מי שעבר ברחוב ריינס בתל אביב השבוע ודאי תהה האם הוא אמור להכיר את שתי הצעירות בחליפות אדידס שהקימו סביבן מהומה קטנה. השתיים השתלטו על המדרכה, צעדו בה הלוך וחזור ושרו שוב ושוב את מילות הפזמון שאמור להסעיר בקרוב את ישראל. סביב הצמד זמזם צוות קטן ומלא און שזרק להן הערות: במאי, מפיק, יוצר, סטייליסט וצלם. קייט ואור אולי עוד לא מוכרות בכל בית, אבל הן בחלט מתכננות להיות. וכדי שזה יקרה, הן יודעות, צריך להקשיב לצוות המקצועי.
זהו הקליפ השלישי של קייט קים רוז ואור אדי. הראשון, "רינג רינג", הביא להן למעלה ממיליון צפיות וזכה לסיקור נאה באתרי הבידור, והן מקוות ללא פחות מכך עם הקליפ החדש, "מברזיל עד אורוגוואי" (שהטיזר הראשון שלו מתפרסם בכתבה זו). הפעם הקונספט הוא כזה: קייט ואור מחליפות אאוטפיטים בבילוי משותף וחברי עם הזמר האורח, ניתן בן ארי, בנו של מוש. כמו אביו, גם ניתן מתהדר בראסטרות מרשימות, וכולם על הסט אומרים שיש לו קול כמו של מוקי. אחר כך קייט ואור צועדות בשדרה וברחוב, ממשיכות לשייט ביאכטה ואז כולם מבלים יחד במדורה על החוף.
בזמן הצילומים קייט לחוצה מהמראה שלה ("הבטן קשה ורואים אותה יוצאת"). היא מגלה שהיא אכלה סלט ודג ("וגם סנדוויץ'") ומרגישה שהאוכל מכביד עליה; אור בינתיים מודאגת שאולי החולצה קצרה מדי, ודברים נוספים אחרים מעסיקים אותה ("איזה חיוך יצא לי, ממש כמו של מיכל הקטנה"). המפיק נשאר מפוקס ומוטרד בעיקר מכך שאור לא ממש שרה ("אור זה נראה שאת מורידה מילים, תשירי ממש"). נכון שיש פלייבאק אבל הכל צריך להיראות אותנטי, מושלם.
הן נראות חברות מהבית, אבל לצמד היו לא מעט פערים לגשר עליהם. אור אדי בת 23, קייט קים רוז בת 19 בלבד; אור גדלה בחיפה, שרה קצת באירועים ואפילו עשתה ריאליטי; קים מתגוררת באשדוד ולא ממש הספיקה לצבור ניסיון בתחום. הן נפגשו לפני כשנה במקרה באולפן הקלטות, התחילו לעקוב אחת אחרי השנייה באינסטרגם ובהמשך שודכו מקצועית על ידי מפיקים ש"מעדיפים לא להיחשף כדי לתת להן לגמרי את הפוקוס". אבל עם כל הכבוד לפוקוס, לא ברור מהי מידת האוטונומיה שלהן. הן שרות, מצלטמות ומתלבשות לפי הנחיית המפיקים. מבחינתן הן קיבלו הזדמנות אדירה, כך שאין מה להרהר יותר מדי בסוגיות כמו אמת אמנותית או עצמאות מוזיקלית. "אנחנו אולי לא כותבת ומלחינות אבל יש לנו סיי, ויש טייקים שאנחנו אלה שהחלטנו לשלב. אנחנו לא בובות שרק שרות", מתעקשת אור.
מה למשל?
קייט: "נניח ה'אוקיי' שאני אומרת ב'רינג רינג', אנחנו הכנסנו את זה".
אור: "פעם דווקא לא היה לי סיי בסינגלים שהייתי מקליטה לבד, כאן זה להפך. אני יושבת מהבוקר עד הלילה ועדה לכל התהליך שקורה, לכתיבה, להכל".
קייט: "אנחנו נותנות רעיונות לא בכתיבה, אבל בדרך עצמה".
והדרך עצמה כוללת בין, היתר צוות, חשיבה על אסטרטגיה ומיתוג. במשך חודשים, ובכל הזדמנות, דאג הצוות שמקיף אותן לפמפם בתקשורת שמדובר ב"גרסה הנשית לסטטיק ובן-אל". ההשוואה הזאת הופיעה בכל הידיעות שעסקו בהן ובביקורות המוזיקליות. גם קייט ואור ציינו ביוזמתן את הדמיון, ואמרו שמדובר כמובן במחמאה ענקית. ומה עם מסרים? "המסר שלנו זה שיהיה כיף", אומרת קייט. "אנחנו רוצות להביא את מה שאנחנו עושות באהבה גדולה ולהעביר מסר של פאן. לא רק לקהל של נשים אלא בכלל".
את מתייחסת לקהל הנשי, מה באמת עם נושא הפמיניזם, זה מדבר אליכן?
אור: "לקח לכל אחת מאיתנו הרבה זמן להצליח, והיה יותר קשה לבד מאשר כצמד. אבל יחד אנחנו גירל פאוור, בשורה של שתי נשים. אנחנו לא רוצות שזה יהיה פמיניסטי. אין אצלנו כוונות נסתרות. מה שרואים זה מה שזה".
קייט: "המסר שלנו זה להביא משהו חדש, ואין משהו נסתר או מעבר. אני מקווה שנוכל להביא מסר חדשני משלנו בבגדים".
איזה מסר חדשני יכול להיות בבגדים?
קייט: "אנחנו מתלבשות חצוף אבל לא זועק, לא משהו שרואים בכל מקום. לא שמרני ולא חשוף מדי. אני אגב לא חושבת שאנחנו צריכות להתאמץ לגרום לאחרים להעריץ אותנו, מי שירצה יעריץ, וייקח מה שהוא רוצה. אי אפשר לדעת מה יקרה עם הסטייל שלנו".
אור: "אני מאמינה שאנחנו יכולות להתלבש איך שבא לנו, אבל במדינת ישראל ישר מסתכלים עלייך אז תמיד אנחנו שמות לב למה אנחנו לובשות כי אנחנו לא רוצות פרובוקציה. שאנשים לא יתעצבנו. גם בקליפים זה היה ככה. יש אוכלוסייה דתית וחשוב לכבד אותה".
לאיזה ז'אנר מוזיקלי אתן מתחברות?
אור: "אנחנו באות מקצוות שונים. אני לא מגדירה את עצמי כמי שבאה ממזרחי אלא יש כאן סלט, וזה מה שמיוחד. לקייט יש אופי של בת חמישים. היא לא מכירה אף זמר בארץ. אני עושה לה שיעורי בית ואומרת לה 'תכירי את דודו אהרון', 'תכירי את דודו טסה'".
קייט: "אני אולד סקול. אוהבת את הביטלס וסימפוניות של בטהובן".
קייט: אמא הבינה שאבא לא יחזור מקוריאה, ובחרה לגדל אותי לבד
לכל אחת סיפור חיים ורקע שונה מאוד. קייט גדלה עם אם חד הורית ושני אחים חורגים גדולים ממנה. את רוב זמנה העבירה תחת השגחתה של סבתה, והיא זו שעודדה אותה לשיר. בכל שנות ילדותה לא הכירה את אביה ולא ידעה דבר על זהותו.
"תמיד הייתי שואלת עליו ואמא שלי הייתה אומרת 'אין לך אבא'. בהתחלה זה לא עניין אותי ולא ניסיתי לקבל יותר תשובות. רק בגיל 12 אמא גילתה לי מי זה אבא שלי. היא סיפרה לי שאחרי שהיא התגרשה מבעלה הראשון, היא עבדה כמוכרת בחנות בגדים והייתה אוכלת צהריים במסעדה ליד. יום אחד היא פגשה בגבר מקוריאה שהיה אוכל שם גם. הם זרקו אחד לשני מבטים. הוא לא ידע עברית אז הם דיברו אנגלית. התחיל ביניהם קשר ידידותי, הם התאהבו והיו חצי שנה יחד. אחרי התקופה הזו הוא אמר לה שהוא חוזר לקוריאה ורצה שהיא תבוא איתו, אבל היא לא יכלה לעזוב את הילדים שלה, האחים החורגים שלי. אז הם עשו הסכם שהוא נוסע לטיול - וחוזר".
הוא לא חזר?
"לא וגם לא ענה לה לטלפונים. חודש אחרי שהוא טס היא גילתה שהיא בהיריון. היא נכנסה לדיכאונות וחשבה לעשות הפלה אבל אז היא לקחה את עצמה בידיים, הבינה שהוא כנראה לא יחזור ובחרה לגדל אותי. זה היה קשה והיא נקלעה להרבה חובות. עבדה בטיפול בקשישים, בניקיון בתים, כל מה שיכול היה להביא כסף הביתה. גם אני התחלתי לעבוד. בגיל 15 במפעל, אחר כך כמוכרת בסופר או באיקאה, כל עבודה אפשרית. הייתי ילדה מופנמת ושקטה והלכתי עקום. כל שנה עברתי בית ספר. הייתי חוזרת עם מכות ברגליים כי ילדים היו מרביצים לי. לחברה היה קשה לקבל את זה שאני שקטה".
ניסית למצוא את אבא שלך?
"רציתי לדעת עוד. אמא ניסתה לחפש אותו דרך אנשים שהיא הכירה, דרך המסעדה שבה הם נפגשו. היא הצליחה להגיע לגורמים שקרובים אליו והם מסרו לו שהיא בהיריון. ואז אמרו לה שהוא נפטר. לא ברור מה האמת. עבר מלא זמן, אז היא החליטה להניח לזה. היא ויתרה למרות שלא האמינה שהוא מת. היא לא רצתה שאדע בכלל מיהו. אני לא רוצה לחפש אותו כי ראיתי כמה כואב לה. אם הוא חי או אם הוא מת, זה לא מעניין אותי יותר".
לאור סיפור אחר לגמרי. היא גדלה בחיפה ותמיד ידעה שהיא רוצה להיות זמרת. כצעד בדרך להגשמת החלום השתתפה בגיל 17 בעונה הראשונה של "דה ווייס", והכל בליווי ודחיפה של המשפחה. "התחלתי עם אחותי התאומה בכלל, יש לה גם קול טוב. זה התחיל כגימיק חמוד של שתי ילדות ששרות אבל לא לקח הרבה עד שהיא פרשה כי זה פשוט לא עניין אותה. היום יש לה עסק מצליח לבניית ציפורניים".
קייט: "שתי האחיות שלנו עובדות בזה. גם אחותי בונה ציפורניים".
אור, איך הגעת לריאליטי?
"אמא שלי סיפרה לי שיש תוכנית טלוויזיה שאף אחד לא יודע מהי בדיוק, ושאולי כדאי לנסות. הלכתי לאודישן והתקבלתי. את ההופעה שלי שידרו ראשונה בתוכנית. החיסרון היה שהייתי צעירה ולא ידעתי מה הכיוון המוזיקלי שלי ומה אני רוצה לעשות".
אמרת אז לשרית חדד שאת רוצה להיות היורשת שלה.
קייט: "יזכירו לה את זה כל החיים".
אור: "עד היום אומרים לי 'הנה היורשת של שרית'. את ההדחה לקחתי די קשה. הרוב באו לשם כדי לעשות קריירה ומבחינתי זה היה בשביל הכיף. כל השכבה שלי באה לראות אותי מופיעה, אבל לא ידעתי מה עושים עם זה. איך למנף את זה".
אז מה עשית?
"הייתי זמרת חתונות. הוצאתי קאברים וסינגלים. רציתי להצליח, אבל הייתי צריכה גם להתפרנס אז עבדתי בחנות בגדים בבוקר והופעתי בערב בחתונות. היה לי טוב, אבל חיפשתי את הפריצה. ממש רציתי להצליח ולא ידעתי מה אני עושה לא בסדר".
ואת יודעת עכשיו?
"רוב השירים שלי היו מוזיקה מזרחית ים תיכונית. אני מאוד אוהבת את זה. הדור שלי גדל על זה. ניסיתי לשיר ככה והבנתי שמה שאני אוהבת אולי לא בהכרח טוב לי, כי אם לא הצלחתי עד עכשיו, זה כנראה לא מתאים לי".
קייט: "אתה יכול לחכות שנים לפריצה ולהבין בגיל שלושים פלוס שזה לא הולך לקרות - וזה הפחד".
אור: "אי אפשר לדעת מי אשם בקטע הזה. אני או הקהל. הוצאתי מלא כסף. לקחתי הלוואות מהבנקים. למשל עשרים אלף שקלים שהוצאתי על סינגל. כיסיתי הכל דרך העבודה בחתונות אז לא נכנסתי למינוסים פסיכיים. בשלב הזה כבר החלטתי לשחרר כי לא ראיתי את זה קורה - ואז הכרתי את קייט".
יצרת כבר קצת קשרים בטלוויזיה. למה לא לנסות לפנות לאנשים שם?
"פניתי לכולם. גם לאבי גואטה, אבל לא הייתה התעניינות. לא הייתי מוכנה בגיל הזה. לא הייתי בשלה ואולי גם היו דברים שעשיתי לא בסדר".
על המפגש עם סטטיק: "נגעתי בכתף שלו. הוא החליט לא להתייחס"
הן עובדות כל השבוע יחד. קייט מגיעה למרכז מאשדוד, ואור שמגיעה מהצפון אוספת אותה ברכבה. הן משייטות בין אולפן, צילומים וגם קצת הופעות. בסוף שבוע הן לוקחות הפסקה אחת מהשנייה ומבלות עם בני הזוג. "היה מוזר לעבוד בהתחלה יחד", מתוודה אור, "כי הייתי צריכה ממש לטפל בה. הייתי מרגישה המבוגרת האחראית. בודקת שהיא לוקחת רכבת בזמן. זה מוזר להיות חברה שלה ואז פתאום לעבור לפאזה שאני כועסת עליה כי היא מאחרת".
קייט, איך את תומכת באור?
"יש לאור קטע כזה רגשי מאוד. היא לוקחת דברים ללב ואני אומרת לה 'די אחותי, את זמרת. את צריכה לזכור שדברים קורים בדרך כזו או כזו, ואת צריכה לפתח עור של פיל'".
באיזה קטע?
אור: "לקראת 'רינג רינג' נפגשנו עם כוריאוגרפית ולמדנו ריקוד, ואיכשהו הגענו למצב שאני בוכה. כי אמרו לי דברים כמו 'רוצים את זה ככה' ו'את לא יודעת לעשות את זה ככה'. הכוריאוגרף עשה תרגיל שממש הביך אותי. הוא ביקש שנעצום עיניים ואמרתי לו לעזוב אותי ושאני לא רוצה. ואז התחלתי לבכות".
קייט: "יש את הקטעים שאנחנו ילדות או פתאום מבוגרות, הכל ביחד. אבל כל יום אנחנו מתחברות ומגלות עוד דברים אחת על השנייה".
דוגמה נוספת לאופי הרגשני של אור קיבלנו לפני כחודש, כשהעלתה פוסט זועם באינסטגרם נגד אותו זמר שאוהבים להשוות אותה אליו, סטטיק. בפוסט היא סיפרה על היחס הפוגעני של הכוכב כלפיה ביום הולדת מתוקשר שאליו היא וקייט הגיעו. אור ניסתה אז להגיד שלום בעדינות לסטטיק, אבל הוא, לדבריה, התעלם בהפגניות. מאוחר יותר העלה אצלו פוסט שבו פירגן לזמר אחר שהיה באותה מסיבה תחת הכיתוב "תשקיעו בליצור חברויות חדשות. רק טוב יחזור".
אור נעלבה, החליטה שהיא לא שותקת, ופנתה לסטטיק דרך הרשת. "אני זוכרת אותך מנסה את מזלך בדיוק כמונו, וכשהגעת לפסגה פרגנתי לך ולא הייתה שמחה ממני. אתה מוכשר ומגיע לך. ברביעי באתי להגיד לך שלום ולפרגן, והתעלמת בבוטות. לאחרונה השוו בתקשורת את קייט ואור כתשובה הנשית לסטטיק ובן-אל. בכל ראיון התגאיתי, אבל אחרי שראיתי את הסטטוס שפרסמת באותו ערב אוותר על ההשוואה. זו לא חוכמה לכתוב סטטוסים מפוצצים באינסטגרם, חשוב יותר לעמוד מאחוריהם. לפני שאתה מפזר אהבת חינם תהיה קודם ג'נטלמן. באהבה תמיד, אור". את הפוסט תייגה תחת "אהבת חינם עאלק".
אור, למה החלטת לכתוב את זה?
"לא הייתי כותבת דבר כזה בכלל. חברים והורים שאלו אותי אם זה באמת אני כתבתי. הם ממש הופתעו. אבל זו אני. זו הייתה סיטואציה שממש נעלבתי. אנשים חושבים שאולי המצאתי, אבל אין לי סיבה כי אנשים הרי לא מתפרסמים בזכות פוסטים כאלה אלא בזכות שירים טובים. ההתעלמות שלו ממני הייתה ישירה. לא היה איש מסביב ונגעתי בכתף שלו. הוא החליט לא להתייחס. עבר זמן וזה בסדר. כל אחד עושה את הבחירה שלו. ההשוואה אליו ולבן-אל עדיין מחמיאה. זה מאחוריי, ואם אראה אותו שוב זה לא שלא אגיד שלום. אני זורמת בהתאם לנסיבות. לא שומרת טינה".
קיבלת המון תגובות שנאה ממעריצים שלהם. צפית את זה?
"החלטתי להיות אמיתית ולא לשים מסכה ולהגיד שלא קרה כלום. הפריע לי, ואנחנו בדור שהכל ויראלי. כולם אומרים את דעתם וכל ילד בן 12 נכנס באנשים, אז זכותי. לא הייתה לי כוונה להעליב. הוא מדהים והערצתי אותו עוד לפני הפריצה הגדולה שלו".
קצת לפני שמונה בערב, ורגע לפני מה שהן מקוות שתהיה הפריצה הגדולה שלהן, קייט ואור גומרות את יום הצילומים וממהרות הביתה. העייפות נותנת את איתותיה, ולקראת סוף היום מבליחה איזו אמת שמנערת מעט את אווירת המסיבה. "חשוב לי שיידעו שלא הכל ורוד וטוב אצלנו. יש לנו סיפור", אומרת אור. "כל אחת ניסתה להצליח לבד וזה לא קרה. אנחנו לא באות כזמרות מצליחות וכיף חיים. שיידעו שעברנו הרבה כדי להגיע לנקודה הזו".
קייט: "כן, אנחנו עדיין בחיתולים. בשבילנו הסיפוק הכי גדול זה שיידעו מי אנחנו ויכירו אותנו, ונעביר להם את המסר של כיף, כי זה מי שאנחנו".
צילום: רונן פדידה | סטיילינג: איה מלמד | איפור: רועי אוחיון | שיער: אלכס גורליק
בגדים: אור- מעיל פרווה: טומי הילפיגר, חולצה שחורה: ZARA, מכנסיים אדומים: טוונטיפורסבן, מגפיים שחורים: אוסף פרטי, טופ ותחתונים: FIX, מכנסיים ורודים: פומה, מעיל פרווה ורוד: ברשקה, נעליים: ביץ׳ פליז, ז׳קט, חולצה וחצאית ג'ינס: טופשופ, חגורה, גוצ׳י, משקפי שמש: גוצ׳י, נעליים: H&m, אוברול: H&m, ז׳קט אדום: סטרדיווריוס, טופ: פומה, מכנסיים אפורות: זואי קרסן לפקטורי 54, נעליים: אוסף פרטי.
קייט- מעיל שחור: אוסף פרטי, חליפה כחולה וחגורה אדומה: דיזל, נעליים שחורות לק: אוסף פרטי, משקפי שמש- MIU MIU, טופ, חולצת רשת ומכנסיים לבנים: ברשקה, חגורה- moi collection לבוטיק המעצבים בדיזנגוף סנטר, נעליים: פומה, סווטשרט נצנצים: לילמיסט, חזיה: fix, מגפיים גבוהות: אוסף פרטי, מעיל רוח: טומי הילפיגר, נעליים: פומה.
התמונות צולמו במי און דה מייק- חדרי קריוקי פרטיים http://www.meonthemic.co.il