בשנה האחרונה, משפחת פריניאן גילתה שהיא חזרה לעניין את הציבור. כמעט עשור עבר מאז שאבי המשפחה, שרון, השתחרר מהכלא. שרון, אשתו סיגל וחמשת ילדיהם - כולם שינו את שם המשפחה ל"פרי" בתעודות הזהות, בניסיון להתנער מהעבר ולא למשוך אש. אבל אז הגיעה סדרה קטנה בשם "מנאייכ", והפכה את המילה "פריניאן" שוב לערך מחופש תדירות בגוגל. כמו צופים רבים שרותקו למסך, גם אידר פרי צפתה בסדרה שנוצרה בהשראת הפרשה בה כיכב אביה. הדמות שמקבילה לדמותו של אביה הוא תמיר שמעיה, עבריין בכיר שמנהל מתוך משק משפחתי רשת של אלימות ושחיתות הנוגעת כמעט בכל ממסד ישראלי - משטרה, פרקליטות ופוליטיקאים. השחקן שנבחר לגלם את אביה הוא קובי שמעוני, סאבלימינל. על אף שאין דמיון פיזי מובהק בין השניים, אידר מרוצה מהליהוק. "אני אוהבת את סאבלימינל", היא אומרת, "הוא מאוד מזכיר את אבא שלי בכריזמה. שניהם כריזמטיים מאוד. אבא שלי הוא אדם שכולם מכבדים, תמיד היה לו פה שחבל על הזמן".
אותי סאבלימינל קצת הפחיד בסדרה.
"טוב, כמובן שהיו פרטים חסרים והיו דברים אחרים שהגזימו בהם. אבא שלי אף פעם לא קשר מישהו עם שרשרת של אופניים לגדר, כמו שסאבלימינל עושה בסדרה. הוא לא עשה דברים כאלה. אולי הוא שלח אחרים, אני לא יודעת. כשאנשים נרתעים מזה אני תמיד מתגוננת ואומרת שאבא שלי לא רצח בידיים שלו אלא שלח מישהו לעשות את זה. אני מנסה לייפות את זה, כי הוא לא תפס נשק או סכין והרג בידיים שלו. הוא שלח, כי ככה זה עובד בעולם הזה".
מה עוד דומה בין הייצוג למציאות?
"זה די ברור שזה עלינו. המושב, למרות שאצלנו זה עגבניות ושם זה לול - ברור שלזה הם מתכוונים. שני האחים, ואבא שלי הוא הצעיר יותר והשובב יותר. אלה העובדות, אני לא יכולה לברוח מזה. זו המציאות שלי. אבא שלי היה עבריין".
גם הוא מדבר ככה היום? אומר, "הייתי עבריין"?
"אולי הוא לא אומר את זה באופן מובהק כמוני, אבל הוא יודע שהוא לא טלית שכולה תכלת".
אין טעים כמו דג בית סוהר
אני יושבת מול אידר בת ה-22 ודי מופתעת. לא רק מהאופן היציב, הצלול, הכן שבו היא מתייחסת להיסטוריה המשפחתית הקיצונית שלה - אלא גם מהמראה שלה. ואם להיות יותר ספציפית - מכמה שהשיער שלה נורמלי. בקליפים שהיא שחררה לאחרונה, "סטופ" ו"פספסת", אידר שרה שורות כמו "למה אתה חושב שיש לך קלאסה" ו"אל תענה לי, מתוק", כשהיא מחליפה בין בגד גוף לביקיני, והכל בפאת בלונד פלטינה ארוכה. לכל זה אין ממש קשר אל הבחורה הסולידית שיושבת מולי. "אני מתה על פאות אבל זה לא ליום יום", היא מבהירה, "הצד הפרפורמרי שלי הוא משהו אחר".
אידר עדיין גרה עם הוריה במושב הודיה, סמוך לאשקלון. כשהיא לא שרה ולא מוגבלת בידי משרד הבריאות, היא עובדת באחת משתי המסעדות שיש למשפחה - האחת בנחלה המשפחתית, השנייה בכפר סילבר. על פי פרסומים שונים, בעבר העסקים המשפחתיים כללו גם ניהול בתי הימורים - היום, לדברי אידר, אביה הוא "איש עסקים ומסעדן" בלבד. "גם האחים שלי עובדים שם, וכולם עדיין גרים בבית במושב עם אבא ואמא. אני ילדה טובה, והאחים שלי עוד יותר תמימים וביישנים ממני. תקחי משפחות פשע אחרות, הבנים יוצאים כמו האבא, אבל אצלנו ממש לא".
אבא שלך מדבר על העבר? מספר מה היה בכלא?
"הוא לא יושב ועושה שעת סיפור אבל יכול פתאום להיזכר במשהו בארוחת ערב ולספר לנו. הוא קורא לכלא 'האוניברסיטה' וכולם מבינים שלזה הוא מתכוון. רוב הסיפורים נחמדים, הוא היה שם מנהל המטבח, עושה קומבינות עם הספקים כדי לקבל את הירקות שהוא רוצה, עפו על הבישולים שלו שם. אין להם דגים בכלא, היו לוקחים טונה של שימורים ועושים עם רוטב אדום, אין טעים כזה. אנחנו אוכלים את הדג הזה עד היום בארוחות שישי, קוראים לזה 'דג בית סוהר'. את לא מבינה, אין טעים כזה".
צחוק ודגים בצד - פרשת פריניאן היא כנראה אחת הפרשות החמורות ביותר הנוגעות ליחסי עולם תחתון ומשטרה. בשנת 2007, שרון ועודד פריניאן הורשעו, במסגרת עסקת טיעון עם הפרקליטות, בקשירת קשר לביצוע רצח. הקורבן היה יריב בעולם התחתון, המבצע - שוטר בשירות פעיל. כמו שמוצג ב"מנאייכ" - הפריניאנים נהגו להפעיל שוטרים לעבוד עבורם, ואף נעזרו בקשרים שלהם עם צמרת המשטרה כדי לבצע עסקאות כופר על חומרים צבאיים גנובים. אבל הרצח שהפריניאנים הורשעו עליו, אירע שנים רבות לפני שנתנו עליו את הדין. השוטר הרוצח, צחי בן אור, נתפס כבר בשנת 2000 וביקש לחתום על הסכם עד מדינה במסגרתו ימסור חומרים על השיטה של הפריניאנים - ולא פחות מחמש שנים עברו עד שמשהו נעשה. במהלך חמש השנים האלה הטיוחים המשיכו. תיק החקירה נגד הפריניאנים היה רדום ולא טופל בצורה רצינית. השוטר הרוצח ברח מהארץ, ונרצח בעצמו במקסיקו. בשנת 2005 הגילויים סביב המשפחה מתחילים, לא מעט בזכות חשיפות של אילנה דיין ב"עובדה". בשנת 2007 התפרסם דו"ח ועדת זיילר, שתיאר את התנהלות המשטרה סביב משפחת פריניאן כ"מחזה אבסורד" ואף מתח ביקורת על העונש הנמוך שקיבלו עודד ושרון. כתוצאה מפרסום הדו"ח, מפכ"ל המשטרה משה קראדי התפטר.
בשביל אידר, כל זה התחיל במלון באילת בסיומה של חופשה משפחתית. "הייתי בת שבע", היא משחזרת, "אני זוכרת איך עמדתי עם אמא שלי וכל האחים בצ'ק אאוט, ואבא שלי לא שם. לא הבנתי מה קרה. אמא שלי אמרה שאבא שבר כוסות של המלון ולא היה לו כסף לשלם עליהן אז הוא ברח".
בחירה מעניינת מה לספר לכם.
"כן, וזה היה באמצע במסע בריחה של שלושה חודשים. הגענו הביתה וראינו ניידות, הבנו שמחפשים אותו. כשתפסו אותו בעין גדי ראיתי פתאום את אבא שלי בחדשות. אמא שלי לא אמרה לנו לא לראות, היינו מול הטלוויזיה בסלון ופתאום הוא שם. בסוף עשינו צחוקים, דקלמתי את יונית לוי, 'האחים פריניאן נעצרו היום בחשד ל…'", היא עוצרת.
רצח? אמרת את המילה?
"אני לא זוכרת מה אמרתי בדיוק, רק שדקלמתי את זה כמו תוכי קטן וכולם צחקו. אני בכלל לא הבנתי מה קורה. התגעגעתי אליו נורא, הייתי רגישה אליו ברמות, הייתה לי אהבה ורגש אליו שלא ניתן להסביר. היינו מגיעים לבתי משפט והייתי רצה אליו לפינה של העצורים וקופצת עליו עד שהשוטרים הרחיקו אותי. הוא היה גונב ממני נשיקה ואני מתחילה לבכות. או שיושבת ואמא שלי אומרת לי להגיד משהו לשופטת, להתפרץ, להגיד שאני רוצה שאבא יחזור, לגעת לשופטת ברגש. ואני רק ישבתי והסתכלתי עליו, והתביישתי".
מה את חושבת על זה היום?
"שזה הזוי".
ועל הבחירות של אמא שלך? על איך שהיא הפעילה אותך?
"אני לא יודעת. אני בטוחה שזה השפיע עלי, אבל לא יודעת עדיין במה, אם זה רע או טוב. אמא שלי בכלל לא הייתה מבוהלת מכל הסיפור הזה. היא פייטרית, אין אישה כזו. היא עברה איתו דברים לפני כן, זו לא פעם ראשונה שהוא ישב בכלא. היא ידעה שהוא בעייתי ואיך לתפעל את המצב".
איך מגיעים לחיים כאלה?
"אני לא יודעת, אבא שלי הוא לא ממשפחת פשע של דורות על דורות. הוא היה ילד שנשר מבית ספר, חי במושב כזה שיש גניבות של מכוניות ופלישות של ערבים, הוא ראה את עצמו כמגן המושב. אם היה צריך הוא היה רב מכות, עושה בעיות. ואז הוא התחיל לאהוב את החיים הטובים. היו לו רכבי יוקרה, היה לו באוטו את הפלאפון הראשון בארץ, יש לנו בית ענק במושב, לא תוכלי לפספס אותו. אבל הכליאה השפיעה עליו. אני חושבת שהוא נכנס לתובנות".
זה אבא שלי והוא דמות להערצה
אידר לא חוותה את העונש שאביה קיבל כקל. "תראי, ברור שהוא עשה משהו. הרי בסוף האדם סגר עסקה, זה כמו חצי להודות. אבל הפרקליטות והמשטרה ניפחו את זה לרמות מוגזמות. יש לו משפחה וילדים והוא לא קיבל חופשות. הוא נחשב מסוכן לציבור, רק ביקורים בכלא, לא חופשות".
נסעתם הרבה לבקר?
"כן, כל שבוע. יש ביקורים שבועיים, זה כמו בסרטים עם הזכוכית והטלפון. יש גם ביקורים פתוחים שאפשר לשבת יחד, אבל זה רק פעם בחודש ובאישור מיוחד. הביקורים הפתוחים זה שעה והסגורים חצי שעה. זה היה עצוב, הייתי בוכה, יושבת לו על הברכיים, לא נותנת לאחיות שלי לגעת בו. היו תקופות שהוא התחיל ללמוד תורה, הגיע עם זקן, זה לא הפריע לי. אבל כאב לי, ראו שקשה לו. בבית ספר כבר ידעו שבימי ראשון אני לא מגיעה ללמוד, אני מבקרת את אבא בכלא".
הילדים דיברו על זה?
"כן. הייתי ילדה מקובלת תמיד, אבל כשזה התפוצץ ההורים של החברות שלי לא הסכימו שהן יבואו אלי הביתה. אמרו להן להיות חברות שלי רק בבית ספר, כי לא הולכים לבית של עבריינים. מי ישמע מה יש שם. זה העציב אותי, כי זו סתם סטיגמה. יש רעש סביב השם פריניאן, חושבים שהבית שלנו מפחיד, אבל אם תכנסי אלינו תראי משפחה אוהבת, תומכת, צחוקים, הכי נורמטיבית שתפגשי".
אמא שלך עבדה כשאבא שלך היה בכלא?
"לא. שמו מנהל במסעדות, והיא הייתה כל היום בבית. ככה היא דאגה שלא נתדרדר, שהאחים שלי לא יעשנו או ישתו. עדיין היה קשה לפעמים, אם כאב לה הראש אני הייתי צריכה להכין סנדוויצ'ים לאחיות הקטנות שלי. אבל אבא שלי תמיד היה נוכח איכשהו. הייתי הולכת לימי הולדת והוא היה אומר לי בטלפון מהכלא 'בשעה עשר את בבית'. אני יכולה לעשות מה שבא לי, אבא שלי בכלא, אבל אני מפחדת לאחר. ב-21:59 אני בבית".
זה לא מכעיס, שהבחירות שלו גורמות לך לגדול בלי אבא בשנים המעצבות של החיים שלך?
"לא כעסתי. הבנתי ללבו של אבא שלי, רק רציתי שהוא יבוא הביתה. ברור שפספסתי אותו. הקשר שלנו לפני שהוא נעצר ואחרי זה לא יהיה אותו דבר. אבל אני לא יכולה לכעוס עליו. בשבילי תמיד הוא היה דמות להערצה, הוא מודל השראה. החיים שואבים אנשים לסיטואציות וכל אחד, זה לוקח אותו למקום אחר. יש לי רחשי כבוד אליו תמיד, גם אם התרחקנו. הוא עשה דברים רעים כביכול אבל תרדי לשורה התחתונה - זה אבא שלי ומבחינתי הוא המלך".
אידר מדווחת על חזרה מלאה לדרך הישר אחרי ששרון השתחרר מהכלא, למרות שידיעה אחת משנת 2011 מספרת כי האחים שרון ועודד עדיין נוטים להיעצר יחד - הפעם על אחזקת נשק. "היה איזה משהו קטן שדיברו עליו, אני לא זוכרת את הפרטים".
הייתם חלק מהתחקיר ל"מנאייכ"? ראיינו את אבא שלך?
"לא, אפילו לא ידענו שזה עומד לקרות. ראינו כמו כולם ידיעה בעיתון, הייתה תמונה של עמוס תמם עם בוקי נאה והיה כתוב שעומדת להיות סדרה על האחים פריניאן. אחרי תקופה של שמונה חודשים התחלנו לראות פרומואים ולהתלהב. הציעו לאבא שלי להתראיין על זה, אבל הוא לא רוצה".
ואיך הוא הרגיש כלפי הסדרה?
"זה קצת העלה לו. ראינו את הפרקים ביחד, אהבנו את זה. הצד שיותר מדברים עליו שם הוא המשטרה והפרקליטות. לדעתי אין אמון במשטרה. לא נכליל את כולם, אבל לא כולם צדיקים. אני מאמינה שדברים כאלה יכולים לקרות גם היום".
ששוטר ירצח בשירות משפחת פשע?
"כן. זה עדיין יכול לקרות".
לפחות מדברים עלי
בינתיים, אידר מתפנה להגשמת החלום שלה: להיות זמרת. היא לא מכירה אף אחד בתעשייה, לא יודעת איך עובדים עם אינסטגרם ולא רוצה ללכת לריאליטי - אבל היא נחושה להצליח. "תמיד הייתי ילדה של חוגים, מצחיקה את כולם ושרה. כשהשתחררתי מהצבא, התחלתי להוציא קאברים ליוטיוב, אבל בלי שום ידע איך לעשות את זה. הבנתי שאני צריכה להשקיע יותר ופניתי לדנה לפידות שתכתוב לי שיר ולעומרי סגל שיפיק לי סינגל, והוא שלח אותי לטל הנדלסמן שיביים לי קליפים. הכל אני לבד. בלי אבא או אמא, בלי מישהו מאחוריי. זה לא קל".
למה לא ללכת ל"הכוכב הבא"?
"אני לא רוצה ללכת לטלוויזיה ולהתחיל לספר שם איזה סיפור שובר לב על החיים שלי, זאת לא אני. אני רוצה לעשות את זה בדרך הקשה. אני גם לא מאלה שפותחים את הסטורי בבוקר ו"מה קורה חברים", אני בקושי יודעת להעלות תמונות. אבל אני רוצה לפחות לדעת שניסיתי. התעשייה הזו היא קשה, לא מקבלים את כולם ויש ביקורות מכל כיוון אבל אני מאמינה בעצמי ומודעת לכישרון וליכולות שלי. השקעתי בזה הרבה כסף ואני מקווה להחזיר את ההשקעה".
כמה כל זה עולה?
"קאברים זה 2,000-4,000 שקל עם קידום, סינגל זה סביב העשר, חמש עשרה אלף, הקליפ עלה לי איזה 70 אלף שקל ואחר כך עוד קליפ ב-45 אלף. לאן הגענו?".
משהו כמו 150 אלף.
"כן, משהו כזה. הכל מימנתי בעצמי מכסף שחסכתי בעבודה במסעדות, כולל טיפים מגיל 15. אין חסכנית ממני".
באמת? מטיפים אפשר לקנות קליפים כאלה? ההורים לא עזרו בכלל?
"הוספתי גם את המענק מהצבא, אבל חוץ מזה כמעט לא הוספתי מההורים. תמיד חינכו אותנו לצאת לעבוד. לא החסירו מאיתנו כלום כל החיים, אבל אם הייתי רוצה משהו הייתי קונה לעצמי. אנחנו לא חבורה של מפונקים כמו שחושבים".
ומה המטרה? להיות נועה קירל הבאה?
"נועה קירל היא אלופה, אני אוהבת אותה, הייתה לה התפתחות יפה עם השנים. בכל פעם שאני שמה קליפ ביוטיוב כל התגובות הן 'את מנסה להיות נועה? את לא נועה. למה את מחקה את נועה קירל?'. אפשר לקחת את זה למקום הנעלב אבל אני אומרת שאם משווים אותי אליה זה מצב טוב, לפחות לא משווים אותי למישהי שהיא פחות ממנה. אין דבר כזה פרסום רע. לפחות דיברו עלי".
בשבוע שעבר גם דובר לא מעט על הקליפ של עדי ביטי.
"כן, זה עשה הרבה בלאגן. אני לא יודעת מה אני חושבת על זה, עדי פונה לילדים ואולי באמת הגזימה. אלה מקומות שאני לא אגיע אליהם. אין לי בעיה לרקוד בחזייה כי זה כמו בגד ים, אבל אני לא אוציא את כל החזה. אני לוקחת השראה מג'יי לו ומביונסה אבל יש לי את הגבולות שלי, אני פונה לקהל של נוער. חוץ מזה, אני יודעת שיש לי אגן רחב אז אני לא אראה אותו למצלמה".
ובכל זאת, הכל באווירה די סקסית.
"אני לא רואה את זה כסקסי אלא פרפורמרי. אבל בואי נגיד, כשהיה לי בן זוג, הוא עזר לי בכמה דברים אבל כשאני רוקדת ביקשתי שהוא לא יהיה שם".
כרגע היא רווקה, "אבל לא בגלל הקליפ", היא מבהירה. "זה היה קשר של שנה, אהבה טובה, אבל הוא הסתיים. אבא שלי לא הסכים לי חבר עד גיל 18, וגם בלי קשר אליו זה לא היה פשוט. הייתי מחוזרת תמיד, אבל כשהיו שומעים פריניאן היו נרתעים. אומרים שאני יפה ואיכותית אבל בגלל אבא שלי מפרססים. זה קורה לי עד עכשיו. את מרגישה את זה. אבל אני בכל מקרה לא רוצה להיות עם מישהו שיפסול אותי בגלל שם המשפחה שלי".
מה את מחפשת בבן זוג?
"שיהיה חד ופלפל, אני לא קלה ויש לי דרישות. יש אנשים שמפחדים מאישה חזקה, צריך כבוד ונאמנות, כסף לא מעניין אותי. רוב בני הזוג שלי היו בלי כסף. יש לי חברות שאומרות את זה במוצהר, שצריך גבר עם כסף אבל אני לא ככה. מה שחשוב לי זה נאמנות, אהבה וחום".
מה אבא חושב על כיוון הקריירה הזה?
"זה נושא קצת רגיש", היא נאנחת, "אבא שלי לא מת על הרעיון. הוא של פעם. הוא רוצה שתהיה לי עבודה מסודרת, שאגיע הביתה ואכין סיר אוכל לילדים ואשב עם בעלי והילדים בסלון. הוא אומר - מה את צריכה שידביקו עליך שטרות עם רוק בחפלות? את מבינה?".
מבאס אותך שהוא לא יותר שותף?
"קצת, אני גם יודעת שאם הוא היה תומך בי כספית הייתי מתפתחת הרבה יותר מהר. אבל הוא כן תומך בדרך שלו. כשאני שמה שירים בפייסבוק, הוא מגיב לי עם לב".
צילום: רן יחזקאל | סטיילינג: ישראל רחמני | איפור: ניב דהאן | שיער: לידור חדידה