בתחילת אוגוסט האחרון אספה עדן אלנה את חפציה מדירת השותפים התל אביבית של החבר, יונתן, ועברה בפעם הראשונה בחייה לגור לבד, בדירת גלריה בכניסה ליפו. "אני מרגישה כאן כמו בירושלים, גם העיר העתיקה וגם השכנים, יהודים וערבים שחיים ביחד. כבר ביום הראשון שעברתי לפה, נאזיה השכנה עזרה לי והסבירה לי איך לנקות את הפילטר של המזגן. אני מרגישה בבית".
אז אני מבינה שלא היית יורדת ממונית עם נהג ערבי, כמו שפורסם לאחרונה שנוסעת עשתה.
"ברור, מה זה? הייתי בהלם מהמקרה שהיה. לא הייתי יוצאת בחיים ממונית בגלל המוצא של מישהו, יש מצב שעושים את זה לאתיופים ובחיים לא הייתי רוצה שיעשו את זה לי, זה נורא. איזו חוצפנית".
רגע, אבל למה לא עברת עם בן זוגך, שליווה אותך צמוד לאורך כל התכנית?
"התנחלתי אצל יונתן חצי שנה, ואז החלטנו שצריך לחפש לי גם מקום. חשבתי על לעבור לגור ביחד, אבל אנחנו עוד לא שם, ולעבור רק מפתרון טכני זה לא דבר טוב. זה לא צריך לבוא משיקולי נוחות, אלא ממקום שבו שנינו יציבים ומוכנים לזה ביחד".
ברור לך שיחשבו שנפרדתם.
"כן, כולם חושבים. אבל הכל טוב. אנחנו אוהבים ועוד לא שם. זהו".
מה יעזור לי להמשיך לבכות?
השנה האחרונה הייתה רכבת הרים רגשית עבור אלנה בת ה-20. אחרי שזכתה במקום הראשון ב"אקס פקטור" כבר בגיל 17, היא עשתה את זה בפעם השנייה ובגדול ב"הכוכב הבא לאירוויזיון", קטפה את הניצחון ואת כרטיס הטיסה לאירוויזיון בהולנד. השיר "פקר ליבי" שכתבו לה עידן רייכל ודורון מדלי נבחר לייצג אותנו בתחרות, החזרות עם הרקדנים התחילו, וכשהכל היה נראה מוכן ובדרך הנכונה להמראה - המציאות נגסה בחלום.
עברת לא מעט השנה. איך את מסכמת?
"וואלה סבבה".
את בטוחה? ראינו אותך מקבלת את הבשורה על ביטול האירוויזיון בשידור חי בראיון ופורצת בבכי.
"כשהגעתי להתראיין אצל לוסי אהריש וקובי מידן באתי לדבר בכלל על האירוויזיון ועל ההכנות, ושנייה לפני שהתחלנו נפלה ההחלטה והידיעה התחלפה ל'עדן אלנה באה לדבר על ביטול האירוויזיון'. הסוכנת שלי עדכנה אותי ורציתי רק ללכת, רציתי להתמודד עם זה לבד, לא הייתה לי שנייה לבכות עם עצמי ולהתבאס. אז כן, בכיתי בשידור חי, אבל אחר כך ידעתי להכניס את עצמי לפרופורציה, ולהגיד לעצמי שהקורונה זה דבר הרבה יותר גדול מהאירוויזיון הזה. הוא יהיה שנה הבאה, וגם אם אני לא אהיה, זה בסדר, זה לא אומר שהקריירה שלי נגמרה. צריך להתרכז בזה שיש מחלה שהורגת את כולם, לעצור ולחשוב על אחרים".
את לא חושבת על עצמך?
"לא, זה אגואיסטי ובכייני. לא יעזור לי להתבאס. התבאסתי עם החברים הקרובים, עם הסוכנת ועם יונתן, וזהו. מה ייתן לי להמשיך לבכות?"
כשנדחה האירוויזיון, לא היה ודאי שהנציגים שנבחרו ימשיכו לשנה הבאה.
"ארבע מדינות החליפו את הנציג שלהם וכן, ממש פחדתי שיחליפו אותי, כי הרגשתי שהרווחתי את זה. לא נבחרתי סתם, התמודדתי ונלחמתי תכנית שלמה כדי להרוויח את הזכות הזאת והייתי מאוד מתבאסת אם היו לוקחים לי את זה. למזלי, השאירו אותי. אז במקום להסתכל על איזה מזל נאחס יש לי אני מסתכלת על הדברים הטובים ומרימה את עצמי למעלה".
אז מה הדבר הטוב שקיבלת?
"נבחרתי לעוד שנה, שזאת עוד שנה שאני נשארת ברדאר, ואני יכולה לעבוד בקצב שלי על המוזיקה שאני רוצה לעשות ולהמשיך להתכונן לאירוויזיון".
את נשארת בייצוג, אבל השיר 'פקר ליבי' נגנז מההשתתפות.
"כן מבאס, אהבתי את השיר והתחברתי מאוד לאמירה שלו, אהבתי את השילוב של השפות. גם היה מצחיק בהקלטות, רייכל רצה להצחיק אותי ולהקליל את השיר אז הוא עשה כל הזמן חיקוי של המלך מ'מדגסקר' כדי לעזור לי".
ואיך היה עם מדלי? הוא חתום על "טוי" של נטע ברזילי, אבל גם על האמירה המפורסמת שלפיה נטע "נקלעה לסיטואציה". זה משהו שעורר חשש?
"הוא היה אחלה. לא עבדנו ביחד יותר מדי, אבל לא הייתי רוצה שיגידו עליי דבר כזה. אני מאוד מעריכה את נטע, כמוזיקאית, כבן אדם, היא פסיכית בקטע טוב, אז האמירה הזאת עוקצת ומעצבנת, וגם אם היו אומרים את זה עליי זה לא היה הגיוני. למה, מישהו אחר שר? איך מישהו נקלע לסיטואציה? זה הקול שלי, התחריתי תכנית שלמה, ואז נכתב שיר שמתאים לקול ולאופי שלי. נטע אפילו כתבה חלק מהשיר שלה, איך יכול להיות שהיא זו שנקלעה? הייתי מבקשת שיסביר לי איך זה שאני נקלעתי".
הוא התכוון שחלם מגיל צעיר לכתוב שיר מנצח לאירוויזיון, ושהחלום של נטע לא בהכרח היה לזכות באירוויזיון. ואת? זה כן החלום שלך?
"בזכות נטע, כן. ממש בא לי להיות על במה כזאת פסיכית. זה החלום שלי מאז שאני ילדה קטנה, להופיע על במה שכל העיניים נישאות אליי, ביונסה סטייל, עם השמלה הכי יפה, והיהלומים הכי יקרים. סינדרלה כזאת".
לשנוא את התהליך
קל לשכוח שהבחורה שאמורה לייצג את ישראל באירוויזיון, היא ילדה שהתבגרה מהר בתוך התחרות והתעשייה, בת 20 שחיה לראשונה בחייה לבד. היא מוזגת לעצמה חלב לקערת הקורנפלקס, ולמרות שמדובר באחד הימים החמים בשנה, היא מכניסה את הקערה לחימום במיקרוגל. "זה המתכון הסודי שלי", היא חושפת. ברקע הטלוויזיה משדרת סדרת אנימציה, ואלנה מסבירה: "סיימתי לראות את כל מה שיש בנטפליקס, והטלוויזיה פשוט פתוחה כל הזמן".
אז זה מה שאת עושה עכשיו בימי הקורונה?
"לא, זה ברקע תמיד, גם כשאני מתקלחת. עכשיו אני עובדת על שיר חדש בעברית".
אם את דחיית האירוויזיון היא עיבדה בהצלחה, נראה שהרגש חוזר להציף אותה בתוך תהליך החיפוש העצמי הנוכחי, ודווקא עכשיו הדמעות מציפות את עיניה. "לפצח את עדן אלנה בעברית זה ממש קשה לי. אני חושבת שעדיין לא מצאתי את עצמי, את המקום שלי בתוך המוזיקה הישראלית. לא יודעת לאיזו משבצת אני נכנסת, אם בכלל אני נכנסת. אני מרגישה שהחוזק הכי גדול שלי נהיה חולשה מאוד גדולה בעברית. למצוא מקום במוזיקה הישראלית לקול גדול בלי שזה יצא מבוגר או קלאסי מדי ולעשות את זה מגניב זה כל כך קשה. אני מאוד רוצה להצליח בעברית אבל בחו"ל מאדירים את הזמרות שיש להם אחושרמוטה ג'ורה, ופה זה להפך".
נשמע כאילו את חווה את המשבר של כל הצעירים בגילך, השלב של החיפוש העצמי, רק שאצלך הטיול הגדול הוא בתוך הנפש והמוזיקה.
"כן", היא מנגבת את הדמעות ומחזירה חיוך לפנים, "ואני שונאת את התהליך. לא רוצה לראות את האמצע, אין לי סבלנות, אני רוצה לדעת מה קורה בסוף. גם בסרטים, אני מדלגת ומריצה לסוף. מצידי תני לי להיות בת 50 ולדעת מה קורה בסוף הסיפור שלי".
החיים לא ממש הקלו עלייך בחוסר דחיית הסיפוקים שלך. הניצחון ב"אקס פקטור" לא הביא איתו תהילה, הנצחון ב'הכוכב הבא לאירוויזיון' לא הוביל ישר לאירוויזיון.
"יותר מזה, זכיתי ב'אקס פקטור' ונגמרה התכנית. זכיתי ב'הכוכב הבא' והפורמט השתנה. אם הקורונה הייתה אחרי האירוויזיון, בטח היו מאשימים אותי גם בביטול שלו".
ואיך היה להגיע לתחרות כמו 'הכוכב', אחרי שכבר ניצחת בתחרות אחרת?
"אני מודה שהגעתי עם אגו וחשבתי שיהיה לי יותר קל, אבל כל שלב ושלב היה יותר קשה. כבר חשבתי שלא אגיע לגמר ובטח שלא חשבתי שאזכה, אחרי שבדו קרב הראשון הודחתי, ובסוף השופטים החזירו אותי. האמת, אם לשפוט על פי הביצועים של אותו הערב, בעיניי גאיה הייתה צריכה לזכות, היא נתנה את הביצוע הכי טוב ביי פאר והיא גם הייתה יכולה להיות שיא המגניבה באירוויזיון. בהתחלה, אישית רציתי שמורן אהרוני תזכה ותייצג אותנו".
אלה לי להב שהתחרתה לצידך זכתה בתואר פריצת השנה בכל המצעדים השנתיים, ו"זוט עני" התברג למקומות גבוהים בדירוג שירי השנה. לא צובט קצת?
"לא, זה בדיוק היופי בתכנית, האירוויזיון הוא גולת הכותרת אבל אתה בא לעשות קריירה, אני מאוד אוהבת את השיר שלה. זה בול עליה, כי היא תמיד לובשת חולצות עם כיתוב בשגיאות כתיב באנגלית, אז בגלל זה 'זוט עני' בשגיאות כתיב. הוא גם מוציא אותה ווקאלית מאוד יפה. מהיום ילמדו בבית ספר את האלף-בית לפי אלה לי".
נכון שהקריירה היא העיקר, אבל בכל זאת, פעמיים מקום ראשון. זה לא מובן מאליו.
"אני לא מסתכלת על זה כמשהו כזה גדול. גם אחרי הזכייה, יונתן אומר לי שאני צריכה לתת לעצמי יותר קרדיט, אבל זכיתי, זהו, אין לי יותר מדי מה להגיד על זה".
וכשאת יוצאת יום למחרת לרחוב?
"זה מרגש, אבל אני לא רואה את עצמי כמו שרוב האנשים רואים או תופסים אותי, אני לא רואה סיבה שיבקשו ממני להצטלם. אני מצטלמת איתם, כי זה מה שעושים, אבל אני לא מבינה למה".
מתי תביני?
"כשאני ארגיש שעשיתי את זה, כשיהיה לי שיר שהוא שלי ואני מתחברת. אני עדיין לא הגעתי למקום של 'וואלה עדן, תני לעצמך טפיחה על השכם'".
אף אחד לא באמת חולם להיות שחור
אלנה נולדה בירושלים כבת יחידה להורים שעלו מאתיופיה. כשהייתה בת שנתיים, הוריה התגרשו, בעקבות אלימות של אביה כלפי אמה. "לא ראיתי אותו מאז הגירושים ואני גם לא מעוניינת, שמעתי מספיק סיפורים גם מאמא שלי, גם מדודה שלי. אני לא רוצה שום קשר איתו. אני מעריצה את אמא שלי על זה שהצליחה לצאת מהקשר הזה, זה לא מובן מאליו ובמיוחד לא בתוך העדה האתיופית, עם כבוד המשפחה וכבוד הנישואים. אבל היא דאגה לעצמה ולי".
מהצד שלו היה ניסיון לחדש קשר?
"הוא ניסה בבת מצווה ולא רציתי. הייתה פעם אחת, כשהייתי בכיתה ח' שהוא הגיע אלינו לשכונה, כשהיה לו צו הרחקה. הוא עמד מתחת לחלון שלנו, הרים את החולצה והראה לנו שיש לו אקדח, הספקנו לצלם את זה, והלכנו עם זה לשופט".
אז זה לחיות בתחושת איום מתמדת.
"לא. אף פעם לא הרגשתי מאוימת, כי קודם כל הוא מאבטח ובגלל זה יש לו אקדח, אבל יש לו צו הרחקה. אם זה היה מגיע לרמה שזה היה מסוכן, הייתי עושה הכל שלא יקרה לאמא שלי שום דבר. הייתי עושה הכל כדי שאמא שלי תהיה מוגנת. אבל זה אף פעם לא הגיע לרמת פחד כזאת. אף פעם לא חששתי לחיי".
וכשהופעת בטלוויזיה הוא לא ניסה לחדש את הקשר?
"לא".
עד כיתה ט' התחנכה בבית ספר דתי ובהמשך עברה לתיכון חילוני, בו הצטרפה למגמת תיאטרון ולמקהלה של דו קיום. "הייתי האתיופית היחידה בתיכון, באולפנה היינו אולי שלוש ואחר כך הייתי היחידה. בסיטואציה של החיים, שמי שמקיף אותך הוא לבן, ואת רואה שיש להם חיים יותר פשוטים, אז את חושבת לעצמך שזה קשור לצבע שלך, ואיזה באסה שאת לא לבנה, אבל אז כשאת גדלה, את מבינה שזו חשיבה מטומטמת. היום אני מאוד שמחה שאני אתיופית, זו מתנה, זה מעניק לי ייחוד שאין להרבה באוכלוסייה. אני יודעת שכשאני נכנסת לחדר, הדבר הראשון שיראו זה אותי, את הצבע שלי, אני לא צריכה להתאמץ לבלוט, אני ישר מושכת תשומת לב, זה גם כוח. אבל כשאת גדלה ואין לך מודל יופי להזדהות איתו זה קשה".
את לא אוהבת את איך שאת נראית?
"אני חושבת שאני רזה ממש. ואני חושבת שלא כולם אוהבים את איך שהם נראים. אם יש אנשים שאוהבים את איך שהם נראים, שיגלו לי את הסוד. הרבה פעמים הרגשתי שאני לא עומדת במודל היופי".
את חושבת שאין ילדות קטנות שמסתכלות עלייך ואומרות 'אני רוצה להיראות כמו עדן אלנה'?
"לא. כי אני לא מודל היופי. בנות קטנות רוצות להיות מה שהן רואות לרוב. אני לא נראית כמו שרוב הבנות נראות. אני לא יודעת איזו ילדה לבנה יושבת בבית ואומרת לעצמה אני רוצה להיראות כמו עדן אלנה, אני לא יודעת. תעשי לי טובה, אף אחד לא באמת רוצה להיות שחור. קשה לי להאמין".
כי זה מחזיק בתוכו יותר מ'רק להיות יפה'?
"זו תרבות וזה מחזיק קשיים. זה לחוות גם את הצד הפחות טוב בלהיות שחור".
את חווית אותו?
"מישהו פעם צרח לי ממשאית 'כושית' וזה אף פעם לא נעים, אבל אני מרגישה שאמא שלי הקיפה אותי ודאגה לי שלא אחווה את הסיטואציות האלה. אני מודה שכמעט ולא חוויתי גזענות, מה שגרם אפילו לתחושה שהתכחשתי לזה, כי איך יכול להיות שאני הולכת ליד שוטרים ולא עושים לי כלום, ואחרים אומרים שכן? אני יודעת מחברות שלי שהן חוות את זה ביום יום, בין אם זה גזענות משטרתית ובין אם מישהו סתם חוצה את הכביש לצד השני כי אתה שחור. זה באסה".
על המסך, נדמה שיש הרבה יותר ייצוג בשנים האחרונות, מטיטי איינאו שהייתה מלכת היופי, דרך טהוניה רובל ותקוה גדעון שזכו ב"אח הגדול" ועוד לא מעט דוגמאות. את מרגישה שיש יותר קבלה?
"אני לא יודעת להגיד לך, כי טלוויזיה זה טלוויזיה ומה שקורה בשטח יכול להיות אחר לגמרי. השאלה הזו עלתה בכמה וכמה ראיונות שהיו לי ועצם זה שהיא עולה זה סימן שעדיין אין את הקבלה שכולנו היינו רוצים שתהיה".
עד שיגיע השינוי המיוחל, אלנה הצטרפה לשלומי שבת בדואט "מה אתה עובר" למען שחרורו של אברה מנגיסטו, שנמצא בשבי בעזה כבר שש שנים. "הוא נעלם ואחרי חצי שנה כולם שכחו מזה, אף אחד לא צועק ודואג לו, אז אנחנו באנו להשמיע את הקול שלו. אמא של אברה הגיעה לסט וזה היה קורע לב, התחברנו ממש ונשארנו בקשר, היא שיתפה אותי בקשיים ובמה שעובר עליה. אם הדבר הזה באמת יגרום להתעוררות, זו זכות בשבילי להיות חלק מזה".
יש, יש לי אבא
לבן זוגה יונתן גבאי, סטודנט למנהל עסקים וחדשנות דיגיטלית ובריסטה תל אביבי, נחשפנו במהלך התוכניות של הכוכב הבא. בכל ביצוע שלה, הגיע הרגע שבו המצלמה עברה למבט המעריץ שלו, תוך שהוא מחבק את אמה ושומר עליה. השניים הכירו כשהוא התחיל איתה באינסטגרם. הם ביחד כבר שנה וחצי, אבל בזמן שידור התכנית, חגגו בסך הכל ארבעה חודשי היכרות.
איך שורדים זוגיות טרייה כל כך בתוך תכנית ריאליטי?
"אין לי מושג, אולי כי יונתן זה יונתן, והוא פשוט נסיך. לפעמים אני שואלת את עצמי 'זה אלוהים או יונתן?' טוב, הוא לא אלוהים, יש לו מגרעות, אבל אני באמת לא יכולה להסביר". וכשעדן לא מצליחה להסביר, הדמעות שוב חוזרות לעשות את זה במקומה. "הוא פשוט פסיכי בהכל, הוא בן אדם כזה טוב, ויש לו משפחה כזאת טובה. הוא נקודת אור בחיים שלי. הוא הבית שלי".
המשפחות מקבלות?
"בטח. אמא שלי מאוהבת בו, גם לאמא שלי וגם לדודה שלי היו בעיות עם בני זוג, אז כל מה שקריטי לה זה שיהיה לי בן זוג שיהיה לי טוב איתו, לא משנה לה איזה צבע ומי הוא יהיה. העיקר שיהיה בן אדם טוב".
ואיך המשפחה של יונתן?
"המשפחה של יונתן זו המשפחה הכי מדהימה שיכולתי לקבל. אמא שלו הכינה לי קלסר ענק עם כל הכתבות שהיו עליי אי פעם, וכל שבת היא שולחת לי "שבת שלום" עם פרחים שהיא מגדלת בגינה. הם המשפחה הכי מקבלת והכי מתוקים בטירוף, הם כמו יונתן. קרה לי מקרה עם אבא שלו, שאני לא חושבת שהוא יודע כמה נגע בי. היינו אצלם בארוחת שישי, ולרגע חשבתי שיונתן קרא לאבא שלו "אח שלי", אז צחקתי על זה ואמרתי מה אתה קורא לו 'אח שלי'. ואז כל הארוחה כולם קראו לכולם 'אח שלי'. כשהלכנו, אמרתי לאבא של יונתן 'ביי אחשלי', והוא אמר לי 'ביי בת שלי'", היא אומרת, והדמעות ממלאות שוב את עיניה. "כדי לברוח ולהקליל, ישר אמרתי בצחוק 'יש, יש לי אבא', אבל זה בכלל לא בצחוק. זה היה הכי מרגש בעולם".
נשמע ככה. את נשמעת מאוד בטוחה ביונתן ובקשר, ואני גם זוכרת שהזכרת קנאה בראיונות קודמים. זה עדיין שם? מי יותר קנאי?
"אני. חד משמעית. למזלי מי שמתחיל איתו זה גייז. פעם אחת היה לו פתק על האוטו, השאירו לו על השמשה פתק שהתחילו איתו, עם מספר ושם 'אליה', וזה היה בחור".
איך את יודעת?
"כי בדקתי את המספר, נראה לך שאני אתן לזה ככה לעבור? אם זו הייתה בחורה, הייתי שולחת לה 'תקשיבי לי חמודה מתוקה, יש לו חברה קוראים לה עדן אלנה, ביי ביי', וחוסמת אותה. כפרה, הוא תפוס. את רואה שזה יונתן גבאי, תעיפי את הידיים שלך. צריך לסמן טריטוריה, הרי למה לקחתי אותו ל'הכוכב'? כדי שכולם יראו שיש לו חברה. זו הסיבה היחידה שהלכתי".
צילום: שי פרנקו | סטיילינג: איתי בצלאלי | איפור: ערן ישראלי | שיער: אסי שדה | ע' סטיילינג: יהלי אביכזר