שני עשורים לאחר שאדם סביר יוצא לטיול אחרי צבא, דורון מדלי לקח מקל, לקח תרמיל ונהיה מוצ'ילר. הימים ימי קורונה, תעשיית המוזיקה ממילא מושבתת, ומדלי זיהה הזדמנות. "אמרתי לעצמי, הייתי מפיק ובמאי טלוויזיה, כותב שירים ומנהל אומנותי. עשיתי הופעות חיות, אירועים, טקסים, אירוויזיונים. 20 שנה אני במקצוע. זמן מעולה לקחת שנת שבתון, לטייל בעולם", הוא מספר השבוע. "שמתי את כל הדברים שלי במכולה, נפרדתי מהדירה שלי, נפרדתי מהרכב שלי, לא השארתי בארץ כלום שאני צריך לדאוג בקשר אליו או לשלם עליו, ונסעתי לשנה".
לאן?
"תכננתי לטייל באפריקה בדיוק כשהתחיל הגל השני של הקורונה וסגרו את כל היבשת, אז הספקתי רק את קניה ואת מרוקו. אז חציתי את מצרי גיברלטר לספרד, ומשם המשכתי לאמריקה הלטינית".
בכמה מדינות טיילת בסופו של דבר?
"15 מדינות".
ובדרך כתבת שירים?
"בכלל בכלל לא. יש לך מבט המום על הפרצוף, כי רוב הקולגות שלי באמת קמים בבוקר וכותבים שירים, אבל אני מסוכסך עם העניין. זאת טרחה מאוד גדולה בשבילי לכתוב שיר, כי אני משקיע בזה כל כך הרבה אנרגיה. אני נמצא באולפן, עוזר להפיק מוזיקלית, שר את קולות הליווי, מתערב ביחסי ציבור ובקליפ. אחרי שהשיר יוצא אני גם מתערב עד סוף החיים במה שאפשר לעשות איתו ובאיך מזיזים אותו, כי אני לא כותב שירים: אני כותב להיטים, ולהיטים הופכים להיות משהו גדול. אני לא כותב משהו שייכנס לאלבום כשיר מספר 8 או 9, אני כותב שיר שהופך לאנשים את הקריירה. זה ההבדל בין שיר ללהיט".
ובטיול עשית סוויץ'.
"לחלוטין. שבתון אמיתי. אני תמיד מצטט את שלמה ארצי, שאמר שמוזה זה לחובבנים. אנחנו עובדים, או-קיי? זה העבודה שלנו. ואם זאת העבודה שלי – שהיא מדהימה ויצירתית והכל – אז אני רוצה גם חופש מהעבודה שלי, ויוצא לטייל בעולם לא כדי לכתוב שירים".
אז שנה שלמה לא עשית –
"את הדבר שעשיתי 20 שנה".
הטיול הגדול של מדלי בן ה-44 כבר עמד להסתיים כשבמדינה שהשאיר מאחור רגשו הרוחות סביב החלטתה של זמרת צעירה, נועה קירל שמה, להיענות לאתגר שזרק לה תאגיד השידור הישראלי ולייצג את ישראל באירוויזיון 2023. עבור מדלי – שהרוויח ביושר את הכינוי "מר אירוויזיון" אפילו לפני שהיה שותף לזכייה בו עם נטע ברזילי ב-2018 – זה היה כאילו מישהו הדליק את משואת העטלף. אז מה אם באטמן בדיוק בחו"ל.
עוד לפני שחזרת לארץ הכתירו אותך כמי שיכתוב לנועה את השיר לאירוויזיון.
"כן, עוד לפני שדיברתי איתה".
איפה זה תפס אותך?
"הייתי באיסטנבול והתחילו לזרום אליי ידיעות שלא הצלחתי להבין. נשמע לי לא הגיוני שבתחילת יולי 2022 יודיעו מי ייצג את ישראל באירוויזיון שיתקיים עשרה חודשים אחר כך, זה לא קרה מעולם. חוץ מזה, אף אחד לא דיבר איתי. נועה לא התקשרה, אבא שלה לא התקשר, רוברטו (בן שושן, הסוכן של קירל – ג"מ) לא התקשר. אז חשבתי, אולי טעות. אולי הדלפה שלא הובנה נכון. רק אחרי יומיים, כשנועה התקשרה, הבנתי שזה רציני".
הרבה שאלו בשביל מה נועה קירל צריכה את זה. אפשר לשאול את זה גם עליך.
"אני בגדול סיימתי את חלקי באירוויזיון, בסביבה שלי ובתעשייה יודעים את זה. הייתי בתחרות שש פעמים, ב-2018 ניצחנו, עשיתי את שלי. אם אני חוזר לשם, אני צריך שייצא לי מזה משהו".
מה?
"חוויה מתקנת, כי אני בא עם הרבה מאוד טראומות מהאירוויזיון. גם מהניצחון יש טראומה, כי הרי הווייט סטרייפס טענו שהעתקנו חלק משיר שלהם ולקחו לנו 50% מהתמלוגים. אז קודם כל, חשוב לי שהשיר של נועה יצליח ואף אחד לא יגיד שזה שלו וייקח ממני את החלק שלי. להיות קשור להצלחה בין-לאומית נוספת זה כמובן דרייב מאוד גדול, ואני גם אומר לך בלי להתבייש: בא לי לזכות באירוויזיון בשביל ישראל עוד פעם".
אני מכיר את כל הטריקים
השידוך בין מדלי לקירל פשוט מתבקש. ראשית, השניים עבדו ביחד בעבר ("נקראתי להקפיץ את הקריירה שלה כשהיא הייתה בת 18 ונתפסה כ'צעירה מדי וסקסית מדי'. הוצגו בפניי נתונים מיוטיוב ומספוטיפיי, ראינו שיש לה קהל אדיר של בני 20–30, ושם התחלנו לנתק אותה מעולם הילדים"). שנית, קירל היא זמרת הפופ הגדולה ביותר שלנו – גדולה מספיק כדי להיות חתומה ב"אטלנטיק רקורדס" האמריקאית – והוא אבי מהפכת הפופ בישראל, וכאמור גם מר אירוויזיון. מי שמלבדToy כתב לנדב גדג' את Golden Boy, לחובי סטאר את Made of Stars ולעדן אלנה את Feker Libi, השיר שלא זכתה לבצע ב-2020 עקב ביטול התחרות בצל התפרצות הקורונה. מדלי עצמו מסכים שהחיבור לקירל מתבקש, אבל מבהיר שאין בו שום דבר פשוט.
"חזרתי לארץ שבוע לפני ההופעה של נועה בפארק הירקון, זה היה כמו מסיבת החזרה שלי", מספר מדלי. "באתי עם 30 איש לעשות שמח, והייתי בהלם ממה שראיתי. פשוט עמדתי והסתכלתי פעור פה. אני מכיר את נועה ויודע שהיא מקצוענית ברמה שלא מוצאים בישראל, אבל היא מעולם לא שרה לייב שעה וחצי רצוף. במופע פופ עם כל כך הרבה ריקודים אתה צריך להיות שילוב של שחיין אולימפי ומתאמן אולימפי כדי להיות מסוגל בכלל לעשות את זה, ואצל נועה זה אפילו לא נראה כמו הופעה ראשונה. זה נראה כאילו אנחנו בשיא של טור עולמי, של מופע שהריצו כבר 20 פעם ברחבי העולם. זה היה מושלם".
אני מרגיש שמתקרב "אבל".
"אבל הסטייל הזה של נועה קירל – זמרת עם רקדנים על במה, שיר פופ – הוא הסטנדרט של האירוויזיון. יכולות להיות לך שם עוד עשר זמרות עם שירים שנראים בדיוק אותו דבר, ונועה יודעת את זה. נגיד, כשראיתי בפעם הראשונה את נטע ברזילי בטלוויזיה, היה לי ברור שהיא זוכה באירוויזיון. למה? כי כזאת יש רק אחת בעולם. לא תבוא לך עוד נטע ברזילי מפינלנד או מאלבניה, אתה לא תהיה בתחרות מול מלא אנשים שיקרקרו כמו תרנגול על הבמה. נועה קירל – צריך להנדס משהו סופר-מיוחד. ויש פה עוד מטרה מלבד לייצג ולנצח, והיא לעזור לבחורה שיש לה חוזה בין-לאומי להשיק קריירה אמיתית בחו"ל. אז יש הרבה לחץ ומחשבות ביני לבין נועה על הדבר הזה. זה לא פשוט".
ועכשיו אתה צריך לכתוב שיר מנצח.
"אני אהיה המנהל האומנותי, לא יודע אם אכתוב את השיר. אני אהיה מלמעלה, ויש סיכוי שאהיה מעורב בכתיבה כי ככה תמיד עבדתי עם נועה".
מה זה אומר "להיות מלמעלה"?
"התפקיד של מנהל אומנותי הוא גם לראות אסטרטגיה. אני מעריץ של האירוויזיון, אני אובססיבי, יודע כל דבר שקורה, ואני חושב שבמקרה הזה צריך לבחור את האנשים הכי מצליחים, שהכי מבינים את העניין, שכבר יש להם נגיעה בלהיטים בין-לאומיים. וצריך להתעסק בזה כמה שיותר מאוחר, קרוב לאירוע. שיר שייכתב עכשיו לא יהיה רלוונטי בחודש מאי".
במסיבת העיתונאים של התאגיד שאלו אם יהיה לנועה חופש אומנותי, והתשובה הייתה מעורפלת. דברים השתנו מאז?
"לא היו דיונים, עדיין לא ישבנו על דברים. צריך גם לזכור שבקרוב ייכנס לתאגיד המנכ"ל החדש, גולן יוכפז. יצא לנו לעבוד קצת בגלי צה"ל, ואני מאמין שהוא ימשיך בכיוון של המנכ"לית הזמנית טל פרייפלד, שאמרה 'מה שאתם רוצים – תעשו, זה בידיים שלכם'".
ואם עכשיו אומרים לך, "אנחנו רוצים להיות אלה שמחליטים". זה משהו שתקבל או שיגרום לך להגיד "אני הולך"?
"אני חושב שכרגע כולם נורא פתוחים".
לחזון של דורון מדלי?
"לא, לא קשור לחזון. אבל אני כן האיש היחיד בישראל שיודע את האירוויזיון החדש של שנות ה-2000 על בוריו, מבפנים, כולל איך עולים לגמר ואיך זוכים. יש שם פוליטיקה וחוסר הוגנות וחוסר שוויון בין המדינות. את כל הטריקים אני מכיר, שיתפתי בזה בזמנו את הצוות של 'הכוכב הבא', וביחד עשינו את זה בענק וניצחנו. אני אשמח לפתוח שולחן עגול עם התאגיד ולהנדס תיק אב לאירוויזיון, אפילו בלי קשר לנועה קירל, כי הדבר האידיאלי שיש כרגע זה שאין אגואים מסביב לשולחן".
וכולם רוצים לנצח.
"כן, וזאת לאו דווקא הייתה המטרה עד היום. כשמגיע גוף שידור עם תוכנית טלוויזיה כמו 'אקס פקטור' או 'הכוכב הבא', מטרת-העל היא שהתוכנית תצליח, לא שישראל תצליח. הבנתי שמטרת-העל של התאגיד היא הצלחת ישראל באירוויזיון, וזה כל מה שהייתי צריך לשמוע. ולמה אני אובססיבי על זה? כי לקחתי חלק באירוויזיון בישראל, וראיתי מה זאת שמחה ישראלית ולאן היא יכולה להגיע. הבעיה היא שכשהציבור בישראל שומע שנועה קירל מייצגת אותנו באירוויזיון, מבחינתו אנחנו כבר אחרי זכייה. שזה מקסים, אבל אתה יודע".
מירי רגב הייתה בשוק
יש משהו שכלתני, כמעט מדעי, באופן שבו מדלי מדבר על האירוויזיון. במהלך השיחה הוא מציע מספר פעמים לרכז את הידע הנצבר שלו ושל אחרים בנושא ולהקים "ועד אולימפי לענייני אירוויזיון", רשות שתתמרץ מוזיקאים כמו שהוועד האולימפי מתמרץ ספורטאים. "אם אני וסתיו בגר (שותפו של מדלי לכתיבת Toy – ג"מ) היינו מקבלים פרס כספי מטעמו של ועד כזה, אולי זה היה עוזר לנו להמתיק את הגלולה המרה שהיינו צריכים לבלוע כשהוצאנו 50 אלף דולר על עורכי הדין שסגרו לנו את הפרשה עם הווייט סטרייפס. תבין, כשעדיין לא הרווחנו שקל על Toy, כבר הפסדנו מיליוני שקלים עתידיים שהיו אמורים להיכנס לנו מתמלוגים. אני זכיתי – סליחה, שנינו זכינו באירוויזיון – ובמקום להרוויח הוצאנו מכיסנו הפרטי 50 אלף דולר. אז מבחינתי שיתנו תמריץ לכל היוצרים, פרס כספי. תנו 50 אלף יורו, זה לא מסובך".
גם כסף, נושא שמרואיינים בכלל ואומנים בפרט מתרחקים ממנו כמו מאש, הוא מוטיב חוזר בשיחה. למשל כשמדלי מדבר על האופן המשונה שבו תאגיד השידור הציבורי מממן את המשלחת לאירוויזיון: "משלחת ישראל עולה בין מיליון ל-2 מיליון שקל, אבל בתאגיד אין לזה סעיף תקציבי ייעודי ובכל פעם צריך לקושש מחדש את הכסף, כולל מכיסינו הפרטיים. מירי רגב, כשהייתה שרת התרבות, הייתה בשוק כשסיפרתי לה את זה. מה שכן, הפעם התאגיד הודיע שיש לו תקציב". המוטיב חוזר גם כשמדלי נשאל איך בעצם הוא היה יכול להרשות לעצמו לתת ברקס לקריירה ולהניף את מקל הנדודים, ומשיב: "יש לי קטלוג שירים מצליח".
כמה מצליח? אני יודע שאתה חתום על 450 שירים.
"לא משנה מספר השירים, כי זה כמו שיהיו לך 50 דירות באופקים ופנטהאוז אחד בתל אביב ששווה את כל ה-500. הליבה של הקטלוג שלי – של כל הקטלוגים של יוצרים ותיקים ומפורסמים בישראל – זה הכנסה פסיבית שנעה בין חצי מיליון למיליון שקל בשנה. הבעיה היא שברגע שאין חתונות, כמו שהיה בקורונה, הקטלוג נחתך כי לא נכנס כסף. ברגע שהרדיו קצת יותר רגוע וקצת פחות שמח, אכלתי אותה. אין מסיבות, אין קניונים, אין הופעות – אין כסף. השירים האלה צריכים לפעול, ודווקא בקורונה הם פחות פעלו. חוץ מזה, הכסף בדרך כלל מגיע רטרואקטיבית אחרי שנה. לוקח זמן לאסוף אותו".
לא שאני מתלונן, אבל אתה מדבר על זה חופשי כאילו כלום.
"אין לי בעיה לדבר על כסף. אני חושב שזה חשוב, זה גם נותן פרופורציות לאנשים, מסדר להם. הרי יש אנשים שחושבים שאנחנו מולטי-מיליונרים, ויש כאלה שחושבים שאנחנו מסכנים. אגב, לטייל בעולם זה יותר זול מלחיות בישראל. הרבה פעמים בטיול הייתי מסתכל על הסכום שהוצאתי בחודש – ואני מוצ'ילר עם תיק על הגב, אבל באכסניות משודרגות או ב-Airbnb ובבתי מלון, ואני שוכר רכב וטס, לא חוסך על החיים הטובים – ומגלה שזה חצי מההוצאה החודשית בתל אביב. הייתי מסתכל על המספר ואומר, 'וואו, ב-15 אלף שקל טיילתי עכשיו במקסיקו, במרוקו, בקולומביה, בקוסטה ריקה'. חוויתי חוויות מטורפות, הייתי בספארי בקניה, וזה מטלטל לקלוט שזאת דווקא פעולה חסכונית".
קוסטה ריקה זימנה למדלי לא רק חופשה נבונה צרכנית, אלא גם סגירת מעגל מפתיעה עם נטע ברזילי. "רגע לפני שטסתי לטיול נטע התקשרה אליי ואמרה שיוצא לה שיר חדש עם סטטיק ובן אל, ושיש שם משפט שאומר, 'אני לא צריכה מדליה'. והיא אומרת, 'אז רק שתדע שכאילו אני עוקצת אותך בשיר'. אני נורא צחקתי ואמרתי לה, 'הלוואי שהעקיצה סביב השם שלי תעזור לשיר להצליח'. באותה תקופה הרגשתי שהיה חסר גם לסטטיק ובן אל וגם לנטע להיט ישראלי, ואני לא חושב שאף אחד מהם דמיין שזה יהיה אחד השירים הכי טובים שיצאו בשנה הזאת. אבל אחרי ארבעה חדשים הגעתי לקוסטה ריקה והבנתי שזה להיט מטורף. כל קוסטה ריקה מלאה ישראלים, וכולם שרים את 'אפס מאמץ'".
וזאת הייתה סגירת החשבון הקטנה של נטע עם האמירה המפורסמת שלך על הזכייה באירוויזיון – אמירה שהתנצלת עליה – ש"ההישג הוא שלי, נטע נקלעה לסיטואציה". אתם בקשר מאז?
"אנשים שואלים אותי את זה הרבה, ותמיד היינו בקשר. גם לא קרה בינינו כלום בזמנו, כי נטע הבינה במה מדובר. כל מי שראה את הכתבה היה יכול להבין שנשאלתי שאלה טריקית. לפחות הרווחנו מטבע לשון ואני זכיתי בדמות ב'ארץ נהדרת', אני הכי מבסוט מזה בעולם".
אבל היה רגע שנראית רע.
"הימים הראשונים סביב הרעש הזה היו מאוד קשים, כי רק זכינו באירוויזיון ותוך כדי הגיעה גם התביעה מחו"ל. זאת אומרת, יש גבול לכמה בן אדם אחד יכול להתמודד עם בלגן סביב כל פיפס שיוצא לו מהפה. אבל אני חושב שזה מחיר התהילה. מרגע שזכיתי באירוויזיון עברתי לפרונט מתוך בחירה, ואם אתה רוצה להיות בפרונט, אז לפעמים צריך לשלם על זה".
אי אפשר לנהל אירוע בלי שירים של עומר אדם
בפעם הראשונה שאני מזכיר את שמו של עומר אדם, מדלי מגיב ב"חיים שלי". קשה להפריז בחשיבותו של מדלי לקריירה של אדם – "אני המייסד של הקריירה שלו", הוא עצמו אומר – אלא שבשנים האחרונות נפרדו דרכיהם של השניים. "לא, אני לא אסף אטדגי, אצלי אין פרידה אף פעם. תפקיד של מנהל אומנותי זה לעד", הוא מתקן.
אבל אתה ועומר כבר לא עובדים יחד.
"תראה, בתחילת דרכו בנינו מערכת. אני הייתי המנהל האומנותי, אטדגי היה המנהל האישי, והיו אבא של עומר ועומר עצמו, שהיה בן 16, אבל כבר אז לא פראייר. משפחת אדם גדלה, אטדגי זז ומדלי זז, וזה טבעי כי המערכת סיימה את שלב ההקמה ועברה לשלב ההרצה. זה שלב שהוא פחות אומנותי ויותר 'איך עושים הופעות ענק'. ועומר עשה פה מהפכה בהופעות, עם השיא בפארק הירקון, של 50 אלף איש רגע לפני הקורונה".
העלייה המטאורית הזאת, ומיד נפילה.
"של עומר?".
כן. משהו לא טוב קורה לו, שירים שלו פחות מצליחים. מילא הבלגן שהיה סביב המופע בפארק הירקון, אבל גם למכור כרטיסים היה לו יותר קשה. פתאום העם התהפך, כאילו שפחות אוהבים אותו.
"אני מזמן לא הדובר של עומר, אבל אשמח לחזור לזה רגע ולהגיד דבר אחד: לעשות מהפכה כמו שעשינו, כמו שהאיש הזה עשה, זה פעם בדור. הקריירה שלו בת משהו כמו 13 שנה, עם שנתיים של קורונה באמצע, וכבר יש לו רפרטואר להיטים חוצה יבשות. נגיד, 'תל אביב יא חביבי תל אביב', שבמקרה אני כתבתי: הסתובבתי עכשיו בעולם, ולא משנה לאן תלך ותגיד שאתה מתל אביב, יתחילו לשיר לך, 'יא חביבי תל אביב'. אתה מכיר את התופעה הזאת?".
בוא נחזור רגע לישראל.
"לך לכל מסיבה ולכל חתונה בארץ, ואי אפשר לנהל אירוע בלי שירים של עומר אדם".
ובסוף הוא נאלץ להתנצל על הופעה אחת ולקיים כפיצוי הופעה שנייה. מה קרה לו?
"עומר הפך לסלבריטי, וזה שינוי גדול. בתחילת הקריירה שלו הוא היה מושא ללעג, אחר כך מושא לסקרנות מאוד גדולה, ואז מתחילות הדרמות בעניין המפורסם – מי תהיה בת הזוג שלו, איפה הוא נמצא, לאן הוא טס בקורונה. אמרתי לאמא שלו במופע שלו בפארק הירקון, 'לא אני ולא את נצליח להבין אי-פעם מה זה להיות עומר אדם'. לא משנה כמה אנחנו קרובים, אף אחד מאיתנו לא יצליח להבין מה זה להיות כל כך גדול במדינה כל כך קטנה. הוא לא יכול ללכת לשום מקום, אין מקום שמישהו לא ירצה ממנו משהו".
גם אייל גולן הוא זמר שדברים השתבשו אצלו כשהוא הפך לסלבריטי. אתה היית המנהל האמנותי והמלהק של "אייל גולן קורא לך", גם היום היית עובד איתו?
"אני עובד איתו, עבדתי איתו כל השנים. אני מאוד אוהב את אייל גולן, כפרה עליו".
כל מי שעובד איתו חוטף. זה משהו שמעסיק אותך?
"בעיניי יש הפרדה מוחלטת בין אחד הזמרים הגדולים בהיסטוריה של ישראל לבין אדם שקרה לו בחייו משהו ממש לא מגניב, בלשון המעטה. ולא רק שקרה דבר מאוד לא בסדר, הוא גם טופל בצורה מחרידה מבחינת תקשורת והתנהלות. כל פעם שניסו לתקן את זה מהצד שלו עשו עוול עוד יותר גדול. אבל אני, שרגיש לאמת ולא לכותרות, יודע שיש הרבה מאוד צדדים לדבר הזה. הרי הוא רצה לעשות מסיבת עיתונאים שבוטלה –".
ברגע האחרון, כן.
"אני חושב שכל כך קשה לעמוד שם, להגיד 'טעיתי' ולהתנצל. אתה יודע, היה איזה רגע בקורונה שהיינו אמורים לחזור לעבוד ביחד מהצד הניהולי, והייתה ישיבה מול כל הצוות שלו ומולו, גם רני רהב היה שם. ואני אמרתי, 'תשמעו, אתם מתעלמים מהפיל בחדר'. רציתי לעשות קבוצות מיקוד של נשים ולשמוע מה הוא צריך לעשות כדי שיסלחו לו".
בסוף לא עשיתם את זה, אני מבין.
"לא. היינו אמורים להתחיל לעבוד, אבל זה לא יצא לפועל".
לצד עניין ההתנצלות, הנראות, יש כאן גם היבט משפטי. את התיק לא סגרו מחוסר אשמה אלא מחוסר ראיות.
"חוסר ראיות. איפה המתלוננות נגיד?".
הנה, עכשיו יש תביעה אזרחית. אין לדעת איפה זה ייגמר.
"תשמע, בסיטואציה שאייל והחבורה שלו היו בה נחצו כל גבולות המוסר. מישהו היה צריך להיות המבוגר האחראי, ואף אחד לא היה. אבל האם אנחנו מחסלים את הבן אדם או מאפשרים לו להיות זמר? בישראל יש התמכרות כזאת, לצלוב בן אדם ולראות אותו מדמם בכיכר העיר. יש פה גם הרבה מאוד עניין של מזרחיות, מגחיכים נשים בקהל שלו שאומרות 'אני אוהבת אותו וסולחת לו' ותמיד יוצא שהן מעדה מאוד מסוימת. יש לי גם ביקורת על הכתבות שעשו והמילים ששמו בפה של המתלוננות. העניין הזה של מי עושה סקס עם מי, מי נמשך למי – זה מוצג כשחור-לבן, ובפועל זה כל כך לא".
יש גיל של נערה שבו זה לגמרי שחור.
"מה שאני רוצה להגיד זה שתמיד כשמציגים מקרה כזה בתקשורת, יש צד אחד נורא מסכן וחסר כל דעה וכל יכולת החלטה, וצד אחד שהוא הרשע הגדול. ובאמת של החיים שאני מכיר, שני הצדדים קשורים לדבר. גם בצד שנוח להציג כמסכן וכמנוצל יש איזושהי משיכה לסיטואציה".
מאוד מסובך להיות אישה
זה הזמן הזה בשנה שבו מצעידים שירים ומסכמים מגמות, ומדלי מבסוט ממצבה של תעשיית הפופ בישראל. "פופ זה סוכריות קופצות, זה משהו שיעשה לך כיף חיים. יש כל כך הרבה דברים להתעסק איתם – מה עושים עם החיים הישנים שנעלמו, עם העולם החדש והטכנולוגיות, עם הפרנסה – שאתה לא צריך להתעסק גם בעומקו של שיר. שיר, שייתן לך סיבה לרקוד. כמה שיותר שמחה וצהלה. אתה לא יכול עכשיו שבוב דילן חדש יהיה הזמר שכולם מקשיבים לו, כי לאף אחד אין זמן להקשיב כרגע לכלום".
מה ספציפית אתה אוהב שקורה כרגע במוזיקה שלנו?
"לצד אנה זק ורן דנקר ונונו יש לך את מלך ישראל החדש, טונה, שכל פיסת אומנות שהוא עושה צריך להשתחוות אליה. ראפרים כמוהו מחזיקים לך את המחאה והפוליטיקה והמסרים, ובפופ עושים כיף. הרי בסוף צריך לנגן משהו בחתונות. כשאני נכנסתי עם עומר אדם לתוך הרחבות, זה היה כמחאה על זה שבכלל לא היו שם שירים בעברית. רק ביונסה וריהאנה וג'ניפר לופז. בתוך עשר שנים החלפנו את כל הרפרטואר של החתונות במוזיקה ישראלית, וזה דבר מדהים, כי כמות השירים השקטים שניסו להיכנס לקאנון של יום הזיכרון הייתה כל כך בהגזמה. אני אוהב את הפופ החדש, אוהב אותו מאוד".
מאז יסמין מועלם יש תחושה שזה הזמן של הזמרות.
"לזמרות בישראל יש משימה לא פשוטה, כי החברה עוברת להיות הרבה יותר מסורתית, ויש את העניין הזה של 'קול באישה ערווה'. יש גם שאלה של מה בחורה צריכה ויכולה להגיד בשירים. גברים יכולים לשיר כל דבר, אבל כשאת בחורה, יש לך משימה על הכתפיים. את מייצגת את הג'נדר שלך. באופן כללי זה מאוד מסובך להיות אישה, הרבה יותר מאשר להיות גבר, וזאת ממש חובה שלנו לקדם כל אפשרות של בחורה לעשות צעדים קדימה. אגב, אני הייתי שופט בתחרות ב'רימון' כשיסמין מועלם התחרתה, ובסוף היא פיגרה נקודה אחרי מישהי אחרת. כל השופטים אמרו שיסמין צריכה לזכות, ואני אמרתי, לפי התוצאות היא מקום שני. האם כולם פה מסכימים לשנות את התוצאות? עשינו את זה בדרך מאוד נעימה, ויסמין זכתה ב'שירימון', מה שהרים לה לקראת 'מסיבה'".
מילה על עדן הלנה. דיברתם מאז שהיא פרשה ממוזיקה?
"לא דיברתי איתה, ואני אולי אפתיע אותך, אבל אני מעריץ בן אדם שמקבל כזאת החלטה. כשאני עושה כיתות אומן ליוצרים אני תמיד מתחנן, get a job. שתהיה לכם פרנסה. התחביב הזה – אם הוא יהפוך יום אחד למקצוע, תנשקו את האדמה. אבל זה תחום מופרע, שמביא להתמודדויות נפש לא פשוטות, גם בהצלחה וגם בכישלון. מי שמקבל החלטה בגיל צעיר שהמקצוע הזה לא בשבילו והוא רוצה לשמור על עצמו ועל הנפש שלו – אני מעריץ אותו. הלוואי שעוד אנשים יבינו שאתה לא צריך להתאבד בכל מחיר על הדבר הזה".
עניין אחרון, אתה מוריד את הזקן בקרוב?
"לא, חס וחלילה, אתה רוצה שאני אוריד אותו?".
אני חושב שאתה צריך להוריד אותו.
"אז אתה באחוזון הבודד שחושב ככה. לגמרי לא תכננתי עליו, כל החיים הייתי על הסכין, קרחת ומגולח, נראיתי כמו ביצה לבנה חמודה. רק בספארי בקניה, התחנה הראשונה בטיול, פתאום הבנתי שאני לא צריך להיראות מסודר ונקי. אז צמח זקן והתחלתי לקבל על זה מלא מחמאות. אני חושב שזה סממן חיצוני שמבטא שינוי אנרגטי גדול שעברתי בשנה הזאת, וזה מגניב אותי, כי אני בכלל לא מתעסק בחיצוניות שלי. המשיכה האנרגטית שזה מביא לי, המשיכה המינית שזה מביא לי ושלא הייתה קיימת לפני הזקן הזה – תעשו עצומה של 10,000 חתימות, לא יירד הזקן. אתה נראה מזועזע, גיל".
צילום: רן יחזקאל | הפקה: אור-אל רבינוביץ | סטיילינג: גל טופלנסקי | איפור: ניב דהאן