אור טרגן הפתיע וניצח את השופטים, הדר עמרם נלחמה וריגשה יותר מאניטה, ההדחה שלה מותירה בחוץ את הזמרת-נטו הכי טובה של העונה. איטן גרינברג ולינוי אקלה הצטיינו בדרכם, שרון קידושין חוזרת על עצמה
אניטה גסין בחרה שיר שהוא למעשה שיר נשמה ושרה אותו בסגנון שבו היא הכי שובת לב - זמרת נשמה שמושפעת מזמרות שחורות אמריקאיות, מה שגורם לה באופן טבעי לתזוזות בקול שלא מתיישבות עם מה שהאוזן המקומית רגילה לו בדרך כלל. בסך הכל נתנה ביצוע יפה, שאפילו נגע. השיא היה בבית השני כשהיא עברה לדואט עם ארקדי דוכין. קשה להאמין אבל הנערה הזאת, בקושי בת 16 וחצי, יצאה מהשילוב הזה מצוינת. בהמשך, עם להקת הליווי מאחוריה, הקול שלה קיבל בולטות אחרת, ובסוף היא חזרה להיות ביונסה קטנה וחמודה, שמדגדגת לך במקומות הנכונים. יפה לה מאוד. ציון: 9
בנאמבר הזה היה את כל מה שאנחנו אוהבים בהדר עמרם, ולצערי הרב מאוד גם את כל מה שהוביל בסופו של דבר להדחה הכואבת שלה. עמרם היא זמרת מצוינת, שמשלבת שתי תכונות מנוגדות - מלאכיות של נערה-ילדה מצד אחד, ויכולות ווקאליות של זמרת גדולה, דיווה, מצד שני. היא נעה כל הזמן, לאורך השיר, על הציר של תמימה מול בשלה, של רכה וענוגה מול פורשת כנפיים ומרשימה. לכשעצמו, הביצוע שלה היה מושלם, אבל הסיבה שהיא בסופו של דבר סיימה את חלקה בתחרות, היא שהשלמות הזאת הגיעה לכדי מיצוי, והצליחה לחדור ולתקשר רק עם חלק מהקהל. אני מנחש שעיקר האוהדים של הדר היו אנשים מבוגרים או כאלה שהטעם שלהם במוזיקה מבוגר, כאלה שאוהבים זמרות קלאסיות. קחו את ה"לפעמים" הזה ושימו אותו ב"להיט בראש" שנת 89' במקום המקור של רון שובל – אף אחד לא יגיד שהוא לא שייך לשם. התוצאה היא שהזמרת נטו הכי טובה שהיתה בעונה הזו הלכה הביתה. ציון: 9.5
מה שאני אוהב אצל לינוי אקלה הוא האומץ ללכת על מה שבא לי, להצטיין בזה, ולגרום לקהל להעביר אותה שלב גם כשהיא מבצעת בצורה רוקיסטית כבדה שיר של ארקדי דוכין שכמעט אף אחד לא מכיר מאלבום נשכח שהוציא לפני שש שנים. זה אומר שהיא מוכשרת בטירוף ושהקהל של כוכב נולד יודע להעריך את הכישרון הזה. גם דוכין וגם אתניקס נפלו ממנה, ולא בכדי. לא יודע אם לינוי תהיה בגמר, אבל הרוק הישראלי צמא לזמרות צעירות שלא עושות חשבון לאף אחד ונותנות בראש. אחרי נינט, מיי פיינגולד ודיאנה גולבי הנה עוד רוקרית שיוצאת מכוכב נולד. ואקלה היא ורסטילית, אולי אפילו כמו מארינה. אולי היא באמת הכישרון הכי גדול בעונה הזאת. ציון: 9.5
כמו אניטה גסין, גם שרון קידושין קיבלה תמיכה יפה מזמרי הליווי ודואט מפנק עם ארקדי דוכין. עם נתונים כאלה צריך לפשל בגדול כדי לא לעבור לחצי הגמר השני. וקידושין ממש לא פישלה. ההפך, היא שרה נהדר, היתה רכה ברגעים הנכונים, וידעה איך להצטרד מעט בשורה הנכונה ("ולאן האוניות מפליגות"). זה שקידושין היא זמרת מרגשת שיודעת ללחוץ לכולם על הבלוטות הנכונות – את זה כולם יודעים. הבעיה היא שכמו לירון רמתי בשנה שעברה – קידושין היא פוני של טריק אחד. אולי טריק וחצי. לרמתי זה הספיק עד הגמר, ושם הוא התעורר. אם שרון קידושין תהיה בגמר היא תהיה חייבת להביא משהו אחר. להיות יפה ולשיר עם רגש שתי בלדות הספיק לחגית יאסו, במקרה של שרון אני ממש לא בטוח שזה יספיק. ציון: 8.5
לאורך כל העונה איטן גרינברג מספר לנו כמה טוב לו, נעים לו וכיף לו, וזה בדיוק מה שהיה בחלק הראשון של הנאמבר – בבית והפזמון הראשונים הוא שר בפרץ אופטימיות שכמותו לא ראיתי ממנו הרבה זמן, עד כדי כך שהאופטימיות המוגזמת הזאת נראית כלפי חוץ כמעין התנשאות (וברור שהוא לא מתכוון). אהבתי את הביטחון העצמי שאיטן הפגין כאן ובהמשך השיר – ביטחון עצמי של מי שמאמין שיש לו מקום בגמר בזכות הכישרון שלו, ובא להילחם על המקום הזה עם אותו כישרון. בביצוע הזה הוא גם "ענה" לכל אלה שטענו שהוא לא ממש זמר אלא אחד שמדקלם מילים. גרינברג שר כאן, ושר יפה מאוד. ונקודה אחרונה – גם כאן הוא לא ויתר על חצי רגל מזרחית וסלסולים (שהגיעו בסוף). פרסי או לא פרסי? ציון: 9.5
אור טרגן הוא מסוג המתמודדים שבתחילת העונה אתה לא מאמין שהם יהיו בגמר, אבל ככל שהעונה מתקדמת, הם מגלים עוד ועוד יכולות ושולפים הפתעות, עד שבסוף, בלי שאף אחד שם לב, הם מגיעים עד הסוף. עידן עמדי, למשל, היה כזה. אני מצדיע לאור טרגן על הביצוע הזה. הוא היה מעולה, מקורי, סוחף. הוא לקח שיר של עופר לוי ועשה ממנו בלדת רוק נהדרת שיכולה לרגש לא רק את מי שאוהב את הז'אנר הטורקי, אלא את כולם, וזו המהות של "כוכב נולד". הצרידות שלו בפזמון היתה רק בונוס מחמם לב. טרגן נלחם כאן בכל אלה שחושבים שהוא פלסטיקי ופופי מדי – כולל השופטים שלאורך כל העונה לא מפרגנים לו, אבל הוא היה כאן אדיר. ציון: 9.5
היה ברור שהקרב בין הדר לאניטה ייסוב סביבה השאלה מי שרה מרגש יותר. אני מודה שעמרם ריגשה אותי. מאוד. עד כדי שהצטמררתי. אני אסתכן ואומר שהביצוע שלה ריגש אותי יותר מהמקור של אייל גולן. כי אצל גולן יש תמיד שלמות עליונה שלא ניתן לגעת בה בכלל, בלתי מושגת, ובעמרם היה משהו שברירי, כאילו כל שנייה היא עומדת לפרוץ בבכי (מה שאכן קרה אחרי השיר). אני לא חושב שהיה שיר מתאים מזה להילחם איתו על מקום בשלב הבא, והרגשתי שהדר נתנה כאן את הכי טוב שלה, שבאמת ריגש. לצערי זה לא הספיק. ושוב, הזמרת-נטו הכי טובה שהיתה בעונה הזאת, סיימה רק במקום השישי. חבל. ציון: 9.5
אניטה היא זמרת פחות טובה מהדר, וגם היא הלכה כאן בגדול על הרגש, על חשבון אי דיוקים בדיקציה, בצלילים שהיא שרה (כלומר זיופים קטנים), בזרימה של השיר, בסיומות של המשפטים ("זה מאושר לאושר כמו פרחים", למשל). אי אפשר להגיד שהביצוע שלה לא היה מרגש, אבל היה נדמה שהיא פחות מחוברת לשיר ממה שהדר היתה. איפההיא כן נגעה בי? כשהיא מעט פתחה את הקול וקצת הצטרדה, אבל זה כבר עניין של טעם. בסך הכל זה היה ביצוע די רגיל של אניטה – הרבה רגש, מעט אי דיוקים ונגיעה יפה בפתיחה של הגרון. נחמד, אבל לטעמי כבר לא מספיק כדי לעבור שלב. ציון: 8
מוזיקה
