אי אז באמצע שנות התשעים, רינת בר בת ה-12 הייתה ילדת הפלא של המוזיקה המזרחית. היא הגיעה לבגרות עם עליית הפופ המזרחי לקדמת הבמה, אבל למרות שנחשבה לאחד הכישרונות הגדולים בתחום ואפילו שחררה כמה להיטים, הפריצה הגדולה מעולם לא הגיעה. היום היא בת 36, עובדת כזמרת כבר יותר מעשרים שנה. היא הוציאה אלבומים והמשיכה להופיע בלי הפסקה על במות, בשמחות ובאירועים. גם בלי שהגיעה לפסגת ההצלחה, עד היום היא נחשבת בעיני אנשי התעשייה לזמרת כמעט אגדית: "איכשהו אני תמיד על אש קטנה. קוראים לי הזמרת של הזמרים, הזמרת של הזמרות, שכולן שרות כמוני, מחקות אותי, עושות את הסלסולים שלי".
ומה את מרגישה לגבי זה?
"זה קודם כל מספק. זה שבתעשייה כולם מעריכים מדברים עליי, 'איזה מפוספסת רינת בר הזמרת, אחת הטובות בארץ'. זה מאוד מספק אותי שזמרים ואנשי מוזיקה אוהבים אותי ומעריכים אותי. אבל מצד שני, איפה המקום שלי? אני רוצה כבר את המקום שלי".
גם את מרגישה שאת מפוספסת?
"זה עצוב, זה כואב, הייתי רוצה להיות במקום אחר, אבל מצד שני, גם הרווחתי הרבה דברים אחרים. הרווחתי משפחה, הרווחתי ילדים, הרווחתי זוגיות, הרווחתי בעל מדהים, הרווחתי את החיים עצמם. אני חוזרת הביתה, אני לא ישנה לבד, יש לי את המשפחה שלי. הם ממלאים לי את כל החללים הריקים".
איפה היית צריכה להיות היום?
"אחרי היכל מנורה לפחות אחד, כמה קיסריות וכמה אלבומי פלטינה. הייתי צריכה להיות במקום אחר, אני מודעת לזה, הכל טוב, אני יודעת שאני מפוספסת".
ראית את המוזיקה המזרחית יוצאת מהשוליים וכובשת את המיינסטרים.
"אני עברתי את כל הגלגולים של המוזיקה, כשהיינו במחתרת, כשהיו משמיעים אותנו בתחנות רדיו פיראטיות. לא היו משמיעים ברדיו מוזיקה מזרחית, היית שומע את זה רק בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב, זה היה ממש בחתחתים. ואז לאט לאט זה התחיל להיכנס, זאב נחמה עם אתניקס ואייל גולן, והיום אנחנו כבר במיינסטרים. היום אם אתה זמר מזרחי, אתה יכול רק להתגאות בזה. יש שם כזה, שמתפרנסים טוב, שעושים כסף".
אז למה את לא הפכת אפילו לרגע לזמרת הכי גדולה במדינה?
"זה מה שכולם שואלים אותי, אין לי תשובה חד משמעית. אני כן הגעתי לפיק מטורף בקריירה שלי עם 'אחת מאלף' עם חיילי הנקמה, זה היה במקום הראשון בגלגלצ שלושה שבועות. נראה לי שזה השיר היחיד שלי שהושמע בגלגלצ".
למה ההצלחה לא המשיכה?
"באותה תקופה באמת הייתי תחת ניהול מאוד טוב, אבל קרו כמה דברים במשרד שאמרתי לעצמי 'טוב, אני רוצה לצאת, לבד'. זמר חדש נכנס פתאום למשרד והרגשתי שמתעלמים ממני קצת, אז הבנתי שזה לא המקום שלי. עזבתי את המשרד הזה והלכתי להיות לבד, אני ואבא שלי".
ומה קרה?
"בדיעבד עשיתי את הטעות הכי גדולה של חיי, עזבתי משרד שהיה מעולה בשבילי. הייתי ילדה, הייתי בת 18 וזאת הייתה תקופה של יציאות, בילויים, הכרויות, דייטים. הראש שלי לא היה בזה. כנראה שהלכתי לאיבוד כי הייתי ילדה, פחות השקעתי בזה, העדפתי לחיות את החיים. ואז פתאום הבנתי שעשיתי טעות, הבנתי שאני לא מוצאת את עצמי, שירים יוצאים, אלבומים יוצאים וכלום לא קורה".
איירון וומן
יותר מ-17 שנה אחרי נקודת המפנה בקריירה שלה, בר מסתכלת במבט מפוכח על הבחירות שהביאו אותה למקום בו היא נמצאת היום, לטוב ולרע. בין השורות אפשר לשמוע אותה אומרת שהרצון להקים משפחה אולי השאיר את המוזיקה מעט מאחור.
"להיות הורה זאת הקרבה, האימהות וחיי משפחה זה הקרבה. אתמול הייתי עד ארבע בבוקר בחפלה, לא ישנתי, קמתי בשש וחצי בבוקר והבן שלי כבר היה עליי: 'נו אמא, תחפשי אותי, נו אמא, איירון מן'. זה קשה, ואני קמה, ואני עושה".
אבל בשום שלב לא הפסקת לעבוד?
"בלידה האחרונה שלי, של הקטנצ'יק, ילדתי אותו, מבית החולים השתחררתי אחרי יומיים לשתי הופעות. תדמיין לעצמך מה זה אשה יומיים אחרי לידה. קודם כל כלום לא עלה עליי, לקחתי מהארון את השמלה הכי רחבה שיש, שמתי אותה עליי ויצאתי להופעה. בעל האירוע עלה לבמה ואמר, 'חבר'ה, היא יומיים אחרי לידה', וכולם מוחאים לי כפיים'".
לא היית מעדיפה לנוח קצת בבית?
"אני אף פעם לא ביטלתי הופעה. זה אנשים שחיכו לי וסגרו אותי, ובלי רינת בר הם לא רוצים אירוע".
לא עוצרת לרגע.
"גם ביום של הברית של הלל, עושים לו את הברית ואני, 'נו, יש לי הופעות', מחכה שתיגמר הברית כבר. כמובן שהייתי שם והייתי כל כולי אמא והכל, איך שנגמרה הברית, טסה הביתה, שמה את הילד אצל ההורים שלי, מתלבשת, עוד שתי הופעות".
בימים כתיקונם זאת השגרה? משכיבה את הילדים ויוצאת להופעה?
"אם זה חתונה אז אני יוצאת בעשר וחצי. עושה מה שצריך, מקלחות, עניינים, מסדרת את השעות, מתכננת לי מה לעשות כדי לצאת בזמן. חוזרת מאוחר וחוזר חלילה".
שגרה לא קלה, צריך הרבה כוח כדי להשקיע ככה.
"לא ידעתי את זה, אני לאט לאט מגיעה למסקנה שאני אשה חזקה. אני אומרת שאפו לעצמי, שאני עושה את זה, ואני עדיין יש לי את האמביציה הזאת, אני עדיין רוצה, כי זאת המהות שלי. אני מרגישה שהייעוד שלי זה לעלות על במה ולשמח אנשים, בשביל זה אני כאן בעולם הזה".
ואיך הקריירה משפיעה על האימהות?
"לפעמים אני מרגישה שלא נתתי את כל כולי בתור אמא. הרבה פעמים לא הייתי שם בשבילם, הייתי בהופעות בלילות ואמא שלי הייתה מטפלת בהם המון. הייתה תקופה שבקושי הייתי איתם. אני מרגישה שאני צריכה להשקיע את כל כולי בקריירה. יש את זה לכל האימהות אני חושבת, שאתה מרגיש שאתה לא הורה מספיק טוב. אבל זה עניין שלנו פה בראש".
את מרגישה אשמה?
"זה גורם לי להרגיש חסך עם הילדים, אני לא שם במאה אחוז. נגיד לפעמים אני חוזרת מהופעות ואחר כך לוקחת אותם לגן ולבית ספר בבוקר ואז אני חוזרת לישון, אז לפעמים קורה מצב שהם חוזרים ואמא עדיין ישנה. אני אומרת, 'יא אללה איפה אני?'. לא הכנתי להם אוכל, אין לי את הכוח לשבת איתם, לדבר איתם, אני עם האנגאובר".
אז הקריירה משפיעה.
"זאת אני, זאת האמא שהם קיבלו. אני מקווה שכשהם יגדלו הם ידעו להעריך, לא יגידו חלילה שאמא לא הייתה שם".
טוב, עכשיו את כן שם. מה איתכם במצב הנוכחי?
"לא פשוט. עצוב לי על הילדים שאין להם כבר מה לעשות, הם מיואשים, עשו כבר הכל. ראו סרטים, ראו יוטיוב, שיחקו, ציירו, כדור, כל מה שאפשר עשו ועדיין נשאר זמן שלא עושים בו כלום".
למה את לא שמה אותם מול המסכים?
"כמה אפשר? אני משתדלת כמה שפחות, בתור אמא יש לי אחריות על הילדים".
מה עם העבודה שלך?
"כמובן שההופעות התבטלו, הייתי אמורה להופיע אתמול, שלשום. אבל עכשיו יהיה לי יותר זמן לכתוב. פנו אלי כבר כמה אמנים, אמרתי להם, 'אתם יודעים מה, זה הזמן עכשיו, יש לי את כל הזמן שבעולם'. אני אשב על האורגן, אתחיל לכתוב שירים, אז אולי יצא מזה דבר אחד טוב לפחות".
לא אחת מאלף
לפני כמה שנים הייתה לבר הזדמנות להקפיץ את הקריירה שלה מדרגה, כשהייתה אחת המתחרות המובילות בתכנית "הכוכב הבא לאירוויזיון" לפני שתי עונות (בעונה של נטע ברזילי). לאורך העונה היו חילוקי דעות לגביה בין השופטים, כשדווקא אסף אמדורסקי היה התומך הכי גדול שלה. ולמרות שסומנה כאחת הפייבוריטיות להגיע לגמר, היא החליטה במפתיע לפרוש בשידור חי משלב הדו-קרב. גם היום היא לא מביעה חרטה על ההחלטה.
"עברתי כל כך הרבה בקריירה שלי, עברתי כל כך הרבה במות, אני יודעת מה זה מוזיקה. בגלל זה גם היה לי קשה מאוד בכוכב הבא, בגלל זה פרשתי. היה לי נורא קשה שם, לא הצלחתי ליהנות לרגע. כל העניין של להתחרות באנשים, אני לא באתי מהעולם הזה של תחרות. קיבלתי הכל על מגש. השקיעו בי, הוציאו לי שירים, שמו עלי כספים, לקחו אותי להופעות, הכל קרה לי לבד. פתאום אני צריכה להתחרות באנשים, ואדומים וכחולים, טובה, לא טובה".
אבל זאת במה בפריים טיים.
"נכון, זה חשיפה. אבל לא הצלחתי להתחבר לדבר הזה, למרות שזאת הפקה מדהימה, מטורפת, אנשים מדהימים, יואב צפיר וסיוון יאנג, נתנו לי באמת הרגשה ביתית. מאוד האמינו בי, כולם דיברו שם שאני הולכת להיות בגמר עם מרגי ונטע, זה היה הדיבור. הם לא הבינו מאיפה זה נחת עליהם".
מתי החלטת לפרוש?
"על הבמה, אמרתי 'מה אני עושה פה? העניין של הכחול או האדום יחרוץ את גורלי עכשיו?'. התעצבנתי ששופטים אותי, עצבנה אותי כל הסיטואציה שבה עמדתי, היה לי קשה שהם שופטים אותי, היה קשה לי, אני אגיד את זה. אם יכולתי להגיד את מה שבאמת רציתי להגיד באותו רגע, זה לא היה נשמע טוב".
למה מראש הלכת לתכנית?
"אני באמת באמת רציתי לייצג את המדינה, אמיתי, מכל הלב. אבל בהתחלה באתי כי ישבו עלי חזק, אם זה בעלי ואם זה המנהל שלי ואם זה ההפקה. אני לא רציתי ללכת".
יכול להיות שפרשת בגלל שפחדת להיכשל?
"לא, אני אגיד לך גם למה לא, בעיקרון אני עברתי. לא הראו את זה, אני עברתי. הוא (הראל סקעת) אמר לי 'את עוברת, אני אעשה לך כחול, רק תגידי שאת נשארת'. אבל אולי זה סוג של... אני שומרת על עצמי יותר מדי. אני גם מפספסת בגלל זה הרבה דברים. אנחנו נמצאים בתחום כזה שאתה חייב להילחם, ואני לא נלחמת, אני לא עם המרפקים".
ומה את חושבת על כל הצעירים והצעירות שמגיעים לתכנית והופכים לכוכבים?
"בוא נראה אותם מחזיקים מעמד, בוא נראה אותם מוציאים את השירים הנכונים, בוא נראה אותם ממשיכים עם ההצלחה הזאת. עכשיו הם כוכבי רשת, לייקים, סרטונים. אבל בוא נראה אותם עושים מוזיקה. זה לא קל. זה לא להיות כוכב רשת ולהצטלם".
גם את התחלת בתור ילדת פלא. מה את חושבת כשאת מסתכלת למשל על נועה קירל?
"אני חושבת שהיא מדהימה, היא טאלנטית. תראה, אני התחלתי בגיל 12, אני יכולה להגיד שהפסדתי מלא, מלא. יציאות עם חברים, ימי הולדת, קולנוע, לימודים. הייתי בהופעות, הייתי עם אנשים מבוגרים סביבי, התבגרתי מאוד מהר. אני מאמינה שגם לה זה קורה, שגם היא מרגישה איזשהו פספוס של הילדות שלה, זה טבעי, זה נורמלי, זאת ההקרבה".
ליל שישי הגיע ואני בג'ינס צמוד
בשנה האחרונה בר חווה עדנה מחודשת, והקאמבק הגיע מכיוון לא צפוי – הטיקטוק. אחד מלהיטיה המוקדמים, "פיו" משנת 1999, הפך ללהיט ברשת החברתית הצעירה עם השורה הקלאסית "יום שישי הגיע ואני בג'ינס צמוד". השיר זכה לאלפי סרטונים לפני שבר בכלל גילתה את התופעה.
"זה סיפור מטורף, שיר שלי, עשיתי אותו לפני עשרים שנה. זה בעצם שיר הודי, שלקחתי אותו ועשיתי לו קאבר בעברית, עם פלייבק הודי, נגנים הודים, הכל הודי. זה היה להיט בזמנו, דידי הררי היה חורש עליו, הוא די הצליח אצל הקהל שלו. פתאום אחרי עשרים שנה, משום מקום, אין לי מושג איך, הבת שלי יושבת, גוללת בטיקטוק ואומרת לי 'אמא, את חייבת לבוא לראות'".
היא הכירה את השיר?
"היא מכירה את כל השירים שלי, היא ביוטיוב חזק, נכנסת לשירים של פעם. אני אומרת לה 'מה? תביאי, תביאי לראות', פתאום אני רואה את 'פיו'. אני נכנסת לטיקטוק, רואה שיש איזה 12 אלף סרטונים, עכשיו כבר זה עשרות אלפי סרטונים, נראה לי שזה השיר הכי מבוקש בטיקטוק היום, וטיקטוק זה דבר חזק".
מפתיע לגלות ככה ששיר שלך הפך ללהיט.
"ומה הקטע? שאנשים אפילו לא יודעים מי שרה אותו. זה נהיה כמו סוג של קאלט, 'ליל שישי הגיע ואני בג'ינס צמוד'. אני אומרת לאנשים 'הלו, זה שיר שלי, תתעוררו'. זה מטורף, זה נראה לי משהו שקורה פעם במיליון שנה, ששיר מלפני עשרים שנה פתאום בום חוזר".
למה זה הצליח לדעתך?
"נראה לי זה מגניב, מדליק, לצאת לבלות, מתלבשים. יש שם גם מילים שהן לא בעברית, 'עושה לו פרררה', זאת המילה. אנשים שואלים אותי באינסטגרם, 'רינת, מה זה פרררה'. אני אומרת 'תאמיני לי, אין לי מושג'. אין כל כך תרגום למילים".
יום שישי הגיע!! @ofiraasayag
התחלת לבצע את השיר בהופעות?
"אני מופיעה בבת מצוות ובבר מצוות ומבקשים ממני את השיר הזה, שלא נגעתי בו 20 שנה. אני שרה אותו ואני לא שומעת את עצמי מרוב שצורחים. ילדים בני 12 שכשאני התחלתי הם עוד לא היו בתכנון, ההורים שלהם אפילו לא התחתנו. זה אחד הדברים הכי מטורפים שקרו לי בקריירה".
מה הילדים שלך חשבו?
"פתאום התחילו להחזיק ממני. בסדר, הייתי אמא זמרת כאילו, לא כל כך אוהבים את הקטע שאני יוצאת בלילה להופעות, הם מתבאסים, הם בוכים. הם לא כל כך יודעים מי זאת רינת בר, מה עשתה, מה היה. פתאום קיבלתי הערכה והערצה מהילדים הקטנים שלי, וזה היה שווה את זה".
תפתחי טיקטוק?
"יש לי, פתחתי, ועשיתי כמה סרטונים עד שכבר לא היה לי כוח. לא יודעת, אני לא מחזיקה מעמד".
בדרך המלך
אחרי קריירה של יותר מעשרים שנה, עם כל המהמורות שעברה בדרך, בר עדיין בטוחה שהשיא שלה עוד לפניה. יותר מכך, היא מאמינה בלב שלם שהפריצה המחודשת עומדת לקרות בקרוב.
"אני בדרך הנכונה עכשיו, בעזרת השם להצליח כמו שהייתי צריכה להצליח כל השנים האלה. אני חושבת שאני במקום ממש ממש טוב עכשיו. בתקופה האחרונה אני מרגישה שאני מקבלת הכרה יותר ויותר גדולה, יותר ויותר מתחילים להעריך אותי באמת ואני מרגישה שזה הולך להגיע, מרגישה את זה ממש חזק".
את חושבת שיש לך מקום בעולם המוזיקה העכשווי?
"אני חושבת שאנשים מתים על מה שהיה פעם, אנשים מתים וצמאים לזה ברמות שאתה לא מבין בכלל. אני אתמול הייתי בחפלה (ביום ההולדת של גל אדם, בימים שבהם עוד היה מותר להתקהל, א"ר), שרו שם שירים הכי עתיקים שיש בעולם. אני לא האמנתי בכלל שמכירים את השירים האלה, זה שירים מאוד מאוד ישנים, מזרחית הארדקור, מזרחית שלנו".
את מרגישה שזה חוזר?
"כן, ובגדול. אני רואה את זה בשטח, אנשים מחפשים איזה שירים היו פעם, ילדים אומרים לי היה לך פעם שיר כך וכך. וזה גם שירים של אחרים, לא רק שלי. השירים של פעם חוזרים, מי שיעשה את הצעד הראשון, נגמר פה הסיפור".
וזה מה שאת רוצה לעשות?
"צריך להחזיר את זה, כי המוזיקה שלנו נעלמה, זה הולך ונעלם. אני לא אומרת בול מה שהיה פעם, אבל לא להתבייש, לחזור הביתה. אנשים מתיימרים להיות ריהאנה, מתיימרים להיות כוכבים של MTV, אבל יש לנו פה בית. אנחנו זמרים מזרחיים, יש לנו מתנה, יש לנו את הסלסולים שלנו ואת המוזיקה שלנו, למה להעלים את זה?"
אמרת בעבר שתקופה ארוכה את בעצמך קצת השתכנזת.
"נכון, תקופה מאוד ארוכה בחיים שלי ניסיתי להשתכנז כביכול. מה זה להשתכנז, התיימרתי להיות מה שההוא עושה ומה שההיא עושה. זאת הטעות, בנאדם צריך ללכת עם הקו שלו, עם הלב שלו".
גם שינית את השם שלך.
"שינו לי את השם בגיל 12. קוראים לי רינה באזוב, זה השם שלי בתעודת זהות, עכשיו זה כבר אפריאט. בבית קוראים לי רינה ובעלי קורא לי רינה, כל הקרובים קוראים לי רינה. רינת אני על הבמה".
מה עם שם המשפחה?
"כשהגעתי למנהל הראשון שלי, קראו לו יעקב קומבינה, אז הוא עשה גם קומבינה עם השם שלי. אני יושבת אצלו והוא מאוד אהב איך שאני שרה. הוא אמר לי 'יש רק בעיה אחת, השם שלך לא מספיק קליט, מה זה רינה באזוב'. חשב חשב חשב, 'טוב בואי נקרא לך רינת, רינת בר'. הייתי ילדה, לא ידעתי בכלל מה הולך לקרות. רציתי רק להוציא דיסק, זה היה החלום שלי. אמרתי 'טוב, סבבה, רינת בר'".
את לא רוצה להחזיר את השם המקורי?
"לא. זה יותר קליט, לא יודעת, רינה באזוב? למרות שאומרים שיש בזה ברכה, כשאתה עם השם האמיתי שלך, שנולדת איתו. עדיף שיקראו לך בשם הזה, ככה אומרים הרבנים".
צילום: רן יחזקאל | סטיילינג: ישראל רחמני | איפור ושיער: ניב דהאן