אהבה היא לא הפתרון להכל

בדיוק לפני שנה, ראיינתי את אור עמרמי ברוקמן למגזין סוף השבוע של mako. הוא חגג אז את יום הולדתו ה-17, והתכונן לגמר העונה השביעית של "הכוכב הבא". שבוע אחר כך הוא סיים במקום השלישי ונפלט אל העולם האמיתי מלא באנרגיה ורצון להפוך לזמר ויוצר מוערך, כמובן בלי לפגוע בלימודים, בכל זאת כיתה י"ב, בגרויות וכל זה. חודש אחר כך התחילה הקורונה. 

השבוע חגג אור יום הולדת 18 ואת הבגרות במתמטיקה (שלוש יחידות, הוא נעזר במורה פרטית ומקווה לקבל 70). לכבוד זה אנחנו יושבים לסכם שנה מאוד מאתגרת. הוא הצליח להוציא במשך השנה הזאת שני שירים. הראשון "מאין באתי", בלדה יפה שכתב עם אוהד שרגאי ועסקה בשאלה שמטרידה אותו מאז הילדות. השני שיצא עכשיו, "ורוד זוהר", שכתב ביחד עם סתיו בגר, והוא סיכום של מערכת יחסים דרמטית עם אחת שקצת שברה לו את הלב.

מה באמת קרה בשנה האחרונה? אור בעיקר התבגר. כמו כל בני גילו הוא הסתובב במעגלים. פגש הרבה חברים, ניסה לשמור על הלימודים בזום וגם חווה את חוויות הנעורים המתוקות. במקביל הוא ניסה למצוא את מקומו בסצנת המוזיקה המקומית. עבד עם מוזיקאים, הקליט וחלם שהקורונה תיגמר והוא יוכל שוב להופיע על במות. 

"מאין באתי", שיצא לפני שלושה חודשים, היה ניסיון להסביר לעצמו ולעולם את יחסו לעובדה שהוא אומץ על ידי הוריו באוקראינה בגיל צעיר. "הרגשתי שאני רוצה להוציא את הסיפור שלי" הוא אומר, "זה מאוד מעסיק אותי. מה השורשים שלי? אני לא יודע כלום, רק שבאוקראינה השם חיבה שלי היה סונצ'ה, שזה שמש קטנה. ועכשיו כשאני בגיר, זה אומר שאני יכול לפתוח את תיק האימוץ".

ואתה רוצה לפתוח אותו?
"אני לא יודע אם אני מספיק בשל. שמע זה נורא מפחיד להבין מה יש שם. עכשיו, זה לא דבר שמעסיק אותי כל היום. אבל זה גם משהו שכל הזמן נמצא שם. השאלה הזאת".

מה התרחיש הטוב? מה יהיה נחמד אם תגלה שם?
"שהבחורה פשוט לא הייתה מסוגלת לגדל אותי אבל המשיכה בחייה, והיום הכל בסדר והיא חיה חיים טובים. ונוכל להכיר כזה. ואולי גם שיש לי איזה אח תאום שגם הוא מאומץ איפשהו. עוד ג'ינג'י".

ומה האופציה הגרועה?
"אתה מבין לבד. אני לא צריך להגיד. ואם זה לא יהיה טוב, אז אני אסתכל על זה, אחבק את זה, אבל אלך קדימה. אמשיך הלאה. אני לא באמת בא עם ציפיות. גם לא חסר לי כלום. יש לי משפחה נהדרת, אז אם יתברר ששם זה לא נעים, זה לא יהיה איזה שברון לב. אני פשוט רוצה לדעת".

ואתה מרגיש שלהוציא את השיר הזה הרגיע אותך?
"כן. גם אמרתי לך, אני לא לבד בזה. יש לנו קבוצה בוואטסאפ של ילדים מאומצים. זאת קבוצה של שבעה זוגות הורים, שכולם אימצו ילדים, והפגישו אותנו מגיל צעיר. היינו יוצאים לטיולים ועכשיו אנחנו כבר יותר גדולים אז רק מתכתבים. וחוץ מזה אחרי השיר, כל מיני נשים שלחו לי באינסטגרם הודעות שהן מוכנות לאמץ אותי. שזה היה קצת הזוי, כי אני כבר מאומץ. אבל זהו. בוא נדבר על השיר החדש".

חיבוק כזה

"ורוד זוהר" שיצא לפני שבוע מציב את עמרמי ברוקמן במקום הטבעי של בני גילו, עולם האהבות הנכזבות. זה שיר על מערכת יחסים ארוכה (כך הוא מרגיש) של חודשיים וחצי (!!!), שהסתיימה בשברון לב קטן. אבל זה מתחיל בכלל מהפחד של אור להיות לבד. "קשה לי מאוד להיות לבד. גדלתי בתחושה שאף אחד לא מבין אותי. ואני מאוד מחפש מין חיבוק כזה, שאני בכלל לא יודע אם הוא קיים. לא חיבוק הורי. זה יש לי. חיבוק של אהבה. אני רוצה מישהי שתאהב אותי ואני אוהב אותה, ויהיה דו שיח כזה בינינו, ואני אשתף אותה והיא תשתף אותי".

וזה קרה?
"לא כל כך. כלומר כן, לכמה זמן ואז קיבלתי בום. לפרצוף. התברר שזה לא ורוד ונוצץ כמו בסיפורים. תשמע, כל הנעורים אמרתי לעצמי, אם תהיה לי זוגיות ואהבה עם מישהי, זהו! אני אהיה מאושר. לא צריך יותר מזה כלום. וזה לא קרה. אז הבנתי שאהבה היא לא הפתרון להכל". 

אתה יכול לנסות להסביר למה זה לא קרה?
"שמע, זוגיות זה הרבה ריבים. היא הייתה ילדה בגילי. אתן לך דוגמה. הלכנו להופעה של מישהו ובסוף ההופעה, היא קבלה איזה קריזה. ואני לא הבנתי שזה התקף חרדה וכעסתי: מה קרה לך? מה נהיה איתך? ואז היא לא דיברה איתי איזה ארבעה ימים, ולא ידעתי איך לאכול את זה. ואתה מתחיל לקבל סינונים. אתה שואל 'ממי, מה קרה? למה את לא מדברת איתי?' תדברי איתי! ואחר כך יש את הדברים הקטנים. 'ממי, למה לא שלחת לי לב בבוקר?'".

צודקת, למה לא שלחת לה לב?
"כי אני קם בבוקר, אני צריך את הקפה שלי. את הפסנתר קודם. ואז אני אשלח לב. קיצר, כשזה נגמר, זה נגמר מאוד סוער, בפיצוץ, ועכשיו אנחנו לא מדברים".

על מה היה הפיצוץ?
"אני אשאיר את זה לעצמי. אני כן יכול להגיד שזה לימד אותי על עצמי, על הזוגיות. שלפעמים צריך כן להתפשר. כן להגיד "אני מבין אותך", למרות שאני לא בדיוק מבין אותה. לתת לה חיבוק חם. זה מאוד ביגר אותי. לימד אותי להבין מה אני מחפש. כי עד אליה כל הזמן רדפתי אחרי הדבר הזה. אחרי פרידה, אתה צריך זמן בכלל לעכל את זה. והיה לי הרבה געגוע. היו הרבה דמעות. ונכתבו הרבה שירים על הדבר הזה. ככה אני מרפא את עצמי. אני כותב שירים".

הבחורה שעליה נכתב השיר הגיבה?
"לא. זה קצת מאכזב, ואפילו מעליב, אבל אין מה לעשות. זה פגע בי, אבל מה, אני אתעכב על זה? ציפיתי שהיא תכתוב 'ממי איזה יופי', אבל גמרנו נורא בכסאח, אז כנראה שלא התאים לה. בסדר, זה חלק מהחיים".

ועכשיו?
"רווק. יוצא לדייטים".

מה עושים בדייטים?
"שמע, עכשיו אין לאן לצאת. אז נפגשים, מדברים. אני שר הרבה לדייט שלי. פותח קריוקי בטלפון ושר לה. אתה יכול למצוא אותי בדרך כלל על ספסל, עם בחורה. ואם זורם אז זורם, ואם לא אז לא. אבל אני לא רודף אחרי זה".

אתה יכול לספר לי איך זה עובד ב-2021 אצל מישהו בגילך? איך מבררים מה בת הזוג רוצה?
"אנחנו יושבים, מתחילים לדבר, אם יש רגע אינטימי מתנשקים. ואם זה הולך לכיוון יותר מיני, אז מרגישים את הרגע, מכבדים, לא כופים. כשאתה מרגיש בלב, אתה מרגיש. זה ברור. אבל כדי להיות בטוח שואלים. תמיד יש לחישה כזאת קטנה, לברר מה מותר ומה אסור".

כלומר, אם להיות זקן שמתפעל, הנוהג הוא שמדברים לפני שמתקדמים כדי להיות בטוחים?
"כן. שמע, חונכתי בבית שצריך לשאול, לכבד. אז מדברים אחד עם השני. יש שיח קצר. יש שאלה, יש אישור, ואז יש פעולה"

יש כל מיני גברים שטוענים שכאילו הרסו לכם את הרומנטיקה.
"מה פתאום! לא הרסו כלום. במילא מרגישים בלב ואז זה עובד".

לחיות הגיוני

בכל אופן לא צריך לרחם על אור והלב השבור שלו. הייתה לו שנה די מהממת. מעבר לשירים, הוא התארח עם אלה לי אצל גידי גוב בפרסומת לבזק, ובחודש האחרון הוא מצטלם לתפקיד ראשי לדרמה המוזיקלית "הד קולך" שרוקח תום שובל עבור תאגיד כאן. זה כמובן משאיר הרבה מאוד זמן פנוי. אז מה עושים? "מבלים עם חברים. מתנחלים באיזה בית, שומעים מוזיקה, רוקדים, משתגעים, כל מה שעושים בגיל שלנו. ואז נמרחים ונרדמים. וקמים בבוקר גמורים מעייפות והולכים הביתה ואז אומרים: 'אבא אני גמור מעייפות', אבל אבא אומר 'לא! יש לך שיעור בזום'. ואני גמור ולא מוותרים לי. וככה שוב כל יום בערך.

ההתנחלות אצל חברים כוללת הרבה אלכוהול?
"יותר קולה ובמבה. אני לא שותה כמעט, זה לא עושה לי טוב עם הכדורים".

איזה כדורים?
"הכדורים נגד חרדות. אני בן אדם מאוד חרדתי. מגיל קטן הייתי מקבל התקפי חרדה ולא ידעתי בכלל מה זה. עם השנים כשהתבגרתי קצת מילד לנער, הבנתי מה זה. בהתחלה פחדתי וגם ההורים מאוד חששו. אבל דיברנו הרבה עם אנשי מקצוע והבנו שהדבר הכי טוב מבחינתי זה להשתמש בכדורים כאלה. זה מאוד מאזן אותי".

זה מאוד אמיץ לדבר על זה, ואתה נשמע מאוד בוגר כשאתה מדבר על זה.
"שמע, בהתחלה היה לי מאוד קשה עם זה. חשבתי לעצמי, מה, אני משוגע? ואז הבנתי שזה יעזור לי. אני בטיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוגית מהממת וזה נהדר. וכמובן שזה לא פותר את כל הבעיות. אבל זה נותן לי סנטר מסוים. ומאפשר לי לחיות הגיוני".

התקפי החרדה נעלמו?
"גם היום יש לי התקפי חרדה, מדי פעם. אבל אני יודע איך להתמודד עם זה. ואני גם מבין שלהרבה אנשים, אולי לרוב האנשים, יש פה ושם התקפי חרדה ושזה חלק מהחיים. תראה, אני מאוד מפחד מאי ודאות. מה יהיה, מה יקרה. אני פוחד להרגיש חסר אונים מול העולם. הרי אין לך הרי שליטה על מה שקורה בחוץ. עכשיו, הרבה אנשים מתביישים בזה. בפחד הזה. גם חברים סביבי. ואני אומר: אין מה להתבייש בזה. זה חלק מאיתנו".

ואיך יוצאים מהתקף כזה?
"בא לי להיות דיפלומט ולהגיד שצריך קודם כל לנשום עמוק. אבל האמת היא שהכי טוב זה לקחת כדור. להרגעה. כמובן כדור שנתן לך מישהו מקצועי. כן? וגם, הכדור לא פותר הכל, הוא רק מכניס אותך לפרופורציה ואז אתה עושה עבודה עם עצמך. אז אתה באמת נושם, מחבק את החרדה, מדבר לחרדה ואומר לה: אני מבין שאת כאן איתי, מולי, אני מבין שאין לי שליטה על הכל ומה שיהיה יהיה, ונמשיך בחיים".

היו לך גם התקפי חרדה ב"הכוכב הבא"?
"מלא. הייתי עובר את ההתקפים האלה מאחורי הקלעים. לפני שאני עולה לבמה. הייתי שותה טונות של תה, ומלחיץ את המערכת, ובא והולך, ומשגע את כולם, ולא מבין מה קורה איתי. לזכות הצוות יאמר שהם דווקא הבינו שזה התקפי חרדה, ומאוד עזרו לי. וזה באמת מאוד ביגר אותי, ושם גם הבנתי שבסוף אתה צריך להתמודד עם זה לבד. עברתי דרך ארוכה בתכנית. למדתי להתמודד עם הפחדים ועם החרא שאני סוחב, אבל אני לא מרחם על עצמי. אני עושה עבודה עם הפסיכולוגית, יש לי מלא חברים שאפשר לדבר איתם בשפת החרדות".

הלכתי הלאה

עד שיתגייס לצבא, אור עסוק מאוד בקריירה שלו. הוא ראה את אלה לי ורביב כנר, חבריו לעונה, מתפוצצים ברשת. לשירים שהוציאו יש מיליוני צפיות, בעוד שהוא עומד על חצי מיליון בלבד. אבל הוא משתדל לא להתבלבל. לפני חודש הוא קיבל מנהל חדש, את נדב גזונדהייט שאחראי גם על נטע ברזילי (באופן מוזר נטע ואור גם חולקים תאריך יומולדת) ושניהם ביחד ינסו להגביר עכשיו את הווליום. לא בכל מחיר. "אתה חייב להשאר אמיתי", אור ממהר להגיד, "יש אנשים שהרצון להיות מפורסם והרצון שאנשים יכירו אותך מבלבל אותם. ואז מתחילים לעשות מוזיקה שתמצא חן. אני מאמין להישאר נאמן. אבל אני גם מוכן לעבוד".

מה כוללת העבודה?
"צריך לעבוד באינסטגרם, צריך לעבוד בטיקטוק. להעלות סטוריז, למתג את עצמך. להיות בגיא פינס, בישראל בידור, אתה צריך להיות בסטוריז שלהם. להעלות מדי פעם איזה קאבר מגניב, משהו"

מה זה להיות מגניב? זה לא שאתה רוקד בטיקטוק.
"אני לא באמת יודע מה עושה אותך מגניב. אבל אני יודע שצריך לעבוד בדבר. שזה חלק מהחיים שלי. נניח עשיתי ביצוע אקוסטי ל'מה אתה רוצה' של אלה לי, ואהבו את זה, וזה רץ ברשתות. ונניח בטיקטוק, אני באמת לא רוקד. אני מאמין שאני אעלה מדי פעם ביצועים אקוסטיים וקאברים. לאליעד נחום יש עמוד טיקטוק מאוד מוצלח. אני אוהב מה שהוא עושה".

עם מי מהקולגות באמת יש לך קשר?
"עם אלה לי ורביב אני מדבר מדי פעם. כיף לראות אותם מצליחים. אני מדבר עם עדן חסון, אולי נשב בקרוב לעשות משהו ביחד. אני מאוד אוהב אותו. ואני גם אוהב את מה שמרגי ונועה עושים. זה מאוד נאמן לעצמם, מה שהם עושים, והם עושים את זה ביג טיים. זה מאוד שונה ממני, אבל אני מתחבר לזה. דווקא בא לי לשבת איתם פעם".

כל זה יכול היה לקרות הקיץ, כשאור יתגייס לצבא. באופן טבעי הוא ניסה להתקבל ללהקה צבאית. "הדבר הכי חשוב לי, וככה חונכתי, זה לשרת בצה"ל ולתת כל מה שאני יכול לתת". הוא מספר, "אז הלכתי לבחינות ללהקה צבאית. באתי עם כולם, עם כל מי שבא להיבחן. אני יודע נניח שלאגם בוחבוט עשו אודישן נפרד, אבל אני באתי עם כל הילדים האחרים. לא באתי בפוזה, הייתי הכי צנוע שאפשר. הבחינות היו ללמוד שני שירים, ולשיר מול הבוחנים. וזה מה שעשיתי".

ומה קרה?
"לא יודע. אמרו לי לא. לא התקבלת. הם לא באמת מסבירים למה. אני מניח שיש שם הרבה פוליטיקה מאחורי הקלעים. אין לי מושג. אבל זה עניין שלהם. אני הלכתי הלאה, ואתגייס רגיל".

האמת, מאוד לא ברור לי איך לא רצו את אור עמרמי ברוקמן בלהקות הצבאיות. הוא בחור מתוק וכשרוני, בטח אחד הקולות הכי יפים בדור שלו. אבל אני בטוח שהוא יסתדר. אולי בלהקה חיילית ואולי לא. בכל מקרה הוא נחוש לשרת ולתרום, ולהמשיך לעשות מוזיקה. הוא רק בן 18, העתיד שלו ורוד ג'ינג'י זוהר ופרוש לפניו. אני מאוד מאמין בו.

צילום: שי פרנקו | סטיילינג: איתי בצלאלי | איפור: רויטל בן יאיר | שיער: אבי יוסופוב | הפקה: רותם פנחס