אלירן מזרחי הציע נישואים למאיה ביטון, מי שכמעט שש שנים הייתה בת זוגו, בחופשה בסנטוריני בקיץ האחרון. כשחזרו ארצה היא בחרה שמלה, גם תאריך לחתונה כבר נקבע. אבל אז הם יצאו למסיבת הטבע בחניון רעים.
"הם הסתתרו במכולת זבל ונרצחו", אומרת שיר זוארץ, שיומיים לאחר השבת השחורה קיבלה את ההודעה על כך שביטון ובחיר לבה לא חזרו מפסטיבל נובה. "מאיה ואני מכירות מגיל 7", מספרת זוארץ. "בכיתה ג' הצטרפתי לכיתה שלה כתלמידה חדשה בבית הספר, והיא עזרה לי להשתלב כי הכרנו מחוג ריקוד. גדלנו אחת אצל השנייה, בזכותה הכרתי את כל החברים. כשהגענו לתיכון התרחקנו קצת בגלל החיים, אבל תמיד היינו אחיות. זה לא נתפס שביום הזיכרון עליתי לבית העלמין ובצפירה עמדתי מול הקבר של החברה שלי".
בנובמבר הוציאה זוארץ את השיר "אני פה לבד" לזכרם של ביטון ומזרחי. "מרגע שקיבלתי את הבשורה ידעתי שאני חייבת לעשות הכל כדי להנציח אותם בכל דרך שאני יכולה", היא מספרת. "מאוד רציתי להוציא עבורם שיר, אבל חששתי כי זה מאוד רגיש, והמשפחות צריכות להיות בסדר עם זה".
והן היו?
"לא רק שבני המשפחה רצו בזה, הם גם שיתפו אותי בשאלה מה יישאר ממאיה ומאלירן. והנה, השיר הזה נשאר מהם. את המילים כתב אבי אוחיון, ויש שם משפט כזה: 'תבוא אליי ותיגע בי מהר, כי גם השמש לא עוזרת'. אמא של אלירן תפסה אותי באזכרה ואמרה לי, 'שיר, זה פשוט מדויק, אין לי שמש'. יש רגעים שאין לי מילים, וברוך השם, היה מישהו שהוציא את המילים האלה בשבילי. אבי פשוט דייק בתחושות".
איך את מתמודדת עם האובדן?
"אני לא יודעת אם אני מבינה בכלל. ביום הזיכרון שרתי לזכרם את השיר בטקס, והיה שם רגע שהתפרקתי למרות שבדרך כלל אני אדם מאוד מאופק. חברה שלי תפסה אותי ואמרה לי, 'שיר, מותר לך, גם את יכולה'".
השיחה עם זוארץ חוזרת ל-7 באוקטובר כשאני שואלת אם יש לה חלומות על קריירה בין-לאומית. "הייתי מאוד בתוך זה, זה היה לגמרי שם", היא משיבה, "אבל אחרי מה שקרה התחלתי לחשוב – בשביל מה? לא אוהבים אותנו. יש כל כך הרבה שנאה, ובסוף העם שלנו זה מה שהכי חשוב לי בעולם".
אז זהו, את נשארת בארץ?
"אם תיפתח דלת בחו"ל אז סבבה, אבל היום אני לא בלחץ על זה כמו שהייתי לפני 7 באוקטובר. אכפת לי קודם כל להיות כאן, לשמח כאן, להגשים את החלומות שלי כאן. נראה לי גם שקריירה בחו"ל זה הרבה יותר קשה בתקופה הזו. תראי את עדן גולן, עם מה היא הייתה צריכה להתמודד. בחורה בת 20 עומדת ושרה וצועקים לה בוז כי היא יהודייה".
אבא שלי זה לא רמי קלינשטיין
זוארץ עצמה חגגה 24 בחודש שעבר, אבל מאחוריה כבר שנים בתעשיית המוזיקה: סינגל הבכורה שלה, "סתם ככה", יצא כשהייתה תיכוניסטית בת 16. היא גם שחקנית עם ניסיון לא מבוטל, אבל החלום היה ונשאר להיות זמרת גדולה, ומאחוריה ניצבת משפחה תומכת בכל מובן אפשרי – אלא שדווקא זה היה לא פעם בעוכריה.
הוריה של הזמרת הם יפעת ומשה "שינו" זוארץ, המנכ"ל והבעלים של C-Data ויו"ר ההתאחדות לכדורגל בישראל, עמדות שמשמעותן השפעה רבה וכסף רב (שווי השוק של C-Data, יבואנית מוצרי מחשוב, הוערך בתחילת העשור ב-350 מיליון שקל). זוארץ מאוד מודעת לכך שאנשים תוהים אם היא מצליחה בזכות הכישרון או הייחוס, ויש לה תשובה: "גדלתי בבית שמאפשר, אבל זה לא אומר שנותנים לי הכל. ברוך השם, זה מה שקיבלתי כשבאתי לעולם. אני אומרת על זה תודה ולא מתנצלת, למרות שהיו שנים שהרגשתי שאני צריכה להתנצל".
למה?
"בגלל תגובות מהסביבה. קטלוגים".
איך הרגשת שמקטלגים אותך?
"קודם כל בתור 'הבת של'. פעם הייתה כותרת שאפילו לא כתבו בה את השם שלי, ומאוד התאכזבתי מזה. נכון שאני הבת של אבא שלי, כל אחד הוא הבן של אבא שלו, אבל בא לי שישתמשו גם בשם שלי. זה לא היה מקרה יחיד, פעם הייתי בריאיון אצל גבר רציני ומוכר בתעשייה שקודם כל שאל אותי איך זה להיות הבת של אבא שלי. ככה הוא פתח את הריאיון. למדתי בחיים להתמודד עם שאלות כאלה, אבל לא בצורה כזאת. הייתי בהלם, לא עניתי כמו שהייתי רוצה לענות".
מה היית רוצה להגיד?
"'הגעתי לקדם שיר שכתבתי על העצמה נשית. אם אתה רואה מישהי שהגיעה לפה בזכות אבא שלה, אין לנו מה להמשיך את הריאיון הזה. תודה ושלום'. הייתי צריכה לקום וללכת, ובמקום זה יצאתי בוכה".
את לא רואה במשפחה שלך, באבא שלך, חלק מההצלחה שלך?
"אבא שלי הקים בעשר אצבעות עסק שעוד לא היה כשנולדתי. הם עשו משהו רע, ההורים שלי? כלום. הם אנשים פשוטים, בשבילי הם דוגמה ומופת לאיך לבנות את עצמך בשקט ובצניעות".
בכל זאת, גדלת בבית שמעניק אפשרויות משמעותיות.
"אם לא הייתי מספיק טובה, הקריירה שלי לא הייתה קורית. אבא שלי לא יכול לקבל אותי לתפקידים בסדרות או לכתוב בשבילי את השירים. זכיתי שיש לי אבא כזה, ולפעמים זה פותח דלתות, אבל תשמעי, אבא שלי זה לא רמי קלינשטיין. הוא בסך הכל איש עסקים. בעיניי כל הדבר הזה הוא משהו שניסו ליצור בתקשורת, לעומת הקהל הרחב שפחות רואה את זה ככה. לא קרה לי שניגשו אליי ברחוב ואמרו לי, 'את הבת של זוארץ'. מעבר לזה, לפעמים הקשר המשפחתי גם שם לי רגליים".
באיזה מובן?
"ההורים שלי השקיעו בי מתחילת הדרך. זו הייתה כמו החלטה עסקית של אבא שלי: הוא מאמין במשהו שהוא רוצה לבנות, והוא רוצה שכל האחוזים יהיו אצלו כדי להחזיר את ההשקעה בהמשך. אבל כשאנשים בעולם המוזיקה שומעים שהמשפחה משקיעה בך, לפעמים זה מפריע להם והם לא רוצים להשמיע אותך או לעבוד איתך. הם אומרים, 'יאללה, היא לא עבדה קשה בשביל זה'. אבל זה בדיוק ההפך: עבדתי הרבה יותר קשה כי קיבלתי מאנשי רדיו תגובות בסגנון 'עזרו לה', 'היא לא מתאמצת מספיק'".
זה ככה גם היום?
"היום שומעים את השירים שלי ונותנים יותר מקום לאומנות ולמוזיקה. הביקורת לא התפיידה, היא אף פעם לא תתפייד לגמרי. אבל אני אמשיך להוכיח את עצמי, קודם כל לעצמי ואז גם להם".
עדיין פוגע בך לראות כותרות שמסכמות אותך כ"בת של"?
"לא. אם כרגע זו הכותרת, אז זו הכותרת. איך אבא שלי אומר, יבוא יום והוא זה שיהיה 'אבא של'. בא לי לבכות כשהוא אומר משפט כזה".
בואי רק נעשה סדר, הוא מתערב בקריירה שלך או לא?
"כשיוצא לי שיר הוא שולח אותו לרשימת תפוצה בוואטסאפ. אם יש לו שם שדרן, הוא לא יכול לדרוש ממנו להשמיע אותי. מקסימום הוא יכול להגיד לו, 'אם תאהב, תשמיע'. ואת יודעת מה – גם אם הוא ידרוש, השדרן יכול להשמיע פעם אחת כדי לפרגן לו וזהו. זה לא משהו שהוא יכול לדאוג שיקרה. זה משהו שאני צריכה לדאוג שיקרה".
בגיל 16 עשיתי דברים שלא הייתי עושה היום
זוארץ, ילידת פתח תקווה, היא אחותה התאומה של רוני ("היא בנתיב אחר לגמרי, בתחום הרפואה"). יש להן אח ואחות צעירים, אבל התאומות הן גם החברות הכי טובות. "הייתה לי, ברוך השם, ילדות מדהימה", היא מספרת. "ההורים נתנו לכל אחד מאיתנו להיות מי שהוא, אף פעם לא אמרו לי 'זמרת זה לא מקצוע'. באותה נשימה, ללכת ללמוד היה משהו שאין סיכוי שלא יקרה, ואני סיימתי את הלימודים בהצטיינות יתרה. ההורים תמיד דחפו אותנו להיות הגרסה הכי טובה שלנו".
אגב, מה אמא שלך עושה?
"קודם כל מגדלת אותנו, שזו נראה לי העבודה הכי קשה. והיא עובדת עם אבא שלי".
החיבור של זוארץ למוזיקה ולמשחק היה שם מגיל צעיר. "הייתי בחוגי מוזיקה וריקוד, למדתי פיתוח קול, ולאט-לאט זה התפתח", היא מספרת. "בגיל 14 התחלתי לגשת לאודישנים, לכתוב שירים ולצבור ביטחון, והיה ברור שזה מה שאני עושה. בהמשך התגייסתי ללהקה צבאית, ומיד אחר כך התחלתי ללמוד משחק בבית צבי".
בגיל 16 כבר היית זמרת. זה לא נורא מוקדם?
"מצד אחד – כן. מצד שני אני שמחה על זה, כי היום אני כבר מרגישה מאוד מדויקת עם עצמי אחרי הרבה שנים של תהליך, למידה, ניסיונות".
ובגיל 16 ההורים היו בעד או רצו שתחכי?
"אם הם לא היו בעד, לא הייתי עושה את זה. אבל היו גם דברים שעשיתי אז ושהיום לא הייתי עושה".
כמו מה?
"הוצאתי שיר בשם 'טיפה אחר', שנמחק מאז מיוטיוב, כי אני לא חושבת שהוא חלק ממני".
צילום: אלון שפרנסקי | סטיילינג: מזל חסון | איפור: חן אלקבץ | שיער: לירז אגם | הפקה: טל פוליטי
מאיזו בחינה?
"המילים, הקליפ. הייתה שם שורה אחת: 'תמיד בסוף הלילה אתה בא אליי שיכור'. עכשיו תסתכלי עליי, בגיל 16, מה זה 'בא אליי שיכור'? זה לא יכול להיות. כשאת צעירה ויש סביבך אנשים שמבינים דבר או שניים בתעשייה, את אומרת 'טוב, מה אני יודעת'. לא התעקשתי מספיק, וזו הייתה טעות שלמדתי ממנה המון. אבל את השיר בסוף גנזתי".
לצד העשייה שלה במוזיקה החלה זוארץ לטפח קריירת משחק בסדרות הנוער "התחנה" ו"זיגי". "קיבלתי המון 'לא' באודישנים, ובסוף קיבלתי את התפקיד ב'התחנה'", היא מספרת. "גם ל'זיגי' התקבלתי אחרי סדרת אודישנים מפרכת, וזה היה בית הספר הכי טוב שאפשר לקבל. סדרת נוער זה הכי קשה שיש, מצלמים 700 סצנות ביום".
מה קל יותר להיות, זמרת מתחילה או שחקנית מתחילה?
"במוזיקה צריך הרבה יותר אנשים מסביבך, מימון, וצריך יותר חוסן נפשי בעיניי. במשחק את פשוט מגיעה לאודישנים, ומה שתופס תופס. אבל תמיד היה לי ברור שהמוזיקה היא במקום הראשון אצלי".
ואם אני אשאל אותך היום מה את?
"אז אני זמרת ושחקנית, אבל קודם כל זמרת. למרות שקשה לי להגיד את זה, אני אומרת 'אני שרה'".
את לא מרגישה זמרת?
"אני מאוד מרגישה זמרת, אבל ניתן לעולם לתת את הכותרות".
את מרגישה מוערכת בתעשיית המוזיקה?
"לקח לי זמן להרגיש מוערכת, ואני חושבת שהיום אני קודם כל מעריכה את עצמי. אני יודעת מה אני שווה. גם אם יש כל מיני צקצוקים, אני לא שם. אני אפילו מחבקת את הצקצוק הזה".
תגידי, מה לגבי השתתפות בריאליטי?
"פחות על הפרק".
הציעו לך?
"המון, אבל אני פחות רוצה את זה".
מקום אחד שבו התחברו לה השחקנית והזמרת – סליחה, השרה – הוא בקליפ לשיר של אביב גפן, "מקיאה את היופי", שבו כיכבה כנערה עם הפרעת אכילה. "אביב ואני הכרנו באודישנים לסדרה שהוא יצר, 'שנות הירח'", מספרת זוארץ. "הגעתי שם לישורת האחרונה ולא התקבלתי, אבל זה חיבור שנמשך עד היום, וככה אביב הציע לי להוביל את הקליפ. התרגשתי מאוד, המון בנות שמתמודדות עם הפרעות אכילה אמרו לי שהן מעריכות את היצירה הזו. אני יודעת שצעירות עוקבות אחריי וחשוב לי להעביר מסר של אורח חיים בריא, אבל אמיתי ולא כזה שרודף אחרי משהו בלתי מושג".
ויתרתי על תפקיד שכלל עבודה בשבת
בימים אלה ממשיכה זוארץ לעבוד על המוזיקה שלה, וממש לאחרונה שחררה את הסינגל החדש "הנסיך שלי". היא גם מסיימת תואר שני בתקשורת באוניברסיטת רייכמן, ולא רק בגלל ההכוונה המשפחתית ללימודים: "תקשורת זה חלק מהעולם שלי, ואם אני יכולה לדעת עוד, להיות מקצועית יותר ותלויה פחות – מבחינתי זה הכל. אני גם אוהבת להיות עסוקה. ככל שאני מכניסה יותר דברים ללו"ז, ככה אני יותר יעילה".
למרות שהמחשבות על קריירה בחו"ל נדחקו הצדה, לאחרונה סימנה זוארץ וי על הפרויקט הבין-לאומי הראשון שלה: הסרט "ברדיוב", שבו היא מככבת לצד שמות כמו עומר חזן, דין מירושניקוב והאמריקאי רוברט דייווי ("רישיון להרוג"). הסרט, בהפקתו של שורד השואה אמיל פיש, מספר את סיפורו של יהודי שמצא דרך להציל את אוכלוסיית יהודי העיר הסלובקית ברדיוב מגירוש לאושוויץ. "שמעתי שיותר מאלף שחקניות נבחנו לתפקיד הזה, וממש התרגשתי לקבל אותו", היא אומרת. "מאז שהסרט עלה באמזון ובאפל TV אני מקבלת הודעות באינסטגרם מאנשים בחו"ל, בעיקר יהודים, שראו את הסרט והוא נגע בהם".
אגב אינסטגרם, את פעילה מאוד ברשתות החברתיות. יש לך 125 אלף עוקבים בטיקטוק. את ממש עובדת בזה?
"ליצור תוכן ועניין ברשתות זו עבודה לכל דבר ועניין, רק שלשמחתי זה כיף לי וטבעי לי, ואם יש מותג שאני מספיק מאמינה בו אז אני אלך איתו. אבל חשוב לי שלא יהיו התפזרויות, כי קודם כל אני רוצה למכור את המוזיקה שלי".
מתי תרגישי שהגשמת את החלום?
"זה יכול להיות הרגע שאני אסע באוטו וברכב לידי ישמעו שיר שלי, או כשאני אמלא את מנורה בעזרת השם".
אני שמה לב שאת מזכירה אותו לא מעט. איפה את עומדת ביחס לדת?
"הכל מבורא עולם, אני מודה לו על הכל ויודעת שכל מה שקורה מכוון. אני מגיעה ממשפחה מסורתית, עושה את ההשתדלויות שלי, ולאחרונה עושה לי מאוד טוב להתנתק בשבת. לא מזמן ויתרתי על תפקיד שכלל עבודה בשבת, ואני שמחה על זה ויודעת שיגיע משהו הרבה יותר טוב ומדויק".
בעזרת השם. זוגיות יש בחייך כרגע?
"לא. אני מאחלת לעצמי זוגיות נכונה ומחפשת משהו רציני, מה שלפעמים לוקח קצת יותר זמן, אבל כל דבר מגיע בזמן שלו. החלום הוא להקים משפחה, ולא משנה באיזה גיל. זה יכול להיות גם בעוד שנה".
בפנטזיה שלך, מה היית רוצה שאנשים יגידו כשהם שומעים את השם שיר זוארץ?
"בא לי שאנשים ירגישו שהם מכירים אותי. שיגידו, 'וואו, מה עברתי עם המוזיקה שלה. אני רוקדת איתה, אני בוכה איתה'. בא לי שירגישו שאנחנו חברים ושיתרגשו מהמוזיקה, שיראו את המידות שלי ואת האדם שאני. כשאני מבקשת הצלחה בנרות של שישי, אני מבקשת תמיד להישאר בצניעות ועם רגליים על הקרקע. זה המתכון לכל דבר בחיים".
צילום: אלון שפרנסקי | סטיילינג: מזל חסון | איפור: חן אלקבץ | שיער: לירז אגם | הפקה: טל פוליטי