שלב מחנה האימונים של כוכב נולד נפתח באודישנים מול קהל, ואחר כך בדואטים. אין ספק שמדובר בשינוי מבורך, שכבר בשלב הזה דורש מהמתמודדים לשדרג את הרמה. בשלב הזה אנחנו עדיין לא מחלקים ציונים לביצועים, אבל הם כרגיל מדורגים מהטוב ביותר לפחות מוצלח, תסיקו לבד את המסקנות.

תהל שוהם והיבה בטחיש - "האהבה מתה"

התוצאה הברוכה ביותר של השדרוג הזה היתה הדואט המופלא של תהל שוהם והיבה בטחיש ל"האהבה מתה" של תמר גלעדי. מדובר בביצוע שצריך למסגר ולתלות על הקיר. בטחיש מתחילה, ושרה יפה. תהל מצטרפת ושרה עוד יותר יפה, כאילו מדובר בביצוע מתוך העונה, עם עיבוד, עם קולות, עם סלסולים, ממש דואט אמיתי, ברמה גבוהה מאוד יחסית לאודישן. וכשתהל שרה "האהבה מתה" בערבית תחושת המיוחדות רק התעצמה. הן היו מדהימות ביותר, והאהבה חיה, ובגדול.

שחר אלגבי - "מי תרצי" של גידי גוב

אלגבי מסלסל מדהים, ומנגן יפה, האמת היא שהוא שר את זה יותר טוב מגידי גוב. הקול שלו חלק ומיוחד, והכריזמה הביישנית שלו עושה את העבודה. מקומו בנבחרת צריך להיות מובטח.

אוהד שרגאי וישי אשד - "ים הרחמים"

למרות כל התקלות והבעיות והצחוקים והעיכובים השניים נתנו ביצוע מצוין. שרגאי פתח עם היכולת שלו להקליל כל שיר ולעשות אותו נגיש. גם אשד סולו שר יפה מאוד. כשהם שרו יחד הם נשמעו טוב, השילוב הקולי ביניהם עבד יפה, אותי הם הצליחו לרגש יחד. כן. שרגאי נראה כמו אפרים שמיר בצעירותו, וזה רק מוסיף לדמותו הססגונית.

לירן אלדין – "בין זרים"

לירן הוא זמר גדול, הוא השריף החדש והוא חייב לעבור שלב. מסלסל משהו בנ-זונה. מצחיק שהוא שר "אלוקים" כי הוא דרוזי, אבל הוא פשוט נהדר, ובסגנון שלו הוא בכלל מלך. השופטים שירדו עליו פספסו.

ססיל אטלי ולירן אלדין – "כל הכוכבים"

גם כאן לדעתי השופטים מפספסים. ססיל היא מדהימה אמיתית ואם היא שרה עם קצת אויר בקול סטייל יפה ירקוני - זה משהו שאפשר לנקות, וצדי יודע את זה. אבל הסיפור הוא לירן, שהפתיע כאן בגדול, כשהוכיח שהוא יכול לשיר משהו שהוא לא סלסול ערבי. השידוך ביניהם עבד יפה ואני הייתי מעביר את שניהם כי שניהם מצוינים ומוכשרים.

נאור אלבז, קרן קורקוס – "כמה אהבה"

אלבז הוא זמר טוב מאוד. קורקוס לטעמי לא מספיק חזקה. הביצוע יחד נחמד, אבל לא מפיל. במיוחד לא כשאלבז שר "אאבה" במקום "אהבה". אני מאמין שהוא יהיה טוב בהמשך אם יתנו לו צ'אנס להיכנס לנבחרת, כי יש לו קול מצוין, הוא יכול לשיר הכל.

אבי בן אבו – "בדרך אל האושר"

הבעיה של בן אבו, וכאן אני מסכים עם פבלו רוזנברג – שהוא פשוט בחר שיר לא נכון. הוא צריך לשיר שירים יותר עם "נשמה", במיוחד בשלב כזה מוקדם. הקול שלו באמת טוב, הוא רק צריך להתאפס קצת על עצמו. אני מאמין ומקווה שבסוף הוא יהיה בנבחרת.

דיאנה גולבי  – "בא והולך"

דיאנה אכזבה אותי בגדול באודישן הזה. להיות רוקרית זה לא לשבת ולצרוח עם גיטרה, אלא להביע משהו אמיתי שיש לך מבפנים. הביצוע שלה היה מוגזם לחלוטין, מלא זעם מיותר בשיר שלא מתאים לו. זעם זה טוב, ואם היא מרגישה זעם ורוצה להוציא אותו החוצה – זה מצוין, אבל לא בשיר הזה שאותו היא סתם צווחה.

רוני גינוסר – "נחל התנינים"

רוני מקסימה אבל קצת זייפה. הקסם מהאודישן הראשון קצת פג. היא מוכשרת מאוד, אבל אסור לה להיתקע רק על שירי חוה אלברשטיין. היא צריכה להתקדם, אחרת מהר מאוד היא תמצא את עצמה בחוץ. אני לא מתלהב ממנה כמו באודישן הראשון.

סתיו קורברג ואור גלעדי – "מציאות אחרת"

קלישאה מפורסמת בעולם הבידור אומרת "לעולם אל תופיע עם כלבים וילדים", כי הם פשוט יגנבו ממך את ההצגה. זה מה שקרה לסתיו, שהופיעה עם אור "הילד". היא שוקלת כפול ממנו, ומיד איבדה נקודות.
מצד שני, אני מצטער מאוד אבל אני לא קונה את הגימיק של אור גלעדי. בעיני הוא יותר קוריוז מזמר, אלא, ועם כל הכבוד למרום גילו (16 וחצי) מדובר בילדון שהקול שלו עוד לא התחלף. הוא מסלסל יפה, הוא מותק, אבל זה לא זה.

>> החזרה הגנרלית של הראל סקעת לפני האירוויזיון ותמונות מהמסיבה השנייה של המשלחת הישראלית