נוי פדלון אמנם הוציאה את אלבום הבכורה שלה רק השבוע, אבל כבר כמה שנים שהיא נחשבת לאחת ההבטחות הגדולות במוזיקה הישראלית. היא הופיעה עם פאר טסי ואיתי לוי, כתבה למשה פרץ את הלהיט "הכל איתך דבש" (עם רובי פאייר) וחתומה יחד עם חברה הטוב עדן חסון ועם איתן דרמון על "שתישרף האהבה" של לוי. הסינגל הראשון ששחררה לפני יותר משנה ושעל שמו קרוי האלבום, "סוודר", הגיע כבר ליותר מ-15 מיליון צפיות ביוטיוב וזכה לרימיקסים וגרסאות כיסוי.
אבל דווקא בתקופה הכי מרגשת בקריירה של נוי, החיים שמטו את הקרקע מתחת לרגליה. ביום שבו יצא הסינגל האחרון שלה, "אל תגיד", היא נאלצה להתרוצץ בין ראיונות עיתונאיים ותחנות רדיו לבין מיטתו של סבה בבית החולים. "זאת תקופה של מלא מצבי קיצון", היא מספרת, "אני מאושרת שיוצא לי אלבום, זה חלום שמתגשם, אבל אני גם מאוד חרדה מזה. זה היה החודש הכי טוב בחיים שלי אבל גם הכי קשה, וסבא שלי בבית חולים. סערת רגשות ברמה הכי קיצונית שחוויתי אי פעם. הכל שורט, הכל באמצע".
כשמסתכלים עלייך בראיונות או באינסטגרם, אי אפשר לדעת מה עובר עלייך.
"אף אחד לא יודע מה קורה לי בחיים, אף אחד לא יודע שיש מצב שמחר הסינגל לא יוצא כי סבא שלי במצב קשה מאוד, ובדרך לפה היו רק דמעות ובכי".
ימים ספורים אחרי שנערך הראיון, סבה של פדלון הלך לעולמו. בתום השבעה היא סיפרה על ימיו האחרונים: "סבא שלי התאשפז ותוך שבועיים הוא כבר היה בקריסת מערכות. רק ביומיים האחרונים הוא התעורר, והבנו שזה היה כדי להיפרד מכולם. הוא נפטר ביום שישי וארגנו הלוויה בשעתיים וחצי, כדי להספיק לקבור אותו לפני כניסת שבת, כל פרדס חנה והסביבה היו בהלוויה, היו שם אולי חמש מאות איש, מטורף כמה באו לכבד אותו".
ואיך הצלחת לחזור להתעסק באלבום?
"הייתי על הגבול של לא לצאת מהמיטה. אם בנאדם פותח את האינסטגרם שלי, הוא אוכל כאפה. יום אחד סבא שלה נפטר, יום אחר כך היא מעלה שיר, מה קורה? אבל אלה החיים, אין מה לעשות. את צריכה לקום ולהמשיך כי אף אחד מסביבי לא היה רוצה שזה יעצור פתאום, בטח לא סבא שלי".
איך נראו היחסים שלכם?
"הוא תמיד הוא רצה שאשיר לו. כל החיים גרתי ליד סבא וסבתא שלי מצד אמא. הייתי הולכת אליו, רק פותחת את הפה "שבחי ירושלים..." והוא בדמעות, שר איתי ובוכה. בימים האחרונים שלו, כששרתי לו, יצא שגם אני בכיתי. הוא שכב במיטה בבית החולים ורק דמעות זלגו לו מהעיניים, הוא לא הזיז את האצבע אפילו".
כאדם דתי, לא הייתה לו בעיה עם הקריירה שלך?
"תמיד הייתי המורדת של המשפחה. לסבא שלי היה בית כנסת גדול בפרדס חנה והוא היה חזן שנים, וכמה שהוא דתי ואני תמיד הייתי מכנסיים קצרים וגופיה, תמיד הוא קיבל אותי כאילו אני הזהב שלו. תמיד גדלתי על זה שזה לא משנה מה את לובשת, הכבוד שלך לאדם אחר זה בסוף מה שייזכר".
זה כבר נהיה כואב
האלבום החדש מסמן את סופן של שלוש שנים לא שקטות בחייה של פדלון (26). שנים שבהן עברה ארבע דירות, סיימה שתי מערכות יחסים רציניות, וגם חזרה לבית הוריה בפרדס חנה שלוש פעמים. האחרונה שבהן הייתה החודש, בתום מערכת יחסים קצרה וסוערת. בזמן שהקריירה שלה ממריאה, היא עוד מנסה למצוא לעצמה קרקע יציבה וקצת שקט: "התפזרתי קצת לאחרונה, איבדתי את עצמי ואני חוזרת לעצמי. זה בעיקר בגלל שיצאתי מהבית, חזרתי, נפרדתי, ארזתי את הדברים בשקיות עוד פעם, והכל באימפולסיביות כזאת. בתקופה האחרונה אני רק מחפשת יציבות. חזרתי הביתה, לחדר של גיל שש עשרה. חזרתי אחורה, אבל זה רק בשביל לקחת תנופה".
את הפרידה הגדולה בחייה עברה לפני יותר משנה, מבן זוג איתו חיה שנתיים, אבל היא עדיין לא מרגישה בנוח לדבר עליו בחופשיות. לשאלות היא מיד עונה ש"זה לא כזה מעניין". לא קל לה עם החשיפה האישית, בכל נגיעה בנושא אינטימי היא קודם כל פונה לאחד מהשירים שכתבה. "כל השירים הם על תקופה שמתחילה או תקופה שנגמרת. האלבום נכתב בתקופה מאוד אינטנסיבית שלי, גם מערכות יחסים, גם פרידות, האון-אוף הזה של לחזור להורים".
מה היה עם האקס?
"עזבתי את הבית בגיל 20, ואז הייתי כמה חודשים בדירה בפרדס חנה, עברתי לדירה בכרכור ואז הכרתי את האקס הראשון שלי. עברנו לגור ביחד במושב והייתה בינינו מערכת יחסים לא כל כך בריאה. הרבה רגעים קיצוניים, גם של אושר וגם של עצב. הריבים היו מאוד אמוציונליים וגם האהבה הייתה מאוד אמוציונלית. אני אמן בנפש שלי, אז הכל נשפך על הדף".
איך התחושה כשאת מוציאה את הקרביים וזה הופך לשיר מצליח?
"מצד אחד זה מפדח, אתה כותב את הרגשות שלך וכל העולם נחשף לזה. יש מצבים שאין לי כוח לעומק הזה ואני עונה לאנשים בסדר, זאת העבודה שלי, אני כותבת, אני שרה. תראו את זה כעבודה. אלה שבאמת מכירים את הסיפור רואים את זה אחרת, רואים את נוי שעברה ככה וככה ופתאום זה יצא החוצה וכל העולם שומע".
מה לדוגמה?
"בשיר 'גלגל ענק' יש לי שורה, 'עזוב לי את היד, זה כבר נהיה כואב'. יש אנשים שמפרשים את זה כ'שחרר אותי כבר, זה נהיה כואב כבר לשאת את הקשר הזה'. התכוונתי גם לזה, אבל גם לריב פיזי של תפיסת יד. יש נשים שעברו אלימות שבאו ואמרו לי, לאיזו סיטואציה זרקת אותי. וזה היופי, שבחורה אחת יכולה להתחבר לזה בקטע רגשי, ובחורה אחרת יכולה להתחבר מכיוון של חוויה פיזית שהיא עברה".
ומאיזה כיוון את מתחברת לזה?
"הייתי במערכת יחסים לא בריאה. במשך שנתיים. הייתי עדה לכל מיני התפרצויות זעם וכעסים. זה התבטא בדיבור לא מכבד, דיבור אלים. אגרסיביות כזאת. זה חרט בי משהו. כתבתי על זה המון, יש לי שיר שיוצא באלבום שאני כותבת: 'ואין כדורים שיעצרו לך את הזמן, אבל לפחות את הכאב אתה מעביר איתם'. זה משפט שהאקס שלי שמע ובכה. הוא אמר 'וואו, את הולכת להוציא את זה?' תחשוב מה זה מהצד שלו".
איך הריבים שלכם התנהלו? אובדן שליטה?
"כל אחד לפעמים מאבד שליטה, אבל אובדן השליטה שלי היה מאוד מאוזן, שפוי. לא קיללתי ושברתי דברים בבית. אני יכולה פשוט לקחת את הגיטרה, לסגור את הטלפון ולהיעלם. כל אחד ואיך שהוא מביע את הכעס שלו, יש בנאדם שילך הצידה וייתן בוקס במשהו ויש בנאדם שילך לשקט שלו ויתנתק, לך תחפש אותי עכשיו. שזה לפעמים יותר כואב, יותר מפחיד".
איך זה הסתיים?
"הסתיים במונית בארבע בבוקר, כל הבגדים שלי בשקיות זבל. בום. זה היה חייב להסתיים בקאט, אחרת לא היה לזה סוף, כי אהבתי אותו מאוד והוא אהב אותי מאוד. מאז כבר עברתי לקשר אחר וגם הוא נגמר".
מה היה איתו?
"היה בלאגן עוד יותר גרוע ממה שהיה לי בשנתיים האחרונות. פשוט זיהיתי את זה מאוד מהר אז ידעתי לעצור את זה מהר. ארבעה חודשים של קשר בסך הכל. גרנו ביחד, הכל היה אינטנסיבי ואימפולסיבי, כל הדברים הכי לא טובים. ואז נפרדנו, גם ברע, כי שנינו מאוד אוהבים אחד את השנייה. פשוט ידעתי שזה לא משהו שיכול לקרות, זיהיתי שם דברים שהם הרסניים, וחזרתי להורים שלי. גם הפעם - קאט, בום, ביי".
אז מה, האהבה תמיד סוערת?
"שמע, מאוד קשה להסתדר עם בחורה שעושה מוזיקה. רוב הנשים שמונה עד חמש עבודה רגילה מסודרת. את לא באולפנים עד ארבע בבוקר עם גברים. את לא בהופעות שמעריצים קורעים את השערות ותופסים לך את החולצה ופתאום מישהו יכול לבוא לדפוק לך נשיקה באמצע החיים. רוב הזמן שלי והעבודה שלי והחיים שלי זה לנגן ולשיר וליצור. רוב המפיקים הם גברים, רוב הנגנים הם גברים".
ואז יש שמועות שאת ברומן עם עדן חסון.
"זה מצחיק, אם רואים אתכם ביחד אז ישר יש לכם רומן. אני ועדן היינו רגילים לשבת עד ארבע בבוקר עם בקבוק יין ומאנץ' וצחוקים של החיים, כותבים ומלחינים ושרים. הוא היה נזרק אצלי על הספה ואני אצלו. והיינו מעלים סטורי, ארבע בבוקר, 'חיים שלי, אהבה שלי', עם השטויות שלנו. היום אין את זה. זה קטע, למה אני לא יכולה לעשות את זה? כי אולי יגידו, כי צריך לחשוב על הקריירה שלו. זה באסה".
שתישרף האהבה
את הדרך של פדלון בתעשייה היא פילסה בעצמה, משירי חופות וקאברים שעלו לרשתות החברתיות ועד שיתופי פעולה עם אמנים מבוססים כמו איתי לוי, אברהם טל, עילי בוטנר ואפילו עידן רייכל. "רייכל התארח אצל מושיקו שטרן וגם אני התארחתי. היה בינינו חיבור, וואו", היא מספרת, "ואז הוא התקשר אלי פתאום ואמר לי שיש לו איזה לחן והוא רוצה שאני אכתוב על זה מילים. אמרתי לו, 'עידן? זה אתה מתקשר אלי? התקשרת אלי עכשיו'. יצרנו משהו מטורף שכנראה ייצא בחודשים הקרובים. זאת הייתה הגשמת חלום".
כמו רבים אחרים, גם פדלון ניסתה את מזלה בתחרות מוזיקה טלוויזיונית, בעונה הראשונה של "הכוכב הבא". למרות שהתכנית לא הביאה את הפריצה המיוחלת, היא עדיין זוכרת את החוויה לחיוב: "אני לא אשכח שכשלא עברתי, יואב צפיר רץ אלי ואמר לי: 'תקשיבי, אני מת עלייך, אל תשכחי שבסופו של דבר קודם כל אנחנו עושים טלוויזיה. שזה לא יעצור אותך'. המשפט הזה ממש חיזק אותי".
ואיך הגעת לשיר בחופות?
"שרתי בחתונה של אחותי. שי אזולאי, המנהל האמנותי של איתי לוי עשה לי את העיבוד, אחותי הכירה אותו איכשהו מחדרה והוא עשה לנו עיבוד באמת מושקע. לקחנו את הסרט של החתונה והעלינו את זה לפייסבוק. פתאום שיתופים ולייקים וטירוף, פתאום מתקשרים אלי ורוצים חופות, ואני ילדה, בת 18 ופשוט התחלתי לקחת חופות. כתבתי בגוגל 'חוזה חופות' והתחלתי לעשות הכל בעצמי, לוקחת מקדמות, מוציאה קבלות, פותחת עוסק פטור. לא מבינה בזה בכלום כמובן, הכל בבלגן של החיים. ממקדמות עושה עיבוד ואז שולחת לזוגות, פתאום נהיה לי מאגר של שירי חופות, התחלתי לעבוד בזה".
איך התקדמת משם?
"קיבלתי יותר ביטחון והתחלתי לצלם קאברים שלי מנגנת בפסנתר ולזרוק אותם לרשת. פתאום איתי לוי, עומר אדם, לירן דנינו, מתחילים לשתף קאברים שלי. לא דיברו איתי. ואז פאר טסי אירח אותי, עשיתי קאבר ל'דרך השלום' והוא מפרדס חנה אז נהייתה כזאת אחוות פרדס חנה. ואז הוא התקשר אלי ואמר 'אני חייב לארח אותך'".
אז פאר טסי היה מי שגילה אותך?
"פאר נתן לי את הדחיפה של 'בואי תופיעי על במה'. אני זוכרת שהוא ממש פרגן לי בתכניות רדיו, בדידי הררי וכאלה. ואז נפתח עולם, ופתאום אני ועדן חסון התחברנו ממש. תמיד היינו חברים, היינו שכנים כל החיים אבל לא התעסקנו במוזיקה עד אותו רגע. יום אחד הוא שלח לי הודעה, 'ראיתי את הקאבר' ואז התחברנו, נהייתה חבורה כזאת גדולה".
ואיך את ואיתי לוי התחלתם לעבוד ביחד?
"יום אחד אני מקבלת טלפון משי אזולאי, 'אנחנו לפני קיסריה וחסר לנו זמרת ליווי, זה עוד שלושה שבועות'. אמרתי לו 'שמע, אף פעם לא הייתי זמרת ליווי, אבל אני באה'. שבוע אחרי הייתי בחזרה הראשונה ואמרתי לשי שיש לי שיר שכתבתי עם עדן חסון ואיתן דרמון, ביקשתי שינסה רגע ללוות אותי. אני שרה, ופתאום איתי נכנס והוא אומר 'וואו, מה זה הדבר הזה?'. אני כולי רעידות, מתרגשת, 'מה, אתה אוהב את זה? זה יפה? זה לא יפה?' הוא אמר לי 'מה? זה להיט מטורף'. הוא עף על זה, הקליט את זה וכמה שבועות אחרי יצא השיר ופתאום הוא התפוצץ בטירוף".
חלומות בפריפריה
במשך רוב ילדותה, פדלון ישנה על הספה בסלון, בלי חדר משלה. מבחוץ זה נשמע כמו התחלה של רימייק עדכני לסרט "טיפת מזל", אבל היא עצמה לא חושבת שהיתה לה ילדות קשה. "לא קיבלתי חדר כי אני הייתי הכי קטנה, אבל שרדתי את זה ולא התבכיינתי. לא הייתי אומרת שהילדות שלי הייתה קשה, אבל גם לא הייתה לי ילדות קלילה ונינוחה. ישנתי בסלון עד גיל חמש עשרה".
במה זה מתבטא, לישון בסלון?
"זה מתבטא בהכל. כל ילדה נכנסת לחדר ועושה שיעורים, יושבת עם חברים. אני תמיד חיפשתי בחוץ. פחות השקעתי בלימודים, יותר ישבתי אצל חברים בבית. אין לי בגרות. זה פשוט לא עניין אותי. הייתי מבריזה מבית ספר, חותכת באמצע היום, לוקחת את הגיטרה והולכת פשוט לים".
אף אחד במשפחה לא תפס אותך והכריח אותך?
"לא, אין להם מושג, הם לא יודעים אפילו אם יש לי או אין לי בגרות. זה כזה, 'אה כן, היא לא למדה, היא לא אהבה בית ספר'. זה מרוקאי כזה, עתיק. זה לא מפחיד כי ידעתי מגיל צעיר שאני הולכת לעשות משהו שהוא לא אקדמי. שאני הולכת לעשות מוזיקה, להביא את עצמי. אם יאהבו את זה או לא יאהבו את זה, אני אמצא כבר מה לעשות".
ועכשיו כשאת שוב בבית, את מרגישה שחזרת אחורה?
"ברור, אני רגילה לבוא הביתה, להדליק סיגריה, לפתוח בקבוק יין ולשבת וליצור בארבע לפנות בוקר. לצעוק ככה שרק אלוהים שומע, לעשות מדיטציות. כל מיני דברים שאני לא יכולה לעשות בחדר של גיל שש עשרה. אני מתחברת לעצמי ממקום אחר, למקורות, לאיפה שגדלתי. אני מאמינה שבדירה שאני אמצא זה כבר יהיה יותר יציב, אני אהיה פחות אימפולסיבית".
צילום: שי פרנקו | סטיילינג: ישראל רחמני | איפור: אליאב ממן | שיער: פדור וישניאקוב ללוריאל פרופסיונל