ב-1998 התארח אביב גפן בתוכנית האירוח "יאיר לפיד חי בעשר" ששודרה בערוץ 3 בכבלים. גפן היה אז בן 24 והספיק לצבור קילומטראז' ציבורי לא רק כמוזיקאי מצליח (פעמיים זמר השנה של רשת ג') אלא גם כאייקון תרבותי שנוי במחלוקת ששר מהבריקדה: הוא סומן כמשתמט, ספג איומים על חייו, נרגם בהופעות בביצים ובאבנים והואשם בכך ששיריו מעודדים בני נוער להתאבד. את אלבומו החדש, "חלולים", קידם עם שלטי חוצות שנשאו את שם הסינגל "בוקר טוב איראן".
כבר בדקה הראשונה של הראיון התבקש גפן להסביר אם האמירה "'החומה' של פינק פלויד משמעותית עבורי יותר מהכותל המערבי" (בראיון ל"אינדיפנדנט" הבריטי) היא מעשה מחושב או פליטת פה. "אני לא פוליטיקאי", אמר גפן ללפיד, "אני לא צריך לחשוב מאה פעם לפני שאני אומר משהו. אנשים מתייחסים אליי כאילו אני איש ציבורי שקובע למדינה חוקים. לא. אם הם לוקחים את זה כל כך ברצינות זו בעיה שלהם, לא שלי".
גפן ולפיד הכירו זה את זה מקרוב; אביו של אביב, יהונתן גפן, הוא חברו של לפיד. אבל ב-1998 נדמו השניים כהפכים: לפיד נעץ מקלדת בצנטרום של המיינסטרים, עם טור שבועי ב"ידיעות אחרונות" וכיסאות מתחלפים בתוכניות אירוח טלוויזיוניות; גפן היה כוכב קונטרוברסלי, אאוטסיידר במרכז השיח הציבורי, סורר ומורה, "הילד הרע, הבנזונה" (כפי שכתב ב"סופרסטאר"). גפן דיבר בבוז על פוליטיקאים, כינה אותם בשיריו "מוטציות" ("אני שונא") ו"מטומטמים אחד אחד, לבושים בחליפות כדי שאנחנו לא נריח את הסירחון בפנים" ("הכי קרוב לבד"). לפיד התכוון להחליף אותם.
כמעט 22 שנים מאוחר יותר, לפיד הוא כבר פוליטיקאי ותיק, יו"ר המפלגה השנייה בגודלה בישראל וראש הממשלה החלופי. גפן לא עשה הסבת קריירה, ואף על פי כן נדמה שהמרחק בינו לבין לפיד רק התקצר. בשנים האחרונות גפן רושם בתוך יומן המסע שלו מכור מחצבתו השמאלני-חילוני-ליברלי-פרובוקטיבי אל המיינסטרים ישראלי יעדים חדשים, כמעט בלתי-נתפסים: תפילות בבתי כנסת, הופעה בהתנחלות, דואט עם זמר חסידי – וגם התנערות מסממני עושר, עשייה ציבורית ולטישת עיניים לפוליטיקה.
בשלוש השנים האחרונות נשאל גפן על האופציה הפוליטית שוב ושוב. התשובה הקבועה שלו – כל כך קבועה עד שהיא כמעט נטולת ואריאציות – היא "כרגע לא". "אני באמת לא יודע", אמר לדנה ויס ב"חדשות השבת". לחדשות 12 אמר שהוא מקיים פגישות עם לפיד, לחדשות 13 סיפר שהוא נמצא בקשר קבוע עם פוליטיקאים מימין ומשמאל, ל"סרוגים" אמר ש"אם היה לי כוח וזמן הייתי רץ להיות שר החינוך". ההתייחסות האחרונה שלו לנושא, רגע לפני הבחירות ששינו את הכל, הייתה בתשובה לשאלת מאזין ב-103FM. "אני כמובן לא הולך לרוץ לפוליטיקה", אמר גפן והוסיף: "האם זה מדגדג לי? כן. כן".
בכל פעם שנשאל על כניסה לפוליטיקה השיב גפן: "כרגע לא". "אתה לא לא-מתאים", אמר לו שלומי שבן, וגפן הסכים. כשנשאל במה הוא דומה לרבין ולנתניהו, אמר שהוא "שוחר שלום כמו רבין וממזר כמו ביבי"
לפיד הוא סיפור ההצלחה הגדול ביותר של המרת הון תרבותי לפוליטי בעשור האחרון. הסימנים מאותתים שגפן, שכבר לפני ארבע שנים בראיון ל"ליידי גלובס" דיבר על קהל המעריצים שלו כעל נכס אלקטורלי ("25 שנה אספתי קהל, חלקם הגדול יבחר בי"), עשוי ללכת באותה הדרך.
מצביעי אור הירח
אין אמן בלי קהל, ואין פוליטיקאי בלי בוחרים. עם כל הכבוד למעמדו של גפן כאחד האומנים המוכרים בישראל, לכנסת לא נבחרים עם אלבומי פלטינה וצפיות ביוטיוב. גפן צריך מצביעים – וייתכן שהפתרון להתלבטויותיו מונח כאן. לא בטוח שעם ישראל מתכוון לעמוד מתחת למרפסת של גפן ולשיר "חיכינו לך כל כך".
סקר שערך מכון "פאנלס פוליטיקס" עבור mako בשבוע שעבר מצא שהציבור הישראלי אדיש ברובו לאפשרות שגפן יצטרף לפוליטיקה. כאשר נשאלו הנסקרים איך תשפיע מועמדותו של גפן במסגרת מפלגה קיימת על הצבעתם בבחירות, ענו רק 6% מתוכם שהדבר יחזק את האפשרות שיצביעו לאותה מפלגה. יותר מפי שלושה (20%) טענו שגפן דווקא ירחיק אותם מהצבעה למפלגה, והרוב (58%) אמר שהדבר לא ישפיע לכאן או לכאן.
במקרה שגפן יחליט לעשות את המהלך היאיר-לפידי במלואו ולהקים מפלגה חדשה, סיכוייו להצליח נראים על פי הסקר נמוכים אף יותר. רק 6% מהנשאלים ענו שהדבר כנראה יגרום להם להצביע עבורו, ורק שני אחוזים העריכו שזה יקרה בוודאות. מנגד, כמעט רבע מהנשאלים (24%) ענו כי נראה שלא יצביעו עבור גפן במקרה כזה, ולמעלה ממחציתם (53%) טענו זאת בביטחון מוחלט.
הסקר ביקש לבחון גם היכן מציב הציבור הישראלי את גפן על המפה הפוליטית. גפן התמקם מראשית דרכו על הגדה השמאלית של השיח ("אני שמאלני מאוד", אמר לדודו טופז ב-1995) ומעולם לא נסוג מעמדה זו ("אני עדיין שמאלני", אמר בראיון ל"ישראל היום" ביוני האחרון), אף על פי שהצביע בשלוש מערכות הבחירות עבור לפיד ("היחיד שיכול לנצח את ביבי", אמר ל"וואלה!" ב-2018). התשובות בסקר מלמדות שהציבור כבר לא בטוח היכן עומד גפן: 34% מהנשאלים מיקמו אותו בשמאל, ומספר זהה ראה בו איש מרכז, בחלוקה שווה (17%) בין מרכז למרכז-שמאל. 20% רואים את גפן דווקא בימין (12%) או במרכז-ימין (8%).
הנסקרים נשאלו גם איך תשפיע ריצה של גפן לכנסת על תדמיתה של הפוליטיקה הישראלית. 15% האמינו שגפן ישפר את התדמית, מספר כפול כמעט של משיבים סבר שהיא רק תזיק, והרוב הגדול (55%) טען שהיא פשוט לא תשנה דבר.
מי האיש
רגע המפנה המשמעותי ביותר במסע של גפן אל המיינסטרים הישראלי התרחש כמעט במקרה. באפריל 2020, במהלך הסגר הראשון, הופיע המוזיקאי באמפי שוני הריק מאדם במסגרת מיזם "זאפה בסלון" ששודר בקשת וב-mako. שם – מבלי שהתכונן לכך מראש, לדבריו – דיבר על תושבי בני ברק, שהייתה אז מוקד לזעם חילוני לא פחות מכפי שהייתה מוקד תחלואה. "אני הולך עם הילדים שלי בחגים ובימי שישי לבני ברק", אמר גפן, בקול שאפילו נשמע רועד מעט מהתרגשות. "הם בחרו באלוהים, אני במארק צוקרברג. הם לא על גוגל, הם לא תמיד זמינים ומעודכנים, ואסור להאשים אותם בזה". הוא הקדיש להם את שירו "עורי עור", ופתח עם השורות על "שנאת אחים שבכל יום גוברת".
מפתח האמפתיה פתח לו שער של סמסים. "אני יורד מההופעה ורואה על הטלפון שלי, לא מגזים, 420 הודעות", סיפר בדמעות לדנה ויס. "מישהו העביר את המספר שלי בבני ברק לכל התושבים. האהבה שקיבלתי שם מאנשים שכאתאיסט גם דיברתי בגנותם בגיל 19... 'תודה רבה שאתה חושב עלינו', 'יש תקווה לישראל'. אני קורא את ההודעות ובוכה. זה הרג אותי. שנים למדנו לשנוא את האחר. אפילו אני הייתי חייל במשחק הזה. פתאום ראיתי אותם מולי, עם הכיפות והלבוש. איך השתניתי בקורונה? ככה השתניתי. זה הרגע שלי. שאני עושה הכל עכשיו כדי לחבר ולאחד".
סקר שבחן את השפעת כניסתו של גפן לפוליטיקה מצא את הציבור אדיש ברובו. למעלה ממחצית מהנשאלים ענו שלא יצביעו בוודאות למפלגה בראשות גפן, ו-20% טענו שהצטרפותו תרחיק אותם מהצבעה למפלגה קיימת
הדברים שאמר גפן לוויס הפכו ויראליים, והגיעו עד הזמר החסידי המצליח אברהם פריד שחי בברוקלין. פריד כתב לגפן, וההתכתבות הולידה את הדואט "בצורת". במאי 2021 התארח גפן בשתי הופעות של פריד בירושלים וביצע את המזמור "מי האיש" כשכיפה לראשו. "בעברי הרחוק כתבתי משפטים מתוך בורות", אמר לקהל המאמין של פריד. "פגעתי בהרבה אנשים. אני רוצה לומר סליחה". גפן כבר הופיע אלפי פעמים בחייו, אבל זו הייתה אולי המשמעותית מכולן.
אחד מהצופים בהופעה היה חבר הכנסת הטרי ניר אורבך מימינה, שסומן באותם ימים כאבן נגף אפשרית במאמצים להקמת ממשלת בנט-לפיד. אורבך היה נתון למסע לחצים, שיחות טלפון מבנימין נתניהו והפגנות מחאה מחוץ לביתו. את החלטתו להצביע לבסוף בעד הממשלה הסביר באותה הופעה שכינה בפוסט בפייסבוק "אירוע מכונן". "ישבתי בקהל והבנתי שאפשר גם אחרת", כתב אורבך, "ממשלת שינוי יכולה להיות דבר טוב לעם ישראל". אחרי שלושים שנה של הופעות, אביב גפן סוף סוף מצא את הקהל שלא רק רוצה שינוי אלא גם מסוגל לעשות אותו.
סיוון רהב-מאיר – ילדת אור ירח בדימוס – טענה בחודש שעבר שהמהלך הפייסני של גפן הוא למעשה המרד האמיתי. "הסמל החילוני-שמאלני מורד במוסכמות הקדושות האלה", כתבה רהב-מאיר ב"ידיעות אחרונות", "עכשיו מתחילה המהפכה האמיתית. רוצים שינוי". לארון המסרונים היהודי של גפן נוסף הגביע הקדוש: תעודת כשרות מטעם המיסיונרית הגדולה של היהדות ממותקת השפתיים.
נער הפוסטר של ביבי
אבל גפן החל להתחכך בפוליטיקה עוד לפני שדחף באקראי את אורבך אל הממשלה. כשבועיים לאחר ההופעה בשוני השתתף גפן – כדובר ולא כזמר – בעצרת מחאה של עולם התרבות בכיכר רבין בת"א. גפן קרא לראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, להיפגש עימו, והתריע כי "שקט לא מאורגן יהפוך לכאוס ברחובות". כעבור חודש הופיע בעצרת נוספת, בפארק צ'ארלס קלור ביפו, וסיפר על פגישה שערך באותו יום עם שר התרבות חילי טרופר ("נקודת אור גדולה").
גפן נרתם למשימת הצלת עולם התרבות מרגע שכבו האורות, חמוש בכוונות טובות ובתחושת שליחות. הוא היה מהאומנים הבודדים שלא הסתפקו בהופעות בעצרות, אלא גם התראיינו בכלי התקשורת וביקרו את ממשלת נתניהו (ושוחחו במקביל עם גנץ וטרופר). "אמרתי: 'אתה עוזב הכל ואתה עוזר להם, כי הם כל החיים השקיעו כדי שישמעו אותי על הבמות'", סיפר לוויס, "לכל דבר צריך פרזנטור". קריאתו לנתניהו נענתה בינואר 2021: גפן הוזמן לפגישה עם ראש הממשלה, שר התרבות ושר האוצר, ויחד סיכמו על מתווה סיוע בגובה 70 מיליון שקל (נתניהו – תמיד מחויב לסלוגנים קליטים – סיכם: "אנחנו דור מחוסן").
הסרטון המשותף של גפן ונתניהו נתפס בקרב רבים כאקט של כניעה, אם לא בגידה ממש. בעבר קרא גפן "להעיף את נתניהו קיבינימט", כינה אותו "עריץ" והשווה אותו לארדואן. עכשיו הוא פרסם סרטון עם הכיתוב "תודה לראש הממשלה"
אולם עולם התרבות, שבשמו פעל גפן לכאורה, התקשו לבלוע את מפגש המרפקים שלו עם נתניהו. "אביב לא מייצג את אנשי התעשייה", התנער ועד הפעולה. אסתי זקהיים, יו"ר ארגון השחקנים שח"ם, כתבה ל-ynet שגפן עוסק בנושא שאינו מבין בו ושהפך ל"נער הפוסטר של ביבי". המפיק אלירן ברדוגו אמר ל"הארץ" כי "לאורך חודשים נלחמנו, ופתאום בא בן אדם אחד לגזור קופון". "אף פעם לא האמנתי לאותנטיות של צווחת גפן בזמנו", כתב רוגל אלפר ב"הארץ", "אבל אין ספק שכעת הוא לגמרי מזוין".
הסרטון המשותף של גפן ונתניהו נתפס בקרב רבים כאקט של כניעה, אם לא בגידה ממש. ב-2015 קרא גפן לקהל "להעיף את נתניהו קיבינימט", ב-2017 כינה אותו "עריץ", ב-2019 השווה אותו לארדואן וב-2020 כתב שהתנהלותו "מאפיונרית". ב-2021 הוא פרסם סרטון עם כיתוב: "תודה לראש הממשלה".
קול של דור מזוין
ההתקרבות של גפן אל הציבור החרדי (והציוני-דתי – ב-2018 הופיע לראשונה בהתנחלות) מחד גיסא, והמעבר שלו מביקורת אמנותית ותקשורתית למעורבות ציבורית מאידך גיסא, עשויים ללמד שהוא מתחזק לא רק בנפשו היהודית אלא גם בשאיפתו הפוליטית. כמעט בכל פעם שנשאל על כך בשנתיים האחרונות השיב גפן בשלילה מיידית, אבל עם סייג – "כרגע לא". הוא מספר שיש לו אמביציה בוערת ("המקום הזה בוער בי", אמר לוויס) לתקן את מה שפגום בעיניו בחברה הישראלית ("המלחמה שלי זה הפילוג וההסתה", אמר השנה לשלומי שבן ב"חי בגימל בהיכל התרבות"); אבל לא משוכנע שהוא מתאים למקצוע ("צריך הרבה כישורים (...) חלקם זה שקרים ותככים ואני לא אלוף בזה", אמר ב-103FM) ושזה מצדיק את נטישת המוזיקה. "אתה לא לא-מתאים", אמר לו שבן, וגפן הסכים. כשנשאל במה הוא דומה לרבין ולנתניהו, אמר שהוא "שוחר שלום כמו רבין וממזר כמו ביבי".
נדמה שהדבר שיכריע את הכף הוא שאלת ההשפעה. "אני יכול לתרום יותר במוזיקה כרגע", אמר לפני שנה בראיון ל"סרוגים". כשנשאל בחדשות 12 ב-2019 אם מידת ההשפעה המוגבלת שלו כאומן תדחוף אותו לפוליטיקה, דחה את הנחת המוצא: "אומן כן יכול להשפיע".
אם יש אומן שיודע דבר או שניים על השפעה זה גפן. בראשית דרכו דווח כי בני נוער רבים ניסו להתאבד בהשפעת שיריו. "יש לך כוח השפעה לא נורמלי", אמר לו דודו טופז. אבל יש מרחק ניכר בין השפעה על בני נוער שאישיותם מתעצבת והשפעה על תודעתם הפוליטית של המונים
אם יש אומן ישראלי שיודע דבר או שניים על השפעה זה אביב גפן. כבר בתחילת דרכו הוא למד על פוטנציאל ההשפעה הגלום ביצירה האמנותית. בעבודת חריש המועדונים שביצע לאחר צאת "זה רק אור הירח" התגבשה סביבו כת מעריצים שתפחה בתוך שנתיים לתנועת הנוער הבלתי-פורמלית "ילדי אור הירח". מתבגרים ומתבגרות שחשו דחייה וניכור ושסבלו מקשיים חברתיים ומשפחתיים הסתופפו באלומת אור הירח של גפן וחיבקו יחד את חריגותם (האמיתית או המדומיינת). הצד החמור של התופעה לא היה מעריצים ומעריצות שרדפו אחרי גפן ואילצו אותו להסתובב עם שני שומרי ראש ולהחליף דירות בסיטונות, אלא תופעת המתאבדים. מנחם הורוביץ דיווח ב-1994 לחדשות ערוץ 2 כי מדי שבוע מגיעים לבית החולים בעפולה ארבעה נערים שניסו להתאבד בהשפעת שיריו של גפן. הזמר גזר על עצמו תענית הופעות, ולבסוף שבר שתיקה בראיון לגבי גזית בערוץ 2 שבו נראה קודר אפילו ביחס לעצמו. "הפתרון הוא להתמודד", פנה למעריציו מבעד למצלמה, "אפילו אני הולך לפסיכולוגית, אין בזה שום בושה. יחי החיים". "יש לך כוח השפעה לא נורמלי על בני נוער", אמר לו כעבור שנה דודו טופז. בגיל 21, גפן כבר החזיק בעוצמה מסוכנת. אבל יש מרחק ניכר בין השפעה על בני נוער בעלי אישיות מתעצבת ומבנה נפשי רגיש ובין השפעה על תודעתם הפוליטית של המוני העם.
יצירתו של גפן הייתה מלכתחילה אישית מאוד, אבל הוא העמיד לצידה מהרגע הראשון גם שירה חברתית ופוליטית (כמו "גנרל" ו"אמש" באלבום הראשון). "עכשיו מעונן" – אולי השיר המזוהה איתו יותר מכל – הוא נקודת המפגש בין השתיים. גפן מתאר בו את חייו הפרטיים, אבל מציב אותם בקונטקסט חברתי רחב. הוא לוקח את ה"אדם מבולבל שנקרא לו אני" והופך אותו בפזמון ל"אנחנו" (דור מזוין). נדמה כי זה לא מקרי שה"מקום מסוכן שנקרא לו הבית" היה במקור "מקום מסוכן שנקרא לו הארץ". לכך נוספה בהופעות גם הזעקה "רוצים שינוי?", שחתמה את ההתמרה של "עכשיו מעונן" משיר מצוקה אינטימי לקול של דור מזוין.
רגע השיא שבו הותכה היצירה המוזיקלית של גפן עם הפוליטיקה הישראלית היה רצח רבין. הזיווג המוזר נוצר כחודש ומחצה קודם לכן במדורת השבט המעגלית של דן שילון, שם ישבו זה מול זה גנרל מלחמת ששת הימים ומי שנתפס כמשתמט הלאומי. בנובמבר הופיע גפן בעצרת והחליף ברגע האחרון את "מיליארד טועים" ב"לבכות לך", בהחלטה שהפכה את השיר (שנכתב לזכר חברו שנהרג בתאונת דרכים) לקינת האבל המזוהה ביותר עם הרצח. לרגע חטוף, אביב גפן התעטף בקונצנזוס.
גפן דיבר פוליטיקה גם, ובעיקר, מחוץ לשיריו. הוא התבטא בעקביות על נושאים פוליטיים ומדיניים לאורך כל השנים: נגד הכיבוש, נגד ההתנחלויות, בעד משא ומתן עם הפלסטינים, בעד השלום. בשנתיים האחרונות הוא גם מרבה לנזוף בקולגות שנמנעים מלהביע עמדות פוליטיות כדי לא להרגיז אף רוכש כרטיסים פוטנציאלי. "אותי מאוד מצער שאין עוד אחד כמוני", אמר מבלי לזייף צניעות לחדשות 13. נדמה שהיה שמח להקדיש להם את שיר הסמרטוטים.
אבל נראה שגפן כל כך מסונוור מאהבה עד שהוא לא שם לב שאין עוד שום דבר אמיץ בדבריו, והוא לא שונה מכל אותם אמנים להם הוא בז. המסרים שלו אולי מצעפים את עיניהם של ניר אורבך וסיוון רהב-מאיר, אבל הם פשטניים נוכח המציאות המורכבת. "יש פה את המגזר החרדי, ערביי ישראל והחילונים, והם צריכים להסתדר", אמר גפן לשבן. "זה לא אומר כלום", ענה לו שבן, "כל מי ששפוי רוצה את זה. אבל איך עושים את זה?". "מדברים על זה", השיב גפן. "אני המום ממך", אמר שבן, "זה כל כך בעייתי וסבוך. 'בואו נדבר', 'בואו נסתדר'?". "אני מנפץ את החומות", אמר גפן, "בואו ננסה לדבר עם כולם". אחר כך הם ביצעו קאבר נפלא לדילן, אבל אולי היה נכון יותר לשיר "קומביה".
לגפן תמיד היו יומרות להשפיע. "אני משפיע לאורך זמן הרבה יותר מאשר ראשי הממשלות במוזיקה שלי", אמר ל"גלובס" ב-2006 ("אבל עדיין רוצה להיות שר החינוך והתרבות", הוסיף). הר הראשמור המוזיקלי שלו מורכב מבוב דילן, רוג'ר ווטרס וג'ון לנון – שלושה יוצרים עם סגנונות שונים וקו משותף אחד: מצפן פוליטי-חברתי-מוסרי שכרוך סביב צוואר הגיטרה. לפחות לשני האחרונים אפשר להוסיף גם אמביציה לתקן את העולם באמצעות המוזיקה ובאמצעות המעמד הציבורי אליו נסקו בזכותה. לא צריך להיות שופט בריאליטי מוזיקלי כדי לזהות ש"שיר תקווה" צועד לחלום על קלידי הפסנתר הלבן של "Imagine". אבל האמת היא ש"Imagine", איקוני ככל שהוא, לא שינה את העולם, ו"שיר תקווה" לא שינה את ישראל.
מעדנייה בבני ברק, מתקרב לדת דרך האוכל pic.twitter.com/L0skNPztFK
— Aviv Geffen (@avivgeffen) January 27, 2017
גפן הוציא לישראל צו פיוס והיה הראשון להתגייס. הוא סיפר שהוא רוצה להאמין באלוהים: "כשזה יגיע, אני אחזור בתשובה". לפני חודש אמר בבית כנסת של חב"ד: "גם אני, בדרכי, חב"דניק". עבור חלק מהנוכחים זו הייתה רק עוד הוכחה לכך שהמשיח כבר הגיע
אלא שאחרי שלושה עשורים של יצירה מוזיקלית עם השפעה פוליטית מוטלת בספק, השנתיים האחרונות דווקא חיזקו את הטענה ש"אומן יכול להשפיע". עובדה: גפן סגר את העסקה (המפוקפקת) לעולם התרבות עם נתניהו; וגפן סגר את ניר אורבך לממשלת בנט.
אבל מה שהביא את גפן לטבוע בקירוב לבבות אימוג'י לאחר ההופעה בשוני לא היה השיר שהקדיש לתושבי בני ברק, אלא עצם ההקדשה. מה שגרם לאברהם פריד לשלוח הודעה לא היה הביצוע של גפן ל"עורי עור", אלא הדברים שאמר לדנה ויס. מה שגרם לניר אורבך להאמין בשינוי לא היה הטקסט של "בצורת", אלא ההופעה המשותפת של גפן עם פריד. כן, כוחות חדשים זרמו למיקרופון של גפן, וזה קרה בזכות היותו מוזיקאי מצליח. אבל זה לא קרה בזכות המוזיקה.
אני מלחמת אזרחים
אביב גפן תויג בתודעה הישראלית כפרובוקטור למן הרגע הראשון. כותרת הראיון המשמעותי הראשון שלו, למוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות" ב-1992, מיצבה את התמונה: "גפן הקטן ומלחמתו בעולם". גפן הצטלם לשער המוסף בעירום מלא כשעל חזהו החשוף מופיעה הכתובת "טוב למות בעד עצמנו". הפרפראזה הספק-אובדנית ספק-אגוצנטרית על אחד ממשפטי המפתח של הפטריוטיזם הציוני בישרה את הפצצה הלא-קונבנציונלית שהוטמנה בתוך הגיליון: גפן בן ה-18.5, סופר בראיון, השתמט משירות צבאי – לכאורה מסיבות רפואיות, למעשה מסיבות אידאולוגיות. זה לא היה פציפיזם, כפי שאולי נהוג לחשוב, אלא יותר אגואיזם; גפן פשוט לא הבין למה הוא צריך לבזבז את זמנו במדים. "אם הצבא היה שולח את המכתבים האלה לחבר'ה בני 22, מי היה הולך?", אמר גפן, "אני יכול לתרום לחברה במוזיקה שלי". כשהמראיין שי ניב הסביר ש"המכתבים" הם צווים מחייבים מטעם המדינה ענה גפן: "בגלל שסאדיסט אחד מוציא חוק, אני לא חייב להיות כפוף אליו".
הראיון עורר תגובות נזעמות: אזרחים כתבו מכתבים למערכות העיתונים, תחנות רדיו התבקשו שלא להשמיע את שיריו, אנשים התקשרו לביתו בקללות ובאיומים. גפן ניסה למזער את הנזק והעניק ראיון שני למוסף, בו הסביר ששוחרר בגלל עקמת ושדבריו היו "דאווין אידיוטי". זה היה מעט מדי ומאוחר מדי – גם עבור האלבום (שנחשב בתחילה לכישלון) וגם עבור גפן, שמסתובב מאז עם חטוטרת המשתמט באשר ילך.
גפן נחשב עד זה מכבר לאייקון תרבותי שנוי במחלוקת. הוא סומן כמשתמט, ספג איומים, נרגם בביצים ובאבנים. הוא קרא לירידה מהארץ, שר "אני שונא את התקווה" ואמר ש"החומה" של פינק פלויד יותר משמעותית עבורו מהכותל. כשנשאל על מלחמת אחים, ענה: "אז תהיה מלחמת אחים. סו וואט"
החטוטרת הזו הייתה אמורה להיכרת כבר לפני 25 שנה. גפן התארח אז ב"סוגרים שבוע" בערוץ הראשון, והמנחה – שוב יאיר לפיד – הפתיע אותו כששלף מכתב מטעם צה"ל. במכתב נאמר כי ועדה רפואית בלשכת הגיוס מצאה את גפן בלתי כשיר מסיבות פיזיות, וכי הזמר הצעיר ביקש להתנדב, אך "לאור מכלול נתוניו האישיים החליט המוסמך שלא לאשר את התנדבותו". עם כל הכבוד לרייטינג של הערוץ היחיד – זה לא נדבק. אפילו קרוב משפחתו, הנשיא דאז עזר ויצמן, התנער ממנו בגסות. גפן מנסה לקלף את אות הקין הזה מהמצח עד היום.
אבל גפן היה שומר על מעמדו כיצרן סדרתי של מחלוקות וסקנדלים גם אם היה מצליח להשמיט את ההשתמטות. לצד הטרלות אומנותיות (לוק אנדרוגיני, אמא שיוצאת מתוך קבר), הוא הצטיין במיוחד בפגיעה ברגשות לאומיים ובנפשות יהודיות הומיות. ב"אני שונא" כתב שהוא "שונא את התקווה", ב"פרופיל 97" שר על "צבא הגנה למות", ב"שומקום" על ראש ממשלה שיכור (מה שנתפס כלעג לרבין. גפן הכחיש). על הכותל המערבי אמר (לדודו טופז) שהוא "לא מאמין בלעבוד אבנים, זה די פרימיטיבי". פעמיים פורסם שקרא לירידה מהארץ: לאחר רצח רבין ("זה כמו ילד שאומר לאמא שלו 'אני אברח מהבית אם לא תהיי טובה אליי", הסביר ללפיד) ובימי האינתיפאדה השנייה ("הדברים נאמרו בבדיחות הדעת והוצאו מהקשרם", מסר מנהלו). ב-2005 אמר לכתב של מגזין "Q" הבריטי ש"אם אמא שלי הייתה במחסום (...) אולי הייתי המחבל המתאבד הבא". כשחוק המואזין עלה לדיון הוא תהה אם ההוראה תחול גם על ניידות ההרקדה של חסידי ברסלב. למתנחלים קרא "משיחיים" (בתוכנית "אביב או אייל"), לצופים בפסטיבל ערד האסוני – "קהל של בבונים". כשנשאל ב"ידיעות אחרונות" ב-2010 על האפשרות של מלחמת אחים בישראל אמר: "אז תהיה מלחמת אחים, סו פאקינג וואט. אני אתייצב ראשון".
קאט למלחמה אמיתית.
ככה הוא באמצע
ב-2014 חזר אביב גפן לשער "7 לילות" ("כשאני פותח את הפה 'ידיעות' מוכר כפול", אמר ב-1995 לדן שילון), והפעם בתצלום שיכול להיתפס היום כנבואי: לבוש חליפה, עומד מעל דוכן נואמים וגבב מיקרופונים, ידו מורמת ומבטו נוקב. על הפודיום התנוססה הכותרת "שפוי מלחמה", וכותרת המשנה לא הותירה מקום לספקות כשהכריזה על "ההתפכחות בעקבות המצב בדרום". "התפכחות" – "כואבת", אגב – לא הייתה פרפראזה של העורך. אלו היה המילים של גפן עצמו.
הרקע למהפך היה מבצע "צוק איתן", שהוביל את גפן להופעה נדירה בפני חיילי צה"ל (גפן לא הורשה במשך שנים להופיע בפני חיילים כיוון שלא שירת בצה"ל בעקבות הוראה של קצין חינוך ראשי אלעזר שטרן ב-2001). את הופעתו הבאה, בהיכל התרבות בתל אביב, הקדיש ללוחמים, וסיפר ש"אלה תמונות שלעולם לא אשכח, ואני באמת מאחל להם שיחזרו מהר הביתה בביטחון ובשלום. אותי זה מאוד מרגש". יומיים אחר כך הוזמן לשיר בהלווייתו של מתן גוטליב ז"ל, לוחם מגלן שנהרג בחאן יונס (שנה לאחר מכן כתב על החייל את השיר "קציר מלחמה"). באותו ראיון ל"7 לילות" סיפר גפן ש"להגיע לחיילים באמצע המלחמה ולחוות את זה שהם שואגים לי את כל המילים של השירים שלי – היה משהו גדול שנשבר כאן מבחינתי".
"אני משפיע יותר מראשי הממשלות", אמר גפן ב-2006. אחרי שלושה עשורים בהם השפעתו הפוליטית הייתה מוטלת בספק, השנתיים האחרונות דווקא חיזקו את הטענה. עובדה: גפן סגר את העסקה לעולם התרבות עם נתניהו וסגר את ניר אורבך לממשלת בנט
הראיון הציע לציבור הישראלי אביב גפן שטרם הכיר: מתון, מרוכך, כמעט ממלכתי, מחפש את השלום שיתחיל בתוכנו. האיש שתויג כמעודד הגירה התגלה כמי שאין לו ארץ אחרת דווקא כשאדמתו בוערת. האיש שפעם נשבע בשם פינק פלויד סיפר שביטל הופעה משותפת עם רוג'ר ווטרס משום ש"אני כישראלי וכיהודי לא יכול לתת יד לדבר הזה". האיש שנשא קול פציפיסטי צלול ברוח לנון, שביקר את הממשלה ששולחת חיילים למותם וששר "נקבור את הרובים", עשה פתאום קאבר ל"שקט יורים" של עמירם ניר והסביר ש"אין ברירה אלא להסיר לפני הכל את האיום מעל הילדים שלנו. אחרי זה נתווכח ונצא לרחובות". את רוח הדברים סיכם המשפט היאיר-לפידי להדהים שאמר בהיכל התרבות: "אני רוצה לבקש גם מהשמאל וגם מהימין להיות לרגע טיפה במרכז".
השמאל והימין בהחלט שמו את גפן במרכז – והחלו לחבוט בו בתנועת מלחציים. הבמאי ברק הימן, למשל, קרא לגפן בפייסבוק "אופורטוניסט פחדן וצבוע" וצירף קטע מהסרט "אביב" מ-2002 שבו המוזיקאית אליוט (שרון בן עזר) טוענת ש"הוא תמיד היה זיוף". מהצד השני התנפל סאבלימינל על גפן בפריסטייל של טינופת מילולית: "פחדן מאופס", "מוג לב", "עוכר ישראל מכוער", "אשפה אנושית", "פסולת", "אפס מלוכלך", "צבוע ודוחה", "ילד קאפות" (הטעות במקור – נ"ש). סוף סוף הושגה הסכמה בין השמאל והימין בישראל: כולם שנאו את אביב גפן.
ב"צוק איתן" נחשף אביב גפן חדש: מתון, מרוכך, מחפש את השלום שיתחיל בתוכנו. האיש ששר "נקבור את הרובים" קרא "להסיר קודם כל את האיום, אחרי זה נתווכח". את רוח הדברים סיכם במשפט היאיר-לפידי "אני רוצה לבקש מהשמאל והימין להיות לרגע טיפה במרכז"
הטענה הרווחת אז הייתה שגפן תופס טרמפ יחצ"ני בקיטבג של החיילים על רקע השתתפותו כמנטור בתוכנית הריאליטי "The Voice" של רשת. ייתכן שזה היה נכון. מה שבטוח הוא שזו הייתה הסנונית שבישרה על בוא האביב-גפן החדש.
האביב היהודי
בינתיים נראה שגפן ממשיך בשלו. הוא מופיע, חוגג 30 שנים ל"זה רק אור הירח", מחפש את הנציג הבא של ישראל לאירוויזיון ב"אקס פקטור"; וגם ממשיך במייק-אובר ("הייתי חזיר", אמר לוויס, "יש לי כאן בחוץ רכב יוקרה, גם אותו אני אמכור" – צעד זהה לזה שעשה לפיד ב-2012) ובמסע האנתרופולוגי שלו אל היהדות שחונך, לדבריו, לשנוא. הוא הוציא לישראל צו פיוס והיה הראשון להתגייס. ל"סרוגים" סיפר שהוא "רוצה להאמין באלוהים", ולפני חודשיים אמר בוועידת החדשנות של מרכז השלטון המקומי שהוא מחכה ש"הדבר הנעלה" שיש בחיים יגע בו: "כשזה יגיע, אני אחזור בתשובה". לפני כחודש עמד בבית הכנסת של חב"ד ברמת אביב ג' ואמר למתפללים שהוא "לא אותו אביב שהייתי פעם" וש"גם אני, בדרכי, חב"דניק". עבור אנשים מסוימים בבית הכנסת זו ודאי הייתה רק עוד הוכחה לכך שהמשיח כבר הגיע.
הדרישה הכללית לשינוי מהשאלה הרטורית ההיא של גפן הפכה בעשור האחרון לקריאה לשינוי קונקרטי מאוד – והוא התרחש. לגפן יש בו זכויות יסוד כשושבין בלא יודעין, וגם כמי שביטא קול פרגמטי ואופטימי שקל לזלזל בו ולראות בו נאיביות (במקרה הטוב) או ריקנות (במקרה הרע), אבל קשה להתעלם מהעובדה שגפן שוב הצליח לבטא את משאת נפשם של רבים.
אבל מרגע שהתרחש השינוי, פחתה תחושת הדחיפות והוסרה (לפחות זמנית) הסכנה שראה גפן ליציבות החברה הישראלית, ונדמה שגם הצורך שראה להצטרף לפוליטיקה התמתן. זה כבר לא – איך הוא וברי שרו? – סוף העולם. אפשר להמשיך במוזיקה, הפוליטיקה יכולה לחכות. עכשיו כבר פחות מעונן.
מאביב גפן נמסר בתגובה: "אין לי כוונה להצטרף לפוליטיקה"