כפיר צפריר ישן כבר שנתיים על הספה באולפן ההקלטות. הוא נאלץ לבחור: לשכור דירה, או לשכור חלל שבו ייצור את המוזיקה שלו. זו לא הייתה התלבטות אמיתית עבור אומן ההיפ הופ שהמוזיקה מעולם לא הייתה בשבילו רק תחביב או אפילו רק מקצוע, אלא גלגל הצלה. זה לא אומר שזו הייתה החלטה פשוטה.
"אני מפרנס את עצמי בכבוד ומגיע למשכורת שמחזיקה אותי עם הראש מעל המים, אבל לא יכולתי לשכור גם דירה וגם אולפן, זה בלתי אפשרי", מספר צפריר השבוע לאחר ההדחה המוקדמת שלו – יש שיאמרו המוקדמת מדי – מ"הכוכב הבא" (קשת 12). "זאת בחירה שעשיתי, אבל חבל לי מאוד. המון חברים וחברות שלי חוזרים להורים גם בגיל 30 פלוס, אנשים עובדים קשה ולא מצליחים לגמור את החודש. בני הדור שלי לא יודעים איך הם יקנו דירה, המדינה חייבת למצוא לזה פתרון".
חכה עם המדינה, מה אתה עושה לגבי מקלחת?
"ב-90% מהשבוע אני נוסע לבית של אמא שלי כדי להתקלח ולהתארגן, ומשם לישון על הספה באולפן. לא יודע איך פותרים את הדברים האלה, אני לא חבר ממשלה, אבל זה לא הגיוני שדור שלם מתעסק במחשבות על ירושה ומחכה שמישהו יזרוק לנו את השאריות של אהובינו. כאומן שבוחר לגעת בנושאים חברתיים, מתפקידי לבוא ולדבר על מה שכואב לי".
המשפחה שלי ראתה בתי סוהר
צפריר אומר וצפריר עושה. רק לפני חודש וחצי הבליח על המסך שלנו, ומאז הספיק לשיר את סיפור חייו הקשה, להיאבק נגד גירוש ילדי מהגרים, למחות על יוקר המחיה – ולגרום לנינט לפרוץ פעם אחת בבכי (כי שירו "אש" נגע עד כדי כך ללבה) ופעם אחרת בצחוק (כי "חרקות" שלו נשמע לה כמו שיר עליה, אדם שאינו יודע לחנות).
אל "הכוכב הבא" הגיע צפריר עם רפרטואר של שירי ראפ אישיים, חושפניים. השופטים והקהל לא תמיד ידעו איך לעכל אותו, והשבוע הראו לו את הדלת. "זה הפתיע אותי", מודה צפריר, "אבל גם לא האמנתי שאגיע עד לשלב הזה".
אולי העובדה שביצעת שירים משלך, בסגנון שלך, פגעה בך בסוף?
"אני אומן יוצר שמתבטא באמצעות טקסט, כל אומן ראפ נמדד בכוח של המילה שלו. היו רגעים שזה היה פחות לטובתי, והיו רגעים שיותר. כך או כך אני גאה בזה, כי מבחינתי זה מה שהייתי צריך לעשות".
אסי עזר התרגש כשהודחת. הוא כינה אותך "תמיר גרינברג של העונה".
"זה כבוד גדול, וכבודו של תמיר גרינברג במקומו מונח, אבל הוא זה הוא ואני זה אני. הרגע שאסי בכה מאוד ריגש אותי, מלא פיסות מהחיים שלי חלפו לי מול העיניים. הרגשתי בדמעות של אסי שהוא הבין אותי, ובאיזשהו מקום גם אישר אותי. הודחתי אומנם, אבל בפעם הראשונה הרגשתי שמבינים אותי, שכל התמונה על השולחן".
חלק מהתמונה צייר צפריר בשיר "סרט פשע", שנפתח בתיאור של ליל סדר משפחתי סטנדרטי – עד שנכנסים ארבעה חבר'ה גלוחי ראש. שורה אחרי שורה, השיר מגולל את ילדותו הקשה של צפריר בשכונת פג'ה בפתח תקווה. נער ממשפחה לא פשוטה שלקח פנייה לא נכונה, הסתבך עם החוק ולא פעם הביט למוות בעיניים. לפרטים הספציפיים הוא עדיין לא רוצה להיכנס, אפילו לא אחרי כל השנים וכל השירים. "אני דברן גדול, אבל שם המילים בורחות לי", הוא אומר. "לכן גם לא היה לי קל לבצע את 'סרט פשע' ב'הכוכב הבא'. אני בחרתי בחשיפה הזו, אבל כשראיתי את זה בטלוויזיה התכווצה לי הבטן. זה סיפור אישי מאוד, אפילו חברים וחברות שמכירים אותי כמעט חיים שלמים לא יודעים מה חוויתי ועברתי. כל אדם סוחב שק משקעים, והמשקעים שלי נמצאים שם, בשיר הזה".
באיזה גיל עולם הפשע דפק לך בדלת?
"זה התחיל בגיל 8. התמודדתי עם חיים לא פשוטים בצל הפשע, ראיתי את זה קורה בבית וזה השפיע עליי באופן ישיר ואישי. כילד זה גרם לי לרצות להיות אחד כזה בעצמי. אצלנו בשכונה קוראים לזה 'מושפע', מצאתי את עצמי מידרדר ועברתי טלטלה מאוד גדולה. המשפחה שלי הייתה מעורבת, אנשים שאני מאוד אוהב. אבל אני לא רוצה להעיר את המתים, לא רוצה לגרד לאף אחד במקומות הלא נכונים".
זה הגיע לכדי מעצרים?
"המשפחה שלי ראתה בתי סוהר. כילד שביקר בלא מעט אגפים, אני לא מאחל לאף אחד להכיר את המקום הזה ולשמוע את הרעשים של דלתות הברזל. זה כואב, זה קשה וזה שינה לי את החיים. מי שיש לו אפילו טיפת זיקה לעולם הזה, שיחשוב עם עצמו טוב טוב. זה משפיע על החיים של כולם".
מתי נחתה ההבנה שאתה במסלול הלא נכון?
"עברתי טראומות מאוד קיצוניות שגרמו לי לשאול את עצמי כמה טוב לי ואם אני רוצה להמשיך ככה. היו רגעים שהבנתי שאני מסכן את החיים שלי. כנער אתה לא חושב על המחר, יש לך נטייה להרגיש שאין לך מה להפסיד".
אמא שלך מכרה את הבית שלה ואת הבית של סבתך כדי לעבור לדירה בעיר אחרת ולהרחיק אותך מהעולם הזה.
"הקשר שלי עם אמא עמוק מאוד, היא הייתה כמו ציפור שמוציאה את האוכל מהפה שלה ושמה אותו בפה של הגוזל. היא עברה חיים מאוד קשים – סעדה את סבתא, שמרה על אח שלה, ובכל זאת נתנה מהכלום שהיה לה בשביל שלי יהיה. היא הייתה ישנה בסלון כדי שיהיה לי חדר שינה. אני שמח שבסוף היו לה כוחות להוציא אותי מהסביבה הזאת בשן ועין, גם אם זה דרש ממנה לעזוב את הכל".
היא הייתה לצדך גם בתקופות הפחות טובות שלך?
"היא השומרת הכי גדולה שלי, תמיד הייתה שם והאמינה בי. היא סבלה ממני כילד, אבל תמיד הייתה בעניינים ואפשר היה לשתף אותה בהכל. בתור ילד יכולתי להתפנק על זה, וכאדם בוגר אני מבין כמה ערך יש בזה. היום אני לוקח אותה איתי לכל מקום שאני הולך, כמו סיכת גאווה על החזה".
אתה מרגיש צורך לגמול לה על מה שהיא עשתה בעבורך?
"נורא חשוב לי להגשים את עצמי בשבילה, היא ראויה לזה. היא עבדה מאוד קשה כדי שאמשיך לעשות מוזיקה ולא אפרוש. היו הרבה רגעי משבר שחשבתי לעצור בהם, אבל היא תמיד תמכה בי באמונה עיוורת. היא הלב שבתוך העט והלב שבתוך הלב שלי".
את אבא שלך לא הזכרת.
"הוא איש מקסים. הייתה תקופה שהקשר בינינו קצת נותק, אבל זה היה בגלל דברים שעברתי כנער. לא חלילה בגללו".
חיי הלילה שעבדו אותי
צפריר (32) היה בן 13 כשהחל ליצור את המוזיקה שלו. "בהתחלה זה היה ממש חובבני – הייתי כותב, מלחין ועובד על תוכנת עריכת מוזיקה. הקמתי עם שני חברים שלי הרכב, שהתפרק אחרי עשרה ימים, ומשם יצאתי לקריירת סולו".
כשהיה בן 16 השתתף צפריר בפרויקט לנוער בסיכון של המפיק והראפר פישי הגדול, ודרכו הכיר אומנים מסצנת ההיפ הופ, ובהם רביד פלוטניק וסול ג'יי. "בגיל 18 פרסמתי שירים בפורומים ב'תפוז', אחר כך הייתי קצת בחו"ל, וכשחזרתי הכרתי את סטטיק, את רון נשר, את 69 ואת נתנאל בומרנג. היינו חבורה, הסתובבנו ביחד, אבל כל אחד עשה את המוזיקה שלו".
בין לבין, כשמלאו לו 21, המשפחה עברה לראשון לציון. "התחיל עידן חדש, וזה היה נחוץ לי", הוא אומר. "כשנתתי לעצמי צ'אנס לחיים חדשים, הם חייכו אליי חזרה. אחרי המעבר נחשפתי לזירה התל-אביבית, נשאבתי לסצנת המועדונים ולחיי הלילה, התחלתי לעבוד כיח"צן מסיבות. השקעתי מאוד, הייתי מאוד חרוץ, הכל בחסות 'אני לא חוזר אחורה'. אנשים שמכירים אותי מחיי הלילה ושמעו פתאום את 'סרט פשע' הופתעו, כי לא הכירו בכלל את כפיר מפתח תקווה. רק את כפיר שגר בתל אביב. בן אדם צריך שתהיה לו יכולת לעשות סטופ להרגלים מסוימים ולעשות תיקון, ואני כל הזמן מחפש את הדרך שלי לתקן את עצמי ולהכניס את הדברים לשביל הנכון. 'הכוכב הבא' הייתה חלק מהתיקון הזה, חלק מהדרך. אבל לבוא ולשים את זה על הבמה הגדולה, לחשוף את זה – היה לזה גם מחיר".
חלק מהמחיר היה ביקורת שספג מתושבי שכונת פג'ה בהווה ובעבר, שטענו כי צבע אותה בצבע אחד מסוים ולא מחמיא. "פג'ה זו שכונה חמה ומיוחדת", הוא מבהיר. "כמו בכל מקום בארץ, יש בה אנשים שבוחרים ללכת למקומות טובים וכאלה שהולכים למקומות טובים פחות. אני הלכתי למקום הפחות טוב".
נפגעת מהביקורות?
"יש לי המון הערכה למקום שאני בא ממנו, היה לי מאוד קשה להכיל את המחשבה שזה התפרש כאילו דיברתי על כל תושב ותושב בשכונת פג'ה. אני מכיר הייטקיסטים ועורכי דין שבאו משם".
אתה מתגעגע לשכונה?
"גדלתי שם עד גיל 20 וזה לגמרי הבית שלי. לפעמים אני נוסע לשכונה בלילות, סתם עם עצמי, כדי לבקר ולהסתכל. המקום הזה הוא חלק בלתי נפרד מהאופי שלי, וכמי שגדל על תרבות הראפ, המקום שממנו אתה בא הוא נורא חשוב. בתוכנית רציתי לייצג את המקום הזה, לשים אותו על המפה. יכול להיות שהיו רגעים שדברים יצאו מהקשרם".
לאחר שנים מתגמלות מאוד בחיי הלילה ("עשיתי מיליונים לספקים שעבדתי איתם והרווחתי מזה לא מעט, אני לא מתבייש להגיד") הרגיש צפריר שסטה מהמסלול – ורצה לחזור לתשוקה האמיתית, למוזיקה. "בגיל 22–23 ממש פרשתי ממוזיקה, חיי הלילה שעבדו אותי. היו אנשים טובים שאמרו לי, 'אתה צריך לעשות את הראפ שלך', והאמירות האלה הדהדו לי בראש עד שבגיל 29 כבר ממש כאבה לי הבטן. הרגשתי שאני לא שלם עם עצמי, שאני רודף אחרי כסף כמו כלב שרץ אחרי הזנב שלו. ב-2019 חזרתי לעשות מוזיקה, הוצאתי סינגלים ראשונים ואלבום ראשון. אז גם פרשתי מתחום חיי הלילה, זה כבר לא עשה לי טוב בנפש".
מצד שני, במוזיקה מרוויחים פחות והפקת שירים עולה המון כסף.
"הסתכנתי והיו פעמים שזה עלה לי ביוקר. השתמשתי בחסכונות שהיו לי מחיי הלילה כדי לעשות מוזיקה, וכשהם נגמרו פתחתי אולפן והצלחתי להתפרנס קצת בזכותו. היום אני כותב לאומנים שאני נורא אוהב. מקווה שבקרוב ייצא שיר שכתבתי לנסרין קדרי וכמה שירים שכתבתי לנדב גדג'. מרגש בעיניי לשבת באולפן עם אומנים מוכשרים בחסד עליון".
אני הפנינה במשפחה, כולם עשו הכל כדי לגונן עליי
השבוע שחרר צפריר את הסינגל "סוס טברייני" מתוך אלבומו השני, שייקרא "כלב". השיר עוסק בסבו המנוח. "הוא היה גיבור ישראל, דור תשיעי בארץ, שכבר כילד בן 9 שירת בשורות האצ"ל. השיר מדבר על ההתמודדות שלו אחרי הקרב, עם החיים עצמם, ואיך המציאות הישראלית המודרנית התנגשה לו עם ערכיו האישיים".
הוא הידרדר לאלכוהוליזם.
"אחת הסיבות שסבא שתה הייתה בריחה מהעבר. זו הייתה התמודדות עם פוסט-טראומה בעידן שלא הייתה בו הכרה במושג הזה. ב-2010 הוא נפטר מאלכוהול, הכבד שלו הלך, וזה שבר לי את הלב. כשאני מדבר על זה עכשיו אני חנוק. כילד גדלתי אצל סבא וסבתא אפילו יותר מאשר אצל אמא ואבא".
ניסית לדבר איתו כשראית אותו קמל לך מול העיניים?
"סבא היה עקשן, אי אפשר לעזור לבן אדם שלא רוצה לעזור לעצמו. אמא הייתה מחביאה לו את בקבוקי האלכוהול בארונות, וכשהייתי צעיר מאוד הוא היה אומר לי, 'כפיר, קח 20 שקל ותביא לי וודקה', או 'קח 20 שקל ותביא לי את הוויסקי מאיפה שאמא שלך מחביאה'. בתור ילד תמים הייתי לוקח את הכסף ומביא לו כוסית. כשגדלתי ביקשתי ממנו שיפסיק, ותמיד היו לו תשובות כמו 'אתם, הדור שלכם, אתם לא מבינים'. אבל סבא גם לא סיפר הרבה על מה שהוא עבר. אני הפנינה במשפחה, כולם תמיד עשו הכל כדי לגונן עליי ולהרחיק אותי ממה שהייתי צריך להתרחק ממנו. תמיד הייתי נמשך לאש, והם היו שופכים עליי מים".
צפריר חווה אובדן נוסף כשהראפר נועם "נומי" כהן, מי שהיה חברו הטוב, נהרג בגיל 29 בתאונת אופנוע. "זה קרה כמה ימים אחרי שהוצאתי את הסינגל המשותף שלנו מתוך האלבום שלי. בתוך הז'אנר המאצ'ואיסטי הזה, שיכול להיות ז'אנר של טורפים, הוא היה אדם נעים הליכות והמבוגר האחראי ששמר עליי. הוא נהרג בשלב שעוד רגע זה קורה לו, הוא כמעט הגשים את עצמו, אבל בהיפ הופ הישראלי וגם מחוץ לו הוא אגדה שכנראה תסופר לנצח".
אתה זוכר את הרגע שבו בישרו לך על מותו?
"זה היה 1 באוקטובר, יום שישי השחור, כמעט שנה אחורה. הייתי אחרי קידוש עם אמא שלי והאקסית, וקיבלתי טלפון מאחד החברים הקרובים של נועם. הכל נחרב באותה השנייה. החלפתי בגדים וישר נסעתי לאמא שלו בבאר שבע, אני לא מאחל לאף נפש חיה לחוות את מה שהיא חוותה. זו לביאה שאיבדה את הגור שלה".
אתה חושב לפעמים מה נועם היה אומר לו היה רואה אותך מצליח ומככב בפריים-טיים?
"הוא לא זכה לראות את זה, אבל אני יודע שהוא שומר עליי. הוא איתי בכל מה שאני עושה, גם על הבמה ב'הכוכב הבא'. הוא יהיה איתי בכל במה שאדרוך עליה".
הביצוע הזכור ביותר של צפריר מ"הכוכב הבא" היה זה של שירו "אש", שמוחה על הכוונה לגרש את ילדי העובדים הזרים. מאז שהוא מלווה באופן אישי את המאבק הזה – ובאופן ספציפי את אחד הילדים המיועדים לגירוש, דניאל קרוז – צפריר נאלץ להתמודד עם טענות על העמדות הפוליטית שהוא מביע בשיריו. "אנחנו נמצאים במדינה מאוד לחוצה, בסטטוס לא פשוט, ואנשים נורא רוצים לשמור עליה", הוא אומר. "אני מבין אותם, גם אני רוצה לשמור על המדינה, אבל אני קורא לעצור שנייה אחת ולחשוב בהיגיון: האם דניאל קרוז הוא כזאת בעיה בוערת של המדינה? הוא מקרה לגופו, לא סיפור פוליטי אלא ילד שזקוק להושטת יד מעם ישראל. אני קורא לאנשים לשאול את עצמם אם הילד המקסים הזה – צבר על מלא שנולד וגדל פה כל חייו, שמדריך בצופים ורוצה להתגייס לצבא – הוא סכנה קיומית לחברה הישראלית. מי שיחשוב בהיגיון, לא משנה באיזה צד הוא נמצא פוליטית, יבין חד-משמעית שלא".
זה לא רק דניאל. כמוהו יש עוד מאות ילדים שמועמדים לגירוש.
"הילדים האלה נמצאים ללא מעמד במדינה שרוצה לגרש אותם, אבל הם נולדו וגדלו פה. לדעתי המדינה צריכה לקחת אחריות ולחשוב מה לעשות עם הילדים המקסימים האלה. מי שיפגוש אחד מהם, הלב שלו ייצא אליו. אני מקווה שהם יקבלו את מה שמגיע להם, בזכות ולא בחסד".
הביצוע שלך ל"אש" גרם לשופטים, ובמיוחד לנינט, להתפרק בבכי.
"זו זכות ענקית שהמוזיקה שלי הפכה לפסקול של רגש גדול. דניאל נכנס לי ללב, הרגשתי אותו כל כך. כשקראתי על הסיפור שלו הבנתי שיש פה מקרה אבסורדי, טירוף ממש. הוא ילד שנולד במדינת ישראל, שנולד כאן ולא דובר שום שפה אחרת, והמדינה רוצה לגרש אותו. זה מטורלל".
אני בן אדם של אהבה
צפריר לגמרי מודע לכך שחייו ודעותיו פרושים לרווחה בשירים שלו, ולגמרי מבין שזו לא בהכרח הדרך ללב הקונצנזוס. "המוזיקה שלי מאוד חשופה, זה כמו להקריא מכתב לפסיכולוג. יש כאלה שאוהבים את זה, יש כאלה שזה חדש להם או קיצוני להם. אני מבין את זה שכשאני שם דברים על השולחן דרך המוזיקה שלי, זה עושה להם התכווצות בבטן".
איך אתה מסכם את המסע שלך ב"הכוכב הבא"?
"אני מקבל חיבוק גדול מכל העם. אנשים עוצרים אותי ברחוב, שולחים לי הודעות ברשתות החברתיות, חלקם משתפים אותי בסיפורים שלהם. מישהו שלח לי הודעה, 'אבא שלי ישב 12 שנה בכלא, אתה נגעת לי בנקודות הכי צורבות בנשמה'. הלב שלי יוצא לאנשים כאלה".
מה עם נשים? יש פניות בעקבות התוכנית?
"אפשר לומר שכן, יש. אני לא רגיל לחיזורים כאלה, זה מחמיא לי בטירוף. אבל אני עוד לא יודע איך להגיב לזה ולא יוצא לדייטים. חוויתי פרידה לפני חודש, אחרי זוגיות מאוד ארוכה, אז אני לא מחפש כרגע. הכל עוד טיפ-טיפה טרי. כן הייתי שמח להשתקע, אבל בשלב מאוחר יותר".
אתה בן אדם זוגי?
"אני בן אדם של אהבה. היו לי מערכות יחסים ארוכות ומקסימות, עם כל אחת מהן זכיתי להכיר עולם ומלואו. בזכות הנשים האלה למדתי המון על עצמי ועל החיים. אני מאוד מעריך אותן ואני בקשר טוב עם כולן".
על האקסית הראשונה שלך כתבת שיר, "מתגעגעת".
"זה היה הקשר המשמעותי הראשון. אישה מקסימה, אבל היינו שנינו ילדים ועברנו המון עליות וירידות. כרגיל, כשאני חווה תחושה כזו או אחרת היא איכשהו מוצאת את הדרך אל הדף".
מופע הבכורה של כפיר צפריר ייערך ביום רביעי 26.10 ב"גריי" תל אביב. לכרטיסים: https://grayclub.co.il/event/כפיר-צפריר-בהופעה/
צילום: רן יחזקאל | סטיילינג: חנה שפיצר | איפור ושיער: מרום טל וינשטק