"ביום העצמאות שמעתי את הזיקוקים מהכלא, וקרסתי. כל כך רציתי לשיר"

חמישה חודשים אחרי שהשתחרר מכלא מעשיהו קובי פרץ משתדל להישאר עסוק. היומן שלו מפוצץ בהזמנות להופעות בחתונות ובר-מצוות, הוא מונה בפניי את הקופות שפתח שכל הכרטיסים בהן נמכרו ומתגאה במיליוני הצפיות לסינגל שלו "רחוק אבל אוהב", הרביעי מתוך אלבום שייצא באביב. "חזרתי ביג טיים", הוא מכריז. "אני מקבל המון חיבוקים ובטחון ואהבה, ברוך השם. אומרים שהשתפר אצלי הווקאל, שאני נשמע יותר טוב מתמיד, עם כל מה שיוצא לי מתוך הקרביים והנשמה". לראשונה בחייו הוא מתחיל גם להשקיע בדברים שאינם מוזיקה. הוא חולם על נדל"ן, על אפליקציות וביזנס ומספר על חברה שהוא שותף בה. "התחברתי לכמה אנשי הייטק ויש לנו מוצר שאנחנו עומדים להשיק, שמאפשר לעצמאים לצלם קבלות ולשלוח לרואה חשבון, דרך ענן, במקום לשמור את הקבלות".

טוב זו סוג של הרמה להנחתה, שקובי פרץ של 2019 מתעסק בקבלות וחשבוניות.
"דווקא בגלל זה. זה אולי לא מוצר סקסי אבל אחרי שנפגעתי ממה שעברתי למדתי קצת על הנושא. אני לא רוצה לחזור על טעויות עבר ולתת למישהו אחר לעקוב אחרי המסמכים שלי במקומי. אני צריך לראות שהכל תקין, והרבה עצמאים יוכלו להתחבר לזה".

איך הגעת לזה?
"חיבר אותי לזה חבר שלי בשם נתנאל מזור, קוראים לזה TAX FREE ואני גם אהיה הפרזנטור של זה, אופיע על שלטי חוצות. לא השקעתי כסף כי יש מספיק משקיעים אבל אני אחד השותפים. יש שם עוד שותפים, עורך דין ורואה חשבון ואנשים שמתעסקים בהייטק, זה מאוד רציני".

ליד (צילום: רונן אקרמן) — צילום: רונן אקרמן

העיסוק המוגבר בדוקומנטים התפתח לכדי אובססיה קטנה ומטריפה. מאז ימי המאסר פרץ שומר שקית עם קבלות מהכלא. "אני שומר קבלות על כל דבר שקניתי מהקנטינה במעשיהו. ענבל אשתי לא מבינה למה אני לא זורק אותן אבל אני מרגיש שעוד אעשה עם זה משהו. אם תראי את המחירים שם את לא תאמיני, זה יותר יקר מ'יילו', עשרים שקל על משחת שיניים. וזה סוג של מונופול כי אסור להכניס דברים מבחוץ. זה לא פייר, אפשר להכניס לך לחשבון רק עד 1,600 שקל בחודש, ולא לכולם יש מי שיפקיד להם כסף. יש כאלה שעובדים במפעלים, קורעים את עצמם ומגיעים גג ל-1,200, ואז עוד מנצלים וקורעים אותם במחירים. אסירים שם היו מוציאים הכל על סיגריות, אני לא מעשן אבל לפעמים קניתי רק כדי שיהיה לי לתת לאחרים".

הצלחת להכניס משהו שאין בקנטינה?
"סבון בוץ לפנים שלי. אבל גם על זה הייתי צריך לבקש מלא עתירות, עד שהסכימו".

על מה הוצאת הכי הרבה?
"טונה. הייתי חי על זה. תשמעי, היה לי מזל שאיתי באגף היה מאיר רבין, מהמורשעים של הולילנד והוא היה מתקמבן על דברים כי הוא עבד במטבח. אבל תנסי להשיג עגבניה או בננה בכלא, זה יותר קשה מכל דבר. גם לקובי פרץ וגם לאולמרט. הכי היה חסר לי הדגים של יום שישי. קיבלנו חתיכת עוף, זהו. השאר היה די נורא, פירה מאבקה, אכלת דבר כז הפעם? זה גועל נפש".

עיניו מתרככות וקולו, שתמיד נשמע עדין ונמוך, יורד בעוד אוקטבה. סיפורי הכלא של קובי פרץ לא מוגשים כצ'יזבטים עליזים, אלא פיסות של מידע שהוא חולק בין פאוזות, שעדיין פוצעות אותו מבפנים. הוא לא מדבר על זה הרבה. לא עם חברים ולא עם אשתו ענבל או שלושת ילדיהם, ליאל בן 9, דניאל בן 6, וארי, שחגג לאחרונה שנתיים והיה תינוק קטן כשקובי נכנס לכלא. למרות החודשים שעברו, פרץ עדיין לא לגמרי מאמין שזה קרה לו, שאחרי חקירות עניפות ומשפט מתוקשר הוא נשלח לריצוי מאסר בפועל, הזמר הים-תיכוני הראשון שאי פעם שילם מחיר כזה על עבירות מס.

"כל הסיפור עלה לי הרבה מאוד כסף, אבל זה לא הגיע למצב שענבל הייתה צריכה לעבוד"

זה קרה ב-2016. שש שנים אחרי החקירה הראשונה ושלוש שנים אחרי האישום, שופטת בית משפט השלום לימון מרגולין-יחידי הרשיעה את פרץ בהעלמת הכנסות בסך חמישה מיליון שקל וניהול של פנקסי רישום כוזבים. "הייתי שעיר לעזאזל, החמירו איתי. אני לא הראשון או האחרון שאומר את זה, גם שופטים בדימוס ועורכי דין מתוך המערכת אמרו שצריך לדעת על איזה שופט ליפול. ואני נפלתי על שופטת, שאם אומרים 'צדק צדק תרדוף', היא רדפה אותי ולא עשתה צדק. מי שבאמת ייתעמק בפסק הדין, ולא רק במה שעושים העתק הדבק לוואלה ומאקו, יראה את האמת".

השופטת ראתה את הדברים אחרת. "מדובר בהחלטה מושכלת שנעשית מטעמי בצע", אמרה בזמנו. "הייתה הסתרת כספים אצל מקורביו, והדרך השנייה הייתה הצגת הכנסות כמתנות". היא גזרה עליו שנתיים בכלא, שמאוחר יותר הופחתו לשנה וחצי על ידי בית המשפט העליון. אחרי תשעה חודשים בפנים הוא זכה לחנינה מנשיא המדינה רובי ריבלין. לאורך כל המשפט פרץ טען שלא היה מודע למה שנעשה עם הכנסותיו והאשם האמיתי היה אמרגנו, יוחאי יעיש - שלבסוף חתם על הסכם עד מדינה נגדו. גם היום, כשהפרשה כבר מאחוריו, קובי מרגיש שנעשה לו עוול.

היו מי שטענו שהיה מדובר בגזענות, ששם משפחה אחר או אולי ז'אנר מוזיקלי אחר היו מובילים לתוצאה שונה.
"אני לא אומר את זה. אבל בארץ ככל שאתה יותר מפורסם רוצים לתת לך עונש יותר כבד. אם את ואני היינו עושים אותו דבר, יבואו אלי ולא אלייך. כי אני מפורסם".

אם רודפים מפורסמים, אז בר רפאלי בצרות.
"אני מאחל לה מכל הלב שזה לא יקרה לה. אני לא מכיר אותה אישית אבל מתפלל בשבילה שתצא מזה כמה שיותר מהר כי אני לא מאחל לה להיות דקה בכלא, היא תרמה הרבה, היא הייתה הפנים של המדינה הזו בעולם וייצגה אותנו".

אצלה מדובר בסכומים אפילו יותר גדולים.
"נו, וכמה כסף את חושבת שרונאלדו חייב? מיליוני יורו אבל באירופה אפשר לשלם, לא הולכים על זה לכלא. גם אני יכולתי לשלם 400 אלף שקל ולגמור עם זה, אבל לא רציתי, ואז הם העלו את הסכום ל-700 אלף שקל וכמעט הסכמתי אבל בשלב הזה האמרגן שלי כבר הפך לעד מדינה נגדי".

המאסר מאחוריו, את הקנס הוא עדיין משלם. בינואר בית המשפט פסק שפרץ יידרש לשלם למדינה מס בהיקף כ-620 אלף שקל וכן קנס בסך כ-50 אלף שקל בגין השמטת הכנסות. "את הרוב שילמתי כבר, נשארו לי 220 אלף שקל שאסיים לשלם בחודש הבא", הוא מגלה. "כל הסיפור הזה עלה לי הרבה מאוד כסף, אבל ברוך השם חסכתי כל השנים. זה לא הגיע למצב שענבל הייתה צריכה לצאת לעבוד. דווקא עכשיו, אחרי התקופה הקשה שהיא עברה, היא רוצה לפתוח את הבוטיק שלה מחדש. היא תפתח אותו בהתחלה בתור חלק ממספרה של חברה, היא מייבאת בגדים ואקססוריז, תהיה פתיחה חגיגית".

אתה תומך בזה?
"כן, אני בעד ומאוד מפרגן, שתעשה מה שעושה לה טוב אבל הפרנסה עדיין עליי. אולי זה ישמע שוביניסטי, אבל כשהתחתנתי אמרתי שאני אדאג לה עד יום מותי, גם בטוב וגם ברע. אני צריך לדאוג לכל מסחורה וממונה, ביום שישי לבוא עם פרחים הביתה ולקנות לה תכשיטים. אני שייך אולי לפעם, אבל פעם בעיני היה הכי טוב".

ענבל השתנתה מאז הכלא?
"היא תמיד הייתה אמא מדהימה, כל כולה למען המשפחה והילדים. לא יכולתי לבחור אמא יותר טובה לילדים שלי. אולי לפני כן הייתי יותר עם חברים, אבל עכשיו המשפחה זה בראש ובראשונה. אני אפילו לוקח את הילדים איתי לפגישות אם אני יכול. הבנתי שבסוף זה מי שיהיו איתך, לא החברים. עסקים הולכים ובאים וכסף הולך ובא, משפחה זה הרכוש הכי טוב בעולם. אני מתפלל לעשות עוד ילדים ולקיים את מצוות פרו ורבו, יש לי בנים ואני רוצה גם בנות".

אתה נשמע מאוכזב מסובביך.
"כשכל הפרשה שלי התחילה, אף אחד לא הגן עלי. חוץ מאישה אחת, מרגול, היא הייתה אומרת עלי דברים טובים כי פיה ולבה שווים. אנשים אחרים ירדו למחתרת, לא היו שם בשבילי, כל האמנים, כל התעשייה. הבנתי שחברים יש רק באגד וביום שיצאתי ניקיתי את כל החברים האלה, ניקיתי את החמץ. היום יש כאלה שרוצים להתקרב עכשיו מחדש, פתאום חוזרים, ואני אומר לעצמי - איפה הייתם? התרחקתי מכל מי שלא בריא לי ולמשפחתי. אני לא אוהב צביעות".

אז משהו בתמימות של קובי פרץ נסדק?
"ברור. פיתחתי עור, יש מקומות שבהם חייבים לגדל את העור הזה. זה גדל כשאת בשפל. כתוב שבשלושה מצבים נחשב האדם לחי-מת. אדם עיוור, אדם שאין לו ילדים ואדם שנמצא בבית האסורים. זה חי-מת. אם אני אקח ממך את החירות והחופש, גם במלון בווגאס יהיה לך קשה, את לא צריכה להיות במעשיהו בשביל זה".

"האגף שלי היה הכי טוב שיש בזכות אולמרט, כל יום שם אמרתי לו תודה"

בבית האסורים ידעו שלפרץ לא יהיה קל. הוא לא התאים לפרופיל של העבריין הטיפוסי, אפילו לא של מועד הצווארון הלבן שירד מגדולתו. הוא אולי לא נולד עם כפית זהב בפה, אבל התרגל אליה שם מגיל צעיר מאוד. פרץ, 43, הוא בן זקונים במשפחה בת עשרה אחים מכפר שלם בתל אביב. למרות תנאי הפתיחה המורכבים, הוא יועד לכוכבות כבר בגיל צעיר. את אלבומו הראשון הוציא בצבא, ומספר שנים אחר כך כבר הפך לקובי של "בלבלי אותו", של תלתל מחומצן, בלינג על הצוואר, אלבומי פלטינה ותעריפי שיא עבור הופעות באירועים. גם כשהשערוריות החלו לרדוף אותו - פרידה מתוקשרת מענבל, פרשת ה"שלופים" (כשנטען שאמר על אורחי האירוע "שלוכים", ופרץ טען להגנתו שבכלל אמר "שלופים") שהסתיימה בתביעות הדדיות שבוטלו, ולבסוף חקירות וכתב אישום - הוא עשה הכל כדי לשמור על חזות של ביזנס כרגיל.

אבל בלילות הראשונים שלו בתא, הכל התחיל להיסדק. "אני זוכר את האירוע שאחריו הבנתי שאין ברירה, שאני חייב להיות חזק", הוא משחזר. "פרקתי את הכתף כשניסיתי להתאמן, ויצאתי למרפאה. מה שאת רואה במרפאה של הכלא זה לא יאמן. הרופאים שם לא באמת רופאים, סנדלרים לא הייתי קורא להם. אתה בא שבור ומרוסק, יש שם גם אנשים בני שמונים ותשעים, או על כסא גלגלים, ולא משנה מה יש לך - יתנו לך אקמול. לא יכולתי להזיז את הכתף, רציתי שיעשו לי צילום ואמרו לי שבשביל זה הם צריכים לקחת אותי לבית חולים אזוק בידיים וברגליים. לא הסכמתי ללכת. זה משפיל".

אז הסתפקת באקמל?
"בסוף עשו לי זריקות בכתף, אבל לקח זמן עד שקיבלתי אותן. סבלתי ברמות, לא יכולתי לישון או לזוז, איימתי שאגיש עתירה לבג"צ. כאן התחלתי להבין שאני נמצא במקום קשה ושאני צריך לקחת את עצמי בידיים".

קובי התגורר באגף שנבנה לכבוד אולמרט, אשר השתחרר לפני כניסתו של פרץ, ונחשב לאגף קל יחסית לחיים האמיתיים במעשיהו. שני חבריו הטובים היו מורשעים ב"תיק הרבנים" משנת 2017, הרב אהרון גוטסדינר והרב מצגר, לשעבר הרב הראשי לישראל. הם סיפקו לו את התעסוקה העיקרית במשך תשעה חודשים - לימוד תורה. "הייתי יושב בלילה אחרי הספירה, לומד דברי תורה, אחרי הכל הם תלמידי חכמים שבחיים לא הייתה לי הזדמנות ללמוד ככה מהם. אמרתי לעצמי שהכל זמני, חס וחלילה לא רצחתי אף אחד, יש זמן להעביר עד שאני אצא ואני אעשה את זה על הצד הטוב ביותר. אבל היו לי הרבה שאלות לבורא עולם. רציתי להבין, למה זה קרה לי. אני אדם מאוד מאמין, הרב מצגר תמיד אמר לי לברך על הרע כמו על הטוב, אבל זה קשה".

כשלא למד, עבד במכבסה, כיבס וקיפל את בגדי הסגל. לא נכנס לצרות, לא יצר אויבים, בעיקר התבונן. "תמיד הייתי נחבא אל הכלים, אז גם בכלא ידעתי להסתדר עם כולם. לא רבתי עם אף אחד. התעסקתי בשגרה שלי, אבל ראיתי שם מה עובר על אסירים אחרים, דברים שקשה לראות".

כמו מה?
"הכלא זה מדינה בפני עצמה. אנשים בחוץ לא יודעים מה זה מעשיהו. איזה עולם יש שם. היה טבח אחד, סוהר, שהיה ממש מתעלל באסירים. זורק לפח שניצלים שנשאר לו מהארוחה של הסוהרים, אתה יכול לתת לאסירים, אבל לא, הוא רצה שהם יראו איך הוא זורק, השפיל אותם. הם פעם ניסו לפלח קצת שניצלים והוא זרק את הכל וצעק, 'אתם בחיים לא תגעו באוכל של הסוהרים'. יום אחד המפות לא היו מוכנות, הוא בא וצעק עליהם, 'אני אדאג שחודש לא תראו לחם', הוא ממש נהנה להתעלל".

"פעם ראיתי שסגרו אגף אחד", הוא ממשיך. "שאלתי למה, ואמרו שהיה ביקור פתע של שופטת שאמרה שהאוכל והתנאים שם לא ראויים אפילו לבהמות, ומיד לסגור. אני לא אשקר, האגף שלי היה הכי טוב שיש, בזכות אולמרט, כל יום שהייתי שם אמרתי לו תודה. אבל לא כולם זכו בזה. וגם אצלנו היה קשה. הייתה לנו מפקדת אגף טובה, אבל לפניה הייתה אחת רעה, שכלום לא הסכימה לאשר לנו. אולמרט כותב עליה בספר שלו בשם ר'. היא הייתה ממש רעה".

"חיבקתי את המפקד שירקוד איתי למרות שאסור"

רק פעם אחת הוא יצא לביקור בבית, ונשמע שהזיכרון הזה כואב אפילו יותר מהשהות עצמה. "יצאתי לאזכרה של אבא שלי. עתרתי כדי לא לצאת רק לארבע שעות אלא לשש. זה היה יום גשום, נשכבתי על הקבר של אבא שלי, בכיתי כמו תינוק. אחר כך בבית הילדים תפסו אותי ברגליים ושאלו למה אני לא יכול להישאר, הייתי רק חודשיים וחצי בפנים, אמרתי להם שאני חייב לתפוס טיסה. הם הרי לא ידעו על הכלא, כל התקופה הזו. זה ריסק אותי שאני צריך להגיד להם את זה". הוא בוהה בנקודה באוויר וכובש את פניו. " נכנסתי חזרה לאגף, הגשם עלי ואני מרים את הראש, כולי רטוב, זה היה כמו סרט. חשבתי שאני יכול לשכוח מהדברים האלה, אבל אני לא. אני לא מדבר על זה עם ענבל. אולי אני צריך, אבל זה טראומה בשבילי".

עיניו מתמלאות בדמעות. "יש הרבה רגעי שבירה בכלא. אני זוכר רגע אחד שהרס אותי לגמרי. עמדתי בחלון. זה היה יום העצמאות 70 למדינה, כל כך רציתי להופיע ולשיר. אני שומע את כל הזיקוקים וההופעות מרמלה מהחלון, הרגשתי את הגוף שלי קורס. אמרתי לסוהר שאני חייב רופא עכשיו, כי משהו עומד לקרות לי. נתנו לי כדורי הרגעה. בחיים לא לקחתי כדור כזה קודם. זה עשה אותי עייף, הרדים אותי. זה היה רגע כזה שבו אני לא מאמין, איך הגעתי לפה? איך זה קרה?".

לא שרת אף פעם בכלא?
"בימי שישי הייתי שר, שירי שבת וקודש, אבל הייתי שר עם דמעות. רק בפורים הופעתי, הביאו להקה חסידית לאגף התורני, איפה שקצב ואריה דרעי היה. רק להם הביאו מסיבות ועדלידא, הרב של הכלא אמר שאני אוכל לבוא לשיר במסיבה, אבל שאני חייב ללבוש בגדי אסיר. זה ביאס אותי, התביישתי, רציתי שלפחות יתנו לי לשיר עם חולצה לבנה, זה פורים! בוא נתחפש לאדם חופשי. בסוף נשארתי עם חולצה לבנה, הרגשתי שאני חייב להתפרק. שרנו שירי דת, חיבקתי את המפקד שירקוד איתי למרות שאסור. אמרתי שלא אכפת לי שירשמו לי תלונה, אני חייב את זה. זה פורים שאני לא אשכח. לטוב ולרע".

גם את היום בו התקשרו ואמרו לו שנשיא המדינה החליט לתת לו חנינה, הוא לא ישכח לעולם. "הבאתי שם כזו צעקה בטלפון. הבנתי שאני עומד להשתחרר שנה לפני הזמן, הייתה לי הרגשה שזה יקרה, כל הזמן חיפשתי סימנים ובסוף זה קרה".

חנינה היא כמו הזדמנות שנייה? להיות טוב יותר, להיות אחר?
"אני עד היום אומר שהכלא זה הבית ספר הכי טוב שקרה לי בחיים. אני אגיד לך מה שאמרתי לענבל כשהיינו פרודים שנה ועמדנו להתגרש, 'חבל שזה קרה, אבל טוב שזה קרה. אם זה לא היה קורה, אולי היינו מתגרשים או מגיעים למצב יותר גרוע'. אז כמו שטוב שהמשבר ההוא קרה - טוב שגם הכלא קרה".

חרדות אמיתיות על החיים בחוץ, הוא אומר, לא היו לו מעולם. התכנית שלו הייתה להתחיל הכל מהנקודה שהפסיק. "איך שאנשים שמעו שאני מקבל חנינה, התחילו טלפונים למנהל שלי ונסגרו הופעות לחודשים קדימה". מאז שובו הוא הספיק גם להופיע במופע חנוכה לילדים, והיעד הבא שלו - מופע משותף עם אוזג'אן דניז, כוכב "הכלה מאיסטנבול". "זה עוד לא סגור לגמרי אבל ממש קרוב למימוש. אם זה יקרה נשיר ביחד כמה שירים בהופעה שלי שבה הוא יתארח", הוא מספר. יחד עם האופטימיות, הוא מודע לזירה הבעייתית שאליה הוא חוזר. "עם השיר האחרון הגעתי לשישה מיליון צפיות לא קנויות, וזה משמעותי כי 99 אחוז מהאמנים היום קונים צפיות ביוטיוב ועוקבים באינסטגרם, זה גועל נפש בעיני. אני רואה אנשים שיש להם עשרה מיליון צפיות ומאה תגובות, אז איך זה יכול להיות? על מי אתה עובד? זה עובד עליכם בתקשורת אולי, לא עלי".

אחרי מעשיהו, הרגליים שלך על הקרקע מתמיד?
"ברור. קובי שעל הבמה וקובי שבבית זה שני אנשים שונים. אני זוכר רגע אחד, אחרי ההופעה השנייה בנוקיה, בשנת 2010. ישבתי עם שרית בירן היחצ"נית שלי והאמרגן הקודם שלי וירון אילן, בחדר הלבשה של השחקני כדורסל הורדתי נעליים לבנות ואמרתי להם - 'קובי פרץ עשה ההיסטוריה. אני יכול לתלות את הנעליים, לבקש כל סכום שאני רוצה להופעה. עשיתי משהו שאף אחד לא עשה'. האמירה הזו הביאה לי את כל הפצצות בחיים".

למה היא כל כך גרועה?
"כי זו יהירות. לא הייתי צריך להגיד את זה. שומר פיו ולשונו שומר מצרות. היום, גם אם תהיה לי מחשבה כזו, אריב עם עצמי נגדה, שתסתלק".

קובי פרץ

מצאתם טעות לשון?