאלה".
היום את מרגישה שזה מאחורייך?
"ניקיתי רעלים, אבל אני עדיין בהישרדות, לא הכל פשוט. אני מופיעה, אבל מעט. אני לא ברווחה של הכל פנאני. תחנות הרדיו מפרגנות לי, הן עדיין מעריכות אותי בתור יוצרת וזמרת, אבל נורא קשה לחזור להיות רלוונטית. אם הייתי מוציאה היום את 'סוודר', אין מצב שהיית שואלת את הבן שלך, 'אתה מכיר אותה?' והוא לא היה אומר, 'ברור! היא שרה את "סוודר"', כי זה כל היום היה מתפמפם בטיקטוק. אני בטוחה בזה".
את ממשיכה לכתוב לזמרים אחרים?
"כן, אבל אני מקבלת פחות היענות מפעם. אם היום השירים שלי היו מככבים במצעדים אז כולם היו מתייצבים אצלי בדלת, ככה זה הולך. אני מבינה את זה. תוכיחי את עצמך עוד פעם, ואז כולם ימצאו את דרכם אלייך".
זאת הייתה חברות שלא תלויה בדבר
למי שמביט מבחוץ קשה לתפוס את הדיסוננס שבו זמרת שעבדה עם הכוכבים מהשורה הראשונה של המוזיקה הישראלית וצריכה, לכאורה, רק דחיפה קטנה כדי לחזור לפרונט – מתקשה לקבל אותה. "פניתי לכולם, לא הייתה אף פעם תשובה חיובית. זה אף פעם לא היה, 'לא, אנחנו לא רוצים', אבל זה תמיד 'אני עובדת כרגע על שירים', 'אני עובד כרגע על אלבום', 'אני כרגע בתקופה כזאת'. נפנופים".
ואיפה החבורה הקרובה שלך מפרדס חנה?
"היא עדיין שם, אבל היום כל אחד עסוק בחיים שלו. אנחנו כבר ילדים גדולים, מפתחים קריירה עצמאית, זה כבר לא ישיבות כל היום ועבודות מזדמנות ועושים מוזיקה לכיף".
היית זמרת ליווי של איתי לוי, ביקשת ממנו תמיכה?
"איתי נעלם. לא יודעת מה קרה איתו, הפסיק לענות, לא בא לחתונה, לא אומר לי מה קרה. אם עשיתי לך משהו, סליחה, אבל בוא, תגיד, דבר. נעלם".
הייתם בקשר ישיר, הוא ואת?
"לגמרי, כשהוא היה צריך אותי. עכשיו כנראה שהוא לא צריך אותי, אבל אני כבר לא נעלבת מזה".
השם הכאוב ביותר בהקשר הזה הוא של עדן חסון, שהיה חבר קרוב מאוד של פדלון אבל היום, לדבריה, השניים בסכסוך קשה. "עדן היה שם בשבילי כחבר בזמן המשבר", היא אומרת, "הוא אומנם לא עשה איתי דואט ולא לקח אותי להופיע איתו במנורה או בלייב פארק, מה שהיה יכול להקפיץ אותי כמו לא יודעת מה, אבל אני לא נכנסת לו לשיקולים המקצועיים. בסוף זה לא תלוי רק בעדן, יש לו מנהל, יש לו משרד, יש לו אנשים סביבו, יש לו יועצים, יח"צ. אני מבינה את זה ואין לי טיפה של טענה כלפיו".
הרבה פעמים מה שמוזיקאי צריך זו בעיטה קדימה.
"בדיוק, ובעיטה קדימה הייתה יכולה להיות להתארח אצל עדן באחד ממופעי ה-50 אלף איש שהוא ממלא כל עשר דקות. אבל אף פעם לא רציתי להעמיד את החברות שלנו במבחן של 'בוא תעשה איתי דואט', 'בוא תארח אותי'".
לא הצעת את זה מעולם?
"מעולם לא. זה לא היה המקום שלי לבוא ולבקש או לדרוש. מבחינתי זאת הייתה חברות שלא תלויה בדבר, אז לא רציתי להעמיד את הדבר".
ציפית שהוא יציע לך?
"כן, ציפיתי. וגם כל הזמן שאלו אותי – קולגות, משפחה, חברים – 'למה אתם לא עושים משהו ביחד? אתם כמו אחים, מה קורה, כאילו?'. זה פגע בי קצת מקצועית, אני חושבת, כי אם כל התעשייה רואה שהחבר הכי טוב שלך לא מארח אותך ולא עושה איתך דואטים, אז למה שאנחנו נעשה? אולי את לא מספיק טובה? אבל לא נתתי לזה אף פעם להשפיע על החברות שלנו, כי היא הייתה חשובה לי מאוד. ידעתי שאם אחטט בזה, זה ייצור סכסוך ולא בא לי להגיע למקום הזה".
למה את חושבת שהוא לא הזמין אותך, כי הוא לא מספיק מעריך אותך? כי הוא לא חושב שאת זמרת מספיק טובה?
"לא, אני לא חושבת שזה מהמקום הזה. כשעדן ואני התחלנו את הדרך ביחד הוא מאוד פרגן, שרנו ביחד, כתבנו ביחד שירים. כנראה השיקולים הם נטו מקצועיים, 'אני יכול לעשות דואט עם אייל גולן, למה שאני אעשה עם נוי פדלון?'. יש לי שם תסכול, זה תמיד היה פיל בחדר שלא דובר. הוא יודע וכולם יודעים את זה".
על הנסיבות שבגללן חסון והיא לא בקשר היום היא מעדיפה שלא לפרט. "היינו חברים מאוד טובים, הוא היה הכי חשוב לי בעולם ואני עדיין מאוד אוהבת אותו, אבל זה כבר לא. רבנו ויש קרע גדול מאוד בינינו. זה היה על רקע חברי, לא מקצועי, ולא בא לי לפתוח את זה. החלטנו לנתק את הקשר, כרגע זה המצב ועדיף שזה יישאר ככה".
הוא היה בחתונה שלכם?
"בטח! הוא שר לי בחופה. זה קרה אחרי כן".
את לא רואה אתכם משלימים?
"אני לא רוצה להגיד מילים גדולות כמו 'לא נשלים לעולם', ולא כי אני מדברת מכעס או מאגו. אני פשוט לא רואה את זה קורה כרגע, אני פגועה מאוד וגם הוא פגוע".
לזכור את המקום הכי נמוך
היצירה והמוזיקה חיו בה מאז ומעולם. "בבית שלי התביישו לדבר על רגשות, ואני הייתי כולי רגש. אני נורא עמוקה, החברות שלי היו משחקות בהפסקה ואני הייתי יושבת ומדברת עם המורות על החיים. היה לי מלא תוכן להוציא, אז כתבתי שירים".
בתור ילדה צעירה לימדה את עצמה פדלון לנגן על פסנתר בנסיבות מאוד לא שגרתיות. "אמא שלי סייעת בגן ילדים. פעם בשבוע היא הייתה מסיימת לעבוד בגן באחת וחצי, אוספת אותי מבית הספר והולכת לעבוד אצל מישהי במשק בית. לאישה הזו היה פסנתר כנף ענק. היא אם שכולה, הבן היחיד שלה נהרג בצבא, וזה היה הפסנתר שלו. אמא שלי הייתה מנקה לה את הבית, אני הייתי מנגנת בפסנתר והיא הייתה יושבת לידי".
איך ידעת לנגן?
"משמיעה, לא יודעת, אין לי מושג מה עשיתי, פשוט ניגנתי. במשך שלוש שנים, מכיתה א' ועד ג', הייתה לנו רוטינה כזאת. הייתי מחכה ליום הזה. כל הילדים מסיימים את היום בבית הספר והולכים לחברים, ואני מחכה שייגמרו הלימודים כדי שאמא שלי תאסוף אותי לאישה הזו, כי אני יודעת שאני הולכת לשבת על הפסנתר".
גם האישה כנראה חיכתה בכל שבוע ליום הזה.
"כן, לגמרי. זה זיכרון שחרוט בי. ואז נגמר היסודי, ובכל פעם שהייתי רואה גיטרה או פסנתר הייתי מחרטטת כזה. זה תמיד היה חלום כזה, משהו שבא לי להתעסק בו".
ואיך התחושה כשהחלום הזה מתגשם, למשל כששיר כמו "סוודר" הופך ללהיט גדול?
"מטורף, מטורף. את מרגישה מבורכת, שאלוהים איתך".
זו חוויה שיכולה לבלבל?
"בטח. אני חושבת שהתקופה הקשה שעברה עליי היא הדבר הכי טוב שקרה לי, כי כשאני אצליח שוב אני אזכור את המקום הכי נמוך שהגעתי אליו, ואני אדע להעריך".
ואם זה יקרה עוד פעם?
"זה יקרה עוד פעם. אבל אם את התקופה הנוראית שרדתי, אז אני חד-משמעית יכולה. אני פשוט רוצה לחיות את החיים שלי בשקט ובלי לרדוף אחרי הזנב של עצמי. אני לא חייבת לעשות קיסריה ומנורה בשביל להתפרנס".
אבל את רוצה לעשות קיסריה ומנורה?
"בטח שאני רוצה, אבל אני רוצה לעשות את זה כי הקהל שלי גדל. אף פעם לא חשבתי שמגיע לי להיות במקום הראשון ברדיו, להיות ההופעה הכי נמכרת, שכולם ירצו לעשות איתי דואט. אבל עכשיו אני חושבת שבאמת מגיע לי. עברתי טירוף ומגיע לי להיות ווינרית".
למה קודם לכן לא חשבת שמגיע לך?
"תמיד הרגשתי שזה מלוכלך, שצריך מרפקים. היום אני מבינה שאת יכולה פשוט לחשוב בראש, 'אני הולכת להיות במקום הראשון ואהובה', ולהישאר טובה. פחדתי לבקש מהחברים עזרה כי פחדתי שזה ישמע אינטרסנטי, אבל מותר. הרי החברים שלי יודעים מי אני, המשפחה שלי יודעת מי אני, אז למה לא אמרתי, 'חבר'ה, אני בצרות, תעזרו לי'?. תסביכים של 'איך זה ייראה' עצרו אותי, אבל היום לא אכפת לי יותר מדברים כאלה. אני צריכה להפסיק להתבייש ולהתחיל להגיד שאני טובה, שאני נראית טוב, שהלב שלי טוב, שהמוזיקה שלי טובה ושאני יכולה להצליח".
איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים?
"אני רואה את עצמי מגשימה חלומות, שרה, מופיעה, מוציאה שירים, קוטפת תארים, מגשימה את עצמי, מתפרנסת ממוזיקה. לא מונעת מפחדים ולא בהישרדות, פשוט חיה. כבר כמה שנים שלא חייתי. אני רואה את עצמי אמא ואישה, מאושרת, עם בית שמח, זה הדבר הכי חשוב שיש. היה לי מחסור בשמחה, ועכשיו זאת המטרה שלי. להיות שמחה".
מעדן חסון נמסר בתגובה: "מוסרים לנוי פדלון הרבה בהצלחה. בניגוד אליה, אנחנו לא מתעסקים בלפרסם עניינים אישיים".
מאיתי לוי נמסר בתגובה: "אנו מאחלים אור, אהבה, הצלחה הרבה, ברכה, ומעל הכל ולפני הכל בריאות ושבת שלום לכולם".
צילום: מיטל זיקרי | קריאטיב והפקה: גילי אלגבי | סטייליג: ליהי עורי לביוטי קרו | שיער ואיפור: דניאלה ברכה לביוטי קרו