אמצע חודש מרץ, שנת 2012, עוד רגע חג הפסח, ואחריו ישראל בת 64. זהו ערב "החגים השניים", המועדים הלאומיים, יום הזיכרון, יום העצמאות, ואחריהם שוב יבער הקיץ, בקיסריה. זוהי גם שעת הסמלים התרבותיים, האייקונים הגדולים. יוסי בנאי עם אלבום אחרי מותו, חוה אלברשטיין עם אוסף שירי אהבה, שלום חנוך בשני אלבומים משיריו, ישי לוי שירים של עמיר בניון, אביב גפן עם אלבום שמנקז את יצירתו בשנתיים האחרונות. אפילו לקובי פרץ יש דיסק חדש.
אבל מעל כל אלה ניצבים כעת שניים. שונים, מיוחדים, כמעט גדולים מהחיים, שניהם מועמדים לתואר "הזמר של המדינה". בשבוע הבא יוציאו שלמה ארצי ואייל גולן אלבומים חדשים. עבור ארצי זהו עוד רגע גדול בקריירה, כאשר יוציא את "אושר אקספרס", אלבום שעבד עליו מעל שנתיים ושכולל דואטים עם אריק איינשטיין, אברהם טל, דודו טסה ואמיר דדון, אלבום שמעריציו האמיתיים של ארצי מחכים לו בציפייה גדולה. אייל גולן יוציא אלבום ששמו טרם נקבע, שיכלול 16 שירים חדשים, מגוונים, שלושה מתוכם כבר הפכו ללהיטים. גולן מוציא אלבום כמעט כל שנה, ובכל פעם מפתיע מחדש, מתקדם, מתחדש, שומר על מקומו בפסגה.
שלמה ארצי ואייל גולן מייצגים שני זרמים מוזיקליים שונים, שתי סביבות חברתיות שונות, הם בני גילאים שונים ובאים מרקע אישי שונה. הם מגלמים, כל אחד בדרכו, בדמותו, שתי תרבויות שונות בתוך התרבות הישראלית, אולי שתי מדינות בתוך אותה מדינה. אבל הגורל זימן את שניהם אל אותו שפיץ של אותה פירמידה, בעיתוי הנוכחי, לקרב ענקים על התשובה לשאלה מי הוא "הזמר של המדינה".
אתמול הלך טוב, וילך גם מחר
שלמה ארצי, בן 63, הוא ישראל הראשונה, יפת הבלורית והתואר, ישראל של פעם, שרבים כל כך מתגעגעים אליה. ארצי, בשיריו, במילותיו, ביצירתו, מסמל את אותם ימים ואת הגעגוע אליהם. דוק של נוסטלגיה חמימה עוטף את ההאזנה ללהיטיו המוקדמים, וגם שיריו המאוחרים מזכירם שוב ושוב איך פעם היה טוב. המוטו של שירו "ירח", "אתמול היה טוב, ויהיה גם מחר", ששרו ההמונים בעצרת המחאה בקיץ, הוא תמצית המעמד המיוחד של שירי ארצי - התרפקות על העבר וציפייה לעתיד, מתוך נחמה של ההווה, כי הרי ההווה תמיד גרוע. לכן עבור רבים ארצי הוא פס-הקול של ישראל הישנה וגם של הנוסטלגיה כלפיה. הם שומעים אותו ונזכרים איך פעם הם היו צעירים, רזים, מאוהבים וכל כך צודקים, עם הרבה פחות בעיות וחיים פשוטים.
ארצי, שגדל במושב שיתופי ואחר כך בתל אביב, בנו של חבר הכנסת יצחק ארצי ז"ל, חייל קרבי בתותחנים ובהמשך כוכב להקת חיל הים, פרץ לתודעה הציבורית בתקופת האופוריה שבין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים. בפסטיבל הזמר של 1970, עדיין במדי חייל, צעיר, מחייך, שר את "פתאום עכשיו פתאום היום" ("אהבתיה") והיה לכוכב בין לילה, כוכב פופ אמיתי מהראשונים בארץ, שייצג את ישראל באירוויזיון, נפל, ושב להיות הגבר שחוזר מאיבוד.
בשנות השמונים עוד לא היה ברור מי גדול יותר - ארצי או שלום חנוך, אבל אחרי הקיץ של 88' עם "חום יולי אוגוסט" ובעיקר מאז האלבום ירח מ-92', ארצי שולט במיינסטרים המקומי. יוצר מוזיקה שגם מספרת את הסיפור האישי שלו וגם את הסיפור של המדינה. משכיל לשלב בין השניים בסדרת שירים ואלבומים שהפכו אותו לקלאסיקון ישראלי. הכי מצליח, הכי אהוב, הכי מוכר. "שניים" ב-96' ו"אהבתיהם" מ-2000 ביצרו את מעמדו כאמן המצליח בארץ. במקביל, אותו ארצי שפעם שר "עכשיו יש את הזמן במזרחית, חצי עולם כבר שר יוון", ידע לשלב בעיתוי הנכון זמר כמו שמעון בוסקילה, לתת לו במה, לשיר איתו "עלש, יא רוחי, עלש", ולקרב אליו את הקהל המזרחי.
זמר שיש לו מדינה
ההופעות של ארצי, מהפארקים ב-86' ו-88' ורוק בים האדום ב-92' ועד היום הפכו לאירוע ייחודי, למופעי בידור עם הצעות נישואין, קהל מעריצים אדוק ונאמן, וירידה מאסיבית אל תוך הקהל באמפיתאטרון בקיסריה, שהפך למגרש הפרטי שלו. הופעה של ארצי בקיסריה הפכה לפריט תרבותי שהוא בגדר חובה עבור כל מי שמגדיר את עצמו ישראלי.
אבל הפופולריות העצומה של ארצי רק הלכה וגדלה. בשנות התשעים והאלפיים כבר הופך ארצי לא רק לזמר בלב הקונצנזוס אלא גם לאחד האנשים האהובים במדינה בכל הזמנים, לדמות משפיעה ברמה הלאומית, לזמר שמראיין את רונה רמון אחרי שבעלה אילן ז"ל התרסק בחללית עם האלבום "ירח", למי ששמו מככב בעמוד הראשון של העיתון של המדינה כפובליציסט בכל פעם שקורה אירוע בסדר גודל ממלכתי. המותג "שלמה ארצי" הפך למזוהה עם המותג "ישראלי". שלמה ארצי מיצב עצמו כממלכתיות הישראלית בהתגלמותה, בצנטרום של האמצע של המרכז. זמר שיש לו מדינה.
ואז הגיע אייל גולן. כלומר, אייל ביטון, שבהמשך אימץ את שם הבמה "גולן", למרות שבתעודת הזהות הוא עדיין ביטון. גולן הוא הגיבור הבלתי מעורער של מה שפעם קראו לו "ישראל השנייה". הפריפריות, השכונות, ערי הפיתוח, וכן, הגיבור של ציבור עדות המזרח ויוצאי צפון אפריקה. הוא גדל ברחובות, צמח מהמועדונים של איזור השפלה כמו רבים מחבריו לז'אנר, ופרץ בגדול בסוף שנות התשעים כאשר כיכב בארבעה אלבומים סופר-מצליחים שיצרו עבורו חברי להקת אתניקס, תמיר קליסקי וזאב נחמה (שסרב להתראיין לכתבה זו, אבל ציין שבעיניו גולן וארצי "שניהם ענקיים").
האלבומים "בלעדייך", "חייל של אהבה", "הסתכלי אליי" ו"אייל גולן בהופעה עם אתניקס" שיצאו בשנים 97', 98', 99' ו-2000, סימלו יותר מכל את החדירה של המוזיקה המזרחית והים תיכונית לתוך המוזיקה שעד אז הוגדרה "ישראלית", כלומר הפופ, הרוק ושירי ארץ ישראל. גולן התקדם לכיוון הקונצנזוס הישראלי, כשהוא נעזר בשירותיו של מי-אם-לא - ארצי. באלבומו "ואני קורא לך" משנת 2002 קיבל אייל גולן משלמה ארצי את השיר "תחזרי". ארצי כתב והלחין, וגולן העניק לו ביצוע מרגש במיוחד.
אבל גולן לא הסתפק בזה, ושנה לאחר מכן, באלבומו "חלומות", שהיה אלבום קאברים ומחרוזות, הוא השתמש באחד המנגנונים שסייעו למוזיקה המזרחית בחדירה שלה למיינסטרים הכללי - גרסאות של זמרים מזרחיים לשירים אשכנזיים. שיר הנושא של האלבום היה חידוש ללהיט ישן של רוחמה רז, ולצדו חידש גולן את "האהבה הישנה" שיר של, ניחשתם נכון, שלמה ארצי, להיט ענק שהופיע במקור באלבום הכפול והסופר-מצליח "שניים" רק שבע שנים קודם לכן.
בהמשך הקריירה חידש אייל גולן שיר נוסף של שלמה ארצי, את הבלדה "תגידי", אבל מרגע שנכנס למיינסטרים מעמדו של אייל גולן התחזק, אבל הוא לא זנח את החזית המזרחית. מאז ועד היום הוא נחשב לראש וראשון כמעט בכל תחום במוזיקה הים תיכונית, לקול ולפנים המזוהים עמה ביותר. כמבצע הוא מוגדר זמר-על, כאמן הוא קובע טרנדים, ובשנה האחרונה, עם תוכנית הכישרונות "אייל גולן קורא לך", הוא גם מכתיר את הדור הבא של זמרים וזמרות צעירים. אייל גולן הוא גם זה שהוביל בשלוש השנים האחרונות את גל ההצלחה הפנומנאלית של הז'אנר הים-תיכוני-מזרחי והפיכתו לזרם המרכזי בפופ המקומי.
יותר גדול מזוהר
ההצלחה שלו באה לידי ביטוי בכל האספקטים המסחריים - מכירות דיסקים ודי.וי.די, הופעות פתוחות לקהל הרחב ומכורות מראש והורדות סלולריות. בתחומים האלה אין לגולן מתחרים, הוא האמן המרוויח ביותר בישראל. הוא לא הראשון שהופיע בקיסריה (שרית חדד הייתה שם לפניו) וגם לא בהיכל נוקיה (את זה עשה קובי פרץ) אבל הוא הופיע הכי הרבה פעמים בכל אחד מהמקומות האלה, ובצמרת הכוכבים מהז'אנר שלו, אליה משתייכים בשנים האחרונות לצד חדד וקובי פרץ גם משה פרץ, דודו אהרון, עומר אדם, שלומי שבת וליאור נרקיס - כולם יודעים שמלך יש רק אחד, ולמלך הזה קוראים אייל גולן.
בשנים האחרונות הצליח גולן להוריד מעל גבו את ההשוואות החוזרות ונשנות לזוהר ארגוב המנוח. אם לפני כעשור היו משווים ביניהם ואומרים שזוהר עדיין גדול ממנו, הרי שבשנים האחרונות דיברו עליהם כעל שווים, והיום כבר ברור לכולם - אייל גולן גדול יותר מארגוב, בכל פרמטר, חוץ מהעובדה ההיסטורית שארגוב פעל לפניו.
גולן התחבר חזק מאוד גם לתרבות הכדורגל הישראלית והאוהדים, כאוהד נלהב של קבוצת בית"ר ירושלים, "הקבוצה של העם", שהולך למשחקים ושר המנוני אוהדים כמו "מלך המגרש" ו"מי שמאמין לא מפחד", שאומץ בקמפיין האחרון של נבחרת ישראל. גולן עצמו היה במשך שנים חלוץ בקבוצות הפועל מרמורק ומכבי שעריים, שאותה הוא מתכנן לרכוש בימים אלה. בשנים האחרונות הפך גולן גם לאיש עסקים, המעסיק עשרות עובדים דרך חברת "ליאם הפקות". הוא השיק בושם על שמו ומתעניין בנדל"ן ובעסקים נוספים.
שקלים שקלים, עלינו נופלים
השאלה הכי ישראלית היא "כמה אתה מרוויח", וברור שכאשר המוזיקה הופכת לתעשייה חשוב מי עושה הכי הרבה כסף. על פי מגזין "פורבס" הישראלי ממוקם גולן במקום הראשון ברשימת המרוויחים הגדולים של תעשיית המוזיקה הישראלית לשנת תשע"א (השנה שעברה), עם הכנסה מוערכת של כ-17.2 מיליון שקל, כשהוא משאיר הרחק מאחוריו את שאר הזמרים. ארצי נמצא במקום השמיני בלבד עם הכנסה של 9.7 מיליון שקל באותה שנה. הערכת ההכנסות נעשתה על פי בדיקה של תמלוגים מאקו"ם על השמעות ברדיו ובטלוויזיה, מספר הצפיות ביו טיוב, כמות ההורדות של הרינגטונים מחברות הסלולר, כמות ושכר מהופעות ואירועים פרטיים ורווחים ממכירות האלבומים.
בעוד שגולן מתמחה בתחום החתונות והאירועים, שלמה ארצי חזק בתחום ההכנסות המסורתי, ומכר עד היום מעל לשני מיליון אלבומים במעל ל-40 שנות קריירה. על פי הערכה נמכרו להופעותיו עד כה כמיליון כרטיסים. אלבומיו האחרונים, אלבום ההופעות המשולש "עונת ההופעות" והאלבום "שפויים", מכרו קרוב למאה אלף עותקים כל אחד. ארצי מחזיק בשיא המכירות של העשור הקודם עם "אהבתיהם", שחצה את גבול ה-250 אלף עותקים. הערכות בשוק המוזיקה הים תיכונית על מכירותיו של אייל גולן ב-15 השנים האחרונות, מאז שפרץ לתודעה, מדברות על כמיליון עותקים חוקיים וכשני מיליון נוספים מזויפים.
אל תכבי את הרדיו הישן
אחד המדדים לפופולאריות והצלחה של זמר, גם בשנת 2012, היה ונשאר כמות ההשמעות בתחנות הרדיו. זוהי הזירה שבה נפגשים טעם הקהל, טעם התקשורת והלהיטים. לזכותו של אייל גולן יאמר שבשנים האחרונות הוא מקפיד לספק הרבה מאוד עבודה לשדרנים ועורכים, עם להיטים חדשים בצרורות. לזכותו של שלמה ארצי יאמר שהרפרטואר העמוק שלו ממשיך להיות אהוב ורלוונטי והוא תמיד בצמרת רשימות ההשמעות, גם בשנים שבהן אין לו אלבום חדש.
התחנות שהשמיעו את גולן הכי הרבה הן בעיקר האזוריות ובראשן "רדיו לב המדינה", עמה הוא מסוכסך בחודשים האחרונים, ורשת ג'. גם שלמה ארצי מושמע הרבה בתחנות האזוריות וברשת ג', אך גם בגלגל"צ. עבור אייל גולן היתה גלגל"צ במשך שנים יעד מיוחד. מדובר בתחנת המוזיקה המואזנת ביותר בישראל, ולמרות שזכה בה להצלחות גדולות במצעדים השנתיים (למשל עם "זה אני", שהיה שיר השנה ב-2009), הוא סחב משך שנים את הטראומה משנת 92', אז הכניס ארבעה שירים לעשירייה הראשונה במצעד, אבל הפסיד את תואר "זמר השנה" לאביב גפן. השנה, לראשונה בקריירה שלו, נבחר אייל גולן ל"זמר השנה" של גלגל"צ ואת הסיפוק העצום מכך אפשר היה לראות בבירור על פניו.
"ברור גם לגולן שהוא לא מתחרה בארצי על תואר הזמר הכי חשוב בישראל"
עשרות אנשי תעשיית המוזיקה, מבקרים ואמנים שהתבקשו להתייחס לשאלת "הזמר של המדינה" התחמקו בצורה אלגנטית. כנראה שהם חוששים לנקוט עמדה. "שניהם ענקיים ואת שניהם אני אוהב", הייתה התשובה הנפוצה. היו גם כאלה שהשיבו כי הזמר של המדינה היה ונשאר אריק איינשטיין, ויש שהוסיפו לרשימה גם את יהורם גאון ושלום חנוך. אבל היום, ב-2012, ברור שיש רק שני מועמדים רציניים לתואר.
"ברור מעבר לכל ספק ששלמה ארצי הוא עדיין הזמר של המדינה, היה ונשאר", אומר רוני בראון, מנכ"ל משותף של חברת התקליטים "הליקון" (שאינה קשורה לאף אחד מהזמרים). "שלמה ארצי מספר את הסיפור הלאומי שלנו דרך הסיפורים האישיים שלו, והוא עושה זאת כבר שנים ארוכות ובהצלחה רבה, בדרכו השלמה ארצית המיוחדת. עם כל הכבוד להצלחה של אייל גולן, מדובר עדיין בזמר פופ, ששר שירים בעיקר על אהבה, עם מנגינות יפות. מנגינה יפה אפשר לשיר בכל שפה. מה שהופך זמר ללאומי אלה התכנים, הטקסטים. לאייל גולן יש קול יפה, אני אוהב את הקול שלו, אבל הוא לא מדבר על החיים של עם ישראל. אפשר להזדהות איתו כזמר של שירים רומנטיים, לא שירים לאומיים".
"מה שכן, בעשור האחרון אייל גולן הוא הזמר עם הקריירה הכי יציבה, הכי מצליחה והכי אינטנסיבית, ולכן בעצם מתקיים כל הדיון הזה. ברור לכל אדם כולל לאייל גולן עצמו שהוא לא באמת מתחרה בשלמה ארצי על התואר הזמר הכי חשוב בישראל".
גולן יכול להפוך ליותר "לאומי"?
"לאייל גולן ייקח זמן להבין שהוא יכול לשחק גם במגרש של השירים הלאומיים. גם אין בו הרבה סנטימנטליות, אבל הוא עוד יגיע לזה. מי שרוצה להיות הזמר הלאומי חייב להתעסק בזה".
"אייל גולן הוא הישראלי החדש"
שדרן הרדיו הבכיר דידי הררי חושב אחרת מבראון ואוחובסקי: "לא זכור לי ששלמה שר את 'באב אל וואד', הוא שר על אהבות או על מצב הרוח הרגיל. אייל גולן הוא ארץ ישראל לא פחות משלמה ארצי. ארץ ישראל פנים רבות לה".
_c.jpg "אייל גולן סולטן (צילום: שרון רביבו)")
אבל ארצי נחשב לברומטר של מצב הרוח הלאומי.
"לאייל גולן יש את 'אם יש גן עדן' ועוד שיר על חייל שנהרג, ואת 'מי שמאמין'. יש לו שירים שמדברים בכאב ודאגה על חיילים שלנו כמו 'לנצח בני' והם כן משודרים בימי זיכרון וכן נובעות מהם תחושות לאומיות. אייל גולן הוא פס-הקול של החיים שלנו בארץ הזו, בשמחות ובעצב, לא פחות משלמה ארצי. ההבדל הוא שלארצי יש יותר שנות עשייה".
אנשים אומרים שארצי הוא ארץ ישראל האמיתית.
"ויש להם תעודה שמסמיכה אותם לקבוע מה היא ארץ ישראל האמיתית? שיצאו קצת החוצה ויפתחו את האוזניים לשמוע מה שומעים ברחובות, במכוניות, בבתים, באירועים - שומעים אייל גולן".
מבקר המוזיקה הוותיק יוסי חרסונסקי, מאתר "יוס מיוזיק", מסכים שאייל גולן מצליח מסחרית, אבל מסתכל גם על דברים אחרים: "הכוכבים המזרחיים ואייל גולן בראשם הפכו לקונצנזוס ישראלי בשנים האחרונות, עובדה שהם הגיעו לקיסריה, שהיא המודל שמאפיין זמר שפונה לקהל גדול. ובקיסריה רואים את ההבדלים בין שניהם - שלמה ארצי משיג אינטימיות חגיגית והופך כל אחד בקהל לשבוי אהבה שלו, והוא לא צריך חליפה ועניבה בשביל זה. הוא מנהל איתם קומזיץ בגן עדן, מזיע איתם שלוש שעות. אני מכיר אנשים שהולכים לראות אותו שבע פעמים בכל קיץ, לכל הופעה. בקיסריה עדיין ארצי הוא מלך העולם".
ומחוץ לקיסריה?
"ארצי הוא סינגר-סונגרייטר שיוצר את המוזיקה של עצמו, מבטא את עצמו, והקהל מרגיש שהוא כותב את עצמו. גולן הוא לא כותב ולא פרפורמר ממדרגה ראשונה. הוא בוחר שירים בקפידה והקול שלו הוא מרכיב מנצח בהצלחה שלו יותר מכל דבר אחר. הוא מבצע מעולה שמריח נכון את הקהל ונותן פייט מסחרי נהדר לכל הזמרים האחרים בכך שהפך לאיש עסקים. אבל הזמר שמאחד בקונצנזוס את עם ישראל זה עדיין שלמה ארצי".
שאול מזרחי, הבעלים של מועדון הרוק החשוב בארץ "בארבי", חולק על דברי חרסונסקי: "אני נוטה לחשוב שכיום הזמר של המדינה הוא אייל גולן. להיות קונצנזוס זה גם לדעת להביא משהו מהשוליים לתוך המיינסטרים, וזה מה שאייל גולן עשה פה בעשור האחרון. אייל גולן גם לא עובד בלהיות קונצנזוס, זה פשוט קורה לו. שלמה ארצי כן עובד בזה, ועובד קשה. אייל גולן משחרר שירים והם עובדים בקצב מטורף. הוא עקף את כולם, עשה עשרות קיסריות ומיצב עצמו בצורה מאוד טובה, והוא שם כל הזמן. איפה שארצי היה רוצה להיות - היום אייל גולן עבר את זה".
אבל שלמה ארצי עדיין נתפס כסמל הישראליות.
"הזמר המזרחי-ים תיכוני עשה כזאת התקדמות שהוא כבר הדביק את המשוכה הזאת. הפערים בין הז'אנרים הצטמצמו. נכון שהיום כבר אין למזרחית את ההייפ המטורף של לפני שנתיים, ומי שהיה צריך ליפול נפל, אבל מה שנשאר זה גרעין האמת ואייל גולן קיבל תנופה אדירה. הוא נשאר למעלה והיום הוא אייקון, מאמי לאומי וקונצנזוס. שלמה ארצי לא הביא משהו טוב מאז 'ירח'. הסינגל האחרון שלו ריגש אותי מאוד, אבל הוא כבר לא מסמל ישראליות כי הישראליות השתנתה. מ-92' ועד היום הזמר הים תיכוני צמצם פערים והשתלב בצורה נכונה. אחוז ניכר מהציבור מת על אייל גולן ולא בכדי. הוא עבד קשה וניסו להדביק לו הימורים והפסדים ושוק אפור ומס הכנסה והוא עלה מעל הכל. הישראלי החדש והאייקון הישראלי זה אייל גולן".
סקר mako: שלמה ארצי מוביל
בסקר שערכה חברת מרקטווטש עבור מגזין סוף השבוע של mako, שאלנו מי לדעתכם "הזמר של המדינה". על פי התוצאות 51.7 אחוז סבורים ששלמה ארצי הוא הזמר של המדינה, בעוד שרק 16.6 אחוז מאמינים שהתואר שייך לאייל גולן. 13.4 אחוז חושבים ששניהם ראויים לתואר. בשאלה "את מי היית שולח לחו"ל כמייצג של ישראל?" התוצאות די דומות: 52.2 אחוז היו שולחים את שלמה ארצי, ו-21.2 אחוז היו מטיסים את אייל גולן.
בקרב המעדיפים את שלמה ארצי נמצאה בולטות למבוגרים ולחילוניים, ללא הבדל גדול בין נשים לגברים ובין בעלי השכלה נמוכה וגבוהה. בקרב המעדיפים את אייל גולן נמצאה בולטות לגברים יותר מנשים, צעירים יותר ממבוגרים, מסורתיים יותר מחילוניים, ובעלי השכלה תיכונית ומטה לעומת בעלי השכלה גבוהה.
"יש כאלה שהם עם ארצי, יש כאלה שהם עם גולן"
"יש כאלה שהם עם ארצי, יש כאלה שהם עם גולן, ולפעמים יש גם חפיפה בין הקהלים", מסכם מיכאל תפוח, מוותיקי ובכירי המפיקים בתעשיית המוזיקה, שעבד עם שלמה ארצי בראשית דרכו. "כל אחד מהם מסמל סוג אחר של ישראליות, וזה בסדר גמור. בסופו של דבר אריק איינשטיין יותר ישראלי משניהם, את ההיסטוריה אי אפשר לשנות". אביהו מדינה, שסימן את גולן עוד בימיו הראשונים כמי שמיועד לגדולות, אומר: "אני לא חושב שהם בתחרות. קיימת חפיפה של קהל ביניהם, אבל רק במשהו כמו עשרים אחוז, לא יותר. לדעתי הם לא משחקים על אותו מגרש. בעיניי הזמר של המדינה היה ונשאר יהורם גאון".
גם איש יחסי הציבור עופר מנחם, טוען: "שניהם, כל אחד בז'אנר שלו, הוא המוביל. שניהם מלכים בז'אנר שלהם וראויים לתואר זה לגמרי, ולדעתי הם לא בתחרות, יש מקום לשניהם".
וגל אוחובסקי פוסק: "אייל גולן הוא הזמר הכי מצליח, אבל לא הכי חשוב. בינתיים שלמה ארצי במעמדו הנוכחי יכול להיות רגוע. הוא כה אהוב וכה מוטמע וכה הפסקול שלנו, שאין בעיה להמשיך כזמר הלאומי, כל זמן שיהיה לו כוח. הוא גם מאוד אהוב על הקהל המזרחי, שישמור על כך שמעמדו בשני העשורים הבאים לא ייפגם אפילו בקמצוץ. אולי בעוד 20 שנה, כששלמה ארצי יהיה מאוד מבוגר ואייל גולן יהיה מבוגר, יתברר שכל הזמרים החשובים לא שרים יותר שירים לאומיים ואייל גולן לא יצטרך לבקש מגיספן שיכתוב לו שירים כאלה".