לריאיון עם ליהי טולדנו בדירת השותפות שלה בפלורנטין מצטרפת עוד שחקנית משמעותית: מצלמת "מחוברים" שמלווה אותה בחודשים האחרונים. חוץ מהפעולה הפיזית של הצילום, טולדנו מרגישה שלמצלמה יש תפקיד נוסף, חשוב יותר. "זה כמו טיפול פסיכולוגי, המצלמה מכריחה אותי להיות מחוברת לעצמי, גם כשאני לא רוצה", היא אומרת. "הרבה פעמים אני רוצה להדחיק ולא יכולה להכיל את כל הכאב הזה, אבל אני צריכה לפתוח מצלמה גם כשאני בוכה ולנתח את עצמי. רוב הזמן אני ממש מודה למצלמה. זה מכריח אותי להתעמת עם דברים, זה מקדם אותי. אני לא יכולה להישאר במקום".
הצילומים מתמקדים, מטבע הדברים, באווירה הנוכחית. "מלעבוד מ-5:00 בבוקר ועד חצות כל יום, עברתי לשבת על הספה ולבכות כל היום, ואני עוד צריכה לתעד את זה ולהיות מרוצה מהצבעים האלה שיוצאים ממני בתקופה הכל כך לא נורמלית הזאת. חשבתי שאני אצלם את עצמי פורחת, ובמקום זה אני נובלת על הספה".
טולדנו תהיה הצעירה של העונה, בסך הכל בת 21, ולצדה יככבו מעיין אדם, גיא זוארץ, יעל פוליאקוב וזיו קורן. "אני מביאה זווית צעירה יותר גם למלחמה וגם לאיך שאני רואה את החיים. בהתחלה זה הפחיד אותי, כי בכל זאת אני הכי פחות מוכרת, אבל עכשיו אני רואה את זה כדבר חיובי. זה מדהים לתעד את הצעדים הראשונים".
כאב שלא הכרתי
בשנים האחרונות פרסמה מספר סינגלים, שיחקה בסדרות טלוויזיה ("מיוחדת", "מי שמע על חווה ונאווה", "תלאתה") והיא מככבת במחזמר "מרי לו", אבל כשטולדנו אומרת "צעדים ראשונים" היא מתכוונת ליציאת האלבום הראשון שלה, "מי אני חושבת שאני", שאותו היא משיקה כעת, אחרי עבודה של יותר משנתיים. "באלבום אני רוצה לספר סיפור. החלק הראשון מנגיש לעולם מי אני, ואחרי 7 באוקטובר החלטתי להוסיף פארט שני, רגע לצאת מעצמי, כי יש משהו יותר גדול שקורה עכשיו. חבר ילדות שלי נהרג פתאום באמצע החיים. לספר סיפור דרך מוזיקה זו מתנה וגם תרפיה, כי במוזיקה אני מוציאה דברים שאני מפחדת לדבר אותם, משחררת אותם ממני בלי לשלם כסף על טיפול".
בבוקר השבת השחורה נהרג עידן רז, סמל בחטיבת גולני בבסיס אוגדת עזה שהכירה היטב. "כל הגדוד נמחק באותו היום", מספרת טולדנו. "לא מצאו אותו יום וחצי – יומיים. ישנתי בבית של אמא של רחל, זוגתי, ואמא שלי כותבת לרחל, 'ליהי לא עונה לי, תגידי לה שעידן נהרג'. אני באה לצאת ואז רחל אומרת לי, 'שנייה, שבי רגע', ואני ישר אומרת לה, 'מה? עידן מת? את באה להגיד לי את זה?', והיא מהנהנת. ראיתי שחור, זה היה בלתי ניתן לעיכול".
מהיכן אתם מכירים?
"אנחנו מכירים מגיל אפס, הוא הבן של חברים של אמא שלי. אני שרתי לעידן בבר המצווה שלו, ואז שרתי בהלוויה שלו. בהלוויה עברו לי ממש תמונות שלי בת ה-13–14 שרה לו, לילד שעוד יגדל ויהיה הכי חתיך והכי שווה והכי מוכשר והכי חכם והמלך של המשפחה, ולהיות בהלוויה הזאת ולשיר את 'כשהלב בוכה', זה היה..." – היא עוצרת לקחת נשימה ולשחרר את המחנק שהצטבר בגרון, "אני רועדת עכשיו, זה היה שערי שמיים שנפתחו, זו הייתה תחושה גדולה וכאב שלא הכרתי".
טולדנו לוקחת שאיפה עמוקה נוספת, וממשיכה. "יצא לי לדבר עליו בהשקה של 'מחוברים', ולא הצלחתי לדבר עם חיבור רגשי. יכול להיות שזה עניין של זמן, כי עכשיו אני רואה שאני כל כך מופעלת. השיר הראשון שכתבתי אחרי פרוץ המלחמה נכתב בעקבות המוות שלו. הרגשתי שלא מצאתי איך לדבר, שהמשפט שבור לי, שנפצעה לי השפה, אין לי עברית, לא ידעתי איך אני מתקשרת את מה שאני מרגישה לתוך שיר, הרגשתי שאני במסך שחור. כתבתי מתוך המקום הזה, ואמא של עידן שלחה לי הודעה שהיא לא מפסיקה לשמוע את השיר ושהוא כל כך מרגש אותה. אני חושבת שזה הדבר הכי משמעותי שעשיתי בחיים שלי. תמיד יש בי פחד שברגעים ממש קשים אני לא אצליח לעשות מוזיקה, והמלחמה הזאת הוכיחה לי שהמוזיקה היא הדרך הכי טובה שלי להתמודד".
הכי לא יעל בר זוהר בעולם
את התפקיד הראשי ב"מרי לו", המחזמר המבוסס על שיריו של צביקה פיק, גילמה בגרסה המקורית לפני יותר מ-20 שנה יעל בר זוהר. "המפיק סיפר לי שלפני שנכנסתי לאודישן, צדי אמר, 'אם אני לוקח בלונדינית, אני הורס לה את החיים'. הוא התכוון שאם הוא ייקח שחקנית בלונדינית, ישוו אותה כל החיים ליעל בר זוהר. ואז אני נכנסתי בשירה עם האפרו שלי, וזה היה שובר. הייתי הכי לא יעל בר זוהר בעולם, אבל הוא כן ראה בי את המרי לו הזאת, ואני גם לא עושה את זה בהשוואה למה שזה היה. קראתי טקסט וביצעתי".
למרות ההצלחות בעולם המשחק והטלוויזיה, מבחינת טולדנו המוזיקה היא המנה העיקרית. "אני קודם כל מוזיקאית, המוזיקה היא בראש סדר החיים, עזבי אפילו עדיפויות. המוזיקה היא אני, והדברים מסביב אלה רק דברים שיכולים לעזור לי. כל אישור כזה זה מדהים, זה מקדם אותי ותומך במטרת-העל שלי, שהיא מוזיקה".
ב-13 במרץ תופיעי ברדינג 3. איך את מרגישה לקראת מופע הבכורה שלך?
"זה הכי מרגש שיש. אני רואה כאן מולי את השלט של המופע, שאני הולכת לתלות ברחוב עוד מעט".
את תולה אותם לבד?
"כבר תלו חלק, אבל בטח, אני רוצה לתלות פיזית, את יודעת מה זה לתלות את השלט שלך? זה רומנטי. זה וואו. אני יכולה לבכות רק מלדמיין את עצמי תולה אותו".
לעד תתלי את השלטים שלך להופעות, גם בעוד 20 שנה?
"יואו, זה רעיון מושלם. איזה דבר מושלם זה יהיה ללכת ולתלות לבד את השלט למופע בקיסריה, בהיכל מנורה. לקחתי ברמות".
את יותר מתרגשת או יותר לחוצה?
"אני מסתכלת על המופע הזה מהעיניים שלי בת ה-5, שעולה על המדרגות בסלון ומופיעה לפני המשפחה אחרי הקידוש. הלוואי שגם בהופעה ה-5,000 שלי אצליח לשמור על אסירות התודה הזאת, שאדם קנה כרטיס, התלבש, נכנס לאוטו, העביר ברקוד, קנה כוס יין ובא לשמוע אותי. זה לא משהו שהמוח שלי מצליח לעכל. אני רואה סביבי אנשים שהם בזה שנים ואני רואה גם איך זה משהו שאפשר לאבד אותו בדרך, אז אני עכשיו זוכרת את זה לעצמי, ובעזרת השם יהיו בעתיד עוד דברים גדולים יותר".
המוזיקה והשפה שלך שונות מאלה שאנחנו רגילים לקבל מזמרות בנות 21. בזמן המלחמה היו טענות שכוכבות הפופ נעלמו, שאין להן מקום במלחמה. יכול להיות שזה אפשר לך פריחה?
"אני לא יודעת למה יש ולמה אין מקום, הזמן יעיד מה אנחנו צריכים כחברה עכשיו, כל דבר פוגש מישהו אחר במקום מסוים בחיים. יש אנשים ששומעים 'פאוץ'' וזה הדבר היחיד שעושה להם עכשיו שקט, ויש אנשים שצריכים לשמוע שלומי שבן וזה הדבר היחיד שעושה להם שקט. אצלי בפלייליסט נמצא הכל, סופר-פופ וריקי גל ומתי כספי ובילי אייליש ומריה קארי. ובכל פעם זה לפי מוד, אז אם אני יותר בנוסטלגיה של הילדות שלי אני שומעת ריקי, או שעכשיו בא לי נועה קירל ולחלום בגדול. מוזיקה זה מוד. גם עכשיו, בתקופה הזויה כמו זאת, מוזיקה היא מוד".
בגן יבנה הייתי התל-אביבית, בתלמה ילין הייתי האאוטסיידרית
טולדנו גדלה בגן יבנה, את התיכון סיימה בבית הספר לאומנויות תלמה ילין בגבעתיים ואחריו התגייסה ללהקה צבאית. בדרך הספיקה להיבחן ל'הכוכב הבא', אבל לא המשיכה אחרי האודישן השני. היא בתו של אבי טולדנו, אחותו של אורי, מפיק מוזיקלי המוכר בשם הבמה 'קיימא' ומצליח מאוד באירופה, ואחייניתו של עופר לוי, אחיה של אמה, חגית. "גדלתי בבית הכי מוזיקלי. כן, יש לי אבא מדהים שעשה ועושה קריירה משוגעת, אבל זה לא בית מוזיקלי כי הוא זמר וזו העבודה שלו, זה בית מוזיקלי כי אין קידוש בלי שכל אחד מוציא חליל, גיטרה, כינור, צ'לו".
איך זה לגדול לאבא זמר?
"אני לא יודעת מה זה משהו אחר. תמיד הלכתי איתו להופעות שלו, היה לי הרבה ידע לרכוש, הייתה לי ילדות שהיא כמו הכנה למה שאני רוצה לעשות. זה בא עם יתרונות ובא עם חסרונות, אבל בסופו של דבר זה אבא שלי במיטה רואה סרט".
עם הדוד שלך, עופר לוי, את מוציאה דואט.
"זה לא נכתב כדואט. כתבתי שיר, השמעתי לו, והוא אמר, 'אני נכנס לזה'. עופר לוי, מה, אני אגיד 'לא'? זה היה ממש רגע מיוחד, כי הכל בעולם הזה כל כך מתוכנן, בילי אייליש שמה כובע אדום כדי שזה יזכיר ככה וככה, ואז פתאום נולד רגע כזה אותנטי וטבעי. אומנות, אין, זה אושר".
ההורים תמכו בבחירה שלך להמשיך את המורשת?
"כשהייתי בתיכון היה שיח כזה של 'תלמדי גם משהו בהמשך', אבל לא התעקשו על זה, כי קלטו שאני שמה את כל החיים שלי על הדבר הזה. אני לא עושה מוזיקה ואומרת, 'אם לא, יש לי פלאן בי'. אין לי שום פלאן בי, אני חייבת שזה יקרה ואני אעשה שזה יקרה, כמה זמן שזה ייקח. בעזרת השם, בעזרתי".
בילדותה הייתה מלכת הטקסים בבית הספר, עד שגילתה שיש ילדים שלומדים בתיכון לאומנויות והחליטה שגם היא רוצה. "המעבר לתלמה ילין היה הדבר הכי קשה בעולם. באתי ממקום ש'אני הזמרת ואני הדובדבן' לבית ספר של מלא דובדבנים, וזה הוריד אותי. אלה היו שנים שלא ידעתי מי אני, הרגשתי זרה גם פה וגם שם. כשהייתי חוזרת לגן יבנה הייתי התל-אביבית, וכשהייתי בתלמה הייתי האאוטסיידרית".
מה למדת על עצמך?
"המעבר הזה ממעוז הפרחות למעוז ההיפסטרים היה אינטנסיבי מאוד, בטח בגיל שאת עדיין לא קרובה להבין את הזהות שלך. זה שינה לי את החיים. אני הליהי מהרחוב בגן יבנה שזורקת כדור ואני גם הליהי התל-אביבית, מגיל 15. אם לא הייתי רואה את הקיצון הזה ואת הקיצון הזה לא הייתי יכולה לבחור מה אני רוצה להיות. האיזון הזה הוא ממש מה שאני היום".
כשאת אומרת "גיל שבו את עדיין לא קרובה להבין את הזהות שלך", את מדברת על זהות מינית?
"ברור. באתי ממקום שזה לא היה בשיח בכלל, למקום שלהיות להט"ב היה 'איני'. בזמנו עוד לא ידעתי, גיליתי את עצמי תוך כדי. הייתי בת 15 כשעברתי, זה גיל נורמלי להבין מה אתה אוהב".
עם עצמך כבר ידעת לפני כן?
"תמיד ידעתי, אבל לא יכולתי לחתום כי אף פעם לא ניסיתי. תמיד הרגשתי בפנים שאני אוהבת גם בנות, שאני מתאהבת בנשמה. אני לא מסתכלת על בחורה ואומרת, 'איזו שווה'. אני קודם מכירה אותה, אחר כך מתאהבת בה ואז נמשכת אליה, זה תמיד מתוך אנרגיה וחיבור רוחני. אז תמיד ידעתי שזה יכול לקרות לי, וברגע שהבנתי שזה נכון, זה לא הפתיע אותי".
ואיך זה התקבל?
"כמוזיקאית מיתגתי את עצמי באיזה מקום להט"בי כזה, למרות שבלילה כשאני הולכת לישון אני עדיין צריכה להזכיר לעצמי שאני לא עושה משהו לא בסדר. גדלתי בסביבה שזה לא היה סבבה בה, וזה ממש לשנות תודעה שהנחילו לי כל החיים. זה דבר שלוקח זמן. באתי מבית מאוד חשוך בנושא הזה והתעמתתי עם זה, והנה אני בחיים ואמא שלי פה לידי והכל בסדר. לפני שאתה יוצא מהארון יש תמיד תחושה שזה הולך להיות סוף העולם, ואצלי אז זה באמת היה סוף העולם. אבל הנה היום אני עושה מוזיקה מזה, זה אחד הפרחים הכי יפים שיצאו לי מהזרעים האלה".
סביר להניח שהציבור סבר שאם פרסמת את הזוגיות הלסבית שלך ושרת עליה, נושא הזהות המינית בא לך באיזי. את יוצרת את הרושם שנוח ובטוח לך בעורך, אבל למעשה זה לא ככה?
"כן, נכון. לא שואלים אותי הרבה על זה, כי מין ברור כזה שזה עבר לי קל, אבל זה וואו. זה לא היה כזה איזי. יש פער מטורף בין הרצון שלי להנכיח את זה לבין המצב שאני בבית עם זה. היום אמא ואבא שלי נמצאים במקום אחר לגמרי ממה שהם היו בהתחלה, בכל זאת מאוד קשה בגיל 75 או 54 לשנות תפיסת עולם. היום רחל ישנה אצלי ויושבת איתי בקידוש, ומה שהיה נראה פעם בלתי אפשרי קורה, יש קידוש ויש רחל ויש אותי. וזה נותן לי רוגע, כי אני יודעת שבעוד שנה יהיה עוד יותר טוב, ובעוד שנתיים אמא שלי תחתל לנו את הילדות וזה יהיה עוד יותר טוב".
ההורים שלך חשבו שזה טרנד חולף?
"כן. היה וייב כזה של אנשים מסביב שאמרו, 'לא, היא סתם, היא משתעשעת'. זה נראה לאנשים כמו עוד משהו מטורלל שאני מסוגלת לעשות בגלל שאני מטורללת, אבל זה לא בגלל טרלול, זה בגלל חיבור עמוק לעצמי".
השיר שלך "החליפה האפורה" עוסק בפרידה מאקסית מוכרת, השחקנית טליה ברטפלד.
"זה כל כך הלחיץ אותי להוציא את השיר, גם מול טליה וגם מול עצמי וגם מול ההורים שלי, וגם בכללי שיר לסבי לשלוח לרדיו ככה. הכל היה מאוד מפחיד ובגלל זה גם מאוד מספק. ידעתי שאנשים יודעים שאני מדברת עליה, אבל זה לא הפעיל אותי. השיר הזה היה נכתב גם אם לא היו יודעים שזה עליה. זה פשוט הסיפור שלי".
שיתפת אותה כשהוא נכתב?
"אמרתי לה שזה ייצא והיא הייתה מאוד מתוקה, הגיבה מאוד יפה והתכתבנו. זה גם חלק מזה, אני יכולה להוציא שיר ולהגיע להשלמה בחיים שלי עם קשר עם האקסית. זו מתנה. אתה לא הולך למשרד וזה קורה לך. אני יכולה לפתור דברים דרך העבודה שלי, זה טירוף".
אנחנו אובססיביות מאוד, אבל בקטע טוב
היום היא כבר שמונה חודשים בזוגיות עם רחל ברכה, מנהלת אומנים ובתם של חבר משינה הגיטריסט שלומי ברכה והשחקנית אביגיל אריאלי. "אני בזוגיות מדהימה, אני מאוהבת בטירוף", אומרת טולדנו. השתיים הכירו דרך חברה משותפת, ומידידות שנרקמה התהדק הקשר והתפתח לזוגיות. "לקח לי רגע להבין שאני רוצה להיות בזה. בהתחלה היא הייתה כל כך מושלמת ורציתי שהיא תהיה החברה הכי טובה שלי, ישבנו כל ערב, הייתי באה אליה וחוזרת הביתה. שזה קצת לסבי, אנחנו אובססיביות מאוד, אבל בקטע טוב. בזוגיות סטרייטית יש חוקים כאלה, את יודעת מה הצעד הבא ומתי הריב הראשון, ובלסביות זה שובר את כל המוסכמות, את מתאהבת וזהו, נגמר, ואת מתחתנת".
את מאוד צעירה, את באמת חושבת על חתונה?
"לא, לא, אני לא אתחתן עכשיו. ביג נו נו, אבל באופן היפותטי, אם את שואלת אותי אם יש מצב שאני חיה איתה כל החיים, אני אומרת, 'וואו, מדהים'. אבל עכשיו להיכנס מתחת לחופה? לא, הגזמת. יש לי קיסריה לעשות קודם, יש לי דברים אחרים על הראש".
ברכה מייצגת בימים אלה את עדן גולן, הנציגה שלנו השנה לאירוויזיון. "אנחנו כאילו באותו המקצוע, אבל בכלל לא. אני הפנים והיא במאחורה. זה לא אותן בעיות, אנחנו במקצועות משלימים. אני מגיבה לשירים של עדן והיא מייעצת לי מה אני צריכה לעשות".
היא לא תנהל אותך?
"לא. זה אסון, זה לא אפשרי. כאילו, זה חלום לקום ביחד לאותו הלו"ז, אבל זה בחיים לא יקרה".
זה לא מעורר קנאה שהיא מנהלת מישהי אחרת?
"לא. הצלחה של עדן זו הצלחה של רחל, והצלחה של רחל זו הצלחה שלי. אני לא מצליחה להבין בכלל איך אני יכולה לרצות שמשהו אצלה לא יהיה מדהים. זו לא אופציה".
היא בטירוף עכשיו, נוסעת בפעם השנייה לאירוויזיון, אחרי שניהלה גם את עדן אלנה.
"כן, היא מדהימה. לפני כמה ימים אמרתי לחברה, 'אין אותה, אין לי בת זוג', והיא אמרה לי, 'אבל גם את אין אותך'. מה היה קורה אם אני הייתי מתרוצצת והיא הייתה יושבת בבית ומחכה לי? גם זה לא טוב".
ובסוף גם היא בת של.
"זה מצחיק. חושבים שיש לנו היסטוריה משותפת, אבל כלום, אין עניין. הכי קטע שבהתחלה אמרו לי שהיא הבת של טיפקס במקום משינה, ואני אומרת לה, 'וואי, אבא שלך זה סולן טיפקס', והיא אומרת לי, 'לא. משינה'. ואני מתלהבת, 'אה, די, את הבת של שלומי?'. ואז היה ברקע 'השיר שלנו', ואני אומרת, 'יואו, אני חולה על גלי המורה', והיא כזה, 'זאת אמא שלי'. ואני, 'מה? את הבת של אביגיל אריאלי?'. ואז אנחנו ממשיכות בסתם שיחה, והיא אומרת, 'אח שלי עכשיו מצלם משהו', ואני שואלת, 'מי זה אח שלך?' ומתברר שזה השחקן יפתח סמוכה, שאנחנו חברים כבר שנים מהצבא. אני אשכרה פגשתי מישהי שאמא שלה שחקנית שכולם מאוהבים בה ושאבא שלה כתב את כל השירים הכי יפים במדינה. נתנה לי פייט עם המשפחה שלה, אכלה אותי".
צילום: שי פרנקו | סטיילינג: עומר יהב | איפור ושיער: אלכס סיבקוב | הפקה: טל פוליטי | תכשיטים: bayli