עידן רייכל ו"הפרויקט" בראשו הוא עומד בראשו הגיעו לשיאים חדשים של הצלחה באלבום "רבע לשש" הכפול, ובמופע המצליח שהגיע בעקבותיו. רשימת ההישגים כוללת מאה אלף עותקים שנמכרו מהאלבום בישראל, מקום בעשירייה הראשונה במכירות באתר "אייטיונז" בקטגוריית "מוזיקת עולם", והופעות גדולות בארץ ובחו"ל, שכל הכרטיסים אליהן נמכרו, במקומות כמו קיסריה, בריכת הסולטן, האנגר 11, המשכן לאמנויות בתל אביב ועוד. לאחרונה אף זכה רייכל בפרס אקו"ם כ"מלחין השנה", פרס אותו תרם לחדר המוזיקה בפנימיית "הדסים", בו הדריך לפני יותר מעשור את גיא מנטש ויהל דורון, שלימים הפכו לצמד "גיא ויהל".
בימים אלה נמצא עידן רייכל בעיצומו של סיבוב הופעות בן שבועיים באירופה, הכולל במות באוסטריה, צ'כיה, גרמניה, הולנד, צרפת, איטליה ואנגליה. הפעם מדובר בסיבוב הופעות אינטימי, עם כברה קסאי בשירה, יענק'לה סגל בעוד ובס, גלעד שמואלי בתופים וכלי הקשה ורייכל עצמו בפסנתר. בחודש הבא ישוב "הפרויקט" להופעות בישראל בהרכב מלא.
במקביל, מוציא היום רייכל את הקליפ "יורד הערב", לשיר נוסף מתוך האלבום "רבע לשש", השיר איתו רייכל מסיים את ההופעות בסיבוב הנוכחי. הקליפ שביים אלעד וייסמן מראה אישה מבוגרת, ובאופן סימלי כמו נועד לסגור את מעגל האלבום "רבע לשש", שהחל, כזכור, בסיפור על אמם של בני משפחת בנאי, שעם זקנתה אמרה שהיא מרגישה שהשעה היא רבע לשש ועוד מעט יורד הערב על חייה. אולם רייכל חולק על כך: "זו מחשבה יפה, אבל לא עליה חשבתי. אני חושב שהפרספקטיבה על העבר של אישה, שעברה כמה שנים טובות ,היא אחרת ומיוחדת, וזו היתה כוונת הקליפ".
ב"רבע לשש" הגעתם לסדרת הצלחות מרשימה. במה מבחינתך זה שונה הפעם?
"אני חושב שכל שנה היא התמודדות חדשה. מאד קל לדבר רק על ההצלחות או חוויות, אבל בעצם מדובר בעבודה יום יומית והתמודדות עם אתגרים לא פשוטים. מבחינתי כל הופעה היא נס, שאנשים באים ממלאים אולם ומקשיבים למוזיקה".
איזה דברים חדשים למדת במסע של "רבע לשש"?
"זה מסע אומנותי שהחל בכתיבת השירים ובעצם לא מסתיים בשום מקום. מה שלמדתי על הקהל שלנו הוא שהוא גדל יותר ויותר, נאמן לנו ומגיע להופעות כל הזמן. אני שמח לראות הורים עם ילדים, וילדים עם סבים וסבתות בקהל. יש לנו באמת את הקהל הכי יפה בכל מקום".
מתכוננים אחרת להופעות בפורמט אינטימי לעומת הופעות בהרכב מלא?
"בוודאי. המון זמן היה לי חלום להופיע עם השירים בצורה הכי אינטימית כמו שהם נכתבו. לא תמיד יש לי אומץ להישאר לבד עם הפסנתר, במיוחד אחרי שאני מוקף בלהקה מדהימה עם זמרים מעולים. אז ההכנה הייתה גם מוזיקלית וגם נפשית".
אומרים עליך שאתה קשוח ופדנט מאוד בעבודה, מה שעומד בסתירה לשירים שהם רכים, נעימים ומלטפים.
"לא אני הקשוח, אלא המערכת של 'הפרויקט', שגם אני כפוף לחוקים הנוקשים שלה. מדובר במשמעת שחלה על כולנו והיא מהפרטים הקטנים ועד הגדולים, ללא יוצא מן הכלל. היצירה מגיעה ממקום הרבה יותר רך, אבל כשזה מגיע להופעות בעולם ומעברי מדינות, ולשאיפה שהקהל שלנו יקבל חוויה מושלמת, אז כולנו מחויבים למשמעת גבוהה על מנת להגשים את השאיפה הזו".
מה עוד לא השגת ואתה שואף להשיג?
"אני לא מונע משאיפות. מקווה רק להמשיך להתרגש מהדרך, להכיר אנשים מעניינים, לדעת איך לאזן בין הדרכים ובין הבית, בין קריירה לבין משפחה".
האם האבהות עומדת לשנות את אופי היצירה שלך?
"עדיין מוקדם לדעת. אני בעיקר מחליף חיתולים כשאני בבית, וכשאני לא אז אני מתגעגע. אני שר לפיליפה הרבה, גם בבית וגם בסקייפ, אבל אין אלבום כזה בדרך".
אם היית עומד בראש אקו"ם, כיצד היית נוהג בפרשת אחינועם ניני ואריאל זילבר?
"אני יכול לומר שאני מקווה שדברים כאלה לא יחזרו בעתיד, כדי שלא נשאל עצמנו איך כל אחד היה צריך להתנהג".
מה אתה חושב עכשיו על התספורת: "למה לא עשיתי את זה קודם", או "עכשיו הייתי חוזר לראסטות"?
"אני שלם וזה בעיקר נוח. לא הייתי עושה את זה קודם. זה בא בזמן שלו ובזמן הנכון של שינויים בחיים, יחד עם ההיריון, יחד עם האלבום שמסמל צמתים בחיים".
שיתפת פעולה עם עשרות אמנים. עם איזה אמן אתה עוד חולם לעשות זאת?
"יש רבים, כאלו שבחיים, וכאלו שאני חולם בלילות ומתעורר להבין שהם כבר לא בחיים. מסליף קייטה של מאלי, ועד זהר ארגוב של ישראל".