שוב דפיקות לב. עידן עמדי הגבר גבר וליאור עקיבא הענק החייכן בקרב ראש בראש? מישהו השתגע? עשיתי מנוי לשח"ל ולמזלי לא הייתי זקוק לו. אחרי ששניהם שרו היה ברור שכמו במקרה של היבה ותהל - שניהם בפנים. פוווווו. אפשר לחזור לנשום סדיר ולנתח את התוכנית השלישית של סגירת העונה.

עידן עמדי – "אבות ובנים"

ביצוע מרטיט ומרגש לשיר האיכותי של אביתר בנאי. פתאום הוא שר בקול גבוה, עדין ויפה. הוא לא מגזים,  מדייק, נוגע בנימים הדקים, מזיז לכל מי ששומע אותו משהו בבפנוכו. ובפזמון הוא בכלל קרע את הלב. צריך לקחת את הביצוע שלו ולשדר ברדיו ביום הזיכרון. הוא היה אדיר.

ליאור עקיבא – "כמה אהבה"

בעיני ליאור עקיבא נתן אודישן מעולה, מושלם. הוא שר מאוד טוב את "כמה אהבה" של קובי פרץ, שר יפה, מדויק, נעים, מרגש. הוא נתן ביצוע כמו בספר, כמעט ברמה של אמצע עונה. מדובר בבחור גדול, אז המראה שלו מטעה, אבל מתחת לגוף יש כנראה נשמה גדולה ובגרון יש הרבה כישרון.

בת נטף וקרינה קצ'ולין -  שיר האודישנים

בת היא מקצוענית. היא שרה טוב, היא שרה מרגש, היא שרה כמו מישהו שמתחננת על חייה. היא עשתה לי את זה ומקומה בנבחרת. אבל אז באה קרינה ופתאום יצא ממנה קול מלטף, חתולי, לוהט, יש לה בשיר הזה מניירה מדליקה לגמרי. היא שרה בשקט ומביאה מלמטה איכות שלא היתה אצלה עד עכשיו, עם המון חום ורכות. כאן היא מרשימה יותר מבת. הייתי מעביר את שתיהן, אבל רק אם חייבים לבחור רק אחת אז קרינה.

ניסים בר-חיים - "משהו חדש מתחיל"

ניסים בר-חיים היה אחד הפייבוריטים שלי באודישנים הראשונים, ועם הזמן הוא רק משתפר. הוא מוכשר, הוא וורסטילי והוא עוד יוכיח את זה לאורך העונה. הביצוע שלו לשיר של דני רובס היה פשוט נהדר. מרענן, מהנה, סוחף. הוא שר בעדינות, בנועם, ידע להגיש את השיר הזה טוב כמעט כמו רובס עצמו. כיף לראות אותו. הייתי מעביר אותו בעיניים עצומות ובאוזניים מתענגות.

יובל מירון – "בא מכאב"

יובל שר יפה את "בא מכאב" של דניאל סלומון, עם המון לב. הוא מבין ואוהב את מה שהוא שר, שזה לא תמיד קורה אצל זמרים צעירים. נדמה לי שברזיל והטיול עשו אותו אדם יותר בוגר, וזה בא לידי ביטוי בשירה שלו. הוא אחלה זמר מדורות, פחות זמר של אולמות. אבל בגלל שהוא כזה מוכשר הוא עבר עוד לפני שהאודישן התחיל.

מולי בכר - "אבא"

קשה נורא לעמוד מול בחירת השיר הזה של בכר, בהתחשב בביוגרפיה הלא פשוטה שלו. יש לבחור הזה המון כוח, ורואים את זה בעיניים. הוא לא זמר ענק, לא שר סוף הדרך. הוא שר בסדר, יפה, אבל לא יותר מזה, ובכל זאת הוא מרגש בטירוף. הוא באמת סוג של כוכב שנולד מתוך החיים עצמם. בניגוד לאחרים שעברו, הוא לא עבר בגלל הסיפור האישי שלו, אלא כזמר, ובזכות.

אורן קוקו – "מזמור לדוד"

לטעמי אורן קוקו ממשיך לעשות חיל. הוא משפר את תצוגת ה"קובי אפללו" שלו ומול העיניים הופך לזמר נשמה אמיתי, עם קול ענוג ומלטף, עטוף בשמן זית זך. יחסית לרבים אחרים הוא שר מקסים ומגיע לו להיות בפנים, כי הפוטנציאל שלו לרגש קהל הוא אדיר.

שחר אלגבי וישי אשד - שיר האודישנים

מה לעשות, שחר באמת יותר טוב משי. בשיר האודישנים שחר היה יותר מקצועי, החזיק את השיר יותר טוב ומעבר להכל הקול שלו יותר יפה. מגיע לו יותר, אלה החיים, ולא תמיד הם פייריים. מבחינתי הוא גם הוכיח את עצמו יותר באודישנים הקודמים.

נועה דויטש - "עומד על צוק"

זה בפירוש היה אודישן לא טוב. נועה, שאני מת עליה באמת, בחרה שיר שהיא לא ידעה מה לעשות איתו, אולי בהמשך העונה היא כן תדע, כרגע זה לא עבד. היא לא שרה טוב, לא הגישה טוב, לא היתה שם ממש, בקיצור -  לא התלבש לה. אבל מגיע לה בגדול ובענק היות בנבחרת על סמך האודישנים הקודמים. אין עונה בלעדיה, כי היא כריזמתית בטירוף והיא תשחק אותה. עוד תראו.

לסיכום, נדמה לי שמעולם לא היתה לנו נבחרת עם כל כך הרבה כשרונות טבעיים מצד אחד, וכל כך הרבה סיפורים אישיים מרגשים מצד שני, שלידם הסיפור של ישראל בר-און שכולם כל כך התפעלו ממנו נראה כמו משחק ילדים.

רשימה חלקית: אחד ילד ברזילאי מאומץ, אחד שאיבד אבא, אחד שאיבד אמא, אחד שאביו היכה את אמו, אחת העידה שגדלה עם מזרקים ביפו, אחת אמריקנית שחורה שלא יודעת עברית, אחת צרפתייה נשואה עם ילדים, אחת מספרת שהיא אוטיסטית, אחת אומרת שהיא גבר, אחד בן 36, אחת בת-של זמרת, אחת ערביה מאורסת, אחת רוקרית רוסיה. וזו רק תחילת העונה.

>>הקלקסונז וגורילאז סאונד סיסטם ביטלו הגעתן לארץ; שיר מחאה ישראלי נגד המשט לעזה