"כשחילונים שואלים אותי על שם המשפחה שלי זה בדרך כלל כבדיחה, הם לא מתארים לעצמם שזה אמיתי", אומר יפתח דרעי בחיוך מנוסה. "כשהם מבינים שאני באמת 'האחיין של', הם נכנסים להלם". טוב, אפשר להבין אותם: הוא איש חינוך בן 29, יוצא בשאלה, נשוי לעולה מרוסיה, חייל קרבי לשעבר שעדיין מתמודד עם הטראומה שחווה בשירות, ועכשיו גם זמר ומלחין. איפה הוא ואיפה הדוד המפורסם שלו, השר שנשלח למאסר הרבה לפני שזה נעשה אופנתי.
"אני עדיין מאמין שדוד שלי חף מפשע", הוא מבהיר. "גדלתי על דברים ששמעתי מאבא שלי והוא אדם מאוד משכנע. אני לא אומר שהמערכת מושחתת, אבל יש טעויות לפעמים, ואני לא מכיר הרבה אנשים עם לב כזה טוב".
עד כמה הקשר אליו הגדיר אותך בעיני אנשים אחרים?
"תמיד הייתי 'האחיין של דרעי'. היו אנשים שיצאו עליי בגלל דברים שהוא הורשע בהם, כשלמדתי נהיגה המורה דיבר עם התלמיד שהיה לפניי על 'דרעי הגנב' ועל המשפחה המושחתת".
ומה אמרת?
"מה אני אגיד? שתקתי. נולדתי אחיין של דרעי ולא רציתי לפחד כל החיים בגלל הפצע שלו. להפך, הבנתי שאני יכול להשתמש בזה".
למינוף הקריירה המוזיקלית למשל?
"זה מסע שצריך לעבור פסיכולוגית ועברתי בהקשר הזה הרבה ייסורים. אני רואה את המתמודדים ב'הכוכב הבא' שמתביישים להגיד שההורים שלהם מפורסמים, ואני מבין את זה. אבל אני מרגיש שגם אם פתחו לי את הדלת, אני חייב לעבוד קשה ולהוכיח שאני ראוי לזה שהיא לא תיסגר".
אגב, ניסית לפתוח את הדלת ב"הכוכב"?
"כן, אבל לא עברתי. אני לא ווקליסט, אני יוצר את המוזיקה שלי. החזקתי גיטרה בפעם הראשונה בגיל 17, אבל התחביב הפך לרציני חמש שנים אחר כך, שכתבתי שיר לחברה שלי, אשתי היום, מרינה. רציתי לעשות את זה מקצועי ולהקליט לה את השיר, והמפיק שהיה שם התלהב ודחף אותי לנסות. הרגעים באולפן היו מדהימים, זה קסם".
אמא שלי מכירה את החייל שנהרג ועבר לי בידיים
הדרך לאלבום הבכורה שייצא בקרוב עברה בתחנות חשופות ופגיעות. הראשונה שבהן, עליה כתב את השיר "אוויר", הייתה השירות הצבאי. דרעי שירת ביחידת החילוץ 669 ובין השאר לקח חלק במבצע "צוק איתן". כשמדברים איתו על התקופה הוא מאט קצב, משתהה עם כל מילה, ודמעות ממלאות את עיניו. "אחרי צוק איתן הייתה תקופה שלא יצאתי מהבית, ובלילות הכל היה צף. הייתי קם בחצות בדיכאון מהחיים, וכשהייתי מתחיל להרגיש את המועקה, המוזיקה יצאה ממני. ככה כתבתי את האלבום שלי. הרגשתי שזה טיפול שאני עושה עם עצמי. התקופה הזו פתחה אותי לבכי וליכולת להביע. אני לא זמר גדול, אבל אני כן חושב שאני יכול להעביר רגש ואותנטיות".
בשיר אתה מבקש "אוויר נקי מכל אשמה, אוויר נקי ממועקה". אתה מרגיש אשם?
"יש רגעים שאני מריץ בראש שוב ושוב. באחד הפינויים הגיעו ארבעה פצועים, אחד מהם היה עם חור ברגל, דימומים ולא בהכרה. הלוחם שהיה איתי נכנס להלם, אז תפעלתי את כל האירוע בעצמי. עשיתי את הכי טוב שלי, אבל זה לא עוזב אותי.
"הרבה אנשים לא יודעים את זה, אבל 90 אחוז מהפצועים של צה"ל עוברים דרך 669. את זה החבר מהיחידה פינה, את זה אני והצוות פינינו, ואת החייל שנהרג שעבר לי בידיים אמא שלי מכירה. לא ידעתי איך להתמודד עם זה. שבועיים לפני המבצע הייתי בעננים, הרגשתי שאני מגשים את הייעוד שלי. התאמנת כדי להגן על המדינה ולהציל חיים, ובלחימה קיבלתי את זה בבום. הייתי כמו מכונה, פעלתי על אוטומט. אחרי צוק איתן הרגשתי שאני לא אני".
הוא גדל והתחנך בבני עקיבא תחת הערכים של הציונות הדתית. שירות קרבי היה מובן מאליו, אבל כלום לא יכול היה להכין אותו למה שקרה שם. "בשבת הראשונה של צוק איתן חצי מהפלוגה יצאה הביתה. כשהתחילה הלחימה נכנסנו לעזה, והיו אזעקות ופינויים עד שלוש בבוקר. במוצאי שבת החיילים חזרו עם אש בעיניים. הם רצו לשמוע סיפורי גבורה, אבל כשדיברתי איתם הבנתי שאני משחק".
תסביר.
"כלפי חוץ שיחקתי את המשחק, אבל בפנים הבנתי שחוויתי משהו קשה. כבר בזמן המבצע לא הייתי נרדם בלילות, היה לי לחץ בחזה והתחלתי לסבול מחרדות. הבנתי שקורה לי משהו לא טוב ופניתי למפקד שלי. הוא שלח אותי לפסיכולוג של היחידה, וכשנכנסתי אליו פשוט התפרקתי. הוא הציע לי כדורים, אבל בגישה הרוחנית שלי אני חושב שצריך לחוות רגשות ולא להעלים אותם. הייתי בא לפסיכולוג כל יום, בוכה שעה ובכלל לא מדבר. אחרי חצי שנה החלטנו שאני אשתחרר".
יש במשפחה שלך פלג חרדי גדול, אתה עברת את מה שעברת. איך אתה רואה היום את חוויית הצבא בכללותה?
"אני אעודד את הילד שלי להתגייס, אבל המחיר שמשלמים הוא כבד. במיוחד לנפש צעירה ולא מגובשת".
כשהגוף מרגיש אושר זה הכי מפחיד
אחרי השירות המורכב והטראומה שצפה, דרעי הבין שהדת כבר לא בשבילו. "יומיים אחרי השחרור טסתי לטיול באמסטרדם וברלין והרגשתי חנוק. גדלתי במחשבה שפסיכולוגים זה רק לפסיכים, ופתאום לא הצלחתי להבין איך אעבור שבוע בלי ביקור אצל הפסיכולוג. יצאתי לטראק בסקוטלנד כדי להתנתק, הלכתי מהר, הקשבתי למוזיקה, לא דיברתי עם אף אחד, הייתי בטראנס. רציתי להתיש את עצמי כדי שלא יהיה לי זמן למחשבות. פתאום התנגן השיר 'אבא' של אביתר בנאי, ובבת אחת הכל התחבר לי. הוא שר: 'אבא, אני רוצה לעמוד מולך ולהבין שאתה אבא טוב. שאתה אוהב אותי ככה סתם'. הריצוי והדת התחברו, ושם התפרקתי. חשבתי שאני סופרמן ושאני בא לעזור לעולם, אבל אז הבנתי שאני לא מי שחשבתי. אני חלש, אני רגיש מאוד, אני גם פחדן".
איך זה הוביל אותך לצאת בשאלה?
"מעולם לא חשבתי שאני אפסיק להיות דתי. הייתי יותר קיצוני מכל הבית שלי, מתפלל שלוש פעמים ביום, חשבתי שאתחתן ואהיה איש חינוך בישיבה. בשום חלום לא דמיינתי מוזיקה או יציאה בשאלה. הייתי מטיף ורציתי להחזיר את כולם בתשובה, אבל הטלטלה הזאת גרמה לי לפקפק בהכל. הבנתי שאני לא יודע מי אני. חזרתי מהטיול ונכנסתי הביתה באמצע ארוחת שישי, בבגדי חול ובלי כיפה, שבירת כלים. אבא שלי היה בשוק. אף אחד לא הבין מה עובר עליי. הייתי שם 20 דקות והבנתי שזה לא נוח לי. אמא שלי מיד הכילה אותי, אבל אבא שלי עדיין מחכה שהשלב הזה יעבור. לאט לאט התחיל להירגע אצלי, והתחילה ההתקרבות. על זה גם כתבתי את השיר הראשון שלי, 'בין השורות'. פתחתי שם את הקשר עם אבא שלי".
איך הוא הגיב?
"מאוד חששתי להשמיע לו אותו. כששלחתי לו הסברתי שהוא על הקשר שלנו, והוא כתב לי רק 'אהבתי'. אחרי כמה חודשים, כשהצטלמתי לכתבה בחדשות, ראיינו אותו והוא אמר שהוא גאה בי. זה היה לי הכי חשוב, לשמוע שהוא גאה בי כיפתח".
ודוד אריה?
"בסוף גם הוא הסכים להתראיין ובחתונה שלי הוא בירך אותי. הוא לא תומך ביציאה בשאלה, מבחינתו האמת זו תורת משה ואני סטיתי מהדרך, אבל הוא לא מתבייש בי והוא לא ינדה אותי. הוא מחבק ואוהב".
מה היה הדבר הכי קשה ביציאה בשאלה?
"עם נשים הרגשתי הכי אשם. התחלתי לשכב עם נשים, ובדת זה אסור בתכלית האיסור לפני החתונה. אחרי האקט, כשהגוף מרגיש אושר, זה הכי מפחיד. כל נושא המיניות זה משהו שחוטאים בו בחינוך הדתי. רבי נחמן אומר שעל כל החטאים בעולם יש תשובה, חוץ מעל הוצאת זרע לבטלה. בתור נער הבנתי שעל רצח יש תשובה, אבל אם אני מאונן בשירותים אז אין, וזה מסריט. ילד חרמן מלא בהורמונים לא יכול כל הילדות לא לאונן, אז עושים את זה ומרגישים נורא. גם אצל נשים זה לא פשוט. הן כל היום לומדת על צניעות, אבל שנייה אחרי החתונה הן אמורות להיפתח, להרגיש בנוח עם האקט הזה ולגלות את המיניות שלהן. זה לא קורה ברגע. וזה לא שהחינוך המיני בציבור החילוני הוא תקין. היה לי קשה גם בצבא, כשנחשפתי לדיבור של 'לך תזיין כמה שאתה יכול'. צריך עדכון גרסה לכל החינוך המיני בארץ".
אצל מרוקאים אין דבר כזה לנטוש משפחה
אביו הוא היחיד מבין חמשת האחים לבית משפחת דרעי שאינו חרדי, אבל השיוך המשפחתי היה תמיד דומיננטי. דרעי גדל בתוך המשפחה המפורסמת כשדוד אריה הוא לא רק מנהיג מפלגת ש"ס והשר הצעיר אי פעם בתולדות ישראל, אלא גם שר תחת חקירה: כנולד, בשנת 1991, החקירות סביב פרשיית "התיק האישי" של דרעי היו בעיצומן. שמונה שנים לאחר מכן נגזרו עליו ארבע שנות מאסר בגין עבירת שוחד, שלוש עבירות מרמה והפרת אמונים, וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.
איך זה לגדול עם כל זה ברקע?
"הייתה תקופה ארוכה שהילדות הייתה סביב זה. אבא שלי היה צמוד אליו, בארוחות שבת תמיד היו אורחים ובאירועים של המשפחה היו מלא כתבים וצלמים. בציבור החרדי אין סלבס, ודרעי הוא הבר רפאלי והמסי שלהם, הסלב הכי גדול של הציבור. כל דבר שקורה לו בחיים - כולם רוצים לראות. בחתונה של הבת שלו אנשים נכנסו מהחלונות. מה שהוא עשה לתנועת ש"ס זה מטורף. הוא העלה את הספרדים, את המזרחים ואת החרדים, והגיע ל-17 מנדטים".
הוא נכנס לכלא כשהיית בן 8. הלכת לבקר?
"אבא שלי היה הולך כל יום ואנחנו היינו באים הרבה, אבל לא תמיד נכנסתי לכותלי הכלא. זה היה מוזר. זה דוד אריה, האיש הכי חם במשפחה. תמיד היה הכי כיף לבוא אליו, בסוכה הוא היה מארח אותנו, לובש את הבגדים של המרוקאים ומביא לנו ממתקים. פתאום הדמות הזאת בכלא וכולם אומרים שהוא גנב. ככה מדברים על הדוד שאני הכי אוהב. הרגשתי שכולם נגדי".
המשפחה לא הפנתה לו עורף?
"אצל מרוקאים משפחה זה מעל הכל. אנחנו תומכים, מאמינים, ונופלים וקמים ביחד. אין דבר כזה לנטוש משפחה".
ואפשר להניח שיש לזה מחיר.
"היו פעמים שאנשים יצאו עליי ואמרו לי 'דוד שלך הגנב, איך הוא לא מתבייש, איך אתה תומך בו בכלל?', אבל מה יכולתי לעשות? זה דוד שלי. אחרי הצבא היה לי עסק לנדל"ן עם שותף קבלן, תלינו שלט שנכתב עליו 'בונים עתיד', ויום למחרת קמנו כשעל השלט כתוב 'דרעי הגנב'. אחרי זה ישבתי באיזה ערב עם חברים ואחד הבחורים אמר: 'שמעתם שאח של דרעי פתח חברה פיקטיבית לבן שלו כדי דרכו להעביר כספים? הגנב הזה'. ישבתי שם והייתי בהלם. זה מה שאנשים מקבלים, זה מה שהם מאמינים".
הייתה מחשבה לשנות את שם משפחה?
"לא, אבל רציתי להיות בפני עצמי. גם תמיד היה לי קשה לדעת אם מישהו מתלהב ממני בגללי או כי אני אחיין של. בסוף למדתי לקבל את זה. כואב לי על ש"ס ועל דוד שלי באופן אישי, הוא בין הפוליטיקאים היחידים שלא זגזגו מפלגות, אבל אני לא מצביע לו ואני לא מדבר איתו על פוליטיקה. מן הסתם דעתי שונה מדעתו, אבל זה לא מתפקידי לבוא ולהגיד לו מה לא בסדר. הוא מייצג ציבור, ויש פער בין מה שהוא חושב לבין מה שהוא צריך לייצג".
אנחנו השינוי
בני המשפחה שנשארו לצדו של אריה דרעי בחקירות ובמאסר נשארו גם לצדו של האחיין כשהחל בחיים חדשים. גם כשהכיר את אשתו, מרינה, שעברה תהליך גיור. "בגלגול הקודם, כשהייתי בן 21, הייתה לי חברה שנתיים. היינו דוסים, שמרנו נגיעה, וזה היה ברור שעוד רגע מתחתנים. מרינה ואני הכרנו כשיצאתי בשאלה ונכנסתי לדירת שותפים בירושלים. הייתי די אבוד, אבל רציתי לגלות ולחוות. הראש שלי לא היה בזוגיות, אבל הייתי בתקופה של משבר ושיתפתי אותה. זה היה מאוד אינטימי, ולאט לאט התחילו להתפתח רגשות. הנשיקה הראשונה הייתה כשראינו פרק של 'שטיסל' על זוגיות בחברה החרדית, זה הציף דברים. בתחילת הקשר שלנו גם התמודדתי עם הפוסט טראומה, ופתאום באמצע הלילה הייתי מתחיל לצעוק ולהשתנק. כשהיא הייתה מתעוררת מזה הייתי עושה את עצמי ישן כדי שאני לא אצטרך להתעמת עם זה. היא הייתה מדהימה ופתחנו גם את זה. מרגע שזה נהיה לגיטימי, זה הקל עליי. הבנתי שזו הדרך של הגוף להוציא דברים".
את הצעת הנישואים הגרנדיוזית שתכנן ללהטט בפראג שיבשה הקורונה, ובתום טיול של שלושה ימים בצפון הארץ הוא שלף טבעת בצירוף שיר שכתב לארוסתו. "בעיניי זה השיר הכי יפה שכתבתי אי פעם. היא לא אמרה רשמית, אבל פירשתי את הדמעות שלה כ'כן'. ואז התחילו הדילמות, כי אם הייתה יוצאת תמונה מהחתונה שחורגת מהגבלות הקורונה, אנשים היו אומרים שהמשפחה של אריה דרעי לא עומדת בכללים. זה היה או לא להזמין אותו ולפתוח חזית במשפחה, או ללכת על חתונה קטנה. אז זה מה שעשינו, הזמנו רק 40 אנשים, משפחה מצומצמת וחמישה חברים טובים. התחתנו במרפסת של אבא שלי בירושלים וזה היה מדויק ואינטימי. מצד אחד היה את הצד של המשפחה שלי, בד"צ למהדרין, ומהצד השני את המשפחה של מרינה, שלא יודעים עברית ושמו כיפה בפעם הראשונה".
לא נרתעת מזה שלא כולם יהודים במשפחה שלה?
"כשהכרנו רציתי לכפור בהכל, מבחינתי היה עדיף שהיא לא תתגייר. זה היה עוד יותר מעניין. אבל אחרי ההתרחקות הראשונית מהדת ומהמשפחה כן הגיעה גם ההתקרבות. אבא שלי בדק שמרינה התגיירה כמו שצריך, ומרגע שהוא בירר את זה - הכל בסדר. לפני חודש הבאנו לעולם את יהל, והוא כל עולמי. בבית אנחנו חילונים לגמרי ויש לנו את הטקסים שלנו. אנחנו עושים קבלת שבת עם הגיטרה, אבל לא שומרים שבת ולא מקפידים על כלום. אנחנו גם מצביעים שונה. אני הצבעתי בנט והיא הצביעה לפיד. אנחנו השינוי".
צילום: אור דנון | סטיילינג: שי מיכאל | שיער: אלמוג כהן | הפקה: רותם פנחס