הנשר נחת

בראשית הדרך המשותפת של סטטיק ובן אל היה לסטטיק גימיק חמוד בפתיחת כל שיר. עוד לפני שהביט באמת נופל, סטטיק ניצל את האינטרו כדי להציג את משתתפי השיר. זה התחיל עוד בשיתוף הפעולה הראשון שלהם "#דוביגל" והתפתח לאורך השנים בהתאם לשיר. ב"טודו בום", למשל, הכינויים קיבלו טוויסט ברזילאי והפכו לבן אל תבוריניו, סטטובום וג׳ורדלצ׳י. זה טריק די מבריק, להכניס לראש של המאזינים את שמות המוזיקאים שהם שומעים ברדיו כבר בתחילת השיר, אבל הוא הפך למיותר ככל שהשם סטטיק ובן אל הפך למותג. לפני כשנתיים סטטיק הפסיק עם הגימיק, ומאז השיר "יאסו" הצמד לא הזכיר את רשימת השמות יותר. עד השבוע. 

מי שרצה לשמוע שוב את הטריק המבריק היה צריך לחכות עד השיר האחרון מבין השבעה שמרכיבים את אלבום הבכורה שלהם "שבעה ירחים". הפעם לא היה שום טוויסט בכינויים עצמם, הוא פשוט קרא בשמם הרגיל, ממש כמו בשיר הראשון, עם תוספת אחת קטנה: "ו... ומי?" מגומגם, רמז לכך שעצם השתתפותו של אותו "מי" בשיר הוא אירוע מפתיע. המי הזה הוא באמת האדם האחרון שציפיתם שישתף פעולה שוב עם סטטיק ובן אל; רון נשר, ההייטר הכי גדול של הצמד בערך מאז השיר השני שלהם, וגם זה רק כי את השיר הראשון הוא יצר ביחד איתם. עכשיו הם הקליטו שיר נוסף ביחד, "אורות", לראשונה מזה שש שנים. איך נשר אומר בפתיחת הבית שלו? הלם, תן להם לנשום שנייה.

"אנחנו שומרים על זה כבר שמונה חודשים בסוד, זה המון זמן", מספר נשר בגאווה מסוימת, כאילו מופתע מהעובדה שהוא הצליח לא לספיילר. "כשחזרתי מההקלטה של השיר כמעט התעלפתי, הייתה לי נפילת מתח של 48 שעות".

למה?
"כי כנראה סחבתי את הקוף הזה על הגב ולא ידעתי. ההאשטאג של השיר זה סולחה אבל ת'אמת? עבורי זו סגירת מעגל. כי אני מקווה מאוד שהילדים שלי יזכו לשחק עם הילדים של סטטיק. אני מקווה שעוד עשר שנים כשהוא בא לביקור מארצות הברית הוא מרים לי צלצול ואומר 'לא בא לי לשלם מלון, אני קופץ אליך', זה מה שאני רוצה. לשבת על מרפסת, הוא מדליק סיגריה, אני מדליק לא משנה מה, לקחת לנו כוסית קטנה, לחייך ולשמוח מזה שאין לנו חרטות".

תגיד ת'שם שלי

הקוף שעליו מדבר נשר הוא אותו ריב מתוקשר בינו לבין סטטיק, בן אל וג'ורדי. למרות שהחל מעט לפני, הביף הוצף לתודעה ציבורית אחרי שהצמד שיחרר את השיר "זהב" בתחילת 2017, מה שהיה הטריגר לבליץ תקשורתי מצד נשר שביטא את הבוז המוזיקלי והאישי שלו במגוון ערוצי תקשורת, החל מרדיו צפון (אז אמר "תוך פחות משנה אין סטטיק ובן אל. בן אל חוזר להיות טרמפיסט של ריאליטי וסטטיק שולט בתעשייה בתור זמר"), דרך ״הצינור״ (שם אמר על השיר "זה ביזיון" וקרא לבן אל לוזר) ועד ללייבים המאוד פופולריים שלו אונליין. עזבו, אתם לא רוצים לדעת איזה דברים הוא אמר עליהם שם.

ומהצד השני, השתיקה הייתה רועמת. במשך תקופה ארוכה סטטיק ובן אל לא הגיבו בשום צורה לרפש שהשליך הנשר, נתנו לו לכלות את זמנו בלייבים, עד שרק שנה אחרי החזירו עקיצה קטנה שכנראה צרבה. בסינגל "נמסטה" הופיעה השורה "אם זה לא בחיוך אז אני לא מקשיב/ לא מבין מה הקשר, גם כשמדובר ב...". לא קשה להשלים את המילה החסרה, אבל אם היה לכם איזה ספק שהכוונה ל"נשר", אפשר לשמוע ברקע את קולו של סטטיק אומר את אותו ה"מי?" המופתע, זה שחזר רק השבוע. 

למרות שהם הכחישו בכל תוקף שזה דיס על נשר, עבורו זה היה סדין מתנפנף מול שור זועם. נשר הכריז מלחמה על השניים בלייבים, ופחות מחודש אחרי העקיצה החזיר להם עם השיר "#לירזובתאל", שמכוון הישר לצמד המצליח וכולל שורות כמו "שם של בחורה מסביר שאין לך חבילה/ כי בחוזה אילומינטי שלך כתוב תלבש שמלה". מאז המלחמה הזו התקררה מעט, אבל כיאה למלחמה קרה, המתיחות נשארה ברקע. 

תחילתה של הסולחה הגיעה בטיימינג די גרוע. זה היה היום שאחרי הצילומים לקליפ של "קטן עלינו", שיר הקורונה שיצרו סטטיק וג'ורדי יחד עם עשרות זמרים ישראלים, ונשר קיבל טלפון מחבר שסיפר לו שהשם שלו נזרק פה ושם במהלך יום הצילומים. "קמתי בבוקר ואמרתי כוסאומו, אני הולך להתפוצץ על זה שמדברים עלי מאחורי הגב, אני שונא את זה", הוא נזכר. "דבר עלי בפנים או דבר עלי בשידור, תגיד ת'שם שלי, שאני אראה. קמתי מאד עצבני". ואז הגיעה השיחה.

"שיא הקורונה, אחרי הסגר השני. אני נוסע עם אשתי יפית לגן של הילדות. בשנייה שאנחנו ברחוב של הגן, פתאום טלפון על המסך ונהיה לי חם בגוף, הגוף שלי אמר לי מי זה. אין לי את המספר הזה, לא דיברנו כמעט שש שנים. אני מסתכל ויפית ישר חושבת שאני בוגד בה, אומרת לי 'מי זאת?'. אני אומר לה 'מי זאת? אם אני צודק, כשתדעי מי זה תקבלי עצבים'. היא עונה ואז אני שומע 'אה בראז'?".

מה?
"בראז', בראז'ר. היינו קוראים אחד לשני בראז'ר בגלל אוסטין פאוורס. אני הייתי הפאז'ר, הוא היה הבראז'ר. ואז 'אה בראז'?', וקודם כל עלו לי כל העצבים בגוף. אמרתי לו 'בראז'?', יעני אתה לא מתבייש? באיזה סרט אתה מתקשר אלי? ואני יוצא עליו בקטע אחר, 'עזוב אותי, לא רוצה להתעצבן עכשיו, הגעתי לילדות שלי. לא מעוניין לדבר איתך בכלל, לא רוצה לשמוע ת'קול שלך'. והוא אומר לי 'יש משהו שחשוב לי להגיד לך, בבקשה תכבד אותי ותתקשר אלי'. עניתי 'אני אחשוב עליך' וניתקתי את הטלפון. הלכתי, הכנסתי את הילדות שלי לאוטו, פתאום יפית שמה לי את היד על הרגל ואומרת 'רון אם אתה מכבד אותי, תתקשר אליו. אני חושבת שיש לו משהו להגיד לך, תנסה".

איך הייתה השיחה?
"דיברנו שעתיים. הוא אומר לי 'קודם תפרוק, אני מרגיש שאתה חייב. אל תחסוך, צא עלי'. ויצאתי עליו על שלוש מאות, אמרתי ׳אני הולך לגרום לבן אדם הזה לבכות, רק ככה אני אדע שזה אמיתי׳. אני עדיין פגוע מהבן אדם כי אני מרגיש שהוא הרים עלי ת'אף, אז יצאתי עליו על הכל. על אבא שלי, ואיפה היית בלוויה ובשבעה, ואל תשחק אותה כאילו אתה לא יודע שהוא נפטר. ולמה אתם מתעלמים מהעובדה שאני שייך להתחלה שלכם. ואז אני שובר אותו. אמרתי שלא מעניין אותי כל הדברים האלה, כלום. אבל אתה יודע, אתה מכיר אותי, ידעת שיש חלום אחד בחיים שלי, להיות אבא. איך שאמרתי לו על הבת שלי, אז הקול שלו רעד. פה הבנתי שקיים שם לירז שאני מכיר ואיתו אני רוצה לדבר".

ומה לו היה לומר?
"כמובן שהוא נפגע הרבה, כי אני בוחר מילים מאד ספציפיות. דווקא לא מהשיר "#לירזובתאל', אלא מזה שזלזלתי הרבה במוזיקה שלהם, שביטלתי אותה. הוא הבין שאני מאוד נפגעתי, אני הבנתי שהם מאוד נפגעו. הוא בכלל התקשר במטרה להזמין אותי לחתונה, זה מה שהוא הרגיש שקוסמית צריך. הוא התקשר להגיד לי 'אין מצב שאני מתחתן ואתה לא נמצא שם'. אמרתי לו כן, אבל חייבים לשבת, שיחת טלפון זה נחמד אבל בוא נפנה את הזמן להיפגש. לקח המון זמן עד שזה קרה, התחלנו לשלוח אחד לשני שבת שלום, תמונות, שירים שיצאו, כל מיני כאלה".

איך הייתה הפגישה שהולידה בסוף את "אורות"?
"איך שהגעתי לאולפן הבנתי שזו התחלה של יום מיוחד. קודם כל הסשן נדחה פעמיים, וכשזה נדחה אתה יושב עם עצמך, מתמרמר. 'אה הם משחקים אותה, מנסים ליצור פה איזה אייטם', בניתי לעצמי מראות שחורות. אבל כשהגעתי לשם זה היה סוריאליסטי בקטע אחר. כי כמו שהשארתי אותם בפעם האחרונה, ככה הם היו. סטטיק בספה מאחורי ג'ורדי. הדבר היחיד שהשתנה זה שג'ורדי קנה לעצמו שולחן חדש".

עדיין היית במראות שחורות?
"רציתי לראות איך הם יתנהגו, אם הם יבואו לי בפאסון. אבל לא, מי שבא לפתוח לי את הדלת זה סטטיק, והדבר הראשון שהוא עשה זה לתת לי חיבוק ענקי. הרגשתי שזה חיבוק אמיתי כי רעדנו שנינו. הרגשתי כמו לפני אודישן, כמו לפני שאתה עולה על במה מאוד גדולה. ישבנו לשמוע ראפ, שמענו משהו של נורוז, ואז את דודו פארוק, עברנו לטדי נגוסה וקצת דאנסהול לנשמה. ארבע וחצי שעות אנחנו רק שוברים את הקרח, ואז נשארו לנו שעה וחצי לעבוד על השיר בסשן".

ובסוף דווקא בגלל השיר לא היית בחתונה.
"כן, בסופו של דבר בשביל לשמור על הסוד הזה כמו שצריך הייתי צריך להקריב את החתונה. האלבום היה אמור לצאת לפני ובסוף זה נדחה בגלל עניינים. הייתי צריך לבחור בין לבוא לחתונה ולהרוס את היציאה של השיר לבין לבלוע את הרוק ולבטל. הייתי צריך לעשות את זה לטובת השיר, אז עשיתי את זה לטובת השיר". 

לא רציתי להתפרסם

בעולם ההיאבקות יש מונח מקצועי שנותנים למתאבקים שהקהל אמור לשנוא, הילדים הרעים – Heel. נשר, חובב רסלינג גדול שמבין דבר או שניים בנבלים, דווקא לא מסכים איתי שהוא Heel. הוא מרגיש שהוא נע תמידית בין Heel ל-Face, המונח למתאבקים הטובים שכולם אמורים לאהוב. "כל שבוע הייתי משהו אחר", הוא אומר, אבל אני מודה שאני סקפטי. לאורך שנותיו הרבות בסצנת ההיפ הופ הוא הספיק להסתכסך עם פחות או יותר כל ראפר בישראל, לחטוף תביעת דיבה מהראפר שי 360, לקבל חודש וחצי עבודות שירות על סרטוני הסתה נגד חברת הכנסת לשעבר חנין זועבי, וזה באמת רק קצה הקרחון.

הוא מצידו אימץ את התדמית באהבה, אם אפשר לקרוא לזה אהבה. הוא יצר לעצמו אלטר-אגו תחת שם הבמה סקיי וסיגל גינונים של נבל מקומיקס. באופן ספציפי, של הג'וקר. במשך תקופה ארוכה הוא נהג לאפר את החצי הימני של פניו בהשראת הג'וקר של הית' לדג'ר, זה שרק רצה לראות את העולם בוער, ולמרות שהוא מספר שזה התחיל במקרה, זה בהחלט התאים לתדמית כמו כובע לראפר.

ב״טאפש״ מ-2012, שיתוף פעולה עם הראפר-מפיק 69 וסטטיק, נשר סיים את הבית שלו עם ציטוט מהשיר "Monster" של קניה ווסט. "שם שמתי את האיפור פעם ראשונה. לא היה תקציב להפוך אותי בעריכה למונסטר, אז מה עושים? מצאתי איפור ישן בתאטרון חולון, איפה שצילמנו. היה למטה במגירה איפור, שלושה צבעים, לקחתי, איפרתי את עצמי ומה שיצא יצא. אהבתי את הג'וקר ואז זה נתקע. זה היה סוג של מגן האיפור הזה, כי לא רציתי להתפרסם. לא רציתי, אמרתי אני אסתיר את הפנים שלי".

אתה? לא רצית?
"יש לי סלידה, עד היום, מאנשים שכל היום רודפים אחרי פרסום, רוצים להיות מישהו, אבל לא מבינים שצריך לעשות הרבה בשביל להיות מישהו. בשביל שאנשים יגידו 'מי זה הבן אדם הזה'. היום אין הערכה למה שהבן אדם עשה, יש הערכה למעמד החברתי, וזה נורא בעיני. אז יצרתי את היצור שילחם במדיה המוזרה הזאת".

אבל גם אתה תוצר של זה.
"כן, אני מגדיר את עצמי ככוכב הרשת הראשון שהיה פה. אבל אני גם נולדתי אנטי. אם אהדו את מכבי תל אביב בכדורסל אז אני אוהד הפועל ירושלים. אז היה לי את ה׳אה, כולם רוצים להיות מפורסמים? אז אני אהיה אנונימי'״.

אתה מבין איך נוצרה לך תדמית של טראבל מייקר?
"אני אימפולסיבי, מאוד. אני בן אדם של לב ואמוציות. ללב אין שכל ולשכל אין לב, ואני הכלי קיבול שמוכיח את זה. יכול לצאת ממני ערס פתאום. מספרים שהלכתי מכות עם הצל, אלף סיפורים יש עלי. בחיים לא הלכתי מכות. אבל אם אני מתעצבן, אני מתעצבן. אם אני אוהב, אני אוהב".

אהבה טהורה

לפני בדיוק שלוש שנים משהו השתנה אצל נשר. השבוע הוא חגג לבתו הבכורה ריילי, יום הולדת. כיום יש לו בת נוספת, שיילו בת השנה ו-3 חודשים, ואת הבן של יפית מנישואים קודמים, אורי בן ה-12. הפיכה להורה משנה כל אדם באשר הוא, אבל עבור ראפר פרובוקטיבי שגדל בחיי הלילה, ועוד מפלצת אונליין כמו נשר, זה שינוי מקצה לקצה. איך אמר? כשהוא אוהב אז הוא אוהב. "הבנתי שאני לא רוצה להיות יותר מדי ברשתות החברתיות. כי זה גוזל ממני ומהרגש שלי. אני קם כל יום בשש בבוקר לקחת את הילדות עם האישה, זו חוויה שאני לא מוותר עליה. עד שמונה בערב אני עם המשפחה. עשיתי לעצמי סדר יום שאני מחכה לו".

עם התייצבות סדר היום, באה גם התייצבות מסוימת בחייו שתורגמה להושטת יד. אחרי הרבה זמן ששמר על טינות, הן החלו לצנוח אחת אחת. ראפרים שבעבר רב איתם כבר עושים איתו שירי שלום. אבל הראשון שנשר סגר איתו עניינים הוא אולי המפתיע מכולם – שי 360, אותו אחד שתבע אותו על הוצאת דיבה עבור 269,000 ש"ח.

"אף אחד לא יודע שעשינו סולחה. זה בן אדם שתבע אותי ורק השנה יצאתי מהחובות, ואפילו שלדעתי הוא התנהג בצורה לא צודקת, זה בן אדם שנתן לי במה. בחודש שריילי נולדה שלחתי לשי הודעה בפייסבוק. אם שנאתי את שי פעם זה רק כי אהבתי אותו כל כך בלב שלי. הייתי צריך לעשות את זה, כי עם כל הכבוד, זה שאני צודק במריבה לא יהפוך אותי למאושר".

כל זה מלהפוך לאבא?
"זה מה שרציתי כל החיים. רציתי להיות אבא לפני שרציתי להיות ראפר. חיכיתי שיהיה לי איש קטן משלי להעניק לו את כל החום והאהבה בעולם, כי ידעתי שסוף סוף אקבל את זה טהור. אף פעם לא קיבלתי אהבה טהור, גם לא מההורים שלי. גם בתעשייה, תמיד הרגשתי שאהבו אותי מאינטרסים. הפסדתי הרבה חברויות שחשבתי שהן יותר גדולות ממה שהן. אני שמח שעם סטטיק התבדיתי, כי היה חשוב לי הקשר הזה".

אתה מבין שאחרי המעשים שלך כל השנים האלו, הרבה לא יקנו את השינוי הזה.
"אז שלא יקנו, אבל שיבינו שרון נשר, הפרסונה נון גרטה הזאתי, לא הבן אדם, רואה את עצמו כלוחם צדק. זה פומפוזי, אבל לא הייתי מעביר ביקורת אם לא היו מעשים שגורמים לביקורת. קחו אחריות, ואז לא תצטרכו להתמודד עם אנשים כמו רון נשר".

יש עוד מישהו שהיית רוצה לעשות איתו סולחה?
"זה ישמע קצת סותר את מה שאני אומר כבר תקופה, אבל אני תמיד רוצה להאמין בסאבלימינל. אם יש בן אדם שאני חושב שצריך לא לגמור כמו ביבי, כלומר שיזכרו לו חסד נעורים, זה סאבלימינל. אני רוצה להאמין שהוא לא בן אדם רע, אני יודע שיש לו המון לב והמון נשמה, אבל חורה לי הדרך שבה הוא התנהל בהיפ הופ הישראלי. הוא גמר יותר קריירות מאיידס במוזיקה. מי יצא מתאקט? יואב 'הצל' אליאסי שהיום מפורסם כי הוא מקלל ערבים בפייסבוק. קובי צריך לעשות משהו כדי לשנות את זה, לא הגיוני ש-90 אחוז מהתעשיה נפגעו ממנו".

קובי שמעוני הגיב בעבר לטענות בשתי הזדמנויות שונות באתר זה, ואמר: "רון נשר מעולם לא היה חתום או חלק ממשפחת תאקט למרות שהוא מתהדר בכותרת הזאת שלא לו. רון נשר חתם על הסכם הפצה והספיק להפיץ רק שיר אחד באמצעות פלטפורמת ההפצה של תאקט שפתוחה לכולם. השיר שלו לא הצליח, ולאחר מכן בוטל הסכם ההפצה מחוסר רצון הדדי להמשיך. בכללי הוא צריך להיוולד מחדש ולהצליח עם כל שיר 20 שנים ברצף בשביל להגיע לרמה שבה הוא יכול להביע איזושהי ביקורת עלי... מאחל לו בריאות הנפש".

עוד הוסיף: "זה בן אדם שכבר כמעט עשרים שנה עושה את זה ועדיין לא הצליח בכלום, הדבר היחיד שרשום תחתיו כאיזשהו סוג של הצלחה זה בכלל לא שלו - הוא אורח בשיר שהוא קורא לו שיר של עצמו. אני מאחל לו הרבה בריאות הנפש והחלמה מכל המחלות שהוא חולה בהם, שיתחיל לאהוב את העולם ואולי העולם יתחיל לאהוב אותו בחזרה. אני במעמד שלי לא צריך להתייחס לכל בן אדם שיש לו משהו להגיד".

לא מעניין כל השאר

שיחה עם רון נשר שקולה למרדף רגלי אחרי רכבת. הוא מדבר מהר והרבה, קופץ מנושא לנושא, מחליק לתוך חיקויים ודמויות, ממחיז בגופו את הדברים שעליהם הוא מספר, מזנק תוך שניה לצעקות במאה קמ"ש כי הוא מספר על רגע שבו כעס, ושניה אחר כך יושב נינוח על הכורסה וזורק בדיחה ששוברת כל קרח. האיש בדרן בכל הווייתו. אנחנו יושבים בחדר הפרטי שלו, שלוחה עצמאית בתוך בית משפחתי רגיל למדי ברמת גן. חולצות רבות של קובי בריאנט תלויות על הקיר לצד פוסטרים של ״פני צלקת״, אריק קרטמן ואיך לא, הג'וקר.

גם אחרי לא מעט שעות שיחה איתו, אני עדיין לא לגמרי יודע אם להאמין לשינוי שעבר. אני יודע שאני מאוד רוצה להאמין לו. הוא עדיין אותו רון נשר, זה שכמעט בלי משים חוזר ברגע לתחרותיות שאפיינה אותו במשך שנים. הוא חד בטירוף, אבל הלשון המהירה שלו לפעמים מקדימה את החשיבה, ולמרות שהאבהות באמת ריככה אותו, האימפולסיביות עדיין מפעפעת בעורקיו, מפצירה בו להשוות בינו לאחרים, לספור צפיות, לקבוע שהוא ההגדרה של ראפר. זה קורה פחות מבעבר, אפילו הרבה פחות, אבל עדיין צץ מבעד לאיש המשפחה שהפך להיות.

"אומרים שאין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל אני הנחתום שחייב להעיד על עיסתו כי אני הנחתום שהשיג הכל בעשר אצבעות. אני אגיד מה השגתי. אני אגיד את זה בלי להשתחצן, ואני לא משתחצן אף פעם, אני לא השגתי יותר מאחרים, השגתי את המקסימום שרציתי לעצמי".

אתה לא יכול להגיד שאתה לא משתחצן אף פעם.
"כשאני בדמות? ברור".

אתה אומר דמות, אבל זה מילים שלך והפה שלך.
"לא, סקיי זה דמות. אבל זה חלק ממני. לביונסה יש את סשה פירס, לאמינם את סלים שיידי. לא יצרתי את סקיי להיות זה, יצרתי אותו בגלל שפגעו בי המון. כשקריירה שלמה אתה עם חורים בגב של חרבות, לא של סכינים, אתה צריך להחליט. או שאני אבכה אכלו לי שתו לי, או שאני אזכיר למה אכלו לי שתו לי. ראפ זה המקום היחיד שאתה יכול להיות דמות ואף אחד לא יגיד לך יא מטומטם מה עובר עליך. לא הייתי מגיע לכאן בלי סקיי. בלי האיפור הזה".

אז למה אפסנת אותו?
"היום אני לא צריך אותו יותר"

הוא יחזור מתישהו?
"אני מקווה שלא. כי אז זה אומר שרע לי".

ההתבגרות של רון נשר לא מתבטאת רק באבהות או בסולחות. לראשונה בקריירה שלו, נראה שהוא רואה סוף מסוים מתקרב. אני לא מאמין שהוא יתלה את הנעליים בקרוב, אבל הוא מבין שראפ זה עדיין משחק של צעירים. להיות ראפר שמתקרב לגיל ארבעים עם אישה ושלושה ילדים זה לא דבר נפוץ בעולם ההיפ הופ, והוא כבר התחיל לחשוב על מה ישאיר אחריו.

אז הוא עובד על לטפח את הדור הבא, במקביל לטיפוח אפיקי עיסוק חדשים. בעוד כשבוע וחצי (20.7) יעלה ערוץ חדש ב-HOT שמוקדש כולו לגיימינג, ונשר מנחה שם תוכנית אירוח, סוג של לייט-נייט שלא מיועד לקהל היעד הצעיר של הערוץ. "זו תוכנית אירוח שבה אני וכל מיני סלבס חוזרים למשחקים הישנים שגדלנו עליהם", הוא מספר. חלק מאותם סלבס, פאוזה דרמטית לצורכי הפתעה, יהיו סטטיק ובן אל. עד שיעלה הערוץ הוא עדיין מתמקד ב"איגל איי", סוג של בית מוזיקלי לראפרים צעירים שקצת קשה להגדיר אותו, כפי שנשר מעיד בעצמו. 

"הרעיון היה לעשות אנטי תאקט. ראיתי איך זה התנהל שם ותמיד ציפיתי שזה יהיה יותר. הרגשתי שזה היה יכול להיות באמת גדול. יאמר לזכותו של קובי שלתקופה של לפחות שנה וחצי הוא הצליח להפוך את משפחת תאקט לדבר גדול, רצית להיות חבר של החבר'ה האלה, רצית להיות איפה שהם נמצאים. אבל המתכון הזה היה מוצלח לתקופה, ולמה הוא לא הצליח? כי אז האגו עלה. צריך להוציא אגו מהמשוואה".

לפני שנשר מגיע לסוף חוט המחשבה, דפיקה בדלת קוטעת אותו. אשתו יפית הגיעה יחד עם אורי, והוא יוצא לפגוש אותם. הוא שואל את אורי על אימון הכדורסל שיש לו היום, את יפית שואל אם היא חוזרת לעבודה, ומתבאס להבין שלא יהיה לו הרבה זמן איתה היום. כמה דקות אחרי יפית דופקת בדלת החדר, ונכנסת כדי להראות לו קישוטים שהכינה לקראת יום ההולדתה השלישי של ריילי, שחוגגת השבוע. "אתה מבין?", הוא אומר לי אחרי שיפית יוצאת, "זה ההנאות הקטנות של החיים. אם אין לי את זה אני לא יכול להגיד שהצלחתי. לא מעניין כל השאר. יצא שיר מאוד גדול, כולם ידברו עליו, זה וזה וזה. אבל לילדה שלי יש יומולדת שבוע הבא, אני צריך למצוא לה פוני".