כשהסתיימה ההופעה הראשונה אי-פעם של זמרת ישראלית בפארק הירקון, נועה קירל ירדה מהבמה, נכנסה לרכב של המאבטח שלה – ובמשך די הרבה זמן לא עשתה כלום. "חצי שעה פשוט בהיתי, אני לא יודעת במה, בהיתי באיזו נקודה. לא האמנתי שזה מאחוריי, שזה קרה. אם היית אומר לי שבגיל 21 אני אחזיק מופע של שעה ו-40 דקות ברמה כל כך מטורפת, לא הייתי מאמינה במאה אחוז שאני אצליח. כל כך נהניתי, הרגשתי הכי מאושרת בעולם. ואז, ביום שלמחרת, נפילת מתח".
מה קורה בנפילת מתח?
"מצבי רוח. בהתחלה זה אושר מטורף ואז יש גם את הרגע של הדאון, ממש בכי. מה עושים עכשיו אחרי דבר כל כך מטורף? ואז אני אומרת, 'איזה מזל שיש את האירוויזיון'. כאילו הכל הסתדר לי ממש מן אללה".
יש נועה קירל שלפני פארק הירקון ונועה קירל של אחרי?
"חד-משמעית. נולדה נועה חדשה באותו היום, זה יום ההולדת השני שלי. כשעליתי לבמה הייתי באופוריה, אי אפשר באמת להסביר. נורא התרגשתי וגם הייתי מאוד מרוכזת, רציתי שהכל יעבור בשלום. עשיתי כל כך הרבה חזרות והכנות, חצי שנה התנקזה לרגע אחד. ידעתי שזה הולך להיות מופע מדהים, אבל לא ציפיתי לתגובות כאלה פסיכיות. אני חושבת גם שאנשים לא ציפו שזה יהיה כל כך טוב. אין יום שלא עובר בלי שניגשים אליי אנשים ואומרים שזה היה המופע הכי טוב שהם ראו בחיים שלהם. הרגע הזה סתם פיות של כל כך הרבה אנשים שכל הזמן ניסו להכשיל, וזה היה מין רגע של באמת נועה חדשה. ממש".
היה את רגע השבירה שלך, כשבכית על הבמה. היו שטענו שזו הייתה הצגה.
"כן? היו כאלה? אז אני שחקנית ממש טובה. מאוד מאוד התרגשתי באותו רגע. יש לחץ לזכור הכל ולהחליף את התלבושות בזמן ולהיכנס ברגע הנכון והכל, ופתאום ברגע הזה שחררתי מכל הלחץ, ביקשתי מכולם להדליק את הפנסים, לא הייתי בתוך ריקוד או משהו, ישבתי רגע והסתכלתי על 33 אלף איש. זה היה הרגע הראשון במופע שבאמת קלטתי איפה אני נמצאת, כמה אנשים הגיעו. זה היה מטורף. לא יכולתי לשחק את זה בשום צורה".
את רואה את עצמך עושה אחרי ההצלחה הזאת עוד ירקון בשנה הבאה?
"חד-משמעית. אם זה תלוי בי ברור שאני אעשה, אני אעשה פעמיים. בשנה הבאה בפארק הירקון בעזרת השם עם 50 אלף איש".
זה אירוויזיון, לא מערכת בחירות
כבר שנים שקירל עומדת ללא עוררין בראש טבלת כוכבות הפופ המצליחות בישראל, אבל השנה קרה עוד משהו. חוזה ההקלטות הבין-לאומי שחתמה עם חברת אטלנטיק רקורדס האמריקאית הציב אותה בפסגה, אלא שהכוכבת – צעירה שהשתחררה משירות צבאי רק לפני כחצי שנה ועדיין גרה עם ההורים – פרשה כנפיים והמריאה עוד יותר גבוה. ביולי, חודש וחצי לפני ההופעה ההיסטורית שלה בפארק הירקון, פורסם שהיא עומדת לייצג את ישראל באירוויזיון.
ספרי על על שיחת הטלפון שבה בישרו לך.
"לא הייתה שיחת טלפון, ראיתי את זה מתפרסם בתקשורת ביחד עם כולם. התרגשתי, הופתעתי וגם קצת נלחצתי, כי לא ציפיתי לזה ומיד נכנסתי למין מסע עם עצמי, אם אני הולכת לעשות את זה או לא. לקח לי יחסית הרבה זמן להחליט כי צריך לראות נזק מול תועלת, אבל בסופו של דבר בחרתי לראות את ההזדמנות. זה כבוד לייצג את המדינה".
עם מי התייעצת? מי היה שיחת הטלפון הראשונה שעשית?
"קודם כל זה הצוות הקרוב, רוברט הסוכן, ההורים שלי. התיעצתי עם דורון מדלי, עם נטע".
נטע ברזילי?
"התקשרתי אליה, היא מאוד התרגשה בשבילי. שאלתי אותה באמת מה היא חושבת ודיברנו על מה שהיא עברה שם. כשהיא באה היא הייתה אנונימית ואני מגיעה עם קריירה מאחוריי, אז דיברנו על זה שהסיטואציה קצת שונה. היא מאוד פרגנה לי ואמרה שכדאי לי ללכת על זה, היא עדיין מופיעה בכל העולם כי אירוויזיון זה חשיפה מטורפת וקהל מטורף".
נטע היא סוג של מנטורית?
"אני מתה עליה. אנחנו גם חברות טובות, אבל באמת היה לי חשוב לדבר עם מישהו שעבר את החוויה הזאת ויודע מה זה".
חשבת להגיד "לא" מחשש להיכשל?
"תמיד יש פחד וחשש, וברור, יכולה להיות אופציה שאני איכשל. ככל שאתה מצליח יותר יש לך יותר מה להפסיד, אני באה בתור מישהי שכבר יש לה קריירה, ואז יותר קל לך להגיד, 'לא, אני לא אעשה את זה'. אבל אחרי שבועיים, כשהפחד נרגע, אמרתי, 'אוקיי, זו פלטפורמה באמת מטורפת לקדם את עצמי, כדאי כן לקחת את הסיכון הזה ולהרוויח קהל שעוד לא מכיר אותי'".
מה התסריט שהכי מפחיד אותך?
"אני חושבת שהכי מפחיד זה לא לעלות לגמר. זה נורא-נורא מפחיד, זה באסה. ברור שהדבר שאני רוצה זה לזכות, כי אני תמיד אוהבת להיות מקום ראשון ומאוד כיף לנצח, אבל אני לא מסתכלת רק על זכייה. אני מסתכלת באמת על לתת הופעה טובה שלא ישכחו".
את מדמיינת תרחיש שבו לא תעלי לגמר מסיבות פוליטיות?
"באמת שאי אפשר לדעת. אני אעשה את הכי טוב שלי, אני אתן את ההופעה הכי טובה ואביא את השיר הכי טוב ואעשה את הכל כדי שזה יהיה הכי וואו מרשים ומדהים שיש, אבל יש דברים שלא תלויים בי. יש שופטים, יש גם הרבה פוליטיקה, זה לא סוד. מה שלא תלוי בי לא תלוי בי".
את מתכוונת לעבוד בזה? כלומר, להקפיד להישאר נקייה מפוליטיקה בזמן הקרוב?
"גם עכשיו אני לא מתעסקת בזה יותר מדי, אני באמת פחות מבינה בפוליטיקה ואני באה לדבר באמצעות המוזיקה שלי. אני מאמינה שעיתונאים זרים ישאלו אותי על המצב בישראל, ואני אכין תשובה טובה שמכבדת את המדינה ומכבדת אותי בלי להיכנס ליותר מדי פרטים, כי זה אירוויזיון, לא מערכת בחירות. כמובן שאני אגיד שאני גאה להיות ישראלית, ואני אשמח להביא זווית אחרת ממה שרואים בחדשות".
איפה אטלנטיק רקורדס נכנסים לתמונה מבחינת האירוויזיון?
"הם נורא שמחו והם ישר רצו שאני אעשה את זה, הם מודעים לכוח שיש לזה באירופה. בגלל שאני חתומה בחברה כל כך גדולה, אני גם מוכנה ליום שאחרי האירוויזיון, ממש ברמת השיר הבא שיוצא, מבחינתי רגע אחרי שעליתי לבמה בתחרות. זה טוב שיש ממש צבא מאחוריי שרק מחכה לפלטפורמה הזאת ויודע איך למנף אותה. זה חשוב".
הם ממש יהיו מעורבים בבחירת השיר והכל?
"הם הציעו לי את הכותבים הכי גדולים בעולם, אבל אני חושבת שבשביל לייצג את ישראל צריך להביא צוות ישראלי, כותבים ישראלים, מלחינים ישראלים. כמובן שאני ארצה לשמוע מה הם חושבים, אבל הם סומכים עליי בקטע הזה".
זה אומר שגם השיר יהיה כחול לבן? בעברית? או שיהיה שילוב?
"חד-משמעית יהיה צביון ישראלי בשיר. אני עדיין לא יודעת אם הוא יתבטא במילים או בהפקה המוזיקלית, שתביא כל מיני כיוונים אתניים וים-תיכוניים ואפילו ישראליים".
את הולכת לקחת חלק בכתיבה?
"בטח, כמו בכל שיר בארבע השנים האחרונות".
עד כמה התאגיד יתערב?
"מהשנייה שנכנסתי לפגישה הראשונה איתם הם אמרו לי, 'יש לך את החופש האומנותי, ואחת הסיבות שבחרנו בך היא שאת מביאה את השירים שאת מביאה ואת השפה שאת מביאה והיצירה שאת מביאה, ואנחנו רוצים שתלכי עם זה', אז ישר הרגשתי גב מאחוריי. זה הדבר שהכריע את הבחירה שלי אם לעשות את זה או לא. ברור שהם יהיו מעורבים, זה ביחד. אבל אם בשנים האחרונות היו אומרים לאומן 'זה השיר שאתה הולך לבצע', אז הסיטואציה פה היא קצת אחרת. אני אצור את השיר ביחד עם צוות היוצרים שלי. כמובן שאני לא באה ומכתיבה רק את החוקים שלי, אני לא כזאת. זאת החלטה משותפת עם התאגיד, הם אחראים על הכל, וגם יש חוקים של ה-EBU ושל האירוויזיון".
מה את עושה אם הם באים ואומרים לך "אנחנו לא רוצים את דורון מדלי"?
"אני לא חושבת שהם יגידו דבר כזה, כי המטרה היא משותפת ובתאגיד יודעים בדיוק כמוני מה הכי טוב לסיטואציה. מדלי הוא מישהו שאני רוצה בצוות כי הוא עשה את זה בעבר ויודע הכל על האירוויזיון. כבר התחלתי לדבר איתו על זה, אנחנו נפגשים והוא ממש עושה לי הרצאות. הבאתי מחברת, אני רושמת, חשוב לי לדעת הכל ולהגיע הכי מוכנה שאפשר. הוא מסביר לי על חצי הגמר, על הגמר, מה זה אומר, על כל יחסי הציבור, כמה חזרות, כמה פעמים עושים את הנאמבר בכל חזרה. נקרא לזה 'תולדות האירוויזיון'".
מבחינה כלכלית, ההרפתקה הזו בטוח שלא משתלמת לה. התקציב שהתאגיד משקיע בהפקה הוא מוגבל, ונועה קירל צריכה לבוא עם מטוס שלם – ממש ככה, מילולית – של האנשים שלה. "אין לי מושג בכסף", היא עונה לשאלה כמה כל הדבר הזה הולך לעלות לה, אבל רוברטו בן שושן, הסוכן הצמוד, יודע לעשות את החשבון: "מה שהתאגיד ייתן הוא ייתן, ואם נועה תרצה הפקה יותר גדולה, היא תוסיף, וזה בסדר. נועה תחזיר למדינת ישראל קצת ממה שמדינת ישראל נותנת לה, וברוך השם יש לה את האפשרות הזאת. היא משתתפת באירוויזיון בהתנדבות, היא לא מרוויחה על זה כסף, ולא רק שהיא לא מרוויחה, היא משקיעה מעצמה".
בן שושן מתכוון לתקופה שבה קירל תעבוד בהכנות לפרויקט במקום להופיע ולהרוויח. "כל יום של נועה זה 100–300 אלף שקל שהיא יכולה לעשות", הוא מפרט. "לפני האירוויזיון יש המון זמן של חזרות, ויש את השבוע הזה שהיא נכנסת לכתיבה, שגם זה הפסד. אני מעריך שאנחנו נוותר, או בוא נגיד נשקיע, משהו כמו 3 מיליון שקל. אבל זה בסדר. זו הקריירה שלה, האהבה שלה, מה שהיא עושה. גם לפני ההופעה בפארק לקחנו חודש ולא עשינו הופעות והפסדנו, לדעתי, 5 מיליון שקל. אבל זה היה שווה בשביל לראות את האושר על הפנים שלה כשהיא סיימה את ההופעה, היא עבדה כל כך קשה שבע שנים וקיבלה את הבום הזה".
קירל: "מבחינתי זה שווה לי. זה לא סוד שהצד הכלכלי פחות מעניין אותי, אולי בגלל שאני נורא צעירה ואלה עדיין דברים שאני פחות מתעסקת בהם, אבל כשזה מגיע לאירוויזיון אני באה לתת את המיליון אחוז שלי, ואם זה אומר להפסיד כסף ולהוסיף מעצמי, אני אעשה את זה. אני אעשה מה שהכי טוב למדינה שלי ולי".
לאחרונה נפרדו הדרכים שלך ושל שרונה נומדר, שניהלה בשנים האחרונות את הקריירה שלך בחו"ל ושעומדת מאחורי החתימה עם אטלנטיק. מה קרה שם?
"לא איזה משהו דרמטי, אין איזו סערה. קורה שמנהל ואומן מפסיקים את העבודה שלהם ביחד בהרבה אהבה והרבה פרגון. אני אוהבת אותה מאוד, אני כמו בת בשבילה, היא כמו אמא בשבילי. בארץ לא מבינים שבארה"ב זה לא כמו פה, שיש לי את רוברטו וזהו. בארה"ב זה צוות נורא גדול שמורכב מהרבה אנשים, אז באמת שרונה הייתה חלק מהצוות הזה ועכשיו היא כבר לא, אבל הדברים האלה קורים בקריירות של אנשים. זה סוג של פרידה כזאת וזה עצוב".
היא הייתה בהופעה בפארק הירקון והיה נראה שהכל תקין.
"זה היה רגע מאוד גדול בשבילי והיה לי ברור שאני רוצה אותה ברגע הזה. גם ניצן בעלה הפיק את כל המופע מוזיקלית, אז היה לי ברור שהם יהיו איתי שם".
אז לא היה דם רע? לא היה שום דבר? זה הכל בטוב?
"באמת".
אפילו בשכם שומעים נועה קירל
מוזר להיזכר בזה עכשיו, כשקירל כל כך קורית בכל כך הרבה מובנים, אבל דווקא בחודשים שלפני המופע בפארק הייתה לרגע תחושה שהיא פחות מצליחה לשגר את הלהיט הגדול של הרגע. היא, מתברר, חושבת שזה פשוט חלק מהתהליך. "לא כל שיר חייב להיות להיט, מי שבונה את עצמו לאורך זמן לא יכול לעשות להיט אחרי להיט אחרי להיט", היא אומרת. "אני זמרת, לא אומנית של להיטים, וזה הרבה יותר רחב מזה. אני כל הזמן יוצרת וכותבת, עובדת מאוד קשה על הדבר הבא וגאה בכל מה שיוצא החוצה. כמו בשיר 'פעמון': 'כולם לחוצים להוציא פה להיטים, ורק אני רוקדת, נהנית מהחיים'. זה ממש ככה".
רוברטו: "'שלושה בנות' היה חזק. זה שיר שאנחנו יצרנו לקראת חודש הגאווה. הייתה לנו באמת התלבטות, הרי יותר מ'טרירילי-טרללה' של השנה שעברה אי אפשר לעשות, זה המגה-להיט של הגאווה. אבל אמרנו 'אוקיי, אז נעצור ולא נעשה יותר?'. אבל גם 'שלושה בנות' נהיה להיט, בהופעות זה טירוף. את 'פעמון', שזה שיר בסגנון שונה, כיוונו למועדונים – והוא אכן השיר הכי מצליח במועדונים היום, וכמובן ידענו שיש לנו בידיים את 'פנתרה' ואנחנו נשחרר אותו בדיוק לפי הספר".
קירל: "לפני פארק הירקון. הנתונים לא מראים ירידה, וגם כל ערב בהופעות אני רואה איך הקהל מגיב לשירים. לרגע לא הרגשתי שהייתה ירידה".
רוברטו: "כולם אוהבים את נועה. יש לה מעריצים גם בגדה, בפלסטין. הפועלים שולחים לאבא שלה קטעי וידאו מחתונות, איך שומעים בשכם את נועה קירל".
איך את מרגישה עם זה שיש לך קהל שם?
"זה מדהים. זו גם פלטפורמה מטורפת לאירוויזיון, לגעת באנשים שאולי לא אוהבים את ישראל. ראיתי פוסט של מישהו ששמע שאני מייצגת את ישראל באירוויזיון והעלה קליפ שלי וכתב, 'I hate Israel but she is so good'. אם אני יכולה לקרב בן אדם שיש לו דעות רעות על המדינה שלי דרך השיר, לגרום לו לאהוב את ישראל בדרך כלשהי – זה מטורף".
את עדיין גרה עם ההורים. מתי השלב שנועה קמה, פורשת כנפיים ועוברת לבית משלה?
"לא יודעת, נורא נוח לי. אני גם מאוד מחוברת להורים שלי וזה כיף לחזור מיום עבודה הביתה לאוכל הנדיר של אמא. אני מדמיינת את עצמי חוזרת, נגיד, לדירה שלי לבד אחרי יום ארוך. פחות כיף. יש לי חדר כזה גדול בבית ויש לי הכי פרטיות בעולם. אני מאוד משפחתית".
אם הקריירה שלך תהפוך לבין-לאומית, זה לא משהו שידחוף אותך לפרוש כנפיים ולצאת מהבית?
"הנה, פרשתי כנפיים והם באים אחריי. גם עכשיו כשאני טסה ההורים שלי תמיד נמצאים איתי, לפחות אחד מהם. קשה לעשות את הדרך הזאת לבד, להגיע לארה"ב לתקופה, למקום שאני לא מכירה, אנשים שאני לא מכירה. זה שההורים שלי שם מאוד עוזר לי. יכול להיות שמתישהו – לא יודעת, שנה, שנתיים – אני אגיד 'זהו, אני מרגישה מספיק גדולה'. כרגע אני לא רואה את זה. איך אני אסתדר? אני לא יודעת לעשות כלום".
את יוצאת עם דוגמן צעיר, תומר הכהן. יש הקלה בעובדה שבן הזוג פחות מפורסם הפעם?
"יש יתרונות ויש חסרונות. כשהוא בתוך העולם הזה הוא יכול להבין מה עובר עליי, את העוצמות של הדבר הגדול הזה, את העליות והמורדות הנפשיות בתוך הטירוף הזה. מצד שני זה גם יכול להיות קשה, אין הפרדה. כל הזמן מדברים עלינו ויש ספוטלייט על הזוגיות, שזה הדבר הכי אישי".
היה לך חשש שהוא רוצה להיות איתך בגלל מי שאת?
"כנראה תמיד יהיה לי חשש כזה, כי אין לי שום הבטחה שהבן אדם הזה רוצה להתקרב אליי בגלל מי שאני ולא בגלל שהוא רוצה את הפרסום ואת מה שבא עם זה. זה מאוד מלחיץ. היה שלב שאמרתי, 'וואי, אולי אני לא אוכל יותר להכיר אף אחד בחיים, כי איך אני אדע מי רוצה להתקרב אליי ומאיזה סיבות?'. זה נורא. מכניס את הראש לסרטים".
אז איך ידעת שתומר פה לא בגלל שהוא דוגמן אנונימי שרוצה לפרוץ?
"הכרתי אותו והבנתי שזה לא קשור. הוא כתב לי, 'לא מעניין אותי להכיר את נועה קירל, מעניין אותי להכיר את מה שהפך אותך להיות נועה קירל', וזה משפט מאוד יפה. ברור שזה קורץ, וברור שזה זוהר, וברור שזה כיף, אין מה לעשות. אבל אני יודעת שזה לא העיקר מבחינתו, הוא אוהב את הבן אדם שאני וזה הכי חשוב לי".
מה הקווים האדומים שלך בתעשייה? אם מציעים לך סרט בין-לאומי מטורף, אבל עם עירום – את עושה את זה?
"אני כל הזמן חושבת על זה. נגיד, אני רואה 'אופוריה' ויש שם תפקיד חלום אבל עם המון עירום, אז לא יודעת, כרגע לא נראה לי שהייתי עושה. זו באמת דילמה. מי שירצה אותי, אז אני אדע לבוא אליו עם הערכים שלי ועם הגבולות שלי".
היה ברור שיגיעו מצקצקים
שאול מזרחי, הבעלים של מועדון הבארבי, התנבא בריאיון שקירל לא תצליח למכור כרטיסים לפארק הירקון. אחרי שעשתה את זה בענק, היא מודה שזה לא היה מובן מאליו: "לגבי כרטיסים תמיד יש חשש. לא עשיתי לפני זה הרבה הופעות עם מכירת כרטיסים פתוחה לקהל, ופתאום למכור לפארק הירקון, שזה כל כך הרבה כרטיסים, זה מפחיד וזה מלחיץ. היה לי ברור שיגיעו מצקצקים למיניהם שיאמרו 'היא לא תמכור', או 'היא לא תחזיק', או 'היא תשיר עם פלייבק'. זה משהו שאני מתמודדת איתו המון ובכל פעם אני עובדת מספיק קשה כדי להוכיח שאני מספיק טובה".
זה כואב לך?
"כן. לפעמים זה פוגע בי מאוד. ולפעמים זה עובר לידי, תלוי מי ומה ואיך".
גם אחרי הפרסומת של yes שעוררה סערה עם הכפיל של האקס שלך, יהונתן מרגי, ספגת ביקורת קשה.
"לא משנה מה אני אעשה, יגידו וידברו. אני רואה את זה כדבר חיובי. ברור שזו הייתה תקופה פחות טובה והיו הרבה דברים שאמרו עליי ושפגעו בי, למרות שהכי לא התכוונתי לפגוע. הרגשתי שממנפים את זה ומדברים על זה יותר מדי, סחטו את הלימון. היה לי קצת קשה לקרוא את התגובות, אבל הדברים האלה הופכים אותי בסופו של דבר לחסינה. זה מחזק וזה מחשל, ועובדה שכמו שהסיפור עם מרגי עלה, ככה הוא ירד. מבחינה נפשית אני הרבה יותר חזקה היום מאיך שהייתי לפני שנה".
אומרים עלייך שאין לך רגש.
"אני לא רובוט, אני גם מאוד רגישה. זה נראה מהצד כאילו שום דבר לא חודר, אבל זה לא נכון. גם דברים של העבודה מן הסתם אני יכולה לקחת ללב, אני מאוד פועלת מהרגש. ברור שאני בן אדם ואני עוברת דברים, וזו תעשייה לא פשוטה בכלל להיות בה. תעשייה ששמים בה תמיד רגליים, ויש את האנשים הלא מפרגנים, וזה כל פעם להתגבר עליהם ולהתגבר עליהם ולהתגבר עליהם, וזה כל הזמן עבודה עצמית שלי. אבל אל תשכח שאני גם מקבלת המון אהבה, שזה הדבר הכי מחזק בעולם. הדברים הרעים פתאום מתגמדים והאהבה והטוב באמת משתלטים על הכל".
רוברטו: "בוא נגיד שנועה יותר חזקה באהבת הקהל ממה שהיא הייתה לפני כן, ברמה שאתה לא מבין. כולם יודעים מי מנסה לפגוע כל הזמן, והם הבינו שאי אפשר. לא על נועה. יכולים על כל אחד אחר, לא על נועה".
יש לך לפעמים חשש שאת הולכת לאבד את הכל?
"ברור שיש תמיד את המחשבות האלה – מה יקרה כשהכל ייגמר, מתי ייגמר, למה ייגמר. זה תמיד נמצא, אני בן אדם בסופו של דבר. אבל אני מנסה להדחיק ולחשוב איך אני ממציאה את עצמי מחדש, מה הדבר הבא, מה השיר הבא, מה הכיוון הבא. כל עוד זה תלוי בי, אני אעבוד הכי קשה כדי להביא את השיר הכי טוב ואת הקליפ הכי טוב ואת הסדרה הכי טובה".
צילום: שי כהן ארבל | הפקה: אור-אל רבינוביץ | סטיילינג: איתי בצלאלי | שיער: יניב זאדה | איפור: תהילה גוטליב | ע.צלם: רונן חריסטופורוב | רכב: "אוטו פוזה"