בשקט בשקט משפחת נרקיס עברה דירה. לכאורה, לא צעד דרמטי: ליאור נרקיס, אחד הזמרים המצליחים בישראל בשנים האחרונות, הספיק להיכנס במהלכן לדירה חדשה בראשון לציון ואז לעבור לקריית אונו. אבל את הלוקיישן הנוכחי הוא העדיף לטשטש עד עכשיו.
"אנחנו בונים את הבית שלנו בסביון", אומר נרקיס, שחגג 40 לא מזמן. "הוא יהיה בית רחב ידיים, כמו שאנחנו רוצים. בינתיים אנחנו גרים שם בשכירות".
למה צריך להתבייש?
"בגלל הסטיגמה על סביון והאנשים בה. ראשי המשק גרים שם. רני רהב הוא עכשיו שכן שלי. מה שכן, אני לא אגור בסביון-סביון", הוא ממהר להבהיר, "זאת הרחבה, משהו יותר צנוע, לא הנחלות הענקיות של פלאטו שרון ונמרודי. הנה, שוב אני מרגיש שאני מתנצל. אני צריך ליהנות, לא להחביא את זה, הרי לא לקחתי כלום מאף אחד".
אתה חושש שיגידו שהתרחקת מהשורשים?
"בתור ילד, בשבתות, היינו נוסעים עם ההורים לעשות טור דה סביון. היינו עוברים עם האוטו ומסתכלים על הבתים. אבל אני זוכר מאיפה באתי בכל בוקר כשאני פותח עיניים. עבדתי מאוד קשה בשביל זה כל כך הרבה שנים. עד היום, בהופעות, אני מזיע בכל מקום בגוף בכל ערב".
דברים שלא הייתי צריך להגיד לאייל גולן
התיאורים של נרקיס לא מוגזמים: הוא חורש את הבמות מאז גיל 16, והוציא עד היום לא פחות מ-15 אלבומים. לוח ההופעות שלו סגור שנה קדימה והוא מעורב בכל פרט בהן, עד רמת התאורה. כבר מזמן הוא היה יכול להוריד רגל מהגז ולעבוד הרבה יותר באיזי, אבל נרקיס לא מסוגל. כל עוד רוצים אותו - הוא שם.
רק לפני שנתיים, הוא מספר, ירד משלוש הופעות בלילה לשתיים. "יש גבול לכל תעלול. הבנתי שאני כבר מגיע כמו רובוט להופעה השלישית, ואני לא כל כולי בתוכה. יצאתי לא בסדר, עם הקהל ועם עצמי. גם עוד שנייה התמוטטתי, זה לא בריא. הייתי מסיים את ההופעה ונכנס לדיכאון. קיבלתי הצעות מטורפות וסכומים ממש גבוהים, אבל אמרתי 'לא'. לא לוקח יותר לעולם".
לא שצריך לדאוג לליאור נרקיס. הוא כבר במעמד שמאפשר לו לבקש – ולקבל – 120 אלף שקל לאירוע של ועד עובדים ו-50 אלף לחתונה. כן, הוא עדיין עושה חתונות. "כיף לשמח חתן וכלה, והיום רמת ההפקה לא מביישת שום מופע ענק. אני מגיע עם עשרה נגנים לבמה, התאורה טובה וההגברה מטורפת. בחתונות אתה מרגיש את הקהל בתוך הוורידים".
הזוגות המאושרים ירקדו לצלילי הסינגלים החדשים שהוא החל לשחרר בשבועות האחרונים, לקראת האלבום הבא. הראשון שבהם, "עכשיו", צבר קרוב ל-2 מיליון צפיות ביוטיוב, ו"ביוטי" כבר הגיע ל-3 מיליון. בימים הקרובים יצטרף אליהם "חגיגה בישראל", דואט עם דודו אהרון, ובקיץ השניים מתכננים מסע הופעות משותף. "הוא בא מאוד חד ומרוכז, זה אפילו הפתיע אותי", נרקיס מספר. "לא נכנסתי איתו לענייני הפרידה, אני לא בן אדם שמחטט. אני אוהב את זה שהוא בחור מאוד צנוע, בלי אגו כמו שיש לפעמים בין שני אמנים".
אגב מלחמות אגו, איך אתה בימים אלה עם אייל גולן? ידעתם ימים לא טובים. אמרת שהוא לא מכבד אותך כמו שאתה מכבד אותו.
"היתה בינינו שיחה. כשאני טועה ואומר דברים שלא הייתי צריך לומר, אני יודע להתנצל. עכשיו היחסים מעולים, התארחתי אצלו בתוכנית האחרונה. אייל עלה על הספה וקפץ כששרתי את 'אש'. הוא בא להשקת החנות של אשתי, ואני באתי לפתיחה של מכון היופי של רוסלנה. אנחנו גם מופיעים יחד בפסח".
מה חשבת על ההתכתשות שלו עם אביב גפן?
"אביב גפן מתנשא, וההתנשאות שלו מגעילה וצינית. הוא מוזיקאי אדיר אבל בן אדם מגעיל. כשהופעתי בפני אנשים במקלטים הוא אמר שצריך לשלוח אותי לרדיו של החמאס, שהם גם יסבלו. יצא לנו להיפגש במקרה, ואז הוא אמר לי שמה שאמר יצא מהקשרו. אביב יודע להגיד לתקשורת משהו אחד ופנים מול פנים משהו אחר".
אחרי הופעות יש לי מלחמה בראש
הוא גדל בחולון לאמא עקרת בית ואבא שהחזיק בבית מסחר לאלומיניום. "עבדתי שם הרבה שנים, עד שהתגייסתי. זה היה הייעוד שלי, המקום הטבעי שאלך אליו. אבל סביב גיל 13 הבנתי שאני רוצה לשיר: במשך כל בר המצווה שלי שרתי עם הלהקה בטורקית. הייתי קצת נודניק, אבל בוקר למחרת הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות והלכתי ללמוד פיתוח קול".
בגיל 16 החל לשיר בלילות במועדונים ברחוב המסגר. "אבא נתן לי כסף לאלבום ראשון מאחורי הגב של אמא, שרק רצתה שאלמד כמו שצריך. היא ראתה ילד ששם חליפה של בן 82, מדביק את הבלורית לצד והולך להופיע במועדון לילה. לא לקחתי כסף, רק רציתי שיפרסמו בעיתון שיש הופעה שלי".
בצבא נשלח לקורס נהגי תובלה, אבל חיפש כל הזמן את הדרך לשיר מול חיילים. "לא התחברתי לרעיון שאהיה נהג משאית. יום אחד הגעתי למסיבת יום הולדת, והיתה שם מפקדת של להקת חיל האוויר. הכרנו, ויום למחרת היא קבעה לי אודישן. ככה תמיר צור, שהיום הוא מעבד גדול, ואני התחלנו להופיע בבסיסים עם שירים של זוהר ארגוב ולהיטים אחרים. עד אז החיילים לא שמעו מוזיקה מזרחית בצבא".
אלה היו זמנים אחרים, הרבה אנשים הסתירו שהם שומעים מזרחית. איך החיילים הגיבו להופעות שלכם?
"גם אני אז שמעתי עופר לוי בשקט במכונית, והבנתי את אלה שהיו קמים לי מול הפרצוף בהופעה. הייתי מאוד במתח לפני כל הופעה, אם יקומו או לא יקומו. המוזיקה הזאת נהייתה חזקה לקראת סוף השירות, פתאום כולם ביקשו שנגיע להופיע. סוף סוף היה ביטוי למה שהם שומעים בבית".
אחר כך, בתחילת המילניום, הוא עשה את הסוויץ' משירי דיכאון למוזיקה קלילה יותר. אז הגיעו אלבומים כמו "רק איתך" (שכלל את "לכל אחד יש") ו"זה מהלב", שפרצו לו את הדרך לרדיו, להופעות ענק וגם לאירוויזיון שבו הופיע ב-2003. ואז הכל השתבש. "לא התחברו לאלבום הפופי שהוצאתי אז", הוא משחזר, "אני חושב שהשירים משם היו יותר מצליחים היום. הם הקדימו את זמנם. אבל אחרי 'דוקטור' ו'מי יכול לאהוב אותך יותר', הקהל ציפה למשהו אחר. נסחפתי עם התקופה, עם אירופה. תמיד רציתי להיות מיינסטרים, זמר של טקסים. רציתי להפוך את עורי כדי להתקבל. לא הלכתי עם האמת שלי. לא הבנתי שאני זה המיינסטרים הישראלי, לא מישהו אחר".
איך נראתה אותה תקופה?
"אלה היו שלוש שנים ארוכות שאנשים לא באו לשמוע אותי יותר. אחרי שפוצצת מקומות, אנשים לא קונים כרטיסים ומתקשרים אליך מהאולם לבטל אותך. זו סטירת לחי, ואז אתה נכנס למרה שחורה שממנה קשה להרים את עצמך. ישבתי בבית ודפקתי את הראש בקיר. אמרתי לעצמי 'סיימנו. יאללה הולכים'. צריך לחשוב מה עושים מעכשיו, ממה הולכים להתפרנס. אבל כמו שהיה עכשיו עם ברצלונה, בדקה התשעים בא לי מהפך. הצלחתי להכניס את הגול".
את ההצלחה המחודשת הוא מייחס לנסיעה שלו לאומן בראש השנה לפני עשור. "חבר שאל אותי אם אני רוצה להצטרף לנסיעה לרבי, ישר אמרתי 'כן'. עברתי שם מסע רוחני מדהים. זה לבכות, להתפרק, אנשים שראו אותי אמרו 'אתה באורות'. מאז בכל שנה אני נוסע לשם, גם משה, אייל ודודו מגיעים".
מה קרה כשחזרת מהנסיעה ההיא?
"התחלתי לבעבע וליצור כמו שלא עשיתי אף פעם. הלחנתי בפעם הראשונה. הוצאתי את המלכה שלי, ואז את ערב טוב לך, מהפכה של שמחה ושגעת / טרפת. אין לתאר את ההרגשה שחשבת שנגמר, ואז מגיעה הפריצה. הגעתי למקום שלא חלמתי עליו בכלל".
אבל דווקא כשהחל להצליח והיה יכול להירגע סוף סוף, פתאום הגיעו התקפי החרדה. "הייתי תשוש, איבדתי שליטה על הגודל של הדבר הזה. הייתי חוזר הביתה מהופעות והיה קשה לי לנשום, מרגיש שאני עומד להתעלף ואומר לספיר, אשתי, 'תזמיני אמבולנס'. פעמיים הגעתי למיון".
איך יוצאים מזה?
"הלכתי לפסיכולוג וזה מאוד עזר לי ושיחרר. אני אדם שמטפל בעצמו. כואבת לי הציפורן? אני הולך לשייף אותה. ידעתי שטיפול יכול לעזור לי ולמנף אותי, הבנתי שם שגם כשיש קשיים יש לי כוחות להמשיך הלאה. אני גם מדבר המון עם אשתי. אני קוטר לא קטן, והיא כזה: 'די, די, הכל טוב'. היא מוצאת את המילים הכי טובות להראות לי שאני טועה ושהכל סבבה ויופי. גם המנהל שלי, יוסי גנגה, אוכל ממני הרבה חרא. אני משגע אותו".
אפשר להגיד שהחרדות מאחוריך?
"יש עליות וירידות, כל אמן יכול להזדהות עם זה. כשאתה יוצא מהאולפן מאוכזב, או כשסינגל שנורא האמנת בו לא הפך ל'ערב טוב לך', זה דאון, אתה אומר: 'אם זה לא פגע, מה יהיה? מה מכאן?'. על הבמה אתה נוגע בשמיים, ואז בבית שקט. אחרי הופעות יש מלחמה בראש לפני שאני נרדם, עד שאני מצליח לכבות. אני חושב על פרצופים שראיתי, מה ההוא אמר, מה ההוא דיבר. אני לא בן אדם רגוע מטבעי, אני רוצה שהכל יקרה כאן ועכשיו. אצלי גם החורף זה זמן של דאון, אין את ההיי של ההופעות והאולפנים, הימים אפורים ולא יוצאים מהבית. זה קשה. בואי נגיד שמזל שהגיע האביב".
אין ילד שלי שלא ניגבתי לו את התחת
עם ספיר, זו שאומרת לו שהכל טוב, הוא התחתן לפני שמונה שנים. היום היא בת 27, מנהלת חנות למכירת בגדים ברשת. "היא מתחילה עכשיו את החיים. בזמן שאני חוסך לפנסיה היא בוחרת מה ללמוד", נרקיס צוחק. "זה באמת פער גילאים גדול, אבל היא אישה בוגרת והסתדרנו מהרגע הראשון". יחד הם מגדלים שלושה ילדים, הגדול שבהם בן 7. "הוא קרוי על שם אבא שלי, דוד, אבל שדרגנו את זה לדיוויד. אליה בן 6 ותהל בת שנתיים וחצי. נשמח גם לתאומים".
משה פרץ סיפר בראיון שהוא לא מטפל בילדים ולא מחתל, שבשביל זה יש את אשתו. מה קורה אצלכם בבית?
"אין ילד שלי שלא ניגבתי לו את התחת. בכל שבת בבוקר אני נוסע עם המשפחה לפעילות אחרת". הוא מראה לי תמונות אינסטגרם בספארי, בנטיעות, במסיק זיתים. "אני לא אמנע את החוויות האלה מהילדים כי אבא מפורסם. מה שכן, אני קם מאוד מאוחר, וכששאלו פעם את תהל איפה אבא היא ענתה 'ישן'. אגב, משה הוא אב השנה. אני לא יודע למה הוא ענה ככה, אני אצלו בבית ורואה אותו עם הילדים. אני מאחל לכל אשה בעל כזה, אנחנו מדברים והוא נשמע מעולף בגלל לילות בלי שינה עם התאומים".
אגב, איך ספיר עם זה שכל ראש השנה אתה עוזב אותם ונוסע לאומן?
"זה קשה לכולם, אבל אומרים שמי שבא לרבי בראש השנה מקבל מתנות לכל השנה. אני חייב להגיד משהו על אומן. אני רואה כתבות על דברים מכוערים שהולכים שם, נשים או השתוללות במטוס, אבל לא ראיתי אישה אחת באזור שלנו. מתוך 50 אלף איש כל אחד בוחר לעצמו איך להתנהל, חבל שמכתימים את כולם. זה מעליב אותי ומעמיד אותי במבוכה בפני אשתי. אתה מגיע להתפלל לשנה מבורכת, איך בכלל אתה יכול לעשות משהו אחר?".
קשה לך להיות בן 40?
"קמתי יום אחד, ירדתי לסלון, וראיתי שספיר תלתה בלון גדול עם המספר 40. ברגע אחד זה קרה לי. אני גאה בגיל שלי ובמשפחה שיצרנו, אבל מצד שני 40 זה לא 20", הוא מנופף בבקבוק של משקה גרנולה וממשיך, "זה פחות לתקוע שיפודים ויותר ארוחה קטנה בבקבוק. אני מתנפח בשנייה. בצקים מוציאים לי בטן כזו מעצבנת. אני מתאמן ואוכל ארוחה בבקבוק, ואז מתאמן ואוכל בשיפודי התקווה, לא מצליח לשמור על תזונה במאה אחוז. עם כל הכושר שאני עושה הייתה צריך להיות הרבה יותר חטוב".
הגיל לא מתבטא אצל נרקיס רק במשפחתיות ובארוחות גרנולה, אלא גם בדאגה לעתיד. הוא רכש זכיינות לסניף של ניו פארם באריאל, ובקרוב יפתח אותו יחד עם שותף. "עד מתי אופיע כל ערב? זה לא נמשך לנצח, זו אבולוציה. תסתכלי על כל האמנים, גדולים ממני, שהתבגרו. יש כסף גדול בשיא, ואני רוצה לשמור על הרמה שהרגלתי את המשפחה שלי לחיות בה".
למה דווקא ניו פארם, ולמה דווקא באריאל?
"אני אדם מחושב אבל קיבלתי את ההחלטה בקלות. אין סופר פארם מעבר לקו הירוק, הם לא נכנסים לשם, אבל אני הולך לאיפה שיש יהודים".
אתה לא חושש מבדיקה של הספרים והחשבוניות, כמו הקולגות שלך?
"היה לא נעים לראות את מה שקרה לחברים שלי. בדקו גם אצלי, אבל לא מצאו שום דבר. אני אדם מסודר מאוד ומנוהל מאוד, לפי הספר. לי זה לא יקרה".
להיות כמו סטטיק ובן אל יהיה פתטי
האנגר 11 בנמל תל אביב. הופעת פורים מול חברי לשכת עורכי הדין. לא בדיוק חיילים בני 20 שיוצאים לבלות בכל ערב פנוי. אבל הקהל משתולל, שר ורוקד עם נרקיס, מגלה שליטה במילים. ככה נראית הצלחה כלל-ישראלית. הצלחה מהסוג שמאפשרת לך להיות סולד אאוט בשלוש הופעות פתוחות בקיסריה, זו אחר זו.
ובכל זאת, נרקיס עדיין מרגיש שהוא עובר קצת מתחת לרדאר. "איזה מבאס אני, איזה משעמם", הוא מחייך. "גם לא מצאו אצלי העלמות מס ואני גם לא מבטל נישואים. הצהוב עלי הוא אפסי. אבל לא אכפת לי, העיקר שאחרי 24 שנות קריירה אני מופיע ערב-ערב כשהחבר'ה לידי הם בני 20 וקצת, סטטיק ובן אל ונועה קירל ועומר אדם שמאוד צעיר. אז אני שמח שאני נשאר בתמונה, שכל זוג שני מזיז חתונה כדי להתאים את עצמו ליומן שלי. אז לא מחכה לי פפראצי מתחת לבית, אז מה?".
אם כבר הזכרת אותם, סטטיק ובן אל שינו את כללי המשחק – במוזיקה, בשפה, בדרך שבה הם מגיעים לקהל. זה גורם למחשבות על להתעדכן, לשנות?
"אתה כל הזמן צריך להמציא את עצמך מחדש, במיוחד כשעברו שני עשורים מהפריצה הראשונה שלי. יש התעדכנות שאני אוהב, של פופ ים תיכוני, אבל כל אחד צריך למצוא את הביט שלו. אני עושה את מה שאני אוהב ונשאר שם. לעשות בדיוק מה שאחרים עושים זה פאתטי. בשיר מהפכה של שמחה יש ביט של 'חייל תרים לי את הקהל', אז אולי סטטיק ובן אל לקחו ממני, אולי אני זה שמעודכן? אגב, אני מאוד אוהב אותם, וגם הילדים שלי. אפילו התחפשתי לסטטיק בפורים".
פריצות כאלה מאיימות עליך?
"בתחילת הקריירה שלי אייל פרץ בענק, ואז שרית חדד הפציעה, ואז הוצאתי עם שלומי שבת את לכל אחד יש, ואז קובי פרץ הפציץ עם בלבלי אותו, ואז חזרתי עם המלכה שלי, ואז הגיעו משה פרץ ודודו אהרון ופאר טסי. ראיתי הרבה פריצות, אנשים באו והלכו, החוכמה היא להישאר. בשבוע שעבר הייתי במקום השני מבין האמנים הכי מושמעים ברדיו, ואם אני אוציא 'ערב טוב' חדש שוב כל העניין יעבור אלי. קריירה של זמר זה פיקים וירידות, ואצלי הגרף משוגע, אבל בעשר השנים האחרונות הלהיטים ברחבות הם שלי. הפסקתי להסתכל לצדדים. כשאני נזכר שאני עוד מהתקופה של הקלטות הצהובות, הכתומות והוורודות בתחנה המרכזית, אני מבין שזכיתי בכל הקופה".
כשאני מדברת איתך, אני שומעת הרבה מהצדדים הנוגים והמהורהרים שלך. לא בא לך להביא את זה יותר ליצירה, להוציא שיר שהוא לא רק פאן?
"'עכשיו' זה שיר שקט, בלדה מקסימה. חוץ מזה, אנשים לא קולטים שיש בשירים שלי גם המון הומור. 'ביוטי' קיטשי, אבל גם קורץ ומצחיק. אבל אני לא כותב שירה, אני לא ביאליק, גם לא אלתרמן. אני עושה שמח וכיף ונותן לאנשים לחייך. אחרי ששומעים אותי ונרגעים מהאנרגיות, אפשר ללכת ולקרוא ביאליק או לשמוע את נורית גלרון. גם אני שומע אותה".
צילום: שרבן לופו | סטיילינג: ישראל רחמני | איפור ושיער: מיכל ארן | בלייזר: פפיטה, חולצה שחור-לבן: ZARA, מכנס שחור: נובוריש דוג - מעוז דהאן, חולצה לבנה ונעליים: ZARA, גרביים: Fiocco Nero, חליפה ורודה: ZARA, סניקרס לבנות: Fiocco Nero, חליפת משבצות וינטאג': ZARA, חולצה מכופתרת: ארמאני לפקטורי 54, חליפה שחורה צווארון סיני: ZARA, סניקרס: Fiocco Ner