בדרך לשולחן שתפסתי לנו בבית הקפה, עדן חסון נעצר מספר פעמים לטובת תמונות סלפי עם אורחי המקום. יש בו משהו מבלבל; לצד העובדה שהוא אחד האמנים הכי מצליחים בישראל בשנים האחרונות, הוא מצליח להימנע ממדורי הרכילות באופן כמעט מוחלט. סוד הקסם, לדבריו, נעוץ בוורסטיליות שלו. "אני יכול להיות עדן הקלאסי, הרשמי, ואני יכול להיות עדן הערס מפרדס חנה. אני יכול להיות הכל. אני אוהב את הפרטיות שלי ואת החופש שלי, ומצד שני להרגיש אהוב כן תופס אצלי מקום. עד עכשיו, הייתי בעיקר מאחורי הקלעים, לא נהניתי מהנוף. היום אני מצמצם את הפער הזה בשביל עצמי, בשביל עדן שנמצא בתוכי, ורוצה ליהנות מהדרך. אז אני נוסע בירידה הזאת עם ברקסים, לאט לאט, כדי שתהיה לי עדיין רוח נעימה בפנים".
גם השורות האגביות האלה נשמעות כמו טקסט שיכול בקלות להיות מולחן ומושר, ולטפס למקום הראשון במצעדים. חסון (27) הוא לא רק זמר עם קול ייחודי, אלא גם הכותב והמלחין שמאחורי השירים. תוך ארבע שנים בלבד הפך לאחד מהאמנים הכי מוערכים ומושמעים בארץ. באמצע החודש הוא צפוי לצאת לסיבוב הופעות בארה"ב לצד עדן בן זקן, וכשישוב ממנו ימלא בפעם הרביעית את היכל מנורה מבטחים בתל אביב, בהופעה של 360 מעלות לעיני 12,000 איש.
הספקת להתרגל לתהילה בארבע השנים האלה?
"זה להיות ער לכל דבר, אני מרגיש שאני כמו ספיידרמן, יש לי רדאר. אני יכול לשים לב שמסתכלים עליי בכל שלב נתון. אני יכול להיות בנהיגה ופתאום לקלוט שמסתכלים עליי. ואני חייב להיות בסדר, אין דבר כזה לעקוף מישהו, כי מה יגידו? זו מודעות קשה. הייתה תקופה שהייתי מעמיד פנים לעצמי. הבית שלי היה בית מלון 5 כוכבים, הייתי מנקה בשביל שמישהו לא יבוא ויגיד 'מה זה'. היום אני מרשה לעצמי להוריד בגדים ולהניח אותם איפשהו ומחר לסדר אותם".
ממש מרשה לעצמך להשתגע.
"כן, נו, חשוב לי מה יגידו. אני לא יכול לשקר. אני לא יודע אם זה יהיה לי חשוב ככה כל החיים, אבל כרגע, בתקופה הזאת בחיים שלי, בגיל שלי – חשוב לי להוכיח את המעמד שלי, חשוב לי להתפרנס בכבוד ויש לי חלומות שעדיין לא הגשמתי. אבל את יודעת מה? גם לא בא לי להיות מקום ראשון, בא לי להיות מקום שני".
למה?
"למקום ראשון אין לאן לעלות, אז הדרייב יורד. וממקום ראשון הנפילה הרבה יותר קשה, זה גבוה".
לא נעים לי לבשר לך, אבל אתה לחלוטין מתקרב לשם. יש חשש מלשמר הצלחה, מליפול?
"הייתה לי תקופה שהרגשתי שאני קצת ממחזר, אז התחלתי להקשיב לאמנים, ומצאתי שזה עשה לי נזק ממש גדול בלמצוא את עצמי חזרה, זה הוריד לי את הביטחון. וערעור קטן, אם אתה לא מטפל בו בזמן, יכול להפוך אותך למעורער באופן כללי. יש חשש מכל שיר, אני עובד על שיר כמה חודשים, יושב ומפענח, מה עלול להכשיל אותו, איך אני משתמש בכמה שיותר שכל כדי לא להיות תלוי במזל. תמיד יש פחד שהעבודה הזאת תרד לטמיון".
נשמע שיש המון לחץ נפשי.
"למזלי יש לי את הצוות שלי שעוטף אותי, ומודעות זה חשוב. מי אני ביחס לסביבה, מה הקהל שלי רוצה ממני ומה יש לי להציע לקהל שלי. ברגע שאתה מלא בעצמך ושבוי בקונספציה של עצמך, הדרך לתהום היא מהירה מאוד. גם כשאני שיא הרלוונטי, אני יודע שהרלוונטיות הזו יכולה להיעלם בבת אחת. יש שלב מסוים שאתה אומר לעצמך – אני עשיתי את שלי, מה שאמור לקרות, יקרה, את החלק שלי תרמתי, ועשיתי את המקסימום, לא יכול לשלוט אם שיר יצליח או לא יצליח. באיזשהו שלב אתה צריך להגיד לעצמך – קריירה זה רק עוד משהו בחיים, זה לא כל החיים. עשיתי הרבה הקרבות ואני בשלב של לשחרר אותן".
מה הקרבת למשל?
"פעם לא הייתי מתלונן על כלום, היום אני מתלונן על הכל. הייתי משנה את מי שאני באמת כדי לרצות אנשים. היום למשל אין מצב שאני עולה להופיע עם נעליים לא נוחות, גם אם הן מכוערות, לא אכפת לי. בהתחלה לא ידעתי שמותר לי להגיד אחרת".
גלגול אחר
כדי להבין את הצורך של חסון בשליטה ואת הקושי שלו לשחרר, צריך להכיר את הרקע שממנו הוא מגיע, עליו הוא כבר הספיק לספר לעולם דרך השירים. הוא גדל כילד השלישי מבין שבעה במשפחה דתית. בבית הספר הוא נחשב לילד המוזר, כפי שתיאר בשיר "גדל לי קצת זקן", וחווה בריונות מילולית ופיזית מצד בני גילו. אבל בניגוד לראיונות בתחילת הדרך בהם שיתף בהרחבה ברגעים הכואבים, היום נראה שהוא סגר מעגל עם אותו ילד, ואף נפרד ממנו לשלום. "זה מרגיש לי גלגול קודם. אני לא מרגיש שזה באותה פלנטה, באותה מציאות, זה לא אותו בן אדם. אני מסתכל על תמונות שלי ואני לא מזהה את עצמי שם".
ובכל זאת, אתה יכול להסביר למה לא הסתדרת חברתית?
"לא הייתי כריזמטי, לא נראיתי טוב, לא הייתי הגבר-גבר שכולם ציפו ורצו שאהיה. וכל דבר שהוא שונה מהחברה לא מתקבל בברכה, ומביא איתו יחס לא נעים".
איך זה גרם לך להרגיש?
"היו ימים שלא רציתי להיות. לא חשבתי על זה בצורה ממשית, פיזית, אבל לא רציתי להיות. לא הרגשתי שייך בשום צורה, הרגשתי חרא. הייתי קם מבואס, הולך לישון מבואס. הרגשתי שכמו שכדור הארץ מסתובב סביב עצמו וסביב השמש, ויש מדינות שיש בהן אור ויש כאלה שיש בהן חושך, אז אני ממוקם באנטרקטיקה. במקום כזה שמעט מאוד אור מגיע אליו, ואני לא מצליח לראות, חשוך פה. חייתי על אוטומט, עד שקרו רצף של אירועים שגרמו לי לעבור לעבוד ידנית, לשלוט בכל סיטואציה. נהייתי מכור לשליטה, ברמה שאני לא נושם באוטומט. חוסר ספונטניות משווע, כפייתיות מסוימת, אובר רצינות. בראיונות הראשונים שלי הייתי רובוט".
מה היה רצף האירועים שעזר לך?
"בהתחלה שמרתי הכל בפנים, העדפתי לכבס את הכביסה המלוכלכת לבד. אבל אז שיתפתי חבר טוב והוא המליץ לי ללכת לפסיכולוגית. בגיל 22 הלכתי אליה ובכיתי בפעם הראשונה, והתחלתי להיכנס לתלם. חייתי עם סלע עצום על הלב, כבד משקל ולאט לאט קילפתי ושייפתי אותו והקטנתי אותו, והיום אני חי עם אבן נחמדה שאני יכול אפילו לשים בצד לפעמים. זה היה תהליך".
המעבר מאוטומט לידני, לכפייתיות, זה חלק מהמעבר משקוף לזוהר שדיברת עליו בעבר?
"המעבר הזה גרם לי לבלגן בראש, הייתי נבהל מכל דבר, מנתח מילה מיליון פעם. תחשבי, אין אמצע. זה לעבור מאחד שלא שמים לב שהוא עובר לאחד שרואים אותו מקילומטרים".
אחרי שהוצאת את "גדל לי קצת זקן", לא רק שחשפת את צלקות העבר, גם זכית לחיבוק עוטף ולפרס אקו"ם. איך זה השפיע על הצלקות של הילד שהיית?
"זה גרם לו להרגיש שסוף סוף יש מישהו בצד שלו. כאילו עדן חסון הגדול שומר על עדן חסון הקטן. אלה שני אנשים שונים, זה לא אני. כשפתרתי את הסוגיה – זה נעלם, גרמתי לילד שהייתי להבין שהוא ניצח את הסיפור הזה, ושהסיפור הסתיים. לאט לאט הרבה זכרונות רעים נמחקו, והתחלתי פרק חדש בחיים. נקי, צח, גלגול אחר".
היום כשאתה מסתכל במראה, אתה אוהב את עצמך?
"שרוף. היום אני אוהב את עצמי אהבה שלמה, אני אוהב את עצמי עירום. אני אוהב את עצמי קם בבוקר. פעם שנאתי את עצמי, לא חשבתי שאני נראה טוב, לא חשבתי שאני מגניב. היום אני יכול לעמוד מול המראה לעשות סיבוב ולהמשיך ללכת. זו אהבה אמיתית".
כמה הציעו לך בשביל לגלח את הזקן?
"שומעת? בשביל מיליון שקל אני לא עושה את זה. את יודעת איזה מכוער אני בלי זקן? זאת אשליה אופטית, אני לא נראה ככה באמת. אין לי סנטר, הזקן האריך לי אותו. כל הכריזמה נעלמת, אפס קלאס. אני שרוף על זה, זה מזכיר לי שאני אותו אחד, הזקן זה כוח העל שלי, כמו השיער של שמשון".
ראוי לאהבה הזאת
את הילדות העביר בעיקר בחדר שלו. בתחילה כשעוד התכוון להיות מתכנת ולמד מחשבים, ובהמשך כשגילה את הכתיבה. מהכיפה והציציות הוא נפרד בהדרגה, דבר שהתקבל בהבנה על ידי הוריו. "הם היו מעדיפים שנישאר דתיים, אבל הם קיבלו את זה יפה. היום אני לא מנהל אורח חיים דתי, אני בוחר בטוב. זו המקבילה שלי לקיום מצוות".
ואיך הגיעה המוזיקה לחייך?
"רציתי להיות מישהו. רציתי להיות מצליחן בתחומי, רק לא ידעתי באיזה תחום. הייתי עורך, מצלם, כותב, מלחין, רציתי לעשות משהו שאני ממצה את עצמי בו. ניסיתי כל מיני אופציות, עד שהבנתי שבמוזיקה אני הכי טוב מכל מה שאני יודע לעשות".
לא היית מאלה שנולדו לזה ועשו הצגות בבית להורים.
"לא. אבל הייתי שומע שירים של כל מיני זמרים, ושומע את כל המהלכים שאפשר היה לעשות. הגירוי הראשוני הגיע מבית הכנסת, הייתי מוצא את עצמי מדרג את הפייטנים. בגיל 15 התחלתי לכתוב, שירים מכוערים להפליא, אבל הייתה שם תשוקה שאי אפשר לשחזר אותה".
בתחילה כתב לאחרים; הוא חתום, בין היתר, על "שתישרף האהבה" של איתי לוי. אחרי שמיצב את מעמדו כיוצר מבוקש, הבין שזה הזמן שלו לשעוט קדימה ולעבור לקדמת הבמה. ב-2017 הוא הוציא את סינגל הבכורה שלו "שמישהו יעצור אותי". משם, אתם יודעים, אי אפשר היה לעצור אותו. "הייתי בתחנה המרכזית בבאר שבע, והשיר בדיוק יצא. בדרך שמעתי מישהו שהרינגטון שלו היה השיר, לא ידעתי מה אני מרגיש אפילו. זה כיף לי? זה מלחיץ אותי? הלכתי לקנות לי שייק, איפה שהייתי קונה ובדוכן התנגן השיר, קיבלתי צמרמורת. המשכתי לכיוון התחנה שלי, בדרך שוב שמעתי את השיר בוקע מדוכן אחר, ואז עליתי שוב לאוטובוס, וגם שם הוא התנגן. ואז הבנתי. אחר כך הגיעו הזכיות והתארים, ופריצת השנה ומלחין השנה".
הכל קרה בבום.
"נכון. כאילו אלוהים זרם איתי רצח, אבל אני עבדתי באמת קשה. לא ישן, לא יוצא עם חברים, נטו קריירה, לא היו לי חיים. אז הוא אמר 'הוא עובד קשה, אין לו חיים, מגיע לו'".
"זו רק שריקת הפתיחה של אצן מרתון שהוא הקול, הלב והמנגינות של הדור הצעיר [...] עדן חסון מצליח להתבלט ולהיות האמן המשמעותי ביותר בישראל", נאמר עליך בנימוקי הזכייה שלך כמלחין השנה של אקו"ם.
"זה מטורף. למדתי לקבל אהבה, לא ידעתי להכיל אהבה והשנים לימדו אותי איך להתנהג כשאדם מחמיא לך, למדתי שצריך להרפות ולהבין שאתה ראוי לאהבה הזאת".
יש לך שירים שהם מאוד עמוקים, נוגעים, ולצידם יש שירים יותר קלילים.
"בהתחלה הייתי בגישה שאני לא אופיע בחתונות ולא אעשה הופעות פרטיות. זה הרגיש לי זול, והיום אני מוכרח להודות שזו הייתה תחושה מטומטמת. רציתי להיות עדן חסון הזמר האיכותי שמופיע בזאפה, ואז אמרתי לעצמי: סתום ת'פה, תופיע איפה שנותנים לך, תגיד תודה שמקשיבים לך בכלל. היום אני מעריך כל במה, אני מתרגש בבר מצווה כמו שאני מתרגש במנורה".
ועל במת יום העצמאות, כמה אתה מתרגש?
"מתרגש מאוד".
בפרסומים שנחשפו אתה מדורג שני רק לעומר אדם, וגובה 200 אלף שקלים להופעה. מה דעתך על הביקורת כנגד שכר האמנים?
"אדם שעובד ביום העצמאות מרוויח יותר. אנשים מקבלים 200 אחוז. לא רק אני מקבל את ה-200 אחוז האלה. חוץ ממני יש אנשי סאונד, צוות נגנים, הגברה ותאורה, מפיקים. מעל 20 אנשי צוות שמפרנסים משפחות שלמות. אם ניקח 70 אלף שקל זה לא יכסה את ההוצאות שיש לנו. יותר מזה, ביום העצמאות יש לך 30 אלף אנשים בקהל, ולפעמים אלה אנשים שאין להם את הכסף לבוא להופעה. משפחה של חמישה אנשים יכולה להגיע להופעה שביום אחר הייתה עולה להם 1000 שקל, והעירייה משלמת את הסכום הזה במקומם. אישית אני לא מצליח להבין למה זה מוגזם".
אנשים אומרים "הם עושים מספיק כסף, אז יאללה שיעשו בהתנדבות".
"את יודעת כמה דברים אני עושה בהתנדבות? לפחות פעם בחודש אני מגיע לבתי חולים, וזה לא רק אני, זה כל הזמרים במדינה, וזה כל הזמן. אנחנו עושים את זה בלב שלם. במלחמות, במקלטים, ערבי יום השואה, יום הזיכרון, אני מגיע בחינם ואני שר. אז על זה שאני מתפרנס ביום העצמאות? זה לא מצרות עין, זה רק כי אנשים לא רואים את התמונה הכוללת. יותר מכל ההוצאות, חצי מהכסף חוזר למדינה. זה 200 אלף לפני כל ההוצאות, אז כמה כסף נשאר לי בסופו של דבר? אני משלם על כל הכנסה שלי 53% הכנסה למדינה, בואו לראות את הספרים, אני הכי פדנט שיש. אין מדויק מזה".
ואיך זה מרגיש שאתה האמן השני הכי מבוקש? אפילו משה פרץ מתומחר ב-180 אלף ונטע ברזילי ב-80 אלף.
"זה לא מעיד על היכולות שלהם או על רמת הפופולריות שלהם, זה מעיד על מה שהם רצו לדרוש ומה שהם קיבלו. אני מרגיש שביום העצמאות אלו הרווחים שאני צריך לדרוש".
ומה עושה עם הכסף בחור צעיר בן 27 שמשתכר ככה יפה?
"אני לא מבזבז את הכסף, הוא נשאר בחברה שלי. אני בונה בית, באולגה, קרוב למשפחה שלי. זה מלא הוצאות, באזור ה-5 מיליון שקל, ואני משתמש בכסף הזה".
אתה לא מצועצע, יושב מולי ורק טבעת אחת נוצצת, איפה כל הבלינג בלינג של הדור שלך?
"גם אותה קיבלתי במתנה. החולצה זה זארה כפרה, זה 180 שקל, המכנסיים עלו 150 והנעליים של נייקי. אני החלפתי את הרכב שלי למרצדס רק לפני שנה, כשאמרו לי 'עדן, זה מה זה לא מתאים שאתה מסתובב עם גולף'. מה זה אהבתי את האוטו הזה".
בארבע השנים האחרונות בטח פגשת לא מעט אנשים שהערצת פעם. איזו פגישה הכי ריגשה אותך?
"אני לא מתרגש לפגוש אנשים, בפעם הראשונה שפגשו אותי, הבנתי כמה אין סיבה להתרגש מאף בן אדם אחר".
בשלב הזה חסון משתתק ומתעכב על הדבר האחרון שאמר. "זה משפט חזק, אני חייב לכתוב אותו", הוא פוסק. "אני מכיר את כל הפגמים שלי, אז את יודעת, אני אומר לעצמי 'מה הוא מתרגש ממני? מה הוא רציני?'. אז למה בכלל שאני אתרגש ממישהו אחר? כולנו מלאים בפגמים. אבל הייתי מת לפגוש את אדם לוין".
להשתעמם קצת פחות
הזוהר, המעריצים, הצפיות, הפרסים, וגם הכסף - כל אלה יכולים בקלות לנתק את הרגליים מהקרקע. אבל לא במקרה של חסון. "בחיים לא הרגשתי מלך העולם, אני יודע שקיבלתי איזושהי מתנה, אבל יש פי מיליון יותר טובים ממני, יותר יפים ממני, יותר מוכשרים ממני, שרים יותר טוב, מופיעים יותר טוב. אבל אני מחזיק בצינור כרגע כי אלוהים אמר לי 'קח עדן, מגיע לך, סימנתי אותך. דבר לא יפה, אני לוקח לך את זה. תיזהר ממני'. בגלל זה אני גם כל הזמן שומר ונחמד לכולם. אני לא מרגיש שיכול לעלות לי".
טיפול פסיכולוגי זה חלק מהשמירה?
"כן. כדי שמשהו חדש ייכנס, את צריכה להתרוקן. אם את לא מרוקנת מעצמך, הוא לא יישב טוב. חלק מהדרך שלך להפוך לבן אדם מכיל, בן אדם מקשיב, זה לא להיות מלא בעצמך. זה גם לזרוק קבצים לסל המחזור".
בשלב זה הוא שולף את הטלפון ומספק לי הצצה לקבצים הכי חשובים בתוכו: הפתקים שבהם הוא כותב את נבכי נשמתו בשעות הלילה המאוחרות, כשבכל פתק כזה טמון עוד פוטנציאל לשיר. בטקסט הראשון אי שם משלהי 2014 כתוב: "יכול לקרוא לזה גורל או סתם תמונה שעל הקיר, אני קורא לזה מזל, סתם אישה ביום בהיר". למילים הכתובות הוא מוסיף הסבר: "זה שיר געגוע וחרטה על דברים שלא נעשו כראוי מצידו, על אהבה חד צדדית". אנחנו קופצים קדימה, אל הטקסט האחרון שנכתב. "כתבתי את זה אתמול ב-1:17 בלילה, שתיתי וזה מה שיצא: "במוצאי שבת חשבתי רק עלינו, איזו שבת הייתה, אה?/ הכל ישב בול רק בשבילנו/ היה מצחיק לראות אותך שיכורה/ ואחרי זה במיטה היית הכי טובה/ אני מכור, אני חסר תקנה", הוא מקריא וממשיך הלאה כאילו הקריא רשימה לסופר.
אתה לא יכול להראות לי שיר כזה ולא לצפות שאסתקרן לדעת על מי השיר הזה.
"לא על מישהי ספציפית. לפעמים אני כותב שירים מתוך משהו שהייתי רוצה שיקרה, או מתוך משהו שחוויתי בקטנה והקצנתי אותו. חוש הדמיון שלי מפותח ברמות מטורפות. ובתכלס, בגזרת הביני לבינה, לא קרה משהו כבר די הרבה זמן שיגרום לי לכתוב עליו שיר. גיליתי לאחרונה שאני במערכת יחסים עם עצמי, אני אומר את זה בדאבון לב".
הרבה מהשירים עוסקים בשברון לב. מתי היית מאוהב בפעם האחרונה?
"אף פעם לא הייתה לי אהבה שהיא לא חד צדדית. בחיים לא אהבתי והייתי ונאהב באותו הזמן. כל האלבום הראשון הוא על האהבה החד צדדית שלי, על זה שהיא לא רצתה אותי".
במקום המתוקשר שלך, יש חשש מלהכיר, משמועות? פפראצי?
"ברור. מספיק שהיא הייתה אצלי לערב, היא שולחת לחברות שלה תמונה 'יצאתי עם עדן חסון'. זה על הפנים".
איך יודעים על מי לסמוך?
"לא סומכים על אף אחת, בגלל זה לוקח לי זמן להתאהב ולבסס אמון. את יודעת כמה זמן לוקח עד שמישהי נשארת לישון אצלי? מלא. בדרך כלל באות, צוחקים, נהנים, אווירה, שותים והביתה".
בתור הטיפוס המרצה, אין חשש להעליב?
"אני מאוד מכבד את מי שמולי. מאוד חשוב לי שמי שמגיעה אליי הביתה תרגיש טוב עם עצמה ותצא שמחה. כל קשר שהיה לי, עוד מגיל 16, נגמר יפה. האמת היא שבשבוע שעבר הייתי בדייט בבית שלי. איך שהתחיל הדייט, קלטתי שזה לא זה. אבל מה אני אגיד לה ללכת? אז העברנו ערב, אכלנו, שתינו, היה כיף ודיברנו על כל מיני דברים בחיים. ואז בשלב שקלטתי שהיא רוצה שנתנשק, אמרתי לה 'אני חייב להגיד לך את האמת. את מדהימה והכל, אבל אני לא מרגיש שזה זה".
ואיך היא הגיבה?
"היא אמרה שהיא ממש מעריכה את זה. תשמעי, הן עוברות סינון ראשוני באינסטגרם, אז אני יודע שהיא בחורה שמבינה".
איך בוחנים?
"יואו אני חושף כאן סודות מדינה", הוא מקדים. "יש את השלב הראשוני של לענות להודעה. משם אני קולט משחקי אגו; מהירות המענה להודעה ממני, הטון. אם מישהי כל הזמן בפינג פונג, שואלת אותי משהו בדיוק באותו המשקל שאני שאלתי. שומעת? זה בלתי נסבל. תפתחי שיחה! כשצלחנו את זה, אני עושה מבחן אמון קטן".
מה, מספר לה משהו שקרי? לראות אם זה מגיע לרכילות?
"לא בדיוק, אבל זה משהו שבודק שאני יכול לסמוך עליה. אני לא מפחד מהדלפות, אם יפרסמו, שיפרסמו, לא אכפת לי. אבל אנשים צריכים להבין שאני בן אדם לפני שאני מפורסם. חוץ מזה שהמציאות והאינסטגרם לא תמיד חופפים. לפעמים המציאות מתעלה, לפעמים זה הרבה מתחת למה שחשבת ולפעמים יש בחורות שנראות מדהים, וברגע שהן פותחות את הפה, יורד לך הכל. איך שהן מדברות, איך שהן מגיבות למה שאני אומר. ככה אתה יודע אם יש כימיה או לא. והרבה פעמים גיליתי שאני לא אובייקטיבי, מהסיבה שאני עדיין מאוהב קצת בעצמי", הוא צוחק.
אז יכול להיות שאתה פשוט מחפש את עדן הבת?
"לא, זה לא זה. אני ביקורתי כלפי עצמי, ואז אני ביקורתי כלפי אחרים, ואני מודה שאני לא בסדר בקטע הזה. אני צריך להנמיך ציפיות גם ממני וגם מהסביבה. את יודעת שהחודש כתבו עליי שיר פעם ראשונה בחיים? מישהי שהייתי איתה בדיבור, לא משהו רציני בכלל, וכתבה לי שיר שהוא גם ממש טוב ברמת המילים והלחן והאינטראקציה בינינו. זה היה מטורף".
איך זה גרם לך להרגיש?
"זה גרם לי להשתעמם קצת פחות מהר מבדרך כלל. וזה גם החמיא לי ברמות, היא מוזיקאית, היא יודעת מה היא עושה".
אז זה גם הולך להתפרסם?
"אני מאמין שאתם תשמעו אותו, כן".
ונדע שזה עליך?
"אם תהיו מספיק חדים".
צילום: רן יחזקאל | סטיילינג: בר שבתאי, אייל חג'בי | איפור: אסף מלמד | הפקה: רותם פנחס