בכל סיכום שנה נכתבת וריאציה כזו או אחרת על המשפט "זו השנה שההיפ הופ הישראלי התקדם". בכל שנה אפשר למצוא לפחות תופעת היפ הופ אחת ששיגעה את ישראל. הפעם זה "עלייתו ונפילתו של שם טוב האבי", בשנה שעברה זה היה דודו פארוק ולפניהם היו נצ'י, טונה וכן הלאה. גם בשנה הבאה זה יקרה, כי בניגוד לגל ההיפ הופ הישראלי של ראשית המילניום, קהילת הראפרים הישראלית של היום היא חזקה, חדה ומגוונת.
בתרבות ההיפ הופ יש חשיבות רבה למקום שממנו אתה בא, לאזור שאתה מייצג. בראפ הישראלי, כיאה למדינה בגודל של טבעת על אצבעו של קניה ווסט, זה כאילו פחות משמעותי אבל עדיין נוכח במוזיקה. הטראפ התל אביבי של סוויסה נשמע אחרת מזה של מבוא הדודאים מאשדוד, ולמרות שהרבה מהראפרים שואפים למרכז התרבות הישראלי, הפריפריה נשמעת יותר ויותר, במיוחד בשנים האחרונות. לסאונד של היפ הופ יש תמיד שובל, ולכן הרשימה שלפניכם מסודרת לפי העיר שהראפר מייצג, הבית שבו גדל באמת. רביד פלוטניק גר טכנית בכפר סירקין, אבל הראפ שלו בא מפתח תקווה.
מפת הראפ הישראלי, שהורכבה במשותף עם שדרן ההיפ הופ תומר גרשנמן, מורכבת מ-100 ראפרים שהיו פעילים במיוחד במהלך חמש השנים האחרונות. מפאת גודלה היא חולקה לשני חלקים: הראשון מורכב מראפרים שמגיעים מאזור המרכז, הלב התרבותי הפועם של הארץ והסביבה שבה נולד הראפ הישראלי. לכאן כולם זורמים, כאן נמצאים המועדונים, חנויות הבגדים ורוב אירועי הראפ בארץ; רק טבעי שתל אביב היא העיר שממנה מגיעים הכי הרבה ראפרים, ושאזור המרכז שוקק חיי ראפ. חלקה השני של הרשימה, שמורכב משאר אזורי הארץ, יעלה בשבוע הבא.
תל אביב
סוויסה
שם אמיתי: מיכאל סוויסה
שורה זכירה: "הביץ' שלי אומרת שאני פמיניסט/ אמרתי לה 'ביץ', אוהב אותך מלא'" (מתוך "איגוואנה")
שיר בולט: "לא כזה עמוק"
עם סגנון ראפ שהקדים בדרכו המיוחדת את פריצת הטראפ הישראלי, סוויסה הפך בהינף מסטלן תל אביבי לפרזנטור של מקדונלד'ס, ובצדק: מדובר באחד הראפרים הכי מגוונים, משעשעים ומתוחכמים בסביבה. מאז אלבום הבכורה המצוין שלו, "#סוויסהלנצח", הוא הספיק להתפתח מעבר לשירי וויד ועדיין לשמור על חוש ההומור האופייני לו, הסטייל הנינוח והרצון התמידי להביא בכל פעם צליל, סגנון או גישה חדשה. ראפר שמצליח לעשות פרסומת בלי לוותר על האמינות שלו זה מרענן כמו גלידה פצץ.
וודו דאדי
שם אמיתי: יותם ג'ונתן רבינו
שורה זכירה: "אף פעם לא למדתי לשיר על בגדים/ יש לי טינה לבנים חתיכים" (מתוך "פופולרי")
שיר בולט: "(לא) שיר על צה"ל"
מה הקשר בין נער תל אביבי שמתעסק בבנות, אופנה ודקדנס לשירי ארץ ישראל הישנה מעדות הפרברים וחוה אלברשטיין? הרבה, מתברר. עם שם ביזארי כמו וודו דאדי, חיבה לסימפולים עירומים של שירים נושנים והמון כריזמה חסרת מאמץ, לאט לאט כולם יפלו בקסמן של השורות השנונות והקריצה של וודו דאדי. באמת שיש קסם מיוחד בלשמוע ראפר מבצע שיר באופן כמעט אדיש ועם הגיה רפה, ועדיין מצליח להלהיב. זה הקולנס החדש וכדאי לתפוס אותו כבר עכשיו, לפני שיקומו החקיינים.
סאבלימינל
שם אמיתי: קובי שמעוני
שורה זכירה: "אני המקור, בלי שום קשר לציפור" (מתוך "הפינאלי")
שיר בולט: "עושה מה שבא לי"
אם תשאלו את הישראלי הממוצע מה זה ראפר, כנראה שסאבלימינל יהיה הראשון שיעלה בדמיונו. הראפר הכי גדול מגל ההיפ הופ של תחילת המילניום הצליח לשרוד בתעשייה יותר משני עשורים, וזה כשהצל הפך לפעיל פוליטי, שי 360 חזר לקנדה וכל היודע על מקום הימצאה של סיון מוזמן ליידע את המערכת. בעשור האחרון הוא הוריד מעט את הרגל מהגז, שחרר רק אלבום אחד ראוי לשמו, התמקד יותר בסינגלים וכבר לא מתאמץ להפוך את הראפ הישראלי להיפ הופ ציוני. ועדיין, סאבלימינל.
סימה נון
שם אמיתי: סימה ברמי
שורה זכירה: "וואלק תן לי ת'מצית, הכל אני שורפת" (מתוך "חיה בסרט" של שקל)
שיר בולט: "מטען חבלה"
ספק אם הרבה ישחזרו את הקרוסאובר הנדיר שסימה עשתה לפני כארבע שנים, מסולנית פאנק (Not on Tour) לאחת מהראפריות הספורות של ישראל, אבל נראה שזה היה בלתי נמנע. מרגע שגנבה את ההצגה באלבום הבכורה של שקל ועד לאלבום הבכורה שלה, "תדברי כבר", סימה מציגה ראפ לא מתפשר ולא מתנצל שבמקרה מגיע מבחורה, ואל תדברו איתי על ראפ נשי. כנראה היה צריך פאנקיסטית כדי להזכיר שוב: ראפ בועט זה לא עניין מגדרי.
ליל שיפי
שם אמיתי: ישראל שיפי
שורה זכירה: "אני מהכפר אני לא פה, לא לא/ תחזרי אלי כמו יויו, אוי לא" (מתוך "בת שרמוטה!")
שיר בולט: "כפר שלם"
הראפר הכי בוטה ואגרסיבי במדינה מגיע מכפר שלם עם שירים מלאי קללות שאפשר למצוא רק בפינות האפלות ביותר ביוטיוב וסאונד מעוות, עמוס בדיסטורשנים. על פניו, הוא נשמע כמו איך שהורים מדמיינים את הילד שלהם אחרי יותר מדי האזנה לדודו פארוק. בפועל, שיפי הוא מותק של בחור עם חוש הומור בריא וחיבה קטנה לשבירת מוסכמות. הוא אולי נשמע לפרקים כמו מטאליסט שעושה ראפ, אבל כל הצעקות האלו הן רק שחרור בריא של אגרסיות בדרך יצירתית עם קריצה. חוץ מזה, הפזמונים שלו הם הדבר הכי מדבק כרגע. רק תיזהרו לא לשיר אותם ברחוב בלי לשים לב.
לוקץ'
שם אמיתי: איתי לוקץ'
שורה זכירה: "מפסיק עם הסמים, חוזר להליכון/ חולם על להגיע למשקל שלי בתיכון/ הולך על שני קמ"ש ויאללה מנוחה/ נופל על מאמנת עכשיו היא מנוחה" (מתוך "שיר לחדר כושר")
שיר בולט: "אצלנו בשכונה"
גם בהרכב: פי.אר טרופרז (לשעבר)
חוש הומור חד, אובססיה לא בריאה לשפים, דמיון ביזארי, מיזוגיניה בהפוך על הפוך והמון מודעות עצמית חיננית הם אבני היסוד של לוקץ', אולי הראפר הישראלי שהכי הצליח להתאזן על קו התפר בין מוזיקאי מצוין לקומיקאי מצטיין. הקאלסיקות הוויראליות המצחיקות שלו ("ענת בנאי", "אצלנו בשכונה") קיבעו אולי תפיסה שלו כראפר מצחיקול, אבל תכלס הוא נשאר לאורך השנים אחד הראפרים הכי מתקדמים (הוא עשה טראפ עוד לפני שהיה לזה שם), המגוונים (לפני שנתיים הוציא אלבום קאנטרי-קומי עם סגול 59) והמתוחכמים בסביבה.
צוקוש
שם אמיתי: עילי רביב
שורה זכירה: "ת'חברים שלי בוחר בפינצטה/ לא משחקים איתי, אני כמו נטע" (מתוך "עם האחים")
שיר בולט: "ראש טוב"
View this post on Instagram
בתור חצי מהצמד שרק וצוקוש, לפחות בתור ראפר, הוא לא בולט יותר מדי ובעיקר מהווה קונטרה ווקאלית מוצלחת מול הקול הענק של שרק. אבל הכוח האמיתי של צוקוש תמיד היה בתור מפיק. שם הוא עושה קסמים עם הפקות נקיות, מתוחכמות ואפקטיביות להפליא. לא לקח הרבה זמן מאז שפרץ (יחד עם שחר סאול) ועד שהפך לאחד ממפיקי הראפ הפופי הבולטים במדינה, ונראה שבשנים הקרובות הוא יהפוך גם להרבה יותר מזה.
ברונז אדישן
שם אמיתי: הילאי בן גל
שורה זכירה: "היא קראה לי קורט קוביין כי היא לא ידעה את השם שלי" (מתוך "יפן")
שיר בולט: "חייזרים בתל אביב"
את השיר הראשון שלו הוא הוציא (בהפקה עצמית) כשהיה בן 13. מאז כבר הספיק להוציא אלבום, לעבוד עם דור3 וקלמן מ-GCG, לזכות להפקה מהמאסטר אורי שוחט - ובסך הכל עברה שנה אחת. כן, ברונז אדישן הוא צעיר הראפרים המצטיינים של ישראל, רק בן 14 וכבר מדייק שירי טראפ עצובים ומלודיים שמתכתבים עם מה שקורה בארה"ב. ברונז מצליח להוציא את המקוריות מתוך סאונד שאצל מוזיקאי מבוגר יותר היה עשוי להיתפס כחקיינות; בכנות, מפחיד לחשוב מה הילד הזה יכול לעשות בעוד עשור.
דורקע
שם אמיתי: דור לפידות
שורה זכירה: "הבאסים בוורידים כמו הפולסים בגידים/ השערות סומרות על עור ועצמות/ תמשוך לה בצמות/ איך שהלב נפקח העיניים נעצמות" (מתוך "עור ועצמות")
שיר בולט: "ווינכ"
גם בהרכב: טקסטיל
אין ראפר שצועק בגרון ניחר שהוא לא לכל אחד כמו דורקע. זה אולי לא יהפוך אותו לשופט ריאליטי, אבל אם התמזל מזלכם להבין את הקטע, תגלו אם.סי חסר פחד שעושה ראפ מחוספס ואפלולי, פילוסופי ורווי דימויים, מתוחכם, מעמיק ובעיקר מחלחל פנימה. יש לו ביטים אפלוליים וברק של נביא שחורות שמדבר בשפה ייחודית וצבעונית על אהבה באותה אינטנסיביות שהוא מדבר על האפוקליפסה. רק במסגרת ההרכב טקסטיל (עם בני אסתרקין, דוד מעיין ואברהם לגסה) הוא מרשה לעצמו להשתחרר לאזורי הפאן, ואם תצמצמו את העיניים חזק ותנסו לדמיין, אולי תזהו אותו מגלגול חיים שונה לחלוטין בתור סבא קוקו.
Damsel Is Depressed
שם אמיתי: אלמוג דרור
שורה זכירה: " Feelings we all get em we all know what they're all about / Sometimes I feel my guts are hanging inside out" (מתוך "Strings")
שיר בולט: Catching Fevers
העלמה המדוכאת היא אמנית אינדי אלטרנטיבית שפורצת בשצפי מלל באנגלית מורכבת, תוכן אפלולי ותבניות חריזה מתוחכמות, רק כדי לחתוך בהפתעה לשירה שוברת לב. היא גם כישרון עצום שמצליח לקחת את המוזיקה המאתגרת ולתרגם אותה יפה למסך. לא בכדי היא הבזיקה לרגע קל ב"X פקטור", ולא במקרה לא הגיעה לגמר. עם כל הכבוד לנטע ברזילי, דמזל היא גלולה שהרבה יותר קשה לבלוע. אבל הכישרון העצום שלה נושא אותה הלאה, מה שהוביל אותה לעבוד עם אמיר ובן, עטר מיינר וכיום גם גלעד כהנא. אם הם הבינו את הסטייל יוצא הדופן, קול השירה הנהדר ואת הלשון החדה שלה, אולי גם שאר ישראל יכולה.
כהן/Cohenbeats
שם אמיתי: מיכאל כהן
שורה זכירה: "אני ראפר אז ברור שאני מדבר על עצמי/ וחוץ ממני אין לי כלום אז מהמר על עצמי" (מתוך "הרעיון")
שיר בולט: "רק אני"
גם בהרכב: כהן@מושון (לשעבר), הקבינט
מי שהתחיל בהרכב האאוטסיידרים התל אביבי המרענן כהן@מושון הפך עם השנים לאחד מעמודי התווך של הראפ הישראלי במגוון מרשים של חזיתות – כראפר הוא יוצר חכם ומעניין, כמפיק הוא מוכשר באופן מלחיץ (כהן הצליח לפרוץ גבולות בינלאומיים ולשחרר אלבום בלייבל היוקרתי "סטונז ת'ראו"), וכאחד מצמד בעלי הלייבל "שיגולה" הוא מקדם את הדור הבא עם וייב איש ועדן דרסו. קול חשוב שמקדם את הז'אנר גם ברמה המוזיקלית (ההפקות שלו לפלד, למשל, תמיד פורצות דרך), גם ברמה הטקסטואלית (תשמעו את השיר האחרון שלו, "האמת") ובמיוחד בפן הרעיוני, במטרה לבנות ראפ מקומי שמכבד את המאזין.
וייב איש
שם אמיתי: אור שושנה
שורה זכירה: "אבא לא שם, לפני שדיברנו הוא כבר אמר לי ביי/ מעניין לי את הטופאק אם הוא חי או לא חי" (מתוך "אניס")
שיר בולט: "ג'ולי"
גם בהרכב: תלא מוב (לשעבר)
גם אחרי שהצליח להכניס שיר סיפורי מעולה על אלימות נגד נשים לפלייליסט של גלגלצ, וייב איש נשאר סוד שמור של קהילת הראפ הישראלית, הראפר הכי אהוב על הראפר הכי אהוב עליכם. זה לא יהיה כך לעוד הרבה זמן, מכיוון שמדובר ביוצר מבריק, מעמיק ומבדר כאחד. הוא מושרש בתל אביב עד לרמה של לקרוא לאלבום הסולו שלו "העלייה", על שם הרחוב הכי מלוכלך בעיר, אבל עם קצת מזל הוא עוד יכול להגיע לכל המדינה.
יסמין מועלם
שורה זכירה: "רוב הגוף שלי מים, כל הראש שלי אש/ נכנסת פעם למים, אבל מתי נכנסת לאש?" (מתוך "אריה")
שיר בולט: "מסיבה"
עזבו אתכם אם היא נופלת לקטגוריה של ראפרית או לא: מועלם היא אחד הדברים הטובים ביותר שקרו לתעשיית ההיפ הופ המקומית. אלבום הבכורה שלה "אריה" הכה כמה גלים, אבל לכל מי ששמע אותו ברור שזו רק ההתחלה – עם קול צלול עד פחד, פגיעות כובשת לב וסטייל מהפנט, מועלם לקחה את השטח האפור שבין הביטים לארנ'בי והפכה אותו לשלה. עם ההצלחה של הלהיט "מסיבה" והפריצה המדוברת שלה מהשנה האחרונה, אין ספק שהיא כאן כדי להישאר, ורק לגדול.
מושון
שם אמיתי: מיכאל מושונוב
שורה זכירה: "יודע שהראפ לא יעשה אותי עשיר/ עדיין משחק אותו כמו ארץ עיר" (מתוך "אלף סטופ")
שיר בולט: "קופנגן"
גם בהרכב: כהן@מושון (לשעבר), הקבינט
מאז האלבום האחרון (והמושלם) של כהן@מושון, היה נדמה שמיכאל מושונוב בוחר להתמקד יותר בקריירת המשחק המצליחה שלו. זו לא הפתעה גדולה, כי קריירת המוזיקה שלו בהחלט תפסה פחות מקום בחייו, אבל שלא יהיה טעויות – מושון הוא עדיין ראפר יוצא דופן, להטוטן מילים שאוהב לשחק איתן ומחפש תמיד את הביטים המאתגרים ביותר כדי להשתלט עליהם. הפרויקט האחרון שלו, "רדיקלים חופשיים" - יצא השנה, נוצר עם יונתן ריקליס - מדגיש עד כמה הגוון הספציפי שלו היה חסר בהיעדרו.
דודו פארוק
שם אמיתי: אורי קומאי
שורה זכירה: "ערק ערק ערק, כמה בא לי ערק" (מתוך "דוד המלך")
שיר בולט: "חגורה שחורה"
למשך קיץ אחד לפחות הוא היה תופעה ששיגעה את ישראל והפחידה את ההורים, מה שהופך אותו לאחד הראפרים האמיתיים ביותר בישראל חרף העובדה שהוא בכלל דמות. הגילוי שהאדם שמשחק את דודו פארוק מגיע מבית מבוסס מצפון תל אביב אולי פגעה קלות בתדמיתו, אבל זה לא החליש אפילו בקצת את היכולות המוזיקליות יוצאות הדופן שלו, האוזן הבלתי נלאית לפלואו מקורי וחוש ההומור האבסורדי שהופך את השירים שלו לקרקע פוריה לניתוח מעמיק (או סתם פאן, תלוי מאיפה מסתכלים).
די.ג'יי מש
שם אמיתי: מישר כהן
שורה זכירה: "אתה עושה סקראצ'ים בפה ולנו די.ג'יי מש" (מתוך "חצי" של סאדייל)
שיר בולט: "מחט על תקליט"
גם בהרכב: פיזדה פאמלי וסאדייל (לשעבר)
יודעי ח"ן עוד זוכרים את העבודה של די.ג'יי מש במסגרת הרכבים מיתולוגיים כמו פיזדה וסאדייל, או זוכרים שתקלט לבערך חצי מהרכבי ההיפ הופ של שנות ה-2000. אבל מש הצליח לשרוד יותר מרוב הראפרים שעבד איתם ותפס מקום של כבוד בתור די.ג'יי ומפיק מרכזי בז'אנר, ויחד עם כהן הקים את הלייבל "שיגולה". עם סגנון מובחן שמביא את סאונד הניינטיז שעליו גדל גם לקהל הצעיר, עין חדה לזיהוי ראפרים מעולים וספליף תמידי בפה, מש אחראי לאינספור תקלוטים, מסיבות וכמה הפקות ספורות ונהדרות (למשל, רוב האלבום של וייב איש).
יאנג הפנר
שם אמיתי: יונתן הפנר נאמן
שורה זכירה: "א'נלא חורז בכלל, אנ'לא צריך את זה/ אני הפקתי את הביט אז הכל מתקזז" (מתוך "עומרי כספי" של יאנג בויז)
שיר בולט: "הנעליים שלי"
גם בהרכב: יאנג בויז (לשעבר)
כשהפנר החל להוציא מוזיקה לא היה שום דבר כמותו. אם.סי עם פלואו אנמי, כמעט אדיש, שכותב חרוזים מטופשים ומצחיקים להפליא. ובכל זאת היה קל לאכול אותו, כי בחומרי הסולו שלו - ובמיוחד במסגרת ההרכב יאנג בויז עם אצ'י - ההפקות היו תמיד משהו מיוחד, טראפ עברי מתוחכם להפליא שמזכיר שמאחורי חוש ההומור החד צריך מוזיקה טובה. מאז שיאנג בויז התפרקו הוא פרש מלעשות ראפ ומתמקד בהפקות הנהדרות, ונראה שזה עובד נהדר: הפקה של הפנר הפכה למוצר מבוקש, בין אם אתה רביד פלוטניק, עדן דרסו או דודו פארוק.
ג'אזז
שם אמיתי: יסמין לסלרוט
שורה זכירה: "זה כי אין לי ברירה, זאת מלחמה, היא לא תגמר לעולם" (מתוך "זאת מלחמה")
שיר בולט: "אל תשים לי יד על המותן"
אפופה באדי המחאה שלה ושל חברותיה וחבריה למאבק – כל מאבק, במיוחד אם הוא חברתי, פמיניסטי או תרבותי – הראפ של לסלרוט הוא מכונת ירייה מורכבת של אמירות חדות, שורות נוקבות ומילים שחותכות כמו סכין משוננת. זה אמנם לא הצליל היחיד שלה (יש בה גם רכות ואהבה וטקסטים רגישים), אבל בהחלט המוביל, משיר הבכורה המטלטל שלה "אל תשים לי יד על המותן" ועד לאלבום המחאה הנהדר "שבוע שעבר", שהוציאה לפני מספר חודשים עם המפיק סאבו. ג'אזז, אין אפס, תמיד מראפרפת בכנות מוחלטת.
בוי אצ'י
שם אמיתי: אליאור אנטווי
שורה זכירה: "בוא נאמר, סחיות מתות עלי כמו ברונו מארס או בוא לבר" (מתוך "לא מעוניין" של יאנג בויז)
שיר בולט: "מזתומרת" עם נורוז
גם בהרכב: יאנג בויז (לשעבר)
אפשר להתאמן מספיק כדי להיות ראפר טוב, אפשר לקחת שיעורים בהפקה, אבל אין שום דרך ללמוד את מה יש לאצ'י – כריזמה לא מתאמצת שהופכת פחות או יותר כל מה שהוא נוגע בו לדבר הכי מגניב של הרגע. עם מאגר כמעט בלתי נגמר של פלואוז שונים, אוזן מצוינת להפיכת סמפולים ישראליים לשירי טראפ ואפרו אימתני שנישא מעליו כמו הילה, אצ'י מדלג על כל שיר ולפני ששמתם לב משאיר ורס חלקלק עם פאנצ'ים על גבי פאנצ'ים זכירים. הוא בעיקר עבד (הפנר) ועובד (נורוז) עם שותפים, ולא בטוח שבכלל מעניינת אותו קריירת סולו, אבל יש תחושה שאם רק ירצה, הוא יוכל להפוך לתופעה.
לוסיל קרו
שורה זכירה: “what the hell did i do last night, don't know where I am and it don't feel right” (מתוך "What The Hell")
שיר בולט: "Moments"
View this post on Instagram
חברי ההרכב אולי באים מכל רחבי הארץ, ובמקרים מסוימים העולם, אבל הלב של לוסיל קרו חי ונושם בחום של תל אביב, גם אם הראפר מגיע מאמריקה. למרות שהם בראש ובראשונה הרכב היפ הופ, המנעד המוזיקלי הרחב שלהם והעובדה שהם להקת כלים חיים הופכת אותם לחיה יוצאת דופן בסגנון, מעיין פיוז'ן אוטופי של עולמות הראפ עם רוק, בלוז, סול, ארנ'בי וג'אז. גם החלפת הראפר רבל סאן בסנופלייק בלאק לא הצליחה להחליש אותם כהרכב הופעות נפלא, לא שזה מפתיע כשיש לכם את הקול של גל דה פז בפרונט.
סיסטם עאלי
שורה זכירה: "כאן גרים בכיף פיירוז על סמפלר, אהוד מנור על עוד" (מתוך "מגדל בבל")
שיר בולט: "ערימת ילדים"
ספק אם יש הרכב מוזיקלי שמצליח לייצג את יפו יותר מסיסטם עאלי, שגם מזכיר שוב ושוב את העיר המעורבת וגם מבטא את הגיוון בחבריו, בשפתו ובנושאים שלו. עברית, ערבית, אנגלית, רוסית, אמהרית ופחות או יותר כל השפות והתרבויות שתוכלו למצוא בישראל מתאספים יחדיו להרכב שנולד מתנועת נוער ערבית-ישראלית ונשאר חותם מוזיקלי של אחדות בלי להתעלם מההבדלים בין כל הצדדים. זה לא אוטופי, זו המציאות שאנחנו מסרבים לקבל. ולמזלנו, סיסטם עאלי מצליחים לבטא את המורכבות הזו באופן מקיף ומוזיקלי.
OBD
שם אמיתי: אור בן דוד
שורה זכירה: "אמא היא לא מדבר איתי/ חודשיים עברו שום מילה מאחותי/ מזל שעדיין יש לי את אישתי/ כי קשה בגמילה המסע הוא איטי" (מתוך "שופטים")
שיר בולט: "סוף דבר"
אני לא מודד ראפרים לפי מה שהם עברו בחיים אלא לפי המוזיקה, אבל אצל אור בן דוד מדובר בשני צדדים של אותו מטבע. המוזיקה היא נגזרת מחוויות חייו, ובין אם השירים אפלים או שמחים, הם תמיד עומדים על רקע הכאב, ההתמכרויות והגמילה שעבר. עם קול עמוק שלא מאפשר לפספס מילה ואהבה לביטים אלקטרוניים יוצאי דופן, OBD (לא להתבלבל עם הראפר האמריקאי ODB) מצליח לספר את סיפור חייו באופן מוזיקלי מרתק.
שאזאמאט
שורה זכירה: "שאזאמאט עושים כוחות בלעדינו אין משחק" (מתוך "בלעדינו אין משחק")
שיר בולט: "אולה"
View this post on Instagram
הרכב חבר'ה שאמנם מגיע מרחבי צפון הארץ, אבל התיישב והתמסד בתל אביב ואין שום סיכוי שהולך להגר בקרוב. עם שני אם.סיז נהדרים בפרונט וחבורת נגנים שבאה לכל הופעה ברבאק, הם הפכו במהרה לאחד מההרכבים האלו שחייבים לראות בלייב. הטקסטים שלהם שנונים, הרעינות לשירים מקוריים (רק שמעו את "אשכנזי בתחנה") ועם גישה כללית של קבוצת כדורגל שמוכיחה את עצמה בכל פעם מחדש, הם עולים על המגרש ולא מפסיקים להזיע עד הדקה ה-95, ובהתאם, קהל האוהדים כבר בתהליכי בניה מהירים.
עוזאל
שם אמיתי: אייל עוזאל קהלני
שורה זכירה: "תמיד ידברו על קאש, תמיד ידברו על פלואו, תמיד ידברו על וייבז, תמיד ידברו על דואו, אבל אני תמיד פרש" (מתוך "תמיד פרש")
שיר בולט: "מה עשיתי?"
אם שאלתם את עצמכם למה עדיין אין דרייק ישראלי, כוכב ענק שיכול להחליק בקלילות בין שירת פזמונים מדבקת ליריית שורות חדות, זה רק בגלל שהעולם עוד לא גילה את עוזאל. יש לו את הסטייל, את הכריזמה ואת האוזן המוזיקלית להפוך לכוכב ישראלי ברמות הכי גבוהות, ונראה שיש לו גם לא פחות אמביציה. גם ככותב מצליח עוזאל להעמיד רף גבוה עם ראפ ישיר וחשוף ואפילו קריצה לפופ האמוני, למרות שאצלו זה לא מרגיש שמאלצי בכלל. מדהים, אבל אפילו שירי האהבה שלו מצליחים להיות מרעננים.
ג'רמאייה
שם אמיתי: ירמי אומני
שורה זכירה: "אין דבר שלא עברתי/ מוסכמה שלא שברתי/ וואנבי אמסי שלא קברתי/ בגיל 5 נדרתי להיות הבלתי שביר ומאז שום דבר לא שבר אותי" (מתוך "פזמון זה לחלשים")
שיר בולט: "רק ביבי"
View this post on Instagram
כבר 20 שנה שג'רמאייה מסתובב במרכז סצנת ההיפ הופ הישראלי, וכולם יודעים שמדובר בראפר שד משחת ששמח לקרוע כל ביט בסביבה, במיוחד אם יש לו סאונד ניינטיזי ותופים בועטים. רק שלאורך כל שנותיו, ג'רמאייה הוציא שירים ספורים בלבד. אחרי שסחף תשומת לב חיובית בזכות באטל מרתק מול רון נשר, נראה שסוף סוף הוא מוכן להוציא אלבום בכורה בתקופה הקרובה. הראפ החד שלו עמוס בפאנצ'ים, משחקי מילים מורכבים ותבניות חריזה מושכות אוזן, וכשהוא מכוון את החצים שלו למעלה, הוא גם נוקב במיוחד (כמו בשיר בעל השם הסרקסטי "רק ביבי").
ילד האסל
שם אמיתי: רון עשהאל
שורה זכירה: "וואלה אין דבר שינחם הם מדברים איתי על חצי/ כל היום דואג לכסף צמוד לשקל כמו נצ׳י" (מתוך "צלקות")
שיר בולט: "אאודי"
גם בהרכב: תלא מוב (לשעבר)
מאז פירוק ההרכב שלהם, וייב איש וילד האסל הלכו בדרכים שונות. הראשון הספיק להוציא אלבום היפ הופ למהדרין, האסל הלך למחוזות שונים למדי. הסינגלים הספורים שהוציא מאז הציגו טראפ קורע גרונות, הופעת האורח גונבת ההצגה שלו באלבום של דור3 הראתה פראות מאופקת, והעבודה שלו עם ההרכב "באבל ראפ טראפ" בכלל גלשה למחוזות של רוק טראפ פסיכדלי. אלבום הבכורה שלו עדיין בדרך, אבל אם אפשר ללמוד משהו מהעבודה שלו בתלא מוב ומהמוזיקה ששחרר מאז, זה הולך להיות שונה, בקול חד ואנרגיה מטורפת.
שחר סאול
שורה זכירה: "גם אני הייתי יהלום שהתחיל פחם/ רק שאני נשארתי חם מין הסתם" (מתוך "קשר קרקע")
שיר בולט: "אל תשאל"
כן, אוקיי, אתם צודקים. זה ההוא מ"מיליון דולר" של נועה קירל. אין ספק שהופעת האורח הקטנה הזו עשתה הרבה לחשיפה של שחר סאול, אבל האמת היא שכבר שנים ברור שמדובר בסטאר על אמת – הסטייל שלו עובר חלק בגרון של המיינסטרים ומספיק מדויק כדי לספק את חובבי הראפ, הסאונד שלו מתקשר עם הפופ המוצלח ביותר של אמריקה והלוק, איך אומרים? מיליון דולר. החומרים שהוציא בראשית דרכו עם צוקוש היו התחלה יפה, אבל דולר אחר דולר, סאול לא יעצור עד שישווה את המשכורת שלו לזו של קירל.
אייטולה
שם אמיתי: אסף לויבל
שורה זכירה: "נכנס לתוך האל"ף בי"ת עושה שמות בעיצורים פעלים ותנועות/ במטאפורות מגיב ללא טעויות כתיב/ מי הוא האם.סי הכי חריף בתל אביב?" (מתוך "שקדי מרק")
שיר בולט: "משטרה" של אבירי השולחן העגול
גם בהרכב: אבירי השולחן העגול
View this post on Instagram
הרכב הראפ של אייטולה וסוונסון הפך לסוג של קאלט תל אביבי – האלבום הראשון שלהם עבר מפה לאוזן (או אצל לאון פלדמן) והפתיע את כולם עם ראפ לאדם החושב על גבי סימפולים עבריים נדירים. אייה, כמו שהוא מכונה, נשאר שנון ומעניין גם כמעט עשור וחצי מאז אותו אלבום, הצליח לדייק סטייל ספציפי ושפה שיש רק לו והוא דואג להביא אותם לכל פרויקט, ויש בשפע. חוץ מזה, אם תחפשו מספיק טוב תוכלו גם למצוא את הבן אדם מתקלט מוזיקת קסטות מהאייטיז בווייב ג'מייקני תחת השם "מלך הקסטות", וזה נפלא.
אזור המרכז
נצ'י נצ'
שם אמיתי: רביד פלוטניק
בית: פתח תקווה
שורה זכירה: "ויש מקום לכולם בכל הסיפור הזה/ אנחנו כבר לא ילדים, אין מספר אחד ובלה בלה וכל הדיבור הזה/ אנחנו ראפרים, כל אחד מאיתנו בדרכו יוצר אמנות/ אצלנו לא מתעסקים במי אמיתי ומי לא, ואין מבחן נאמנות" (מתוך "סלח לי אבי כי חטאתי")
שיר בולט: "שתיים עשרה שנים של בדידות"
גם בהרכב: פרודוקס, 713, ספיישל (לשעבר)
גודזילה, האיצ'יבאן, מלך הראפ של המזרח התיכון. אלו אמנם תארים שפלוטניק כרך לעצמו עוד כשקראו לו נצ'י, אבל אם יש מישהו שעומד מאחורי מילותיו הגדולות, זה הוא. ראפר יוצא דופן עם שורשים עמוקים בהיפ הופ הישראלי, בדאנסהול, בראפ ניו יורקי מהניינטיז ובאהוד בנאי כאחד, שגם מצליח לחבר את כל ההשפעות שלו למקשה מרשימה אחת. אשף מילים שתמיד שואף לקפוץ קדימה, מפלצת מיקרופון שלא משאירה במה לא חרוכה ולעד האדם שפרץ את הסכר לגל ההצלחה השני, והראוי יותר, של הראפ הישראלי.
טונה
שם אמיתי: איתי זבולון
בית: פתח תקווה
שורה זכירה: "יום אחד בהיר אתה כבר לא הכי צעיר/ אתה הופך את זה לשיר והעולם שלך מתהפך" (מתוך "כנפיים")
שיר בולט: "מטאור בסלואו מושן"
גם בהרכב: השבט (לשעבר), שאטגאנז (לשעבר)
כשהוא פרץ עם "גם זה יעבור" היו כאלו שטעו לחשוב שמדובר בגימיק. אבל מי שהכיר את טונה מההתחלה, יותר מעשור לפני אותו שיר תמיכה לחבר, ידע שאין פה שום מקריות. מאז ובמהלך שלושה אלבומים, טונה מוכיח שוב ושוב שאם לקח לו כל כך הרבה זמן להגיע למעלה, הוא לא מתכוון לרדת מהגלגל הענק. הוא פאנצ'ליינר שמשתמש ביכולותיו כדי לספר סיפור, לפעמים כזה שנמתח לאורך כמה אלבומים, ומוזיקאי יוצא דופן (מעטים יודעים שהוא מעורב לעומק בהפקת השירים) שימשיך להוכיח לכל מי שזלזל בו שמדובר ביוצר של פעם בדור.
שרק
שם אמיתי: שי הורוביץ
בית: פתח תקווה
שורה זכירה: "עשיתי מהפך מהפח מאה פעם/ השלמתי את הפער מאשפה לקופה/ אני חי מהיד אל הפאף אל הפאס/ אתה חי מהפס אל האף לרצפה" (מתוך "אל תשגע אותי")
שיר בולט: "בראש שלי"
גם בהרכב: KMG (לשעבר)
הדבר הבולט ביותר בשרק הוא שיעור קומתו המאסיבי, אבל גם גודלו מחוויר לעומת הקול העצום שיוצא ממנו. בין אם זה בוורסים בעלי משקל של סדן לפנים ובין אם בפזמונים שמהדהדים בחלל כל חדר, שרק הוא אם.סי עוצמתי. הטקסטים שלו פשוטים יחסית, מה שעוזר לצימוד הנהדר שלו עם צוקוש להגיע לקהל רחב יותר, אבל אל תטעו - זה ראפר שיכול בקלות לעמוד על הבמה מול כל ראפר אחר במדינה ולגנוב את ההצגה.
שחק
שם אמיתי: שחק פאר
בית: פתח תקווה
שורה זכירה: "עת השתחררתי הרופאים המליצו על נמל התעופה/ אבל רגע, יש לי להקליט איזה אלבום תקופה" (מתוך "עבודה מועדפת")
שיר בולט: "לילה לבן בפ"ת"
גם בהרכב: P.T Youth (לשעבר)
לראפ של שחק יש אווירה של האדם הרגיל, כאילו חבר שלכם הרים מיקרופון והצליח לתמלל את היומיום בחרוזים על קצב, וזה גם הקסם שלו. הוא לא שר על שרשראות מזהב או מטוסים פרטיים, אלא על השחיקה שבעבודה, על תחושת הריחוף הכללית של היומיום והשעמום. והוא עושה את זה עם קסם אישי לא מבוטל, המון אהבה למוזיקה ומספיק להטוטי לשון כדי להפוך את הפשוט למעניין.
פרופסור קוף
שם אמיתי: נדב דפני
בית: פתח תקווה
שורה זכירה: "כך או כך הם יחשבו שאני ווירד, ואני עף על זה תמיד" (מתוך "לא למסיבות")
שיר בולט: "חמש בראש"
עם שם שנשמע כמו תוכנית כושלת מערוץ הילדים, לוק של מדען מטורף וחוש הומור מופרע יותר משניהם, פרופסור קוף הוא אחד האמנים המוזרים יותר בהיפ הופ הישראלי, והוא מת על זה. האי.פי הקצר שלו "ביס" מצליח בהינף של חמישה שירים בלבד להציג ורסטיליות מרתקת שנעה בין טראק מסיבות קשוח עם השם האירוני "לא למסיבות" להפקה שנשמעת כמו משחק מחשב עם גליץ' אפריקאי. הטוויסט? ככל שזה יותר מוזר, זה יותר טוב. וברור שגם כראפר וגם כמפיק, זו עדיין רק נגיסה קטנה ממה שהפרופסור יכול לעשות.
כפיר צפריר
בית: פתח תקווה
שורה זכירה: "כשלמדתי לשחות נזרקתי אל העמוקים/ למדתי שחרא צף למרחקים/ על חשבון ים אנשים טובים" (מתוך "לא הכל מסתדר")
שיר בולט: "דפוקות"
View this post on Instagram
ז'אנר הראפרים שיודעים גם לשיר בהחלט התמלא בשנים האחרונות, אבל כפיר צפריר עושה את זה נכון כבר בערך עשור. צפריר יודע ללהטט מצוין בין באנגרים של מסיבות לשירים מעט יותר רציניים, ובשנים האחרונות לומד להשתמש יותר בקול שלו, לחבק את האוטוטיון ולשחרר את מה שיש לו על הלב באופן פתוח ומעורר הזדהות, אבל גם לעבור באוזן בחלקלקות מרשימה. האצבע על הדופק, הראש מביט קדימה והלב במקום הנכון.
SXL
שם אמיתי: סבסטיאן מיזדרחי
בית: אריאל
שורה זכירה: "אני רק בורג, מסתובב חופשי פה/ שם ת'גאנג'ה בביצים את הבנזין בזיפו/ אין לי זמן למשחקים יש לי משהו במקום/ משהו שמטריף לי ת'בפנים אחי, אמביציות" (מתוך "ק.ש.ב.מ.ש")
שיר בולט: "עד מתי פוליטיקאים"
גם בהרכב: KMG (לשעבר)
פלאו זה מוטיב מרכזי אצל כל ראפר, סוג של טביעת אצבע מוזיקלית. אם כך, אפשר ללמוד הרבה על מיזדרחי מהפלואו שלו – עוקצני, קופצני, חד ונע בדיוק מרבי בין הקיק לסנייר. תוסיפו לזה רוח לוחמנית ואיזה ספליף מוצלח, ויש לכם את הדי.אן.איי של הראפר המסקרן הזה. בקרוב הוא מוציא אלבום בכורה, ולפי כל הסימנים הוא יהיה מלא בביטים שורפים, טקסטים נוקבים והמון מוזיקה של אגרוף קפוץ.
ראסטה חי
שם אמיתי: נבו באקו
בית: בני ברק
שורה זכירה: "12 שנים מהחיים לא למדתי כלום/ כל בוקר לקום לרצות את היקום" (מתוך "מדינה של גנבים" של עטר מיינר)
שיר בולט: "בשכונה שלי"
כמעט כל הראפרים ברשימה הזו עצמאיים, אבל ראסטה חי הוא אחושילינג עצמאי. הוא שיחרר מיקסטייפים, קליפים, תחנת רדיו אינטרנטית ואתר תחת המותג "תדר הראסטה", ועושה זאת בלי כבלי לייבל או בוסים. הסטייל שלו נע בין רגאיי להיפ הופ מתובל בהמון פאן, לא מעט מחאה וטיפה טירוף בריא ושיעול מוויד. מהמעטים שבאמת מצליחים להכניס רוח משוחררת לחלוטין למוזיקה, ובמידה מסוימת, אני בטוח שהוא ימשיך לשחרר מיקסטייפים חצי מחופפים גם בגיל 80.
סקיי
שם אמיתי: רון נשר
בית: רמת גן
שורה זכירה: "טוב יאללה חלאס, אני אפסיק ליהנות/ כי אני לא אייל - אני לא מתעסק בקטנות" (מתוך "שקיות של זבל")
שיר בולט: "אין קדוש בכנען"
גם בהרכב: האידיוטים (לשעבר)
כנראה הדמות הכי מעוררת מחלוקת בז'אנר, וגם זה רק בגלל שהרוב מסכימים שהצל הוא לא ראפר. למרות שלאורך השנים הנפיק נשר כמות מרשימה של להיטי מועדונים, הוא מוכר יותר ככוכב רשת פרובוקטיבי שמשחק את דמות הנבל ונהנה להזכיר לסטטיק ובן אל את חלקו בחיבור שלהם. עם זאת, מאחורי כל האיפור והצפיות מדובר בראפר מוכשר כמו שד שיכול לכתוב להטוטי לשון, פאנצ'ים מצחיקים ולפעמים אפילו טקסטים חכמים שמסתנים מבעד לפרסונה.
אסקר
שם אמיתי: נועם שפירא
בית: רמת גן
שורה זכירה: "לא יודע איך אוכלים אותי, קניבל בולמי/ הם חושבים אנלא שפוי, אבל העיקר שכיף לי" (מתוך "אתה לא מיוחד")
שיר בולט: "ידיים עקומות"
גם בהרכב: GCG (לשעבר)
קשה שלא למות על אסקר – חצי טרול וחצי מלך שיכול לנוע בין בית דבילי וקורע מצחוק לטקסט מלא כנות וקורע לב. הוא אולי מתנהג לפעמים כמו ליצן הכיתה, אבל תמיד מצליח להעביר איזו אמת פנימית ברורה מתוך השטותניקיות. שפירא ידוע כבאטל ראפר מבדר במיוחד, כראפר שיכול לשבת כהלכה על כל סוג של ביט וכקצת משוגע על אמת, אבל נשמה של ממש. כשכל זה מתורגם למוזיקה, אז החצי מלך שלו וקהל המאזינים כאחד יוצאים עם ידם על העליונה.
ויק
שם אמיתי: ויק אוחנה ג'אן
בית: רמת גן
שורה זכירה: "אם לא אני תגיד לי מי? זורק את הפאק על האנמיז/ אני מטפס והם בקריז/ צריך פה מישהו שיעיז" (מתוך "ראש על הכסף")
שיר בולט: "לא איתי"
עוד כשהיה שורף פזמונים עם רון נשר היה ברור שמדובר בקול שלא נשמע כדוגמתו בישראל – כזה שמצליח להיות מחוספס ומלא רגש, צעקני אבל מדויק, מוזר ובעיקר מהפנט. עם אהבה מוצדקת לשימוש מלודי באוטוטיון ואוזן נהדרת להוקים שנועצים את הקרס ומושכים אתכם פנימה, ויק הצליח להביא את אלבום הבכורה שלו "את/ה לא לבד" למאזינים שגילו יוצר שירים מעניין. רק תנו האזנה קצרה ל"לא איתי" ותראו שעוד לפני שנגמר הפזמון הראשון אתם כבר שרים איתו.
נטורל
שם אמיתי: עידן בן נון
בית: בת ים
שורה זכירה: "עצרת אותי, כמעט עישנתי ת'פייסל/ אתה גבר, פרצת ת'דלת, מקגייוור/ אכפת ת'חוק ות'סדר/ הפכת ת'בית שלי, נלחמת בפשע כמו פייטר" (מתוך "סטלנים בוכים בלילה")
שיר בולט: "להשתלט על העולם"
גם בהרכב: KMG (לשעבר)
View this post on Instagram
עוד כשפעל בשמו האמיתי, נטורל היה אם.סי עם שאיפות גדולות. כחסיד אדוק של תרבות ההיפ הופ, בן נון הוא ראפר שלא מפחד ללמוד ולהשתפר, ואכן במהלך השנים האחרונות הוא קפץ רמה, לא מעט בזכות שותפו לאולפן ההפקות "אלף פלואוז", זי קיי. לנטורל יש קול נמוך ודומיננטי, בתים אינטנסיביים ורוח לחימה שעוברת בכל שורה; עבר לא מעט זמן מאז שיצא אלבומו האחרון, ולמרות שהוא לא הפסיק לרגע לשחרר מוזיקה, נדמה שהגיע הזמן לאחד נוסף.
בני אסתרקין
בית: בת ים
שורה זכירה: "אין לי רגע אחד לבזבז/ מעביר הילוך, לא סתם קוראים לי בנז" (מתוך "בטח בטח" של טקסטיל)
שיר בולט: "ער לכל המתרחש"
גם בהרכב: טקסטיל
אסתרקין, מעין סוד שמור של הראפ הישראלי מזה עשור, חזר אחרי הפוגה קלה כדי לנופף בדיבור הקצוב והקול הנלהב שמאפיין אותו. לא בכדי ראיתם אותו צץ כאחד האסירים ב"עלייתו ונפילתו של שם טוב האבי"; יש לו סגנון ראפ מושך אוזן שחותך דרך האוויר, ככה שאי אפשר לפספס כניסה של בני לוורס. אלבום הסולו הראשון שלו, "יום אחד כל זה יהיה שלנו", עדיין לא הגשים את הנבואה שבשמו, אבל אסתרקין עוד לא אמר די.
שקל
שם אמיתי: אייל דוידי
בית: חולון
שורה זכירה: "אמא אדמה היא הכי כוסית/ מספר לה את כל הסודות שלי/ למדתי לאהוב מפרפרים/ מתקרבים לאש ונשרפים" (מתוך "אהבה ותופים")
שיר בולט: "אני מתלבש יפה"
גם בהרכב: פרודוקס (לשעבר)
גם בתור אחד האמנים היותר מגוונים בתחומי ההיפ הופ, שקל לא מפסיק להפתיע לרגע. הוא התחיל כראפר צעיר ונלהב, הפך למפיק שמגלגל סימפולים פרסיים לביטים רוצחים ב"תחיית המתים", הפך לכמה שנים למפיק דאבסטפ פורץ דרך, חזר עם אלבום מפיק מורכב וסיים - לפחות נכון לעכשיו - כאמן/ ראפר/ מפיק/ פרונטמן שמערבב בין שירה, ראפ, הזיות, 808, שברונות לב וכנות מלחיצה. בשנתיים האחרונות הראה גם לרדיו הישראלי עד כמה הוא מגוון עם הפקות לערוץ הכיבוד וליסמין מועלם. מי שינסה לחזות את הצעד הבא שלו כנראה יפספס, אבל ההימור הבטוח הוא שגם זה יהיה משהו שרק שקל יכול להוציא.
טל טירנגל
בית: חולון
שורה זכירה: "יא, אני כזה חתיכוס/ יא, תזמיני לי סביחוס/ שיט, נזל לי על הטריקוס/ אני מנגב מהר כן אני לא עושה פדיחוס" (מתוך "מה זה בכלל משנה" של ישי סוויסה)
שיר בולט: "בולבול ממוצע" (עם לוקץ')
גם בהרכב: תירסקסואל
יש נטייה לזלזל בקומיקאים שעושים ראפ, כאילו הצחוקים יותר משמעותיים מהמוזיקה, אבל מבט קצר על הרקורד של טל טירנגל מוכיח שהוא רציני בנוגע לראפ כמעט כמו בנוגע לצחוקים: הוא היה קול ב' באופרת ההיפ הופ הקאלטית "הכנופייה" ששודרה אצל אסף הראל; הוא עומד להוציא אלבום משותף עם לוקץ', שאיתו יצר לא מעט שירים מצוינים בעבר; הוא נתן בית בלתי נשכח ב"רבע קילו", אחד השירים המצויינים ביותר של סוויסה; וכמובן, הוא אחראי עם יורן דוידי ל"שיר ראפ", פרודיה מדויקת להפליא על כל ראפ מהעשור הראשון של המילניום. אז כן, הוא אולי מצחיק, אבל הוא גם עדיין ראפר.
אזור השרון
Soul J
שם אמיתי: אלון בלום
בית: הרצליה
שורה זכירה: "ישראל יקירתי, אוהב אוהב כל כך/ אבל פה זה לא מקום לאנשים חלשים" (מתוך "אנשים חלשים")
שיר בולט: "נתעשר"
גם בהרכב: ג'י איי קלאן, ליגל אייז, ספיישל (לשעבר)
View this post on Instagram
הקול הצרוד הבולט שלו כבר פינק את מיטב הראפרים הישראלים עם פזמונים נהדרים (נצ'י נצ' וסאבלימינל, למשל), אבל סול ג'יי הוא אמן פנטסטי גם לבדו. הוא נמצא תמיד על התפר שבין היפ הופ הארדקור, דאנסהול חגיגי ורגאיי חמים, ואיכשהו מחבר את הכל בזכות הקול. בהשראת כל הצדדים הוא כותב שירים חדים במסווה של המנונים קליטים, עם מבט מפוכח על המציאות הישראלית וטייק אופטימי שבאמת מצליח לרומם.
אורטגה
שם אמיתי: יהונתן יהודאי
בית: הרצליה
שורה זכירה: "מרגיש כמו מרקו, מחפש ת'אמא של ההארקדור" (מתוך "סייפר" של הקבינט)
שיר בולט: "איצ'יבאן"
גם בהרכב: פי.אר טרופרז, פלד ואורטגה, שאטגאנז (לשעבר) והקבינט
בתור מי שהיה חלק משמעותי בכמה מהרכבי ההיפ הופ המשמעותיים ביותר, אורטגה השאיר יותר מחותם על הז'אנר גם כראפר וגם כמפיק מסיבות, אבל בעיקר כאחד האנשים שעובדים הכי קשה בראפ הישראלי. יש לו כמות שירים, אלבומים, רימיקסים והוצאות מיוחדות שמספיקה לקריירה, והוא אפילו לא קרוב לסיום. אורטגה, שידוע בתור ראפר מהיר עם פלואו בלתי ניתן להעתקה (כי שריר הלשון ייתפס למי שינסה) ופריסטיילר מחונן, היה ונשאר אחד מהיוצרים הכי ייחודיים בנוף.
שגב
שם אמיתי: יונתן שגב
בית: הרצליה
שורה זכירה: "שוטרים היום עושים לי את הדודו/ פוגעים בי מרחוק, כמו בובת וודו" (מתוך "משטרה" של אבירי השולחן העגול)
שיר בולט: "שטרות מתחת לבלטות"
גם בהרכב: אבירי השולחן העגול
שגב - סקייטר, מקעקע, אמן גראפיטי וראפר - הוא התגלמות תרבות הרחוב. הוא התחיל כפריסטיילר, הפך עם הזמן לכמעט מיתולוגי, ומרגע שהחל לכתוב את הראפ שלו התגלה גם כפאנצ'ליינר מבריק עם חיבה לסאונד ניינטיזי ומלא מלא וויד. מסוג הראפרים הנדירים שברור שעושים ראפ קודם כל עבור עצמם, ורק אחר כך עבור הקהל.
נורוז
שם אמיתי: אור נורוזי
בית: הרצליה
שורה זכירה: "מהמהסי מהמהסה למה אמא'שך זונה?/ אל תתנהג שאתה מכיר אותי, נפגשנו השנייה/ אחי אתה קוסם הקריירה אשלייה/ ישן עליכם כמו אכסנייה" (מתוך "אי אי אי")
שיר בולט: "מרגיש נפלא" עם בוי אצ'י
אם אתם מעל לגיל 25 כנראה שלא תבינו אותו, אבל אם אתם מתחת כנראה שאתם לא יכולים בלעדיו. הוא פרץ בגיל 16 עם אלבום טראפ דבילי ומהנה עם המון רוח נעורים בשם "ק.ק.י" ומאז לא מפסיק לעבוד, לתפוס כיוונים מפתיעים ומעניינים, ותמיד להיות צעד אחד לפני כולם. ההצלחה האחרונה שלו עם בוי אצ'י היא רק רמז לבאות, כפי שניתן להבין גם מההצלחה המפתיעה שלו בתור כוכב נוער בסדרות כמו "הקומה האחרונה" ו"כפולה".
לוקי
שם אמיתי: לירן גולדשמיט
בית: רעננה
שורה זכירה: "חיים שלי לא נורמטיביים/ סמים שלי פסיכואקטיביים" (מתוך "לא אכפת לי/אל תגיד לי")
שיר בולט: "טלגראס"
שנים לפני שפצה את פיו והחל לראפרפ, לוקי (או בשמו דאז, לוקמן) היה מפיק עם סאונד עתידני שהתמחה ברמיקסים מצוינים, כולל הפרויקט המופלא "Mizrahit Goes Trap" שלקח שירי מזרחית והפך אותם ללהיטי טראפ. גרסת הראפר שלו אמנם כוללת פחות סלסולים, אבל הרבה אזכורים לדלקות, לפלקסים ובחורות. מה שהופך את המוזיקה שלו למיוחדת הם עדיין הביטים, תערובת של טראפ חללי עם דיסטורשן מדויק, אבל גם כראפר לוקי מצליח להישאר מאה אחוז חד פעמי.
אופירי
שם אמיתי: אופיר יוגב
בית: רעננה
שורה זכירה: "באתי לתת שיעור לכל מי שלא רצה/ כל מי שאמר זה ככה ככה שהוא לא מתחבר או אכל על זה כאפה/ אני מהדור של הדווקא/ הייטרים טוענים אותי כמו רב קו" (מתוך "תודה")
שיר בולט: "סצנה"
איך ראפר ג'ינג'י גמלוני מרעננה מצליח להפוך את עצמו לדבר הכי מגניב בסביבה? ובכן, הוא מחבק את כל החריגות, מפתח אוזן מוזיקלית מצטיינת וחוש הומור כובש. אופירי הספיק הרבה בשנים האחרונות, כולל הוצאת שני אלבומים מצוינים עם שמות כמו "גרייטסט היטס" ו"יומנו של משפיען", להפוך לוויראלי כמפיק שמתרגם הודעות ווטסאפ לביטים מדבקים בתור "אופירי על הביט", ולהוציא קליפים שמצליחים להעביר את הדמות המבדרת, המצחיקה ושובת הלב שזוהרת מתוך המוזיקה שלו. וזו באמת רק ההתחלה.
ג'הבי
שם אמיתי: אשר אלקובי
בית: כפר סבא
שורה זכירה: "היום נותן לך נחת אני לא טיפוס ביישן/ אוהב אותך יא מאמא מכאן עד סוף העולם" (מתוך "ברדק")
שיר בולט: "נרקוד ונשמח"
View this post on Instagram
אחרי חטאי חיילי הנקמה, הראפ הישראלי התרחק מעט מהחיבור המתבקש עם המוזיקה המזרחית. מה לעשות, מי שנכווה ברותחין וזה. אבל ג'הבי הוא חיה אחרת, כזה שמצליח לחבר באופן הומוגני למדי בין השפעות היפ הופ, דאנסהול, רגאיי ורגאטון למוזיקה מזרחית. "פה זה ארץ ישראל כפרה", שם אלבום הבכורה שלו מהשנה שעברה, לא רק הציג את החיבור הזה, אלא גם הראה מוזיקאי בעל קול שירה מגוון, אהבה גדולה להרמות והרבה אנרגיה מדבקת.
איזי
שם אמיתי: ארז שרון
בית: כפר סבא
שורה זכירה: "למדתי לא להוריד את הראש ולא להרים את האף/ אני בסך הכל אותו הילד שכותב מחשבות על הדף" (מתוך "אין בעד מה")
שיר בולט: "בין אדמה לחוף"
גם בהרכב: האדיוטים (לשעבר)
לפני כמה שנים טובות, איזי היה הראפר הזה שילדים אוהבים. ממש אוהבים, עד לרמה שאיזי היה צריך לקרוא לאלבום השני שלו "לא לילדים" כדי שלא ידבק בו הדימוי של הלהיט "כלבויניקית". זה לא לגמרי צלח, והוא בחר להיעלם לקצת ולחזור בכוחות מחודשים עם אותה אנרגיה שהחל איתה בתור ילד הפלא של הראפ הישראלי. אבל זה לא מקרה של כוכב ילדים שמנסה להוכיח שהוא יותר, כי איזי הוא לגמרי יותר – כותב שנון ומעמיק שיודע איך לתרגם את העולם הפנימי שלו החוצה באופן מעורר הזדהות. אם יש צדק בעולם, הוא יזכה לסיבוב קריירה שני בתור ראפר למבוגרים, גם אם חלקם יהיו הילדים שכבר גדלו.
דוד מעיין
בית: נתניה
שורה זכירה: "נתתי לזקן ולשיער להשתלט/ שיצעקו את הצרות עד שישימו לב" (מתוך "בלי לשים לב")
שיר בולט: "בוא נרים" של לוסיל קרו
גם בהרכב: טקסטיל
אני חולה על ראפרים שלא נראים כמו ראפרים, ודוד מעיין זה אפילו לא שם של ראפר, אבל מאחורי החזות היומיומית של הבחור השקט במשקפיים מתחבא אחד הראפרים הכי מעניינים, מדויקים ומרגשים במדינה. השפעות הראפ הצרפתי הופכות את הפלואו שלו לגמיש, ואני לא יודע מאיפה מגיעה ההשראה לטקסטים שלו, אבל אני רק מקווה שזה מעיין נובע שימשיך לזרום. בכל פרויקט שלו הוא קופץ לשלב הבא, מגרד עוד שכבת עור ומחדד עוד יותר את העט. הכי אנדרייטד, אבל לא לעוד הרבה זמן.
קפה שחור חזק
בית: נתניה
שורה זכירה: "אני אתיופי רסמי/ אל תאמר לא ידעתי/ לתת לא רצו אז לקחתי/ במלחמות הם עסוקים אני בשאנטי בעטתי" (מתוך "יהיה בסדר")
שיר בולט: "שחקן"
צמד בני הדודים אילק ואורי עבדו הרבה שנים לפני שזינקו כמעט בן לילה להצלחה עם "יהיה בסדר" שהגיעה לפני כשש שנים למקום השני במצעד השנתי של גלגלצ, ונראה שמאז הם בעיקר מתאוששים; יש מחיר גדול ללהופיע בטקס יום העצמאות וברחבי כל העולם. אבל גם אם אלבומם השני לא הצליח כפי שקיוו, לא צריך לשמוע יותר משיר אחד שלהם כדי להבין ששני החבר'ה האלה לא יתנו לכמה מהמורות בדרך להאט אותם. אולי הם עברו מרק לעלות לעליות וירידות, אבל גם אם הם כרגע במנוחה, הם לרגע לא מפסיקים לכוון גבוה.
אקסום
בית: נתניה
שורה זכירה: "מניח פייק אם.סיז על משכבם בשיבה טובה/ יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא. חַיִּים וְשָׂבָע" (מתוך "ק.ב.י.נ.ט" של הקבינט)
שיר בולט: "מה עם הכסף?"
גם בהרכב: הקבינט
יותר מעשור אנחנו מקבלים מאקסום אך ורק סינגלים והופעות אורח ספורות, אבל זיכרון אלבום הסולו המצוין שלהם ממשיך להדהד. צמד ראפ עם שפה יוצאת דופן, סטייל של רחוב ישראלי ארוז במעטפת סאונד מקורית ומקומית, כמו פסקול לסרט בורקס מודרני. הסטייל המוזיקלי שלהם מתמקד בשנים האחרונות יותר בלהיטי מועדונים, אבל הבתים הקצרים שלהם במסגרת הסופרגרופ הקבינט מזכירים שמדובר בראפרים עם לשון רושפת וראש חריף.