הדר עמרם היא שילוב של מירי מסיקה, שירי מימון ורוני דלומי
אבל היא עוד לא מרגשת.תום כהן מזכירה את מאיה אברהם. יונתן מימון אמיץ. אסף ברמן לא הרשים. חביבה מרקוביץ' וספיר מסיקה עברו על הקשקש. רות נודלמן ועידן טנדלר הם אבידות שעוד נצטער עליהן
האם קמה לה יורשת? רוני דלומי | צילום:
טל קירשנבאום, יחסי ציבור
רגע לפני שסוגרים נבחרת, הסיטואציות נהיות קשות יותר, הלחץ עולה, המבחן גדול. רק מי שעומד בלחץ יכול להצטיין, ולהוציא מעצמו ביצוע שיהיה ראוי וטוב מצד אחד, ולא מתאמץ מדי מצד שני.
וכמו תמיד - כל זמר או זמרת שכבר הצלחנו להיקשר אליהם ולא עולה לנבחרת - צובט לנו בלב. כי ברור שהוא יכול היה לשחק אותה במהלך העונה אם רק היו נותנים לו מספיק צ'אנסים, אבל לא תמיד כולם מצליחים.
מבחינת בחירת השירים התכנית הזו התאפיינה בכמה זמרות ששרות שירי אהבה של גברים לנשים. לינוי אקלה בחרה את "יש בך", הדר עמרם (האם היא היורשת של רוני דלומי?) את "את לי לילה", חביבה מרקוביץ' את "יום אחד תבקשי" וספיר מסיקה את "את" של ישי לוי. זה בסדר, בנבחרת כבר יחברו אותן לצד הנשי שלהן.
הבית הראשון נועד לגישושים. היא שרה אותו בסדר, אבל כמו שהוא מסתיים – די בנאלי. בפזמון הראשון היא מתחילה לעניין, עם עדינות מסוייגת שלוקחת את השיר למקום אחר, בבית השני היא מביאה את התשוקה האבודה עליה כתב כאן דוכין - ובצורה משכנעת. כל חלק בשיר הזה נשמע אצלה אחרת - גם הפזמון השני והשלישי שונים, יש בהם משהו לא דומה, היא משחקת נכון עם הטונים והויברציות. ובכלל, באקלה יש משהו שונה, נבון, מחפש, שרוצה להגיע למקומות רחוקים. היא מוכשרת מאוד והצליחה להביא את הכישרון הזה למקום נכון ומסקרן במפגש בינה לבין השיר. יפה לה מאוד. מגיע לה.
רות נודלמן – "עד מחר"
השיר הזה של אביתר בנאי הוא כשלעצמו מצמרר ומדמיע. נודלמן הגישה אותו כמו שאתה מצפה מזמרת עם אוזן רגישה וקול נעים ואימהי - כאילו היא אביתר בנאי באישה. הייתי שלה כבר בבית הראשון, הרכות שיש לה בקול והפרייזינג שלה קנו אותי לגמרי. העלייה שלה לפזמון השני היתה מדהימה, והאופן שבו שהיא שרה אות, את הפזמון, היה רגע קסום, אולי הכי קסום שקרה בעונה הזאת מתחילתה. הסי-פארט שאיתו היא סיימה ("יש פרצה בגדר") היה כבר שיא חדש, עוד יותר יפה. הזמרת הזו תקעה לי חץ בלב, ריגשה אותי מאוד. הצטמררתי לשמוע אותה שרה את השיר הזה. מילות השיר "עד מחר"
"לילה" הוא השיר הראשון שכתב שלום חנוך בחייו, בגיל 14, שנת 60', כנער בקיבוץ "משמרות". יש בו תמימות ופיוטיות, ואסף ברמן הביע נכון את שני האלמנטים האלה בחלק הראשון של הביצוע. הוא שר נקי, יפה, מדויק, לא דרמטי מדי ולא חלש מדי, אבל גם לא מרגש באופן מיוחד. איפשהו בסוף סביב המילה "כזה" הוא תפס איזה סלסול, אבל הסך הכל הכללי לא עשה עלי רושם מיוחד, לא התלהבתי יותר מדי, לא התרגשתי, הוא לא באמת נגע בי בביצוע הזה.
תום כהן מזכירה לי בורסטיליות שלה זמרות גדולות כמו מאיה אברהם, ואפילו עפרה חזה. נדמה שהיא יכולה לשיר בכמה סגנונות ולהצטיין בכולם. ה"עוד מחכה לאחד" שלה נשמע מקצועי לגמרי, כאילו לקחו את ההקלטה מערב שירי אהוד מנור בערוץ הראשון בשנת 1988. היא נשמעת בו "זמרת קלאסית" – קול נעים, שרה גבוה, מדייקת, בלי קשקושים ובלי הנחות. עולה, שרה, הופכת את עצמה לכלי שרת בידי השיר. כל זה נכון עד לשורה "אם יש אהבה". שם כהן הפסיקה להיות רק מבצעת מוכשרת, והתחילה להזריק פנימה את האישיות שלה, את התשוקה שיש בה, את החיפוש הצעיר אחרי אהבת נעורים, וברגע הזה היא התחילה לרגש, והצדיקה את עצמה לא רק כזמרת איכותית אלא גם כמבצעת מעניינת. סחתיין, בדרנית.
יונתן מימון – "אל ניניו"
סוף סוף רוקר רגיש, מתוק וחתיך בעונה הזו של כוכב נולד. הבחירה של יונתן מימון היתה נכונה – אם אתה חזק ברוקנ'רול לך על זה. הבעיה של מתמודדים בשלב הזה היא ש"הבינלאומיות" הם להקה קטלנית וקשה להתבלט כשמנצור והחבר'ה פותחים שם מבערים. מימון הוא זמר רוק לא ר בכלל, אהבתי מאוד כשהוא פתח ושר באמת מהביצים, בסך הכל הביצוע שלו היה טוב, ראוי, נחמד מאוד, אבל לא חריג, לא פוצע, לא מטורף. אני חושב שיש לו מקום בנבחרת, ואם לא – אז בוודאי שמגיע לו צ'אנס גם מחוץ לתוכנית כי כישרון יש לו הרבה, וחן וקסם אישי- בכלל במשאיות. מילות השיר "אל ניניו"
הדר עמרם היא שילוב מוצלח בין מירי מסיקה, שירי מימון ורוני דלומי. יש לה את הקול הגדול והמרגש והקלאסה של מסיקה, יש לה גוון קול שבשיר הזה הזכיר לי מאוד את מימון, ויש לה את חן הנעורים, החיוך והתלתלים כמו של דלומי. קשה שלא להתאהב בעמרם ובביצוע המושלם הזה שלה. אלא שהיא הרבה יותר טובה טכנית מאשר מרגשת. בדומה למימון היא מוכיחה יכולות גבוהות שאמורות לרגש אותך, אבל התרגשות משיר או מזמרת זה משהו שאו שיש או שאין. אני מאוד מעריך את הדר עמרם כזמרת מבצעת וכבחורה חביבה, היא עדיין לא נגעה בי באמת.
עידן טנדלר – "נגעה בשמיים"
עידן טנדלר הוא כישרון נטו, טהור, מוזיקלי מאוד, יוצר, וגם אישיות מקסימה. אי הכללתו בנבחרת היא לטעמי הפספוס הגדול של הערב הזה. ואם הסיבה היא רק תנועות הידיים שלו – נו, יש זמרים שעפו על דברים משמעותיים הרבה יותר. ה"נגעה בשמיים" שלו היה מצויין כי הוא הביא לשיר הזה משהו שלא היה בו קודם, נשמה מעט יבבנית, שנעים היה לזרום איתה. קטע הא-קפלה שלו הוכיח עד כמה הוא זמר טוב ומרגש. אני חושב שהפספוס כאן כפול, כי גם כפרפורמר שעומד על במה טנדלר היה אחלה. בסוף הוא לוחץ עוד יותר לכיוון הרוקנ'רול וזה עוד יותר מרשים. בקיצור, הפסדנו את האוהד שרגאי של העונה הזאת. חבל מאוד. מילות השיר "נגעה בשמיים"
נורא מפתה לפרגן לחביבה מרקוביץ' כי היא אישיות מיוחדת כזמרת, היא נשמה בלוזית גדולה עם קול חרוך, ששרה כאן בנואשות גדולה. אבל הפתיחה שלה היה לא מספיקה מדויקת, הפזמון הראשון היה חלש מדי, רפה, לא סחב, ובהמשך היא פשוט צרחה, שלא לדבר על הזיופים. מרקוביץ' היא זמרת עם פוטנציאל גבוה והמקום שלה בנבחרת, אבל הביצוע הזה שלה היה נשמע כמו ערב קריוקי לא מוצלח יותר מאשר נאמבר שאמור להעלות אותך לנבחרת של עונת העשור. כולם, כולל אני, כל כך רצו שהיא תצטיין, אבל היא פשוט לא היתה שם הפעם, לצערי הרב מאוד.
ספיר מסיקה היא זמרת עם צבע קול מדהים, אבל הביצוע הזה שלה היה בינוני. למזלה יש בשיר הזה רק שני בתים ושניהם בתחילת השיר, היא שרה אותם מהר וברשלנות, רק כדי להגיע לפזמון, לפתוח, ולהראות מה יפה היא יודעת לסלסל. אם מנקים את הבתים ונשארים רק עם הפזמונים זה עובר, אבל עם הבתים והמון "לה לה לה" באמצע אותו היא סלסלה לא תמיד בשיא הדיוק (עם כי באופן מרשים), מסיקה ניצלה כאן בעור שיניה. אני מת עליה, היא סוג של "חיים באור כזה שמח" ואני שמח שהיא בנבחרת, אבל היא חייבת להשתפר פלאים כדי להתקדם לשלב הבא.
_b.jpg "רוני דלומי, מחווה למוני אמריליו (צילום: טל קירשנבאום, יחסי ציבור )")