אני הבן אדם הכי מכיל. אני פעיל ימין שחיתן זוג הומואים, אחי

בשנים האחרונות הסתכמה הפעילות הציבורית של הראפר הצל בעיקר בהפגנות ובמחאות פוליטיות. בהתאם, כשהשתתף לפני כחודש וחצי בשיר "מנגלים" יחד עם דולי ופן, סטטיק ובן אל ואגם בוחבוט לא מעט גבות הורמו. "עולם התרבות השמאלני לא יכול להכיל דעות שונות משלו. למרות שהם מתהדרים בנוצות של פלורליזם וקבלת השונה, הם לא באמת מסוגלים", אומר היום הצל, הוא יואב אליאסי. "הדרך שלהם לנקום בי הייתה לקחת לי את הבמה. הפסיקו להשמיע אותי ברדיו, באופן טוטאלי. הדלת שלי פנימה הייתה נעולה וסטטיק היה צריך לפרוץ אותה עם לום. אבל היא נפתחה. עכשיו צריך לבדוק אם אני יכול להיכנס דרך החור או לא". 

ההתנערות מפועלו של אליאסי (42) חוצה מגזרים, מגדרים, גילים ודעות פוליטיות – ולא פעם הגיעה גם מהחברים שלו. "האומץ של סטטיק ובן אל ושל אגם, זה לא כזה מובן מאליו. כי אני הקיצוני, אני הגזען, אני החשוך. ובכל זאת הם אמרו 'עושים שיר עם הצל, ולא אכפת לנו מה תגידו'". 

במקור, "מנגלים" היה אמור להיות בכלל איחוד של הצל, סאבלימינל (הראפר קובי שמעוני – ג"מ) ושרית חדד, מעין "הסוד" גרסת 2022. אבל כשאליאסי הקליט את החלק שלו, הוא התקשה להאמין ששמעוני ישתף פעולה עם הניסיון לאחד ביניהם, "אבל לא רציתי שיגידו שאני המניאק אז נכנסתי והקלטתי", הוא מסביר. "יצאתי, נתתי להם נשיקה, אמרתי 'בהצלחה' והלכתי".

ומה קרה אז?
"כל מה שאמרתי שיקרה, קרה. הוא לא הסכים להיות על זה כל עוד אני נמצא. אמרו לי 'יואב, תשלח לו הודעה, תהיה גבר'. אז שלחתי לו הודעה עם תמונה – אחרי עשור של נתק – 'אח שלי, עזוב הכול, אתה צריך להיות כאן עם שרית'. הוא ענה לי 'היי אחי, יום ארוך, אצלצל מחר, אני לא בעניין של השיר, בהצלחה'. הורדתי מהכבוד שלי בשביל השיר הזה. אז אני אמרתי להם 'חבר'ה, אני עשיתי מה שביקשתם, יותר מזה אני לא עושה. אתם רוצים לעשות שיר, זה אני ושרית חדד. לא רוצים? להתראות'".

שלושה ימים מאוחר יותר, חזר אליאסי לאולפן ושמע את הגרסה עם סטטיק, בן אל ושרית חדד. "הייתי שמח, אבל אז התחילה מלחמת האגו. שרית, לא שרית, מה שפרסמתם. אבל יצא מזה שיר מתוק ומעולה, וזה נתן לי רוח במפרשים ורצון לעשות את זה עוד פעם".

אמרתי "אני מבין". אבל לא הבנתי

אליאסי עובד על מוזיקה חדשה בידיעה שקריירת הסולו שלו היא לאו דווקא האופציה המועדפת על התעשייה והקהל שטופי הנוסטלגיה. לפני כחודש נחשף ששמעוני והוא קיבלו הצעה של מיליוני שקלים תמורת קאמבק – אבל כפי שניתן להבין, המהלך לא הבשיל. 

"קובי מאוד פגע בי. לא היינו שני זמרים, היינו אחים. הפיצוץ השני שלנו היה אחרי שכבר השלמנו. הוא היה אמור להיות שופט באחת מתוכניות הריאליטי בארץ. בדרך לשם, הוא היה צריך להתנער מהצל הגדול והשחור שהיה לצידו. בתקופה שהכי כתשו אותי, כשכל בוקר הייתי פותח חדשות, גם אצלכם, וזה היה הספורט הלאומי, להוריד אותי - הוא התראיין לידיעות אחרונות. שאלו אותו עליי והוא אמר 'אני מסכים עם הדמות של הצל, אבל לא עם הדרך שלו'. זה בן אדם שכל בוקר היה מתקשר לברך אותי על מה שאני עושה. הוא אמר שהדברים הוצאו מהקשרם, אמרתי בסדר, אבל אז היה את אלאור אזריה, הוא כבר קיבל את התפקיד שהוא רצה והתחיל לסנן אותי בטלפונים".

אחרי שהוא קיבל את התפקיד?
"כן. כשאני הייתי ראש מאבק התמיכה באלאור אזריה, הביאו לכיכר רבין כל מיני אמנים שישירו למענו, וזה יהיה א-פוליטי. אבל להגיד אלאור אזריה וא-פוליטי זה כמו להגיד מרצ וציוני, זה לא קיים. כל האומנים התחילו לנשור אחד אחרי השני, וקובי נשאר לבד בכל הסיפור הזה. באתי אליו ואמרתי לו 'אחי, בוא נעלה ביחד ונעשה פרחים בקנה'. הוא אמר לי 'אני לא יכול להיות איתך על אותה במה'. זה היה הדבר הכי כואב שאי פעם נאמר לי. הרגשתי את הסכין נכנס מצד אחד ויוצא מהצד השני".

איך הגבת?
"אמרתי לו 'אוקיי, אני מבין'". 

אבל בעצם לא הבנת?
"ברור שלא הבנתי. להקריב את אח שלך בשביל להיות שופט בריאליטי? זה נקרא באנגלית Bitch move. אני חושב שבן אדם שמוכר את האני מאמין שלו, את העקרונות, בשביל שישמיעו אותו ברדיו, זה פתטי. יש לו את הבחירות שלו, את הילדים שלו, את הקריירה שלו, וכנראה הוא לא רצה לפגוע בזה. וזהו, מאז אנחנו לא חברים. התנתקנו, זה היה הסוף. הבנתי שאני לא מכיר את קובי החדש, את קובי הנשוי עם הילדים. לא מכיר את הבן אדם. קובי שלי, סאבלימינל, לא קיים יותר. אני מאחל לקובי החדש רק בהצלחה ושיהיה לו טוב".

אמרת קודם ש"מנגלים" התקבל באהבה בגלל האומנים שלצדך. מתי התחלת להרגיש שמשמיעים אותך פחות?
"ב-2014, כשהשמאל קיבל את המכות בכיכר הבימה. אני לא הרבצתי להם, אבל הדביקו את זה עליי. החליטו שאני אלים, פאשיסט, מה לא אמרו עליי, תמונות שלי בקו קלוקס קלאן, לקחו את זה עד הסוף והחליטו שאני סיימתי את הקריירה שלי. הצל אלים, מרביץ לשמאלנים, סותם פיות, אסור להשמיע אותו יותר. אתה מבין את האירוניה? צריך להחרים אותי כי אני אלים ולסתום לי את הפה כי אני סותם פיות".

אז קיבלת את זה? החלטת שסיימת עם מוזיקה?
"שמע, הוצאתי שני סינגלים שהיו מאוד חזקים. וראיתי שהם מתקבלים ברדיו בהתעלמות טוטאלית. מה גלגלצ עשו? היו מקבלים סינגל חדש שלי ומתעלמים, אבל התחילו לשים את השירים שלי מפעם עם סאבלימינל, כדי שאני לא אוכל להגיד בבית משפט לא משמיעים אותי, כי איימתי לתבוע. וגם כשהיו משמיעים את השירים שלי היו 'שוכחים' להגיד את השם שלי: 'זה סאבלימינל בשירו...'. כאילו אני לא קיים. כמה אתה יכול להילחם? שבוע, שבועיים, חודש, שני סינגלים, ארבעה סינגלים. עד שאתה מבין שיותר זה לא יעבוד לך. גמרנו. זה ריסק אותי".

אז למה החלטת לחזור דווקא עכשיו?
"תשמע, אנשים קיבלו התקף נוסטלגיה חסר פרופורציה. אני רואה את התגובות ברחוב, וגם חזרה אליי התשוקה הזו, שהייתה כבויה אצלי המון זמן. אני מוצא את עצמי באולפנים, כותב שירים ויוצר. עליתי שוב על הבמה בתחילת החודש והבנתי כמה התגעגעתי. הרגשתי שאני בבית. אתה יודע כמה זמן לא הרגשתי בבית?".

מה היה כשעלית שוב על הבמה?
"הרגשתי פאקינג רוקסטאר, אחי. זה כל כך חסר לי. אני לא מפחד מהרבה דברים, התעסקתי עם החמאס, אבל הייתי כל כך לחוץ לעלות לבמה הזו ברחובות. חמש דקות לפני ההופעה חשבתי לברוח משם. שתיתי כל כך הרבה, עליתי שיכור מת להופעה הזו רק כדי שזה יקרה. הפחד לאכזב הוא גדול מאוד".

מה אמרת לעצמך לפני שעלית?
"אני מנסה שוב. יהיה מה שיהיה, יקרה מה שיקרה".

"מנגלים" שחזרת איתו כלל מסר של אחדות סביב יום העצמאות. אתה חושב שלשיר הבא שלך, שאולי לא יכלול מסר כזה, יהיה סיכוי בפלייליסט?
"נגיד ככה, לעשות עכשיו שיר פוליטי לוחמני, זה אני אעשה לעצמי, לא לרדיו. שיר שמיועד לרדיו, יהיה שיר שמיועד לרדיו.

"מעבר לזה, אני לא מצטער על מילה אחת שיצאה לי מהפה. לא הייתי חוזר בי מכלום, מילה, פיפס שאמרתי. אני עומד מאחורי הכול. כל מה שהיה צריך לקרות קרה כמו שהיה צריך לקרות. אני חכם יותר היום, אני מאושר, שמח, טוב לי. חוץ מזה, אני היום בן 40 ואני חתיך פי 100 ממה שהייתי".

נראיתי כמו אבא של עצמי

תפיסות העולם והאידאלים שלו אומנם נותרים יציבים גם מול לחצים חיצוניים, אבל את מה שבחוץ אליאסי דווקא מאוד רצה לשנות. "הורדתי 70 קילו. השמנה זו מחלה. אנשים שמנים הם אנשים חולים. אני יודע שזה לא פוליטיקלי קורקט להגיד את זה, אבל זה נכון. שומן זה מחלה. אני הייתי חולה. הייתה לי סכרת. היה לי כולסטרול וכבד שומני. סבלתי. אני לא חושב שצריך לעודד אנשים להיות שמנים. הייתי ילד אומלל, למה לאמלל אחרים? שים אותי עכשיו לעומת תמונה שלי לפני 12 שנה, תגיד לי איפה אני נראה זקן ואיפה אני צעיר. אני נראה כמו אבא של עצמי".

איך יורדים 70 קילו?
"קרעתי את התחת. התאמנתי כמו חיה, כל יום. בהתחלה התביישתי ללכת לחדר כושר, אז קניתי TRX ועשיתי בבית. אני אגיד לך משהו שמאוד חשוב לי להגיד. גם כשהייתי שמן, לא הייתי שמן בראש שלי. יצאתי עם דוגמניות על, זה לא הוריד לי בשיט מהאגו שלי, אבל להיות שמן מדי זו בעיה. הייתי 150 קילו על מטר שמונים. היה לי קשה להרים את הילדים שלי. אתה יודע איזה פרויקט זה היה לשרוך שרוכים? למצוא בגד? זה היה משפיל. אין שום חנות לשמנים בישראל שהיא לא מחתרתית, ואתה צריך ללכת לשם כאילו אתה קונה סמים. ככה אני חייתי".

ויש עוד דבר אחד שהשתנה. בתחילת השנה אליאסי הפתיע עם פוסט לא אופייני, שבו התנצל על היחס שלו כלפי נשים בעבר. "MeToo, כמו שיש בזה פלוס, יש לזה גם מינוס מאוד גדול. זה הכניס את כל הגברים שבעולם להרגשה שהם אנסים, כל גבר שאני מכיר התחיל להריץ את הראש שלו אחורה אם הוא עשה טעויות ועם מי. התחלתי להסתכל על היחס של המפורסמים להאשמות כלפיהם.

"נגיד אומן מסוים, אמרו לו שהוא נגע לבחורה בתחת לפני עשרים שנה וזה פגע בה מאוד. עשרים שנה אחר כך היא סיפרה את זה והתמודדה עם זה, והוא לא מצא לנכון פאקינג להגיד את המילה 'סליחה'? זה שבר אותי. זה יכול היה להיגמר בסליחה, טעיתי. רוב הדברים האלה לא פלילים, הם מוסריים. אם זה ברף הפלילי, שישבו בכלא".

ואיפה אתה ביחס לדבר הזה?
"אני לא הייתי יותר טוב מהם, אבל אני לא כפיתי את עצמי על אף אחת בעולם. התנהגתי כמו דוש, אני אומר חד משמעית. אנשים היו בהלם שהצל שם את עצמו על הגריל, 'מה אתה עושה, מטומטם?'. אבל הייתי חייב להגיד את זה, יש לי ילדה היום, והיא הנשמה שלי והאהבה שלי. אני לא מוכן שגבר יתנהג אליה כמו שאני התנהגתי לבנות פעם, כי אז אני אצטרך לשבת מאסר עולם. אז אמרתי את זה, הכנסתי את עצמי לשדה מוקשים הזה, אבל לא התייחסתי למשהו ספציפי שקרה עם מישהי. כתבתי שמי שנפגעה ממני מוזמנת לפנות אליי, כי אני רוצה להתנצל. אז פנו אליי, והתנצלתי.

"לפעמים התנהגתי כמו גוש זבל שמגיע לו הכול", הוא ממשיך. "כשאתה מפורסם יש לך זחיחות, פסיכוטית כמעט, שכולם חייבים לך משהו. 'מה זה את לא שוכבת איתי? לכי הביתה'. 'את לא רוצה לנשק אותי? צאי לי מהאוטו'. כן, בשבילך זה לזרוק אותה מהאוטו ועפת על עצמך, אבל בשבילה – היא נשארה פצועה מזה לכל החיים. היה לי קשה מאוד להבין את זה. להסתכל על עצמך אחורה זה קשה מאוד". 

מה הסטטוס שלך היום? אתה במערכת יחסים?
"אני רווק שמגדל שני ילדים עם לין (הזמרת לין מור – ג"מ). יש שיגידו 'איטס קומפליקייטד', כי זה מה שהם מכירים מהפייסבוק, אבל אצלנו זה הרבה מעבר. לין היא לא בת הזוג שלי. היא כן החברה הכי טובה שלי ביקום והאישה הכי טובה שאני מכיר. אני פשוט מגדל ילדים עם החברה הכי טובה שלי". 

ואתם גרים ביחד?  
"מאז הקורונה, כן. חשבנו שהעולם הולך להיחרב. אז רצינו לגור עם הילדים".

אין מצב שהחברות הטובה הזאת תהיה משהו אחר? 
"לא לא, זה לא שם. אבל אני מאחל לכל בן אדם עלי אדמות יחסים כמו שיש לי ולה. אנחנו הצלחנו לפענח את הנוסחה ולחיות בהרמוניה עם חופש אחד לשני, ואנחנו הכי אוהבים זה את זה בעולם הזה".

זה מיעוט, אבל זה לא מיעוט

אליאסי לא יכול וגם לא רוצה להסתיר את הדעות שלו, שנויות במחלוקת ככל שיהיו. "היה לי חבר שהוא שחקן בתיאטרון. לא חברים הכי טובים בעולם, אבל היינו חברים. כשהתחלתי בקטע הפוליטי הוא שלח לי הודעה וכתב 'שמע יואב, אני נאלץ להסיר אותך מרשימת החברים שלי ולחסום אותך בוואטסאפ עקב הדעות הפוליטיות שלך, להתראות ואל תיצור איתי קשר', וניתק אותי. לפני שהוא ניתק הספקתי לשאול 'למה אתה לא יכול להכיל את הדמות שלי? אני מכיל את הדמויות שלהם. מה, אי אפשר להיות חברים ולזרום אחד עם השני?'". 

אתה אומר "שלהם", "הם". מי זה הם?
"השמאל, אחי. אני אומר את זה בצורה חד משמעית. תשמע, יגידו שזה מיעוט, אבל זה לא מיעוט. התרבות שייכת להם. בכל נישה יש להם את האנשים שלהם, והם צריכים שהתכנים יתאימו לאג'נדה שלהם".

אתה מרגיש שהיחס אליך השתנה עם השנים?
"כן. קודם כל הם נורא התרגלו לשיח שלי, עשיתי להם סדרת חינוך. הם כבר שמונה שנים שמנסים להעלים אותי, אבל הם רק מגדילים אותי. הקהל לא מטומטם. זה כמו עם ביבי. כמה שהלכו יותר על הראש שלו, כמה שהם קראו לו נוכל, שקרן, מושחת, ככה הוא קיבל יותר אהבה. כמה שהם כתשו אותי יותר, ראיתי את הפייסבוק שלי מטפס לשמים, אחי. אני לא יכול להסתובב ברחוב. אם אתה היום עושה איתי סיבוב אני מבטיח לך שאתה מקבל יותר אהבה מאשר מה שביבי מקבל כאן. טוב, אולי לא ביבי, אבל אני לא מקבל קללות ברחוב. אני לא מקבל גידופים, בחיים לא. אולי כי מפחדים ממני?".

איימו פעם על חייך?
"מה זה איומים? אני מאוים ברמה גבוהה. אני יושב כרגע מולך חמוש, אחי", הוא אומר, מרים את החולצה ומציג את הנשק שלו. "ב-2016 שמו לי מטען בתוך האוטו, עשו לי 70 פנצ'רים באוטו, דוקרן של 20 סנטימטר בגלגל. אם אני מראה לך את רמת האיומים על הילדים שלי, כולל התמונות שלהם בארונות קבורה".

מה בדיוק היה עם המטען ברכב?
"ב-2016 נסעתי עם המשפחה, פתאום האוטו התחיל לרעוד, המנוע התפוצץ. חשבתי שזו תקלה טכנית, מוזרה אבל תקלה טכנית. יום אחרי המוסכניק התקשר אליי ושאל 'יש לך אויבים?'. אמרתי כן, אחד-שניים. אמר 'תביא משטרה ותבוא לפה'. באתי לשם, הוא הראה לי איך נראה המטען ששמו לי בתוך הטנק של הדלק. הוא הסביר לי, אמר – 'כשמשהו אמור להתפוצץ, אם אין חמצן הוא לא מתפוצץ, למזלך הטוב מי שהכין את המטען הזה לא ידע להכין מטען ושם לך אותו בתוך הטנק של הדלק, הטנק שלך היה מלא, וכשאין חמצן, אין פיצוץ. רק המנוע שלך התפוצץ, בגלל זה אנחנו מנהלים את השיחה ואתם בחיים'. למשטרה הוא הכין מכתב ואמר 'זה המכתב, זה המנוע, תגיד למז"פ לבוא לקחת אותם'. חצי שנה לקח למשטרה לבוא".

ובכל זאת, מה בדו"ח הסופי של המשטרה?
"המז"פ לא החזירו תשובה עד היום". 

אז מי טען שזה מטען, המוסך?
"המוסך נתן את המכתב, החומר נשלח למעבדה. אמרו 'וואי, ליקוי חמור', לקחו את המנוע ועד היום לא עשו כלום, מ-2016. אבל זה ממש לא היה הדבר היחיד, קיבלתי אולי 3,000 איומים ברצח. אף אחד מהמאיימים לא נלקח לחקירה". 

הגשת תלונה במשטרה?
"הגשתי שבעים תלונות במשטרה. שמע, היה בן אדם שאיים עליי ברצח ואיים על שוטרים ברצח. על זה שהוא איים עליי ברצח סגרו את התיק עקב חוסר עניין, על זה שאיים על השוטרים המשטרה הגישה נגדו כתב אישום והכניסה אותו לכלא לארבעה חודשים. דמי מותר".

ואתה עדיין לא מפחד? יש לך ילדים.
"לא רואה אותם ממטר, לא מסנטימטר. אם הם היו רוצים לעשות, הם היו עושים. הם מנסים לפגוע בי מסביב, הם לא באים לי בפנים. הם חבורה של ילדים קקות, אני לא מפחד. מה שצריך לקרות קורה, כמו שאני צריך לפחד לנסוע באוטו, או לטוס במטוס. זה ריזיקה שאתה לוקח עם החיים שלך, אבל לא ישתיקו אותי אחי. אין סיכוי. לא ישתיקו אותי".

אני לא מחרים אתכם, אתם אל תחרימו אותי

לצד המתנגדים, יש לדברי אליאסי גם אנשים שמשנים את דעתם עליו ועל המציאות בישראל. "קוראים לי קיצוני, אבל פתאום אני פוגש שכנים שלי במרכז תל אביב ש-95% מהם לא בדעה שלי, והם אומרים לי 'וואלה, קשה לנו להגיד, אבל צדקת'. ולא אחד-שניים. וואלה, אני רוצה להכין מדבקות 'הצל צדק', לשים להם את על האוטו".

מצד שני, יש אנשים שרואים בך גזען.
"אני הבן אדם הכי לא גזען, הכי מכיל שאתה מכיר. גם דעות שונות, גם אנשים שונים. אני פעיל ימין שחיתן זוג הומואים, אחי. אין לי בעיה עם ערבים כערבים. אבל כל בן אדם, ערבי או יהודי, שיש לו בעיה עם ההמנון, הדגל, מוזמן לעזוב. אני לא רואה סיבה שהוא יחיה כאן. אם אתה לא מקבל את זה שזו מדינה יהודית, אין לך סיבה להיות כאן. יש גם הרבה יהודים כאלה. אם אתה מקבל את כל הדברים האלה ואתה רוצה לחיות כאן איתי, אני מקבל אותך, שווה בין שווים".

איך אתה תופס את האחריות הציבורית של משפיענים ברשתות?
"אני חושב שהטיקטוק זה המקור של כל הרשע. זו האפליקציה הכי שלילית. אני בן אדם שפעיל בפייסבוק, באינסטגרם, ויש לי טלגרם שאף אחד לא מתקרב לזה מבחינת מספרים. יש לי 180 אלף בטלגרם. אבל טיקטוק, מישהו צריך להשגיח על מה שקורה שם. על האתגרים המטורפים שהולכים שם. אני יכול להגיד שהפוגרומים האחרונים שהיו בארץ, הם באחריות ישירה של הטיקטוק".

עד כדי כך?
"זה התחיל מסרטון אחד של בן אדם נותן כאפה לחרדי בטיקטוק, ואז נהיה 'טרור הטיקטוק', ככה קראו לזה. הם התחילו להעלות תקיפות אנטישמיות בכמויות. חצי מהדברים שאתה רואה היום, ההתפרעויות, זה באחריות של הטיקטוק. ספיר נחום, שבן הזוג שלה חשוד ברצח שלה? הבן אדם 'כוכב טיקטוק', אתה יודע מה הוא היה עושה שם? אלה כוכבי הטיקטוק של היום. זו סכנה גדולה, ברורה ומוחשית".

למרות הסלידה שלו מה"הם", אליאסי מוצא את עצמו לא מעט בין אנשי שמאל – ומבחינתו זה רק מוכיח את הטענה שהוא לא עוסק בחרמות. "אתה יודע, הסתכלתי על ההפגנות של בלפור ורמת היצירתיות שהייתה שם. גם מבחינת אומנות, גם מבחינת תקשורת, גם מבחינת פארודיות. אם השמאל היה מנתב את האנרגיות שלו פחות לשנאת נתניהו ויותר להגנה על מדינת ישראל, היינו בפאקינג גן עדן. אם כל המוחות האלה היו פועלים למען ההסברה שלנו, איזה פאקינג ניצחון זה היה. קחו את אותן אנרגיות ותגנו על המדינה הזו. אנחנו במצב נורא".

לא מזמן חגגו לממשלה יום הולדת שנה. מה אתה חושב עליה?
"אתה יודע מה אני הכי אוהב בה? שהיא המסמר האחרון בארון של השמאל. אני מאחל להם עוד שיהיו עוד קצת. השמאל ישבו 26 שנה באופוזיציה, שישבו עוד 100, אבל אין בן אדם שאני מכיר שחושב שלפיד יהיה ראש ממשלה טוב. לא מכיר".

קראת ללא מעט חברים בממשלה הזו תומכי טרור.
"כן. גם מרצ תומכי טרור. מחבקי טרור, אוהבי טרור, תומכי טרור, מפרגני טרור, מביני טרור ומכילי טרור. דרך אגב, אני אגיד לך משהו יותר מטורף מזה. אני לוקח 100 מנסור עבאס על יאיר גולן אחד".

ומה לגבי הנציגות הערבית בכנסת?
"אני חושב שאין אויב יותר גדול לערביי ישראל מאשר הנציגים שלהם בכנסת. אין להם ייצוג אחד ראוי שם. אני מבין את התסכול שלהם. הם מייצגים יותר את מי שהם אוהבים לקרוא להם פלסטינים מאשר את הערבים בישראל".

אז מה לדעתך הפתרון?
"יש ערבים ראויים שיכולים לעשות את העבודה הזו. יש אנשים כמו יוסף חדד, שמעת עליו פעם? בן אדם תותח. אני חושב שבן אדם כזה יכול היה לעשות עבודה נכונה וראויה פי אלף מאשר הליצנים האלה, שלא מסוגלים לגנות רצח של תינוק או ילד. שמבחינתם זה צודק".

כשדיברת על מוזיקה פרחת, אפילו יותר מעל הפוליטיקה. אם מבטיחים לך שאתה הופך להצלחה אבל צריך לשים את כל האקטיביזם בצד, להפוך לנייטרלי, היית מוותר על זה?
"לעולם לא. מי שרוצה לקבל אותי, יקבל אותי עם הדעות שלי. כן, אני מאוד נחרץ וחד ואומר מה אני חושב, ומי שאני מדבר עליו מוזמן לענות לי. תתמודדו איתי ועם הדעות שלי, אבל אל תקראו להחרים אותי. אני מעולם לא קראתי להחרים בן אדם פרטי על דעותיו".

היית עושה שיתוף פעולה מוזיקלי עם מישהו שאתה לא מסכים איתו פוליטית?
"יכול להיות. אם הייתה הצעה טובה, אני לא שולל שום דבר".

אתה מסוגל להפריד בין המוזיקה לדעות הפוליטיות?
"אני יכול להיות גם חבר של מישהו שאני לא מסכים איתו. אין לי בעיה עם זה. אבל עדיין אני אכתוש אותו אם הוא יגיד משהו לא נכון".

• אגם בוחבוט
• בן אל תבורי
• הצל
• סאבלימינל