גם ברמת השרון חם. וגידי גוב, שצריך לצאת עם הכלבה בצהריים לטיול בשכונה, לא מאמין שכל כך חם שם בחוץ. זה לא סוד שגוב אוהב להיות בבית ולא כל כך אוהב לצאת. גם את המגע שלו עם העולם הוא מעדיף למנן. את הריאיון הזה לדוגמה, אנחנו מקיימים בטלפון, אחרי שהוא תואם במייל. היתרון של גוב הוא שכשמגיעים כבר לדבר, השיחה נעימה. מאוד נעימה. ממרום שנותיו ומעמדו, גוב מרשה לעצמו להישען אחורה וליהנות.
גידי גוב, שחגג לפני שבועיים יומולדת 62, הוא דמות איקונית. בוודאי לבני הדור שלי. כנער הערצתי את כוורת. כחייל רצתי שוב ושוב לקולנוע לראות את "הלהקה" ו"דיזינגוף 99". בתהליך של שבירת המיתוס הישראלי המיליטנטי שהתרחש בשנות השמונים, גוב היה סוג של סמן דרך. הן כזמר, כזה ששר כאילו באדישות, בלי להתלהב. אפילו בלהקת הנח"ל, בתוכנית מפורסמת של שירי קום המדינה, הוא הצליח להיות נונשלנטי ובלתי מתאמץ – ההפך מסגנון הלהקה הצבאית. והיה כמובן התפקיד הראשי בסרט "מסע אלונקות", שקיבע אותו כדמות האנטי גיבור.
מאז עברו המון שנים ומלא שירים. היו בדרך גם "זהו זה" ו"לילה גוב", גידי גוב הפך ל"גידי גוב". ונדמה שכדי לא להסתחרר הוא בחר לחיות מחוץ לתל אביב, כמעט ללא מגע יומיומי עם מה שקרוי "התעשייה". בשנים האחרונות גם התמודד עם מחלתה של אשתו. החיים תמיד פחות פשוטים ממה שנדמה. עם השנים העוברות, גם שמירה על מעמדך ככוכב שמדבר לבני כל הגילים היא משהו שצריך להתרכז בו.
זאת כנראה אחת הסיבות שהוא הסכים להשתתף הקיץ כשופט ב"כוכב נולד". אני מניח שהחשיפה הגדולה שהוא מקבל בתוכנית מתניעה עניינים, מסירה מעט אבק מהמקומות שבהם הוא הצטבר. ההופעות שהוא מקיים הקיץ, כך מספרים לי, אנרגטיות יותר. בחודש הבא ייצא מחדש האלבום הראשון שלו במארז מפואר. זו תהיה הזדמנות להיזכר כמה קולי הוא היה ברגעים שבהם הוא היה הבחור הכי קול בארץ. הוא גם אוסף חומרים לדיסק חדש.
ייאמר לזכותו שהוא מנהל את חייו המקצועיים בתבונה רבה. וגם היום כשהוא כבר סבא גאה, הוא מצליח לשמור על אותה קוליות גידי גובית מפורסמת, בגרסה היותר מבוגרת שלה. בין היתר, גוב ממעט להתראיין. כך שהשיחה איתו, למרות שהיא עשויה להישמע כשיחת חולין, היא שיחה די נדירה.
_c.jpg "גידי גוב בהופעה 6 (צילום: רועי ברקוביץ')")
אהלן. מה שלומך?
"סביר באופן כללי".
מה במרכז החיים בשבועות האחרונים חוץ מ"כוכב נולד"?
"עד לא מזמן האולימפיאדה. אתה יודע".
ישבת כל היום מול המסך?
"יש פה טלוויזיה ענקית והיא הייתה פתוחה. אני איש טלוויזיה, לא? אז הסתכלתי".
תן לי את הזווית שלך.
"תשמע, זה בסך הכל נפלא. מושקע. צפיתי בנבחרת ישראל בהתעמלות אמנותית וזה היה מטורף ומקסים. משהו שאתה ואני לעולם לא נוכל לעשות. שמת לב שכולם מאוד יפים?"
נראה לך שלא?
"אני חושב שבוחרים אותם גם לפי היופי. את הספרדיות למשל, והאיטלקיות".
מה הספורט שהכי מצא חן בעיניך?
"באופן מוזר הרמת משקולות של 250 קילו. וגם ריצות. מרתון נשים. לדעתי ריצות זה כנראה הדבר שאני הכי אוהב".
ומה פחות?
"יש מלא דברים טיפשיים. כמו טרמפולינה".
והישראלים?
"עקבתי כמובן אחרי לי קורזיץ. ראיתי את היום שהיא הייתה ראשונה. דמעתי יחד איתה. אני חושב שהיא נורא ישרה וקולית ומצוינת וכיף לצפות בה. ראיתי את כל המקצים שלה".
אתה רוצה להגיד משהו על חוסר ההצלחה שלנו? על זה שאין לנו מדליות?
"אני חושב שאנחנו פשוט לא טובים בזה. אנחנו סבירים. מכבי תל אביב באירופה, וזה. אבל בספורט אנחנו לא כל כך טובים. והבנתי מקריאה בעיתונים שיש כל מיני עסקנים. האמת, אני לא יודע. אנחנו הרי לא לוקחים ילדים בני שלוש, ממיינים אותם, ומשקיעים בהם כסף. אנחנו משקיעים בביטחון. אז זה אפילו לא מאכזב. רק באופן אישי חבל לי על חלק מהספורטאים שכל כך מנסים, כמו לי קורזיץ".
וב"כוכב נולד" אתה נהנה?
"מאוד. האמת שהופתעתי מכמה אני נהנה. ראיתי את התוכנית בעבר אבל לא נקשרתי אישית לאף אחד שראיתי. וגם לא הבנתי למה בכלל צריך להקשר. ופתאום כשאתה שם, אז גם בלי שאתה רוצה, אתה נקשר אליהם".
זה מפתיע שזה מפתיע אותך.
"אולי. אתה יודע, בעבר הציעו לי כמה פעמים לשפוט בתוכנית ולא כל כך רציתי. אבל השנה כשכבר החלטתי ללכת אז אני שם. אתה ממש נקשר לזמרים, לזמרות, האמת שבעיקר לזמרות. אתה חולף על פני האנשים הצעירים האלה במסדרון וזהו. אני יותר נקשרתי הרבה יותר ממה חשבתי שאני אקשר".
באמת?
"כן. וזה אפילו נהיה לי עכשיו קצת עצוב שבסוף רק אחד או אחת יישארו. מה, רק אחד? פתאום חבל לי שבסוף התחרות יש רק מנצח אחד".
ואיך אתה עם זה שהרייטינג העונה לא עצום וגם בתקשורת קשה להגיד שמאוד מפרגנים?
"שמע אני מבין שיש בזה פוליטיקה. אני לא מתמצא בזה, אבל כשאנחנו עצובים שיש רק 22 אחוז, צריך לזכור שאנחנו עדיין התוכנית הכי נצפית בטלוויזיה, וזה גם זמן אולימפיאדה. אז נכון זה לא 40 אחוז. אבל אנשים מדברים על זה. תשמע, בסניף הדואר שלנו ברמת השרון עדיין לכולם יש דעות".
אני שמח שגם אתה אוהב ללכת לדואר.
"אני מאוד אוהב ללכת לדואר. יש לנו שם את שמוליק. והוא לוקח אותי הצידה ואומר לי 'תום חייבת להיות בגמר'. אנשים יודעים מי מתחרה. יודעים איך קוראים להם. בסביבתי הקרובה נראה שזה מעניין את האנשים. גם בסופר, גם בירקות. אז אני באמת לא מודאג".
הרבה פעמים לאורך האודישנים נאמר המשפט "הוא נורא מזכיר אותך כשהיית צעיר". זה נעים? זה מדגדג לך?
"לא ממש. יש איזה מתוק אחד שהאמת קצת מזכיר אותי, אבל אני לגמרי בא לזה בתור מי שאני היום. אני שומע אותם, אותן, בלי להתייחס לעצמי."
השאלה אם זה לוקח אותך למחשבות על איך אתה היית בגילם.
"כשאני הייתי בגילם, ה'כוכב נולד' הייתה להקת הנח"ל. והיו שם יאיר רוזנבלום, ודני ליטאי, וכל מיני אנשים שמחליטים, והם היו השופטים שאמרו לך אם אתה טוב או לא ובסוף התקבלת. לא הייתה טלוויזיה, אבל התהליך היה מאוד דומה".
ומה ההבדל בינך לבינם?
"'כוכב נולד' הוא מניפולציה יותר מהירה בהרבה. והם עצמם הרבה יותר מאומנים. הם ראו אמריקן איידול, הם יודעים מה זה שואו. יש להם בטחון עצום, וזה מרשים".
לך יש דיאלוג עם העבר של עצמך? הנה יוצא בקרוב האלבום הראשון שלך במהדורה מחודשת.
"בקטנה. בגלל שאן.אם.סי. מוציאים הקלטות ישנות שלי, אני מקשיב לזה. אני מקשיב לדברים שלא שמעתי מזמן, ואני מרגיש את ההבדל. בתור זמר צעיר הייתי מאוד אינסטינקטיבי. היום אני שר קצת אחרת, אבל זה לא הבדל משמעותי בעיניי".
תגיד אתה עוד נהנה לעלות לבמה ולשיר?
"גלצ'יק, בוא לא נגזים".
למה? יש הרבה זמרים שלעלות לבמה ולשיר זה הדבר שבשבילו הם חיים.
"אני לא אוהב הגדרות כאלה. אני בא, ואני עולה לבמה. ואז קורה משהו. זהו. הנה לפני כמה ימים הופעתי במושב אליעזרי. ואנשים ישבו על מחצלות ושרו איתי וזה היה מקסים".
אז נהנית.
"כמובן שנהניתי. אתה לא יכול באמת לעמוד על במה ולשיר ולהגיד שאתה סובל מזה. הייתי מסכם בזה שכשאני על הבמה קורה משהו, לי ולקהל. ובדרך כלל הקהל מקסים אז זה נעים לי מאוד. ואז אני חוזר הביתה ושואלים אותי איך היה אני עונה 'היה על הכיפאק'".
אז זאת ההגדרה שלך להופעה טובה? "היה על הכיפאק"?
"כן. כן".
ומה עם להקליט שירים חדשים?
"לא תאמין. יש לי כרגע שלושה שירים מוכנים שהקלטתי ואני מאוד אוהב, ואני ממש מתרגש מהם וחושב שהם נהדרים".
זה לא נחשב הרבה. ביונסה הקליטה שישים שירים לפני שבחרה את המבחר לאלבום האחרון לה.
"טוב, אני לא הייתי משווה ביני לבינה. היא שונה ממני ביולוגית בהרבה. אבל היו לי כמה עשרות שירים במגירות, כמו שקוראים לזה. וערן וייץ ויובל שפריר לקחו על עצמם את האחריות לעשות לי דיסק והם עובדים ומעבדים ומפיקים, וכבר יש שלושה שירים. בעיני זה המון. ובעתיד יצא דיסק".
כמו שאתה מתאר את זה, נדמה שאתה לא עושה את זה כי זה בוער בך.
"שמע, לא בוער בי כלום".
אוי ויי, אל תגיד דבר כזה.
"אני אגיד מה שאני רוצה. אני בן 62 ומותר לי להגיד מה שבא לי. לא בוער לי כלום. את מה שהקלטתי אני מאוד אוהב. באמת שירים מצוינים. וזה בעיני מספיק. ואני מקווה שגם את השירים הבאים אני אוהב עד שנגיע לדיסק שלם".
אף פעם לא כתבת שירים.
"לא. זה לא מצליח. כתבתי בשעתו ביקורות על ספרי מדע בדיוני ב'העיר'. זה היה נחמד. ולפעמים אני כותב כל מיני קטעים. נניח, להוצאה מחדש של האלבום הראשון ביקשו ממני לכתוב, אז את זה אני עושה בקלות יחסית. אבל לא שירים. לכתוב ממש שיר כמו עלי מוהר או מאיר אריאל או אהוד מנור. לכתוב משפט כזה 'מה אתה בכלל יודע על אהבה'. לכתוב משהו כזה אני ממש לא יכול".
ולשחק שוב לא מדגדג לך?
"תראה, בתיאטרון זה נראה לי נורא קשה. שחקתי בשעתו בהצגה שביים חנוך לוין, 'הג'יגולו מקונגו'. וזה היה מהנה, אבל לחזור על זה מאות פעמים, זה פחות מהנה בעיניי. אני לא ממש בנוי לזה".
אני עוד זוכר אותך בהצגות אלטרנטיביות כאלה בצוותא, כמו "גוג ומגוג שואו". זה היה עוד בשנות השבעים.
"כן. זה היה ממש מזמן. יהושע סובול כתב, ושיחקו גם מוני מושונוב ואייל גפן. אז נורא נהניתי מזה, אבל הייתי צעיר. תשמע. אתה יודע מה, אני זוכר שבחזרות של גוג ומגוג הייתי כל כך צעיר, שבהפסקות בין החזרות הייתי פשוט נרדם מאחורי הקלעים על איזה ספה. לא הייתה לי יראת כבוד, בגלל שזאת הייתה נולה צ'לטון. לא הבנתי כלום. אז שחקתי קצת. כן".
טוב, זה לא שלא מציעים לך הצעות.
"כן, אבל מי כמוך יודע כמה זה קשה".
קשה. אבל זה יכול גם להיות מספק. אפשר לעבור תהליך משמעותי. להיכנס לדמות. זאת יכולה להיות חוויה מאוד גדולה לשחק.
"אני לא יכול להגיד שאי פעם עברתי תהליך מהסוג שאתה מתאר אותו".
כלומר מבחינתך זה לא מקביל להנאה מהופעה בשירה.
"זה לא דומה. לשיר זה הכי קל. אני עולה לבמה, אני נהנה, הם נהנים. זה ממש לא אותו דבר".
זה נעים לדעת שאתה במקום הזה שאתה כבר יודע מה בדיוק אתה אוהב ומה לא. תמיד היית כזה?
"כבר בגיל 20 הייתי בדיוק ככה".
אז בזמן שאנחנו חשבנו שאתה האיש הקולי הזה, בעצם היית מה שאפשר גם לכנות "צעיר קשיש" כזה?
"לחלוטין. גם כשהייתי צעיר, בגיל שכולם הולכים ובאים כל הזמן, לא הלכתי ולא באתי. הסתובבתי קצת, ומהר מאוד זיהיתי מה אני אוהב, ומה אני לא אוהב. ומאז אני שוכן בביתי".
אתה מקשיב למוזיקה חדשה. מתעדכן. זה בכלל חשוב לך?
"לא לצערי לא. אני שומע רק ברדיו. אני מודע לדברים. אבל אני לא מכיר את כל השמות. ובוא נגיד שגם בעולם, מאז הרולינג סטונס לא התעדכנתי בהרבה. הגעתי נניח ללהקת יס".
להקת יס זה לפני 40 שנה.
"כן, אני זקן. מה אתה רוצה שאני אגיד לך: המפקין, שממפקין".
אתה מתכוון לסמשינג פמפקינז.
"בדיוק".
גם זה משנות התשעים. גם זה ממזמן.
"אז אני לא מתעדכן".
יש משהו שאתה שומע ומאתגר אותך? איזה סוג של מוזיקה שמסעיר אותך?
"אני יכול להקשיב לכל מיני דברים. אבל מאתגר? אני אגיד לך משהו מביך. המוזיקאי האחרון שאיתגר אותי היה ג'וני ווינטר, הגיטריסט. אתה מכיר אותו".
כן.
"הוא עניין אותי מוזיקלית".
ומאז אף אחד?
"היו עוד, אבל הוא אחד שאני תמיד זוכר שהוא עניין אותי מאוד".
ובארץ?
"אז נסעתי במכונית לא מזמן ושמעתי שיר חדש של ישי לוי, שיר שכתב לו עמיר בניון. ועצרתי את האוטו והתחלתי לבכות".
באמת?
"אני לא צוחק איתך. אפילו לא ידעתי שזה הוא, כי לא שמעתי מהתחלה. אבל כשאתה שומע משהו טוב, זה מרגש אותך. אין בזה משחקים".
זה כמעט סימבולי שמכל השירים העבריים של הזמן הזה בחרת דווקא בשיר שעמיר בניון כתב לישי לוי. דווקא יוצרים מזרחיים.
"למה? עמיר בניון הוא יוצר ענק. וישי לוי זמר ענק. וזהו".
איפה אתה בדיון על הזמר המזרחי?
"אני לא יודע. שמעתי שיר, עצרתי את האוטו. הייתי חייב לדעת מה זה. וזהו. ומעבר לזה אני לא אוהב את הדיונים האלה".
אבל יש דיון. יש אנשים שחושבים שזה על חשבונם. יש שאומרים שזה רדוד. יש דיון.
"אני אגיד עכשיו מילה שאין בעברית: זה בולשיט. מה שטוב טוב, ומה שלא טוב ייעלם. וזהו".
אתה מתגעגע קצת ל"לילה גוב"?
"כן. לפעמים. גם כי אין יותר תוכניות אירוח בטלוויזיה. גם כי זה היה לי נעים. גם לארח, גם לתת במה, לבחור, להביא אנשים. להשמיע. אז אני לא חושב שזה אפשרי לחזור לשם, כי הכל התקדם. אבל כן, אני מתגעגע לפעמים. זה היה נורא כיף".
אתה סבא טוב?
"אוי. אה.. כן. האמת, אני סבא טוב. ענת סבתא יותר טובה, אבל אני סבא טוב. זה קסום תשמע, בדיוק הבוקר הגן היה סגור, והם הגיעו בבוקר. ואני שומע את הקול שלה למלעלה, ואני טס למטה".
של מי?
"של הנכדה. ואז אנחנו שרים ביחד 'ביום ובלילה'. והיא רק בת שנתיים. זהו. אין לי מה להגיד יותר".
טעם טוב יש לה.
"כן. נדמה לי שכן. זהו. יותר מזה באמת לא צריך".