המטרה שלי הייתה להגיד, "אני כאן"

רגע לפני רבע גמר "הכוכב הבא לאירוויזיון", סיים אריק סיני הערב (ה') את דרכו בתוכנית. אחרי דואט לצד גלי עטרי, הכריעו השופטים שלא הוא ייצג את ישראל השנה על הבמה הגדולה באירופה. הוא דווקא די בסדר עם זה: "זה משחק טלוויזיה, שעם כל הכבוד לי, אני לא הבן אדם הכי מתאים לאירוויזיון. ציפיתי להדחה, הכל בסדר, אני לא כועס על השופטים. מה שנותר לי זה רק להודות למשחק הזה".

לא האמנת שתזכה?
"כשהציעו לי להשתתף כמתמודד, שאלתי את עצמי בכנות – מה אני מחפש אחרי כל כך הרבה שנים? והמטרה הראשונה הייתה לא אירוויזיון, אלא לרענן את הקהל שלי. אני שר המון שנים, ויש קהל גדול שבאופן טבעי לא מכיר אותי".

כזמר ותיק ומוכר, התמודדות בתוכנית כישרונות דורש ויתור על האגו.
"הגעתי לפני 20 שנה למסקנה שצריך לשים אותו מאחורי הכתף, ולפעמים בשעת צורך גדולה להשתמש בו. אני חושב שאני מהזמרים הבודדים בארץ שמחמיאים לזמרים אחרים, זה משהו שלא ממש קיים. היו אפילו כאלה שלא האמינו לי, כי הם כל כך רגילים לחוסר פרגון. אני חיכיתי להרבה מחמאות לאורך הקריירה שלי".

אתה הראשון מהדור שלך שמעז לעשות ריאליטי.
"וכמו שאני מכיר את הדור שלי, גם אין אחד שהיה אומר 'כן', ולא משנה אם בגלל בעיות אגו או בעיות אחרות". 

רוצה לשיר על שלום

בין חזרה לחזרה, סיני בילה בשבוע שלפני ההדחה לא מעט בחדר המנוחה שבאולפני התוכנית. לאחר שלקה בדלקת ריאות, הוכנסה לחדר מיטה, כך שיוכל לנוח כמה שיותר. "שרתי השבוע רבע מהיכולת שלי", הוא אומר כשהוא שוכב על המיטה ומכחכח תכופות בגרונו. "זו עבודה קשה מאוד. לצעירים שפה עם האש בעיניים זה כלום, הם רק מחכים לעלות על הבמה. גם אני מתלהב, אחרת לא הייתי שורד עד לשלב הזה, אבל זה אחרת".

מה אתה חושב שצריך לייצג אותנו השנה באירוויזיון?
"צריך להיות שיר בעברית. זו דעתי תמיד, אבל עכשיו במיוחד. אם הייתי מגיע לאירוויזיון, הייתי רוצה לעמוד שם בלי מפזזים ומפזזות, לבוש בשחור, עם אור קטן עליי. ברור לי שהייתי יודע לעשות את זה מצוין, באחריות שמגיעה למדינה הזאת. הייתי רוצה לעמוד שם ולהגיד, 'חברים, די, די, רק שלום ינצח הכל, די להרוג אחד את השני. על מה? על פיסת אדמה?'. הייתי רוצה לשיר על שלום, וזה מה שהייתי רוצה לצעוק שם. די, תזרקו את המלחמות, תראו איזה חיים נפלאים יהיו לכולנו. אני מאמין בזה". 

עד שייפסקו המלחמות, סיני חי את המציאות המורכבת בארץ. "הבן שלי, ים, כרגע חייל. הוא בחיל החינוך, וטוב שכך, אני לא הייתי עומד בזה. אני הייתי קרבי, כל שאר ילדיי היו קרביים, די. והוא מכה על חטא, בוכה, 'מה אני תורם?', אבל כל אחד תורם מה שהוא יכול לתרום. אני הייתי בגולני בששת הימים וביום הכיפורים, הייתי חייל מילואים בשריון. מה שקורה עכשיו לא דומה לשום דבר שהיה, ולצערי אני גם לא רואה את הסוף. הלוואי שהיינו מצליחים להגיע להסדר אמיתי שבו חוזרים כל החטופים שלנו, בתנאי שאף צד לא יכול להפר את הפסקת האש הזאת. אבל זה כבר חלום אוטופי".

מה דעתך על תפקוד הממשלה?
"קבינט המלחמה המצומצם הוא מעולה. הלוואי שהקבינט המצומצם יחזיק מעמד, הוא חשוב וחכם". 

יש שטוענים שהקבינט לא עושה מספיק, בפרט בכל מה שקשור להחזרת החטופים.
"אני לא חושב שזה נכון. עם כל אהבתי, והלב שלי נקרע עם מה שהם עוברים, אני אגיד משהו שהוא לא פופולרי – לדעתי ההפגנות מיותרות. אני לא מאמין שיש מישהו בממשלה או בקבינט שלא רוצה את כל החטופים בבית. אבל מה אני מבין? אני רק אומר את מה שאני מרגיש, כמו ילד".

צריך להמשיך הלאה

סיני (74) נולד בקריית ביאליק, בן לזוג ניצולי שואה ("זו ילדות שיש במרפסת שק עם לחמים יבשים, שלא יחסר, ושאין דבר כזה לא לגמור מהצלחת"). למורת רוחם של הוריו, הוא נשאב אל המוזיקה והאומנות. "בכיתה ו', כשכולם שיחקו ג'ולות וקפצו לרוחק, אני הייתי מסתובב עם מחברת שירים עבה, וכל מי שרצה לשיר היה נשאר איתי בהפסקה. זה כל החיים שלי, זו נשמתי". 

מה זה עושה ליצירה?
"זה נורא. ואז אתה מנסה לתקן, והבלבול מתחיל. הבלבול בחיפוש".

הבלבול מביא גם ניסיונות ריצוי? כדי לקבל את האהבה של הקהל?
"לא. יש כאלה שיושבים וחושבים על איך יהיו מחיאות הכפיים בקיסריה. אף פעם לא הייתי שם, ואולי זו טעות. אני תמיד עבדתי לפי הלב, ובכל זאת עשיתי כאן איזו דרך, אז אולי צדקתי".

בארה"ב פגש סיני את יפעת תעשה. המנהלת/גרושה, המכונה בפיו גם "אמא", נוכחת כל הזמן ודואגת לארוחת צהריים ולכוס תה שתרגיע את הגרון של הזמר המשתעל. היא מקשיבה מהצד ומספרת שכשנפגשו לראשונה "אריק היה כמו חיה פצועה". הוא מקבל את המטפורה ומרחיב: "באמת הייתי ככה. חיה פצועה שלא יודעת איך לטפל בפצעים שלה. ככה יפעת הכירה אותי, אחרי כישלון, וזה עשה לה פחדים מהמקצוע, זה לא עשה לה טוב. אבל גם האבל על כישלון של אלבום צריך להיות קצר. אין זמן, צריך להמשיך הלאה או שלא להמשיך בכלל".

איך המשכת הלאה?
"באיזשהו שלב אמרתי, אני ארפא את עצמי ואמצא את שביל הזהב. לאט-לאט חזרנו לארץ, והתחלתי לרפא את הפצעים הנפשיים. הבנתי שזה שחשבתי שהבעיה היא אם שדרני רדיו השמיעו או לא השמיעו, זה לא נכון, הבעיה היא אצלי. אני בן אדם שעושה חשבונות נפש. התגברתי על הפציעה הזאת, ומה שהקפדתי כל החיים זה לא לרדת מהבמה. לא נכנעתי".

כמו אחרי שעושים תאונה, ישר לחזור לנהוג. לחזור מהר לכביש.
"בחיים לא ירדתי. הבמה היא המקדש. כשאני יורד מהבמה מהופעה ומרגיש שזה הצליח, שהייתה אהבה ביני לבין הקהל, אז אני נרדם כמו תינוק. מי שמוותר על הבמה ואחר כך יושב ומקטר, אני לא סובל את זה. אתה רוצה להמשיך לשיר? תשיר. אני לא מפסיק. הדבר היחיד שיפסיק אותי זה המוות. אני שר מנשמתי, אני לא יכול בלי זה".

ובכל זאת, יש במה, אבל לא תמיד יש קהל. באפריל 2022 שיתפת פוסט בפייסבוק, ובו כתבת שבעקבות מכירת כרטיסים דלה אתה שוקל לפרוש ממוזיקה.
"יפעת הודיעה לי שקנו איזה 70 כרטיסים להופעה בתל אביב, ומשהו הוביל את היד שלי הטיפשית לכתוב את מה שכתבתי. בזמנו התכוונתי לזה מאוד, וואלה, אם אני לא מצליח להביא יותר מ-70 איש, אז די. וקרא את זה במקרה ערן סויסה מ'ישראל היום', ואמר, 'אין מצב'. הוא פרסם אצלו, ובסוף ההופעה התקיימה כרגיל. שמחתי כשעליתי לבמה, גם אם זה לא קרה באופן טבעי".

התחרטת שפרסמת את הפוסט?
"כן, הרגשתי שלא הייתי צריך ללחוץ על האנטר במקלדת בשום פנים ואופן. זה רחמים עצמיים, זה מיותר, אבל זה היה מדם לבי". 

תמיד הייתי גבר של אישה אחת

יפעת יוצאת לשיחת טלפון, חוזרת הפעם עם מרק חם ומבשרת שקיבלה שיחת טלפון מילד בן 11 שרוצה שסיני יקליט לו הודעה. "הוא חולה עליך, וזה לא קורה הרבה בגילים האלה. זה בזכות 'הכוכב'".

כשהוא נמלט מהכישלון שלו, היא ניסתה לחמוק מהצלחה. "אחרי שהיא פרצה כזמרת, בשיא הטירוף, כשכולם רצו להחתים אותה, יפעת ברחה ללוס אנג'לס", אומר סיני. הוא הזמין אותה לבצע איתו שיר לצדו של פול אנקה, משם המשיכו יחד לסיבוב הופעות בארה"ב, "ואז התאהבתי חזק מאוד", משחזרת יפעת. "התאהבנו", סיני ממהר לתקן אותה. 

הפער בין השניים עומד על כ-20 שנה וארבעה ילדים, אבל כדי שלא להערים קשיים, סיני לא טרח לציין בתחילה את כל הפרטים. "הורדתי שני ילדים, עשיתי שיהיה לה יותר קל". 

הם נישאו אחרי 11 שנות זוגיות ("בגלל שהוא סקסי כזה ומקרין גבריות וידעתי שהוא אוהב להתחתן, השארתי אותו על אש קטנה") בחתונה בהפתעה שנערכה באמצע הופעתו. הם הביאו ילד משותף לעולם, התגרשו, שנים אחר כך התחתנו שנית, בהמשך התגרשו שוב, ועד היום הם החברים הכי טובים.

"מי שמסתכל מהצד לא מבין איך אנחנו מחזיקים מערכת יחסים כזאת", אומר סיני. "אנחנו חברים נפלאים וזוג בלי רומנטיקה, אני מאוד אוהב את בן הזוג של יפעת. היא מנהלת את ענייניי, הנאמנות שלי אליה ושלה אליי היא ללא תחרות, אני אוהב אותה אהבת נפש כאדם, שאני לא רוצה להפסיד בחיים. היא החברה הכי טובה שלי. זה נשמע כאילו זו אגדה אבל זו האמת, ואני מקווה שיהיה לנו כוח להמשיך ככה".

כמי שהתחתן והתגרש חמש פעמים, אתה מאמין במוסד הנישואים?
"בטח, אם אתה אוהב את הבן אדם. צריך להפריד בין תשוקה לאהבה, יש לי תדמית של בן אדם שרץ בין מיטות וזה לא נכון, אני כל חיי הייתי איש של אהבה, מערכות של שנים. נכון שזה לא הצליח, ואני מאשים אותי, אבל זה לא עושה אותי רודף נשים. מעולם לא עזבתי בשביל אישה אחרת, תמיד הייתי גבר של אישה אחת". 

אני הזמר ואני אשכפל לך את המפתח

עזיבה לארה"ב הרחיקה ממנו, כפי שגילו צופי "הכוכב הבא", גם את החבר הקרוב שלמה ארצי. "אני ושלמה היינו חברים מאוד קרובים. לא רק מתראים כל יום, אלא כל שעה. ואחרי שהאלבום נכשל, ואני טסתי לאל-איי, התרחקנו, לא כי משהו קרה, אלא כי שלמה בנוי על חבר אחד, הוא לא מחלק את עצמו עם יותר. הוא אמר לי משפט, 'אם יש לך קיוסק ואתה סוגר אותו, אף אחד לא יחכה לך שתפתח שוב, פשוט יעברו קיוסק'. כאב גם לי גם לו, ולצערי אנחנו לא מצליחים לחזור למדרגה ששם הפסקנו את החברות. אני אומר את זה בעצב כי אני מאוד אוהב אותו, לא רק מוזיקלית, הוא בן אדם מדהים, מדהים. אז כמו שהפסדתי את יפעת באהבה, הפסדתי את שלמה כחבר".

ועכשיו אחרי השידור התחדש הקשר.
"הוא כתב לי שהוא מאוד אוהב את מה שעשיתי ושיהיה לי בהצלחה. יש אהבה אצל שנינו, אתה לא יכול למחוק, אבל אף אחד מאיתנו לא מרים איזו כפפה. אנחנו מדברים מדי פעם, אבל כשאתה מפסיק חברות, כנראה נשארים משקעים שמקשים לחזור למצב הקודם".

הייתה ביניכם תחרות?
"לא. הייתה רק קנאה טובה, יכולתי לבכות מהופעה שלו, מרוב אושר על האהבה שהוא מקבל. אני הייתי מסיע אותו להופעות, אז לקנא במישהו שאתה אוהב ומצליח? לא".

קיוסק אמיתי לא היה לך, אבל לאורך השנים היו לך עסקים שונים.
"כן. במסגרת חיפושיי להתפרנס יותר טוב, הייתה לי חומוסייה, והיה לי עסק לשכפול מפתחות, ומכבסה. אני אף פעם לא התביישתי, אני לא אשכח איך מישהי באה לשכפל מפתחות והיא מסתכלת ואומרת, 'רגע, אתה לא הזמר?'. כן, אני הזמר, ואני אשכפל לך את המפתח. המטרה העיקרית שלי הייתה לשיר, ואם צריך להיעזר בעוד דברים כדי שאוכל לשיר, אז אין אגו. בכסף שהרווחתי שם הקלטתי עוד שיר".

ב-2019 שיתפת שאתה לפני הליך פשיטת רגל. היום אתה מתפרנס בכבוד מהמקצוע?
"80% מהאומנים בארץ לא מסודרים כלכלית, לא משנה כמה זמן הם מתעסקים בזה. ומי שמסודר אז הוא מסודר מאוד, כמו שלמה למשל. אני לא מסודר. ואני לא חושב שאהיה אי-פעם מסודר, אבל אנחנו דור שגם לא כל כך ידע לעשות כסף. מה היה לנו? צוותא הגיע בגג ל-350 מקומות, היום זמרים פותחים קיסריות כמו כלום. אז הייתה תקופה אחרת. קחי למשל את אריק איינשטיין. הציעו לו לפתוח פארק הירקון, 200 אלף דולר, שזה היה המון בזמנו, הוא סירב. ותראי תשובה של האיש הכי נפלא שהיה פה, 'ומה אני אעשה עם הכסף הזה?'. איזה איש, איזו עוצמה".

עכשיו תעשה קיסריה?
"אני מאוד מקווה, גם אין סיבה שלא. צריך עיתוי טוב כדי לעשות קיסריה, וזה לא שלא יכולנו לפני זה, אבל עכשיו יש יותר קהל שמכיר אותי. אני רואה מה קורה עם שלוש ההופעות הבאות וזה מרגש אותי מאוד". 

הופה, תתחיל לעשות שת"פים?
"אם יפנו, בטח. בכיף. למה להיות עני כל החיים?".

צילום: עופר חן | איפור: קרן אדרי

• אריק סיני
• הכוכב הבא לאירוויזיון