עמית דובדבני מאינפקטד מאשרום בראיון לקראת סטיבל אורבניקה

"ישראל תמיד חיבקה אותנו, זה אהבה". עמית דובדבני, "אינפקטד מאשרום" | צילום: רועי ברקוביץ'

חברי הצמד האלקטרוני "אינפקטד מאשרום", עמית דובדבני וארז אייזן, יככבו ב"פסטיבל אורבניקה" שיתקיים ב-25 במאי בגני התערוכה בתל אביב. השניים יגיעו לסט רטרו מיוחד, שיכלול את מיטב הלהיטים שלהם משמונת האלבומים פלוס תוספות - הטראקים הגדולים של "הפטריות" שכולם גדלו עליהם.

"אנחנו מגיעים לארץ לתקופת ימי הסטודנט ושמחים מאוד שיש לנו את ההזדמנות להופיע בפסטיבל ולתקלט חומר שהוא רטרו, חומר ישן", אומר עמית דובדבני ("דובדב") בראיון מיוחד מלוס אנג'לס. "אנחנו עושים דברים כאלה בעולם וגם בישראל עשינו פעם אחת. אלה חומרים ישנים מרשים, בעיקר שלנו, אבל אנחנו מרשים לעצמנו לנגן גם חומרים של אחרים. זה 95 אחוז רק שלנו, כי יש לנו רפרטואר רחב מאוד".

>> רוצים לזכות בכרטיס זוגי? כנסו
>> לרכישת כרטיסים לפסטיבל "אורבניקה"

-בביצועים המקוריים?
"ההפך. אנחנו מביאים את החומרים הישנים ויש לנו ביצועים שלא יצאו מעולם וגם ביצועים מיוחדים של הופעות, שאנשים לא מכירים, לכן זה מגניב. הכיף שלנו זה להשמיע למי שכבר מכיר אותנו ביצוע אחר שלא יצא מעולם ושהוא לאו דווקא מכיר. זה באותו feel, אבל עדיין טיפה שונה".

-מאיפה מביאים את הגרסאות המיוחדות?
זה מצריך מאיתנו ללכת להארד-דיסקים הישנים ואנחנו מקווים שיש להכל גיבויים. טכנית אחנו מנגנים מ 3 סידיז ועוד שני מחשבים, כלומר חמישה סורסים על הבמה, כי אנחנו הרי חייבים להתחכם ואוהבים להוסיף לופים ועוד דברים, שישמע מעניין".

"אותנו זה מאוד מגניב. יש חומרים ישנים מעולים שלנו ויש לנו כאן הזדמנות לחזור אליהם"

-איך התחושה האישית לנגן קלאסיקות בתוך מירוץ בלתי פוסק של חומרים חדשים?
"זה לא מציק, להפך, אותנו זה מאוד מגניב. יש חומרים ישנים שלא מתאימים למופעים החדשים שלנו ויש לנו כאן הזדמנות לחזור אליהם, כי אנחנו אוהבים אותם. חלקם לא מתאימים להיום מבחינת סאונד, כי הרחבה השתנתה, אז מדי פעם אנחנו אוהבים לעשות ערב מיוחד. הרטרו הזה מרגיש לנו בנוח, וקצת זקן. כשאתה מכין את החומרים ומנגן אתה נזכר כמה שנים עברנו במקצוע, כמה שנים טובות היו לנו, כמה דברים טובים עשינו. את גם רואה קהל שבא לשמוע חומרים ישנים והם נזכרים איך הם היו פעם".

-אז זה קצת מוריד מהלחץ.
"זה מוריד מהלחץ כי אלה חומרים ודאים שבטוח עובדים וכולם רוצים לשמוע. מצד שני, לחץ זה דבר אהוב עלינו - לנסות טראק חדש ולראות איך הוא עובד, זה מרגש. כשהלחץ יורד אז נכנס משהו אחר. הרטרו בא כחלק ממכלול של הופעות. יש המופע עם כדורים, יש מופע להקה, יש דיג'יי סט חדש, ורטרו שזו הנאה אחרת. אנחנו רצים בכל העולם ללא הפסקה. כל סוף שבוע בנקודה אחת על הגלובוס".

-ודי הרבה הופעות בישראל במהלך השנה.
"כן ישראל זו אהבה יתרה, לעומת שאר הטריטוריות. יש בישראל את האוכל הכי טעים בעולם, ועם השנים פיתחנו געגועים לאוכל, שגוברים על טריטוריות אחרות. ישראל גם תמיד חיבקה אותנו. אנחנו גרים בלוס אנג'לס ומופיעים בה רק ארבע פעמים בשנה. בישראל יש גם נוחות וגם אהבה למקום, שאנחנו תמיד מחבקים ונהנים לבוא ולאכול".

-לפי האלבום הקודם לא קשה לנחש לאיזה אוכל אתם הכי מתגעגעים.
"בדיוק. חומוס סעיד בעכו, שווארמה חזן בחיפה, הפלאפל בקריות, אלה דברים שלא יעזבו אותנו אף פעם".

"אנחנו כל הזמן נלחמים. צריך להתאים עצמנו לדור החדש של הרחבות" | צילום: גדי פורטנוי

-יש תחושה שבשנה שנתיים האחרונות אתם במאבק על מעמדכם.
"כן, אנחנו כל הזמן נלחמים. זה הדור של ה-EDM ׁׁ(באמריקאית: Electronic dance music), האמריקנים גילו את הדאנס, הכל השתנה לחלוטין וצריך להתאים עצמנו לדור החדש של הרחבות, להתאים את עצמי לנישה של רחבת ריקודים. מצד שני יש לחץ גדול להישאר נאמן לסאונד של עצמך. המחשבה עכשיו יותר קשה מפעם. זה אתגר שאנחנו נהנים ממנו. אני שומע משהו שעשה ילד בן 16 וזה מגניב אותי איך הוא עשה את זה בגילו ומיד חושב איך נעשה משהו יותר מגניב, זה מדליק אותנו. אנחנו יותר עם יד על הדופק, יותר שומעים מוזיקה אלקטרונית כדי להיות ברחבה ועושים מה שאנחנו רוצים, רק מקדישים זמן ומחשבה לכל דבר".

-לנצח תהיו חתומים על המצאת טראנס הגיטרות.
"כן, ובשנים האחרונות היינו צריכים להשתנות בסאונד ולעבוד בלי גיטרות. האמת שאני מתגעגע לגיטרות, אז אנחנו מעלים מופע שוב עם גיטרות בתחילת השנה הבאה. בשנתיים האחרונות היינו באלקטרו אז הגיטרות פחות היו נדרשות, אבל אנחנו מתגעגעים אז נחזיר את זה בדרך חדשה".

-עד כמה אתה מודע לסגירת המועדונים בארץ על ידי המשטרה?
"אנחנו יודעים מה שקורה בתל אביב וזה נושא עצוב. המלחמה בסמים היא כרגיל עניין עצוב, אבל לסגור מועדונים זו ממש לא הדרך. מועדונים ותרבות צריכה תל אביבית זה חשוב לישראל, זה הדבר הכי טוב שקורה בארץ ומדברים עליו מבחוץ. המלחמה בסמים לא צריכה להיות נגד בעלי מועדונים, אלא לעזור להם לאכוף את החוק".

-הגעתם בזמנו למיינסטרים דרך "יומהולדת" עם ברי סחרוף. לא מתחשק לך לפעמים סתם לכתוב ולהוציא שיר רגיל לרדיו?
"האמת שזה עבר לנו בראש. אנחנו קיימים 16 שנה ואוהבים את מה שאנחנו עושים. אנחנו לא מיינסטרים באופי שלנו. גם כשאנחנו מנסים להיות מיינסטרים זה יוצא אנדרגראונד, כי אנחנו אוהבים רוק כבד ו-Pאנק ואלקטרוני כבד. ככה שגם אם עובר לנו בראש לעשות משהו מסחרי זה לא יוצא ככה אף פעם. ניסינו לכתוב שירים, אבל אז אנחנו מעבדים אותם וזה נעשה טראנס. אני בדרך כלל כותב שיר. למשל שירים בעברית שכתבתי ולא חשבנו שנעשה אותם. זה עלה בראש, אבל לא יצא לפועל. מצד שני, נבר סיי נבר".