לינה, נערה בת 17 מצרפת, בהתה לתומה בטיקטוק שלה. סרטונים שונים חלפו לנגד עיניה: טינאייג'רים מבצעים שירים של טיילור סוויפט, בחורות מדגימות טיפים של איפור, כלבים מצחיקים מתנגשים בקיר. פתאום לכד את מבטה מראה משונה: חבורת ילדים בחולצות סאטן כסופות ובעניבות בצבע יין מקפצים בכל כוחם על במה בפנים חמורות סבר ושרים משהו בשפה שהיא לא הכירה. זה היה מוזר, חדש – אבל בעיקר מקפיץ. "זה היה עוד לפני שהם הפכו לוויראליים", נזכרת לינה השבוע. "חשבתי שזה שיר מאוד קליט, אבל המשכתי הלאה, ואז ראיתי עוד ועוד אנשים עושים דואטים ותגובות לסרטון הזה. פתאום כולם בטיקטוק שלי התחילו לדבר על כמה הם אוהבים אותם, ואחרי כמה ימים זה פשוט התפוצץ".
"זה" הוא קטע מהופעה ישנה שבה להקת פרחי מיאמי מבצעת בשירה ובריקוד את השיר "ירושלים". מקהלת הילדים היהודית-דתית הזאת אולי מוכרת לאנשי המגזר, אבל לטיקטוקרים גויים ברחבי העולם היא באה בהפתעה גמורה: הם לא ראו דבר כזה בחיים שלהם. בעולם כל כך ציני ומודע לעצמו, ילדים שנותנים את הנשמה על הבמה עם קטעי תפילה עתיקים ומוזיקת פופ צ'יזית הם מחזה די נדיר, סערה מושלמת של קרינג' וחמידות.
@miamiboyschoir after 40+ years of performance excellence, here were 4 soloists who helped usher in big changes for the Miami Boys Choir - the beginning of the Gen-Z generation of MBC’s worldwide fans and followers (2008-2012) #vocals #solo #performance #israel #ישראל #מוסיקה #music #jewish ♬ Miami Boys Choir. Yerushalayim Live Version - Yerachmiel Begun and MBC
הסרטון של "ירושלים" התחיל להתפשט ברחבי האפליקציה. כוכבי טיקטוק עם מיליוני עוקבים כמו gabesco ורוב אנדרסון צילמו את הגרסה שלהם לשיר, גולשים מיפן ועד רוסיה התווכחו בלהט אם הסולן הכי שווה הוא בנימין אברמוביץ' או דייוויד הרשקוביץ, פניהם של הזמרים הצעירים הודפסו על גבי חולצות, עמודי מעריצים נוסדו על ידי אנשים שמעולם לא דיברו מילה בעברית. לינה הצרפתייה היא אחת מהן: היא לא הסתפקה בקטע הקצר מתוך "ירושלים", אלא התיישבה לצפות בהופעה המלאה (שעה ומשהו) של המקהלה ולאחר מכן הפכה את עמוד הטוויטר שלה לעמוד מעריצים רשמי של MBC – הכינוי המקוצר ברשת של להקת פרחי מיאמי (Miami Boys Choir).
לינה, צרפת: "אני מרגישה כלפיהם רגשות אימהיים. כשאני רואה אותם מופיעים אני מרגישה גאה כאילו הם הילדים שלי, למרות שכיום הם כבר מבוגרים ממני. יושי בנדר הוא הפייבוריט שלי"
בקסטריט בויז היהודים
השם "פרחי מיאמי" אולי לא אומר כלום גם לציבור החילוני הרחב בישראל, אבל אם אתם על הספקטרום שבין דתיים לאומיים לחרדים, בטוח נתקלתם במהלך חייכם בשיר "פרחי" אחד לפחות. ולא רק פרחי מיאמי: למקהלות בנים דתיות-פרחוניות יש היסטוריה ענפה במגזר, תופעה שהתחילה בשנות ה-70 עם פרחי ירושלים ופרחי לונדון, מקהלות בנים ששרו לראשונה פופ חסידי צעיר. במקביל ובהמשך פרחו עוד פרחים רבים בערוגה, כולל המקהלות של אבא שלי – המנצח והמלחין יענקל'ה רוטנר, שהקים בין היתר את מקהלת "פרחי גנים" בפתח תקווה ב-1978 – וכאמור פרחי מיאמי, שהמנצח והמלחין ירחמיאל ביגון הקים בפלורידה ב-1977, ובשנים האחרונות כבר פועלת בניו-יורק.
הקונספט התפשט במגזר והפך ללהיט: ילדים דתיים על סף התחלפות הקול שרים פסוקים וציטוטי חז"ל בסגנון פופי מקפיץ. למה דווקא ילדים? אולי כי אסור לדתיים לשמוע שירת נשים, והקול הדק והעדין של ילד בן 10 זה הדבר הכי קרוב לקול נשי; אולי בגלל ההשראה מנערי המקהלה בכנסיות, שמגלמים את התום והטוהר של צעיר שלא חטא; ואולי פשוט גם הדתיים הבינו שהעולם שייך לצעירים, כמו שהגדיר את זה בחור דתי אחד שגדל על הז'אנר: "זו הייתה מוזיקה יהודית, אבל קולית. בגלל שהם היו ילדים אז זה היה כאילו 'הם בגילי, זה מגניב'". כך או כך, מקהלות ה"פרחי" השתלטו בשנות ה-80 וה-90 על המצעדים ברדיו החסידי ועל שוק הקלטות עם שירים חינוכיים על רבי עקיבא ועל שבת ועל כמה השם הוא אחלה.
כוכבי טיקטוק עם מיליוני עוקבים צילמו את הגרסה שלהם לשירים של הלהקה. גולשים מיפן ועד רוסיה התווכחו בלהט אם הסולן הכי שווה הוא בנימין אברמוביץ' או דייוויד הרשקוביץ. עמודי מעריצים נוסדו על ידי אנשים שמעולם לא דיברו מילה בעברית
למרות אינפלציית ה"פרחי", מיאמי נשארה בין המקהלות הבולטות. בכל זאת, להקת בנים מאמריקה, ארץ הפופ בכבודה ובעצמה. בסרטון הוויראלי של "ירושלים" אפשר לראות את ההשפעות האמריקאיות בפעולה כשהזמרים הקטנים קופצים, מסתובבים ומנענעים כאילו הם הבקסטריט בויז. ובאמריקה כמו באמריקה, הם תמיד הלכו בגדול: מדי שנה בפסח היו פרחי מיאמי מרימים מופע ענק בסגנון הפסטיגל, עם סיפור מוזיקלי חינוכי, זמרים אורחים והרבה שואו ופירוטכניקה. ב-1995 הגיעו לצפות במופע השנתי בניו יורק 15 אלף איש. סטארים.
והנה, 40 ומשהו שנים אחרי היווסדה, המקהלה שהמגזר הדתי גדל עליה הופכת פתאום לסנסציית אינטרנט. הכל התחיל כשחנניה ביגון, בנו של המייסד, פתח ביולי האחרון עמוד טיקטוק לאבא והתחיל להעלות סרטונים מהופעות שונות של המקהלה. בשלב מסוים הוא העלה מתוך הופעה מ-2008 ביצוע של השיר "ירושלים", שלא נחשב אף פעם ללהיט גדול של המקהלה (לא כמו "ברוך הגבר", "זוכרני" או "אדון עולם") ולא בוצע באותה הופעה על ידי כוכבים גדולים מהמקהלה שהביאה לעולם זמרים חסידיים מפורסמים כמו יעקב שוואקי ושלומי דאקס. ועדיין, הלחן הקליט, הריקוד הקצת חמוד וקצת מגוחך, הכריזמה של ארבעת הסולנים – משהו גרם לגולשים לעצור לרגע את הדפדוף באפליקציה.
והשאר היסטוריה. משתתפי הסרטון – יושי בנדר, דייוויד הרשקוביץ והאחים עקיבא ובנימין אברמוביץ' – הפכו בן לילה לכוכבים, למרות שכבר הספיקו להתבגר ולהתברגן ולשכוח מתקופת הזוהר שלהם על הבמות. בנימין אברמוביץ', כיום רופא ניו-יורקי בשנות ה-20 המאוחרות שלו, ניצל את המומנטום ופתח לעצמו עמוד טיקטוק מצליח; דייוויד הרשקוביץ מקדם את המוזיקה שהוא עושה כיום ויש לו אפילו עמוד בקמיאו, אתר הברכות בתשלום של הסלבס, שם תוכלו לקנות ממנו סרטון ברכה לבר מצווה ב-156 שקל בלבד.
@binyamin_abramowitz #duet with @miamiboyschoir #binyomin #mbc #yerushalayim #binyaminabramowitz #abromowitz #miamiboyschoir #jewishchoir #binyominstan #jewishtiktok #jewtok ♬ Miami Boys Choir. Yerushalayim Live Version - Yerachmiel Begun and MBC
התמימות, המאמץ, החולצות הנוצצות
יכול להיות שמדובר בבדיחה? הרי התחביב הנפוץ באינטרנט הוא לאהוב דברים "בקטע אירוני". זה מקום משכנם של הטרולים ושל בוגרי רדיט ופורצ'ן, הייטרים מודעים לעצמם שצוחקים על ממים עם תמונות משפחה מביכות מהאייטיז שבהן כולם לבושים בסוודר תואם. וכשרואים את הסרטון של "ירושלים", עם התמימות והמאמץ והחולצות הנוצצות, קשה שלא לתהות אם הצעירים החילונים אכן מתרגשים מהשירים של פרחי מיאמי או פשוט נהנים לצחוק על חשבונם של ילדים חנוטים במחלצות בר מצווה עם מבטא מצחיק.
"אני חושבת שבהתחלה אנשים באמת התייחסו לסרטון כאל בדיחה", מודה לוסי, ניו-יורקרית בת 19 שגילתה גם היא את פרחי מיאמי בטיקטוק. "הם אהבו את זה בקטע אירוני, כי מה שהם ראו היה אבסורדי, כמעט משהו לצחוק עליו, נפרד לגמרי מהרקע התרבותי שלהם. יש משהו מביך באופן בסיסי בלחשוף את עצמך בצורה כזאת לעולם, במיוחד כשאתה ילד, ואנשים בטיקטוק תפסו את הסרטון כמביך עבור המשתתפים. אבל לדעתי, אחרי ההלם הראשוני אנשים התחילו להעריך את הסרטון בזכות מה שהוא באמת מכיל, שזה הביצוע, והשיר 'ירושלים' שהוא באמת טוב. זה החלק הכי טוב בלהכיר תרבויות אחרות, את יכולה לקחת מהן משהו לחיים שלך. 'ירושלים' תקוע לי בראש למרות שהשפה היחידה שאני מבינה היא אנגלית".
אלה, הרצליה: "קניה ווסט התחיל להשחיר על ישראל, ובדיוק אז הטיקטוק התמלא בסרטונים של פרחי מיאמי. אנשים כתבו שככה הם למדו על יהדות באופן חיובי, אז מבחינתי זה נתן פייט לאנטישמיות"
"לצערי, כמו הרבה תופעות ויראליות בטוויטר – בעיקר כאלה שמגיעות מתרבויות שקצת שונות מה'נורמה המערבית' – תמיד יהיו אנשים שרואים את זה כבדיחה", אומרת קייטלין, מעריצה בת 23 מאוסטרליה. "מן הסתם יש אנשים, לא רק בטיקטוק אלא ברחבי הרשת החברתית, שנהנים מהסרטונים של MBC באופן אירוני. אבל אני לא רואה בווידאו משהו מצחיק, אני רואה קבוצה מאוד מוכשרת של אנשים שנהנים ממה שהם עושים. הסרטון היה דבר לא צפוי, משהו שלא ראינו הרבה במדיה המערבית המיינסטרימית, גם לא באינטרנט".
"הסרטון הזה הפך לכזה דבר גדול בטיקטוק דווקא כי הם נראים שונים כל כך משאר העולם הלא-יהודי", מסכימה לינה.
אז פרחי מיאמי היא אקזוטיקה בשביל המעריצים החדשים, פרח זר ומוזר באמצע המדבר, אבל עבור לא מעט חרדים ודתיים מדובר בפסקול ילדותם. העובדה שהמוזיקה הזאת הפכה פתאום לטרנד אצל הגויים ימ"ש תפסה אותם בהפתעה. "מגיל קטן היו משמיעים בבית שלנו דיסקים של פרחי מיאמי, וכשסיפרו לי על הטרנד הזה לא האמנתי שזה יכול לקרות", אומר ישראל אלפסי, חרדי בן 23 מירושלים. "מה הסיכוי ששירים מהמוזיקה החסידית השמרנית יקבלו כזאת תהודה וחשיפה? אבל כשחושבים על זה, המוזיקה החסידית – במיוחד של פרחי מיאמי – יודעת גם לגעת ברגש וגם להקפיץ ולהרקיד משמחה. לכן באמת טבעי שכל אדם שישמע את השירים האלו יתלהב ממש".
"מאז שאני זוכר את עצמי שומעים אצלנו פרחי מיאמי", מספר גם דוד, תלמיד ישיבת הסדר בגוש עציון. "אני אוהב גם את פרחי לונדון ופרחי אפרת. דווקא לטרנד בטיקטוק פחות התחברתי, כי זה רק שיר אחד, שהוא לא ממש אהוב עליי, והוא יחסית חדש לתקופה ששמעו אצלנו בבית. אבל זה מגניב שאנשים זרים לא יהודים בעולם פתאום נדלקו על הקטע הזה".
בישראל פחות תפס טרנד ה-MBC, ודי ברור למה: אנחנו חוששים מהדתה, נרתעים מהגייה חסידית-אשכנזית, חוטפים פלאשבקים להפגנות בבני ברק. ניתן להם לייק אחד והם ירצו את כל היד לקשור עליה תפילין. הגויים, להבדיל, קיבלו את זה נקי מאסוציאציות פוליטיות ויכלו להתמסר קומפלט לקסם הפרחאי. אין זה מקרה שדווקא השיר "ירושלים" התחיל את הטרנד – הוא פחות דתי ויותר פופי משירים אחרים של המקהלה.
"המוזיקה של פרחי מיאמי בשנות ה-90 הייתה דתית מאוד", מאבחן נתן, חרדי בן 28 מירושלים שגדל על המקהלה. "היו להם שירים בנושאים חינוכיים, כמו We Need You (שיר על חשיבותה של תפילה שנוזף במי שמפריע בבית הכנסת – ר"ר), ואני מניח שזו מוזיקה שפחות מעניינת אנשים שהתוכן לא מדבר אליהם. המוזיקה המאוחרת יותר שלהם היא כבר פופ שעומד בזכות עצמו, וזו המוזיקה שהפכה לוויראלית. זה עובר חלק יותר בסצנה הבין-לאומית, אבל גם מפחית את הייחודיות שלהם בסצנה החסידית. להקות כמו ישיבה בויז או שלשלת ג'וניור (להקות ילדים חסידיות אמריקאיות – ר"ר) עשו פופ חסידי טוב יותר".
אל תסתכלו על זה בציניות. זה באמת יפה
אז מה בעצם צעירים חילונים מוצאים במקהלה דתית ששרה על אלוקים וירושלים ועם ישראל? ועוד מקהלה של ילדים? אולי אחראית לכך תרבות ההולסום של הדור החדש, גישה המאופיינת בחיפוש מודלים חיוביים, תמימים, לא-מאיימים, אפילו א-מיניים. בעידן שבו כל שחקן וזמר שני עלול להיחשף בפרשיית הטרדות מיניות אפלה או להסתבך באמירה פוגענית על טרנסים, קל ובטוח לרתום את עגלת ההערצה לחבורת ילדים חנונים בעניבה. זה אותו תפקיד שמילאו עד כה נערי אנימה רגישים עם עיניים של כלבלב וליבידו של כרית נוצות.
ישראל אלפסי, ירושלים: "מה הסיכוי ששירים מהמוזיקה החסידית השמרנית יקבלו כזאת חשיפה? אבל כשחושבים על זה, פרחי מיאמי יודעים גם לגעת ברגש וגם להקפיץ משמחה, וטבעי שכל מי שישמע את השירים יתלהב"
לינה צוחקת כשאני שואלת אם כמו בכל להקת בנים פופולרית, גם לה יש איזה קראש על אחד הסולנים בפרחי מיאמי. "אני יותר מרגישה כלפיהם רגשות אימהיים, אם זה נשמע בכלל הגיוני", היא אומרת. "כשאני רואה אותם מופיעים אני מרגישה גאה כאילו הם הילדים שלי, למרות שכיום הם כבר מבוגרים ממני".
ובכל זאת, מי פרח המיאמי האהוב עלייך?
"אווו, שאלה קשה. אני חושבת שיושי בנדר הוא הפייבוריט שלי. יש לו נוכחות בימתית מדהימה, הוא אחד מהילדים היותר אנרגטיים על הבמה וממש משקיע את כל הנשמה שלו בהופעה. והוא כזה חמוד".
@heartthrobert Replying to @0atmealsucks The choreo though! The best of Miami Boys Choir. #jewishtiktok #mbc ♬ original sound - Rob Anderson
@gabesco Proud to be a Binyomin fan from the beginning #miamiboyschoir #mbc #miamiboys #binyomin #binyominabramowitz #binyominbias ♬ original sound - Rob Anderson
אלה מהרצליה נחשפה לפרחי מיאמי בטיול שלה לפיג'י, כשחבורת תרמילאים אוסטרלים פרצה מולה בשירת "ירושלים הרים סביב לה" בעברית רצוצה. אלה התחילה לחקור את העניין, וכך שקעה בטירוף ה-MBC. בניגוד ללוסי, קייטלין וללינה, גויות חו"ליות שמוצאות במוזיקה החסידית קסם של תרבויות רחוקות ומילים בג'יבריש, אלה היא ישראלית שמרגישה שפרחי מיאמי דווקא קירבה אותה בחזרה לתרבות שלה. "בתור חילונית שנולדה, גדלה ומתכוונת למות חילונית, זה גורם לי להתגאות בשפה ובהיסטוריה", היא אומרת. "אני לא יודעת אם זה מקרב אותי ליהדות, אבל זה הכיר לי תפילות שלא הכרתי וחשבתי שזו דרך יפה להיחשף ליהדות ככה, פחות באמצעות הלכה ואיסורים".
ולא ראית את הסרטונים "בקטע אירוני", כדאחקה? בכל זאת, יש בהם משהו מאוד אנכרוניסטי.
"זה התחיל בשבילי כדאחקה, אחר כך זה כבר נהיה קליט ולא יצא לי מהראש. היום זה פשוט כיף לשמוע כי זו מוזיקת פופ טובה. אני מציעה לא להסתכל על הדברים בעין צינית, כי זה באמת יפה. חלק מהמילים מרגשות וגם הילדים מקסימים".
בסדר, אז מקהלה יהודית-דתית הפכה ללהיט באינטרנט, אבל כמו שאומר אבא שלי תמיד, מה יוצא לנו מזה? יש לזה בכלל משמעות, מעבר לתחושת הגאווה שהנה אנחנו שוב על המפה, לפחות עד שייצא הסרט של מארוול עם שירה האס? אלה משוכנעת שלתופעת ה-MBC יש גם תרומה חיובית למאבק נגד אנטישמיות בעולם. "קניה ווסט התחיל להשחיר עלינו והוא מישהו שקובע סדר יום מבחינת שיח. בדיוק אז כל הטיקטוק התמלא בסרטונים של פרחי מיאמי והשתמשו 200 מיליון פעמים בסאונד של 'ירושלים'", היא אומרת. "זה התחרה אפילו בשימוש בסאונדים של האלבום החדש של טיילור סוויפט. הרבה אנשים כתבו שככה הם למדו על יהודים ויהדות באופן חיובי. אז מבחינתי זה נתן פייט לאנטישמיות".
לינה, צרפת: "גיליתי כל כך הרבה על היהדות. לראות את הילדים הקטנים האלה גאים בתרבות שלהם זה כל כך מעורר השראה"
"אני חושבת שהיכרות עם התרבות היהודית בכל דרך היא יעילה במלחמה נגד אנטישמיות", מסכימה לוסי. "אני לא יודעת אם אנשים יצפו בסרטונים של פרחי מיאמי ופתאום יבינו שהם טעו בתפיסות האנטישמיות שלהם, אבל חשיפה תרבותית היא תמיד הצעד הראשון בשבירת מחסומים בין אנשים שונים. בסופו של דבר מוזיקה מתעלה על שפה ותרבות".
"כמישהי מתרבות ודת אחרות משלכם, אני מאמינה שהטרנד הזה עזר להציג ולהראות לאנשים עוד צד ביהדות", אומרת קייטלין. "אישית, אף פעם לא חוויתי את התרבות היהודית או את הדת היהודית, אז העובדה שמצאתי את פרחי מיאמי אפשרה לי להעמיק את ההבנה שלי ביהדות, שתמיד הערכתי מרחוק אבל לא ממש הכרתי".
האם פרחי מיאמי יצילו אותנו מהשואה הבאה, או שמדובר בסתם גימיק חמוד לטיקטוקרים משועממים? סביר יותר שמדובר בטרנד שעומד לחלוף, כמו כשכולנו זמזמנו את "גנגנם סטייל" לפני עשור והיום אף אחד לא זוכר איך קוראים לזמר, או כשכל העולם רקד "נומה נומה היי" אבל לא בדיוק נסחף אחר כך להיכרות מעמיקה עם התרבות הרומנית המולדובנית. מצד שני, בתוך הקלחת הרב-תרבותית של האינטרנט השארנו עוד טביעת רגל קטנה, נעולה בנעל שבת מצוחצחת מידה 30. יושי, תרימי!