מאור אדרי מצפה לילד. נאור פוני, אשתו, נמצאת בחודש הרביעי להריונה – אבל למרות שיהיה זה ילדם השני, זהו ההיריון השלישי של נאור. הדרך אליו לא הייתה קלה. בספטמבר שיתפה פוני באומץ את עוקביה ברשת שעברה הפלה, לאחר שסבלה מכאבים משתקים שהתגלו כהיריון חוץ-רחמי. "זה היה מאוד מבאס כי לא ידענו שיש היריון", מספר אדרי. "אשתי לא הרגישה טוב, היא הלכה לרופא, עשו לה בדיקה ושלחו אותנו מהר לבית החולים. שם גילינו שההיריון נעצר בחצוצרה, הוא לא הצליח להיכנס לתוך הרחם, וכרתו לה חצוצרה אחת. נכנסנו לעוד יותר לחץ, כי איך ניכנס להיריון עם חצוצרה אחת? ניסינו הרבה זמן להיכנס להיריון שוב, וזה היה קשה. איך שזה בא זה ככה הולך, זה עצוב. התייעצתי עם הרב שלי, הרב שלום הרוש, והוא אמר לי בדיוק מה לעשות ו'הכל יהיה בסדר, אל תדאג'. ברוך השם, אחרי כמה חודשים התבשרנו בשורה טובה".
פוני ואדרי נישאו לפני כשלוש שנים וחצי, ושנה לאחר מכן כבר בא לעולם בנם הבכור, ריף אברהם. "האבהות שינתה אותי המון, המון, המון", אומר אדרי. "פתאום הייתה עליי אחריות הרבה יותר גדולה. חיכיתי המון זמן לילד. אני תכף בן 35, ומגיל 27–28 כבר הרגשתי מוכן למשפחה ולילדים. שמעתי מחברים בתעשייה, שחקנים, זמרים, שהם אומרים שפספסו את הגדילה של הילד שלהם, ואני בחרתי שזה לא יקרה לי. בחרתי לקחת צעד אחורה מהכל, להמשיך לעבוד, להמשיך לעשות מוזיקה, להמשיך לצאת להופעות, להמשיך הכל רגיל – אבל במינון נמוך יותר, וכן להיות עם המשפחה ועם הילד. לקלח אותו ערב-ערב, להוציא אותו מהגן, לשחק איתו, להאכיל אותו, לשיר איתו וללמד אותו, והכי כיף לי בעולם איתו. הקריירה תמיד הייתה אצלי במקום הראשון, עד שנולד ריף – ואז כל התמונה השתנתה".
אנשים שצריך להיזהר מהם
כשריף היה בן שנה וקצת פורסם בכלי התקשורת שאדרי ופוני חווים משבר זוגי שבעקבותיו עזב אדרי את הבית. אדרי לא התרגש אז ולא מתרגש היום כשהוא מסביר מה קרה. "או הו, כמה משברים זוגיים היו לנו. על חלקם יודעים ועל חלקם לא, אבל ככה זה בחיים, אין מה לעשות. סתם עשו מזה טררם. כתבו שנפרדנו ו'הוא עזב את הבית', וזה היה ריב טיפשי. פניתי לכתבת ואמרתי לה, 'על סמך מה אתם כותבים את זה? יש פה משפחות, זה לא רק אני והיא'. ראיתי שאין עם מי לדבר, אמרתי, 'טוב', והמשכתי הלאה".
בכל מערכת יחסים יש עליות וירידות.
"כן. גם אתמול היה לנו משבר, הכל טוב, עוברים את זה, אין מה לעשות. הייתה פעם אחת קריטית, אחרי שהתארסנו. אחי הגדול ניהל אותי יותר מעשור, והוא לא כל כך חיבב את נאור. הוא תמיד דאג, בדרך לא דרך, שיהיו מריבות ותמיד חימם את ההורים שלי עלינו. זה כל כך השפיע והפריע, שהחלטתי לסיים את זה עם נאור".
נשמע לא פשוט. אתה בקשר עם אחיך היום?
"כן, עברו מאז הרבה מים בנהר והיום הוא ונאור החברים הכי טובים שיש. אני מבין מה קרה אז. מרווק שכל היום מבלה ובמסיבות, הוא הרגיש שפתאום לוקחים לו אותי. זה לא נראה לו וזה בסדר, כי מנהל וזמר זו זוגיות לכל דבר. זה היה קצת קיצוני, אז אחרי תקופה שנאור ואני לא היינו ביחד עשיתי את חשבון הנפש שלי והבנתי שאני סתם מרצה. אני לא מרוצה, אני לא מאושר, אני בעצב, אני בבאסה, אנחנו לא ביחד ובגלל מה? ואז חזרנו והחלטנו להתחתן. זה לא היה פשוט, כי גם ההורים שלי לא דיברו איתי ונאמרו מילים ומשפטים שנחרטו לי, אבל לא שופטים אדם בכעסו. זה היה ממש סרט טורקי".
בסוף כולם היו בחתונה שלכם?
"ברור. אני חושב שנאור הרימה את הכפפה, היא נסעה לאמא שלי הביתה וישבה ודיברה איתם ועם אחי. אחי ואני לא דיברנו עד החתונה. אבא שלי בדיוק חלה והיה בכיסא גלגלים, אז ביום של החתונה אחי ליווה אותי לחופה. הוא באמת החצי השני שלי, אנחנו מאוד-מאוד קרובים".
איך הוא ונאור התקרבו בסופו של דבר?
"אחי עבר גירושים ונאור הייתה כתף בשבילו. אני מדבר איתך על שעות בטלפון. מצד אחד כאב לי לראות אותו במצב הזה, מצד שני שמחתי שהחיבור ביניהם פרח. היום הוא מדבר איתה יותר מאשר איתי".
לימים הוא התנצל על מה שהיה? הודה בטעות?
"לא, אבל גם אני לא התנצלתי. זה לא מעניין, לא מחפשים פה סליחה, זה אח, זה דם, החיבוק והעובדה שזה מאחורינו חשובים יותר מהכל. היום נאור חלק מאוד דומיננטי מהמשפחה וכולם אוהבים אותה, אין כמוה ומבינים שבחרתי נכון".
קשה לך עם החטטנות בחיים הפרטיים שלך?
"לפעמים זה נחמד ואני מחבק את זה, לפעמים זה מרתיח. אנחנו נזהרים. היו כמה אנשים בסביבה שלי שהיו מנדבים מידע מיותר, אז הם כבר לא בסביבה. אם אתה שומע פה דברים אצלי בבית ואז הולך ומעביר אותם הלאה, אתה לא חבר נאמן. צריך להיזהר מאנשים כאלה".
יש בינך ובין נאור קושי סביב העבודה שלך, חיי הלילה, המסיבות, הבחורות?
"האמת שלא, אשתי הכי מפרגנת לי בעולם וכשהיא רואה שבנות באות ומצטלמות איתי היא גאה. אני בן אדם של בית, פחות מסיבות וכאלה. ואני גם מאוד מפרגן לה ותומך. אני מאוד רוצה שהיא תצליח ומאוד רוצה שהיא תעשה את מה שהיא אוהבת, גם אם זה בא לידי ביטוי בזה שהיא תשתמש בי בשביל ההצלחה שלה, בשביל זה אני פה. אני משתתף בכל מיני קמפיינים שהיא לוקחת בלי תשלום, רק בשביל לעזור לה. וזהו, זה של שנינו, אנחנו בונים את עצמנו ביחד ונראה לי שאנחנו במקום טוב, ברוך השם".
לא מוכן להיות חלק מהעדר
ברזומה של אדרי (34) שמונה אלבומים ולא מעט להיטים. את דרכו המוזיקלית הוא התחיל בשנת 2008 כשהוציא עם חנן ילד הפלא את השיר "לב קבור". מאז הוא חלק מתעשיית המוזיקה בארץ, כותב, מלחין ומפיק. לאחרונה, אחרי כמעט חמש שנים, שחרר EP ובו חמישה שירים. "הוצאתי אלבום עם עשרה שירים שאותו חצינו לשניים, חמישה שירים שיצאו עכשיו וחמישה שייצאו בהמשך, כי הם שירים קצביים, ולהוציא עכשיו מוזיקה קצבית זה לדעתי להיות מנותק. כרגע אני לא רואה מתי החמישה האחרים ייצאו, אבל זה מוכן".
אתה מרגיש מוערך בתעשיית המוזיקה?
"אני חושב שאני מאוד-מאוד מוערך ומאוד מחזיקים ממני, בצנעה אני אומר את זה, אבל זה משהו שאני שומע תמיד. יש לי מלא חברים בתעשייה".
אתה אוהב שיתופי פעולה עם מוזיקאים אחרים?
"כן, מאוד. עשיתי דואט עם משה פרץ, אבל השיר נגנז כי הקולות שלנו מאוד דומים. זה קטע, הייתי משמיע לאנשים והייתי אומר להם, 'מי שר עכשיו?', והם היו אומרים, 'אתה'. וזה בכלל משה. 'מי שר עכשיו?', 'משה', וזה בכלל אני. את לא מצליחה להבדיל. לא היה ערך מוסף, זה נשמע כמו זמר אחד, אז גנזנו".
יש דואטים שרצית לעשות ולא יצאו? קולגות שהתאכזבת שלא שיתפו איתך פעולה?
"לא מתאכזב אף פעם, אני מאמין שהכל זה לטובה. את 'אללה מעק' השמעתי לליאור נרקיס והצעתי לו לעשות את זה ביחד. הוא הקשיב ואמר לי, 'מה זה "אללה מעק"? אתה רציני? מה זו המילה הזאת? לא, לא מתאים'. לימים הוא אמר לי, 'טעות שלי'. זה קורה, אין מה לעשות. אני יכול לספר על מלא שירים בתעשייה שעברו אצלי וסירבתי, והפכו להיסטריה".
יש שיר שזכור לך במיוחד?
"אני זוכר שאבי אוחיון השמיע לי את 'מודה אני' ואמרתי לו, 'חמוד'. בדיעבד, זו הייתה טעות. אבל זה לא אומר שזה היה עובד אצלי אם כן הייתי לוקח".
קורה שיש שיר שאתה בטוח בו ב-100% והוא לא מתפוצץ כמו שחשבת?
"אין אכזבה כמו זו. הוצאתי שיר שנקרא 'בלי עין הרע', זה היה בדיוק אחרי 'אללה מעק'. הייתי בטוח שהשיר הזה הולך לפרק, וכלום, דממה. זה מאכזב, בניתי תקוות עליו והשקעתי, עשיתי קליפ אנימציה, ארגזים של כסף שמנו עליו, וזה לא קרה. זה מבאס, אבל לפעמים קורה הפוך. באלבום הראשון שלי היו 13 שירים ורציתי שיהיה מספר זוגי, אז בהחלטה של רגע שמנו מחרוזת 'אבא באבי' כרצועת בונוס, והשיר הזה פירק את האלבום".
מה היה בינך לבין מושיקו מור? הוא הוציא שיר, וכמה שעות אחריו הוצאת את אותו השיר.
"בתקופה של המלחמה פחות שחררנו שירים מקוריים. אני אהבתי מאוד לשמוע את 'רוק ישן' של אורי בן ארי, וכנראה גם מושיקו. סיימתי לעבוד עליו, תכננתי להוציא אותו בערב, ומושיקו תכנן להוציא אותו למחרת. כשהוא ראה שפרסמתי שבשמונה יוצא השיר, הוא הקדים טיפה. שטויות, זה לא אישיו. אני כבר מזמן לא רב על שירים, הכל טוב. אבא שלי ז"ל היה אומר, 'כשיורד גשם כולם נרטבים'. יש מקום לכולם, תחייך, תחבק את כולם, תפרגן לכולם".
ואתה מצליח לחיות ככה?
"בטח. אין לך מושג איזה כיף זה, אני לא בלופ הזה של המלחמות בין האומנים. אני רואה את זה מהצד, הייתי שם פעם ואני נגעל מזה. הוא עושה אז אני אעשה שניים, ההוא ככה אז אני ככה, זה מה זה לא מעניין אותי. אני בפינה שלי, עושה את המוזיקה שלי, יש קהל שמגיע וקונה כרטיסים ומזמין אותי להופעות ואני עובד כמעט ערב-ערב בחתונות ובאירועים וטוב לי איפה שאני נמצא, ברוך השם. אני לא בעדר הזה".
איך משתחררים מהעדר?
"ראיתי שזה לוקח אותי למקומות לא טובים, גם נפשיים. אתה מוצא את עצמך כל היום ברדיפה אחרי הזנב של עצמך, של אגו מסריח, וזה סתם, זה טיפשי. לא בא לי להיות שם, אני לא בן אדם של אגו. הרדיפה המיותרת הזאת מכניסה גם לנזק כלכלי עצום, כי אנשים פותחים הופעות רק כדי להראות למי יש יותר גדול, זה בלוף אחד גדול ואני לא שם. כשאני ארגיש שלם לעשות מופעים יותר גדולים ממה שעשיתי עד היום ואני ארגיש שהקהל מוכן לזה, אני אלך על זה, לא בשביל להראות 'הנה גם אני עשיתי מנורה'. זו טעות בעיניי".
הזמן לא מרפא, זה חרטא
שלושה ימים אחרי החתונה שלו ושל פוני נפטר אביו של אדרי, והוא בן 67 בלבד. הפרידה השפיעה על אדרי עמוקות ולאורך זמן. "אבא שלי היה חולה מאוד, היו לו כמה אירועים מוחיים והוא עבר ניתוח לב פתוח וצנתור, אבל הוא היה בן אדם חזק. אחרי האירוע המוחי הוא חזר הביתה, ישב בסלון חצי משותק ולא היה מוכן ללכת לפיזיותרפיה, הוא רצה להוכיח שהוא יכול בכוחות עצמו. כשהוא נפל ושבר את האגן זה כבר היה סיפור אחר, הוא כבר היה צריך שיהיו איתו והוא התעייף, הוא לא רצה שיטפלו בו. זה כנראה הטריד אותו והוא קיבל דום לב".
מה עבר עליך מאז?
"קשה. זה נורא נורא הוריד אותי וכיבה אותי ולא היה חשק לעשות כלום, לא ליצור, לא לטייל, לא ליהנות. תקופה כבויה מאוד".
לא הוצאת שירים בתקופה הזאת?
"לא הייתי מסוגל. כשחזרנו להוציא שירים הוצאתי את מה שהיה מוכן, כל הדברים שלאורך כל השנים שמתי בצד, 'זה פחות טוב, זה פחות טוב'. שחררתי שירים שהיו גמורים אבל נגנזו רק כדי שתהיה תזוזה, לא באמת האמנתי בהם. לא היה לי חשק באמת להיכנס ברבאק, כמו שאומרים. לא הייתי שם".
מתי הרגשת שאתה מספיק מאושש כדי לחזור ליצור ולעשות מוזיקה?
"אומרים שהזמן מרפא, זה לא נכון, זה חרטא. זה תמיד מלווה. התאוששתי כשאחותי אמרה לי אחרי איזה שנתיים וחצי שאבא לא היה רוצה שככה אני אוריד מעצמי. זה ניער אותי. הלכתי אליו לבית העלמין לקבר שלו, דיברתי איתו קצת, נשמתי ויצאתי לדרך".
שאלו אותך לאן נעלמת?
"הייתה התעסקות, ובגלל זה גם כתבתי את שיר הנושא של האלבום 'איפה נעלמת?', כי אנשים אקראיים תמיד שואלים שאלות נורא אישיות, 'איפה נעלמת? למה אין השנה קיסריה? למי דומה הילד? מה עם עוד אחד? למה אתם לא עושים עוד אחד? חבל, שלא יגדל לבד'. לקחתי את כל המשפטים האלה והפכתי אותם לשיר. שיתפתי שהשאלות האלו עושות לי לא טוב. אני פה, תמיד הייתי פה, תמיד עשיתי שירים, אני עם פאקינג שבעה אלבומים, מופעים בלי סוף, חתונות, אז כאילו איפה נעלמתי?".
לפעמים נדמה שדור המוזיקאים הקודם נמצא בבעיה, כי הדור הצעיר השתלט לגמרי על המצעדים. זה מלחיץ?
"לא יודע אם הייתי אומר 'מלחיץ', כי אנחנו במקום טוב. בא דור צעיר ואני מפרגן לו, כי גם אני הייתי 'הדור הצעיר' הזה שבא, כביכול, על הראש של הדור הקודם. זה בסדר, יש מקום לכולם. המשחק פה הוא לעבוד. העבודה היא הרבה יותר קשה ממה שהיה פעם. יש תחרות, יש מניפה של 'רק תבחר'".
פעם זה לא היה ככה?
"לא, היינו עשרה אולי בלחץ. מי היה? עומר, אייל, משה, ליאור, דודו, אני, עדן בן זקן ושרית חדד. זהו. היה קל. אני זוכר שהייתי קם בעשר בבוקר, כותב בתפוצה, 'בוקר טוב, שיר חדש', חוזר לישון, קם ב-12:00–13:00, הולך לקניון ברחובות, וברמזורים כבר השיר מתנגן במכונית. היום זה לא ככה, היום תקום, לך תצלם טיקטוקים, לך תיפגש עם זה וזה, תפעיל את הראש איך עושים ומה עושים. המשחק השתנה לגמרי. העבודה היא הרבה יותר קשה מאז. נגיד שהוצאתי שיר ותפסתי איזה מומנט של שבוע שאף אחד לא הוציא, אז שבוע יהיה פוקוס על השיר שלי, כולם ישמעו – ואז פתאום אחרי שבוע טאק! ההוא מוציא וזה מוציא והפוקוס עובר הלאה לשיר הבא. העולם מהיר. אנחנו רואים איזה דברים אנשים מביימים כשהם פותחים מכירות להופעה או מוציאים שיר".
אדרי מתייחס, בין היתר, לפוסט שפרסם לאחרונה סטפן לגר, שבו יצר את הרושם המוטעה שהוא אב לילד בן 7 והואשם בקידום מכירות אגרסיבי לשירו החדש.
אתה תשחק את המשחק הזה?
"בפוסט שבו נאור ואני פרסמנו את ההיריון החדש אני מספר שאני מוציא אלבום ואז נאור באה ואומרת, 'מה אלבום חדש?!', וחושפת את ההיריון. חשבתי 200 פעם עד שהסכמתי שהאלבום וההיריון ייכנסו ביחד. זה נראה לי לא קשור, לא הייתי בטוח שאני רוצה לעשות את זה. החלטתי לזרום, כי אנחנו בעולם אחר ובתקופה אחרת".
את הדעות שלי אני אשמור לעצמי
גם המלחמה משפיעה על מצב הרוח של אדרי. "לקחתי את 7 באוקטובר נורא קשה. שבוע שלם לא יצאתי מהבית", הוא מספר. "כשביקשו ממני לבוא לשמח חיילים זה לא היה בראש מעייניי, כי איך אני הולך להרים את עצמי ולשמוח ולשמח? בסוף השתכנעתי. אחרי ההופעה המפקדת אמרה לי, 'אתם לא מבינים מה אתם עושים כשאתם באים לפה', והמשפט הזה העיר אותי. אמרתי למנהל שלי, 'תסגור לי כל בסיס אפשרי'. מאז אנחנו קופצים מבסיס לבסיס".
היו מקרים שבהם הצבא מנע הופעות בגלל שזמרים כמו קובי פרץ שרו שירים כמו "שיישרף לכם הכפר". מה אתה חושב על זה?
"קודם כל, שיישרף להם הכפר, זה מה שאני חושב על זה. אם כשאני בא לבסיס המפקד בא ומבקש לא להגיד מילים כאלה, אני אכבד אותו. אני יכול להבין, זה כנראה יוצר שנאה אלינו בעולם. אבל פה אני אומר שכן, שיישרף להם הכפר ואני בעד זה שימחקו אותם".
אתה לא מפחד להביע דעה פוליטית?
"הייתה תקופה שבה הבעתי דעה פוליטית ושילמתי על זה ביוקר. לפני חמש שנים ביקשו שאשתתף באחד מהקמפיינים של הבחירות של נתניהו, וצילמנו קליפ. אז הבנתי שאת הדעות שלי אשמור לעצמי, מאוד מיותר, כי יש קהל מאוד מגוון ששומע אותך ומאמין בדרך אחרת משלך וזה בסדר, כל אחד יבחר בדרך שלו. מצד אחד, הקהל כן חיבק ותמך ואמר 'כל הכבוד, סוף-סוף אחד שבא ואומר את האמת שלו', ומצד שני היו לי הרבה חברות שביטלו הופעות ובחרו גם לכתוב את הסיבה".
אפשר להגיד שבאופן כללי אתה מאוד אותנטי, אתה לא מפחד לדבר גם על דברים אישיים מאוד.
"אני בן אדם אמיתי, חשוף מאוד, לפעמים יותר מדי. מתחבר מהר מדי ומספר דברים שאולי לא צריך לשתף".
כמה אתה אדם דתי ומאמין?
"אני מאוד מחובר לקדוש ברוך הוא. לא באתי מבית דתי, אבא שלי לא היה לוקח אותי לבית הכנסת בשבת, ואני חושב שמהחוסר הזה יש לי צורך לקחת את הילד איתי לבית הכנסת בשבת. לקחתי על עצמי אחרי כל הופעה לברך על המים, ושהקהל יענה 'אמן'. זה התחיל כי בן הדוד שלי דתי, והוא היה באחת מההופעות שלי בקיסריה. בירכתי על המים, ו-4,000 איש צרחו 'אמן'. אחרי ההופעה הוא אמר לי, 'תקשיב, אתה יודע איזו זכות זאת? מה זה לזכות 4,000 איש להגיד איתך אמן?'. אמרתי לעצמי, 'מה הבעיה? אני אעשה את זה בכל הופעה'. מאז בכל הופעה אני עושה 'שמע ישראל' לפני העלייה לבמה עם רגל ימין, וממלמל 'ונוח מצא חן בעיני ה' ככה ימצא חן בעיני כולם'. אני מרגיש את הקדוש ברוך הוא איתי מאוד. אני מאוד משתדל ומוסיף לאט-לאט בכל פעם עוד משהו, כדי שזה לא יבוא במכה אחת ואז יהיה קשה".
מאור אדרי יופיע לרגל יציאת אלבום ה-EP החדש שלו "איפה נעלמת?" ב-9 באפריל בזאפה ת"א, ב-16 באפריל בזאפה חיפה וב-17 באפריל בזאפה ירושלים
צילום: רן יחזקאל | סטיילינג: עומר יהב | איפור ושיער: קרן אדרי | הפקה: טל פוליטי