"המאה ה 21"
העייפות הזאת, והצפיפות הזאת, לסחוב את עצמך כל בוקר מחדש, וכשנמאס לך לרדוף סביב עצמך, אתה נדרש לעמוד זקוף / וכל העיר הזאת, המהומה הזאת, לחשוף את עצמך כל לילה מחדש, ומתחשק לך פשוט למחוק אותך, להרגיש טיפה מציאות
פזמון: ואיך רציתי שתהיי אמיתית, ושתבואי לדבר איתי, ואיך רציתי שתהיי אמיתית, ושתבואי לחבק אותי, אולי הייתי פחות לבד, איתך ולא בתוך מרדף, אולי נגיע לסוף הקרב, ניגע, ננוח ונאהב
הריטואל הזה, הוירטואל הזה, שכולם אוהבים לזרום, אל החלום הזה, הגהנום הזה, הוא לא מוביל לשום מקום
פזמון: ואיך רציתי שתהיי אמיתית...
השתגענו מבדידות, והלכנו לאיבוד, בעולם דוהר מהר, שכחנו לדבר
פזמון: ואיך רציתי שתהיי אמיתית...".
"משהו ממני"
"משהו ממני ילך איתך , לכל מקום אליו תלכי, וכמו ענן כבד הוא יבכה איתך, גם כשאת כבר תחייכי.
בלילות שחורים, קרים הוא יזכיר אותי, כשאת תהיי כבר רחוקה, וגם אם תסרבי, הוא ישלח בשמי, חיוך, סליחה ונשיקה.
פזמון: אם את מרגישה, אהבה היא לא חולשה. למה שתקחי רק משהו ממני? אני בך אשאר, עקשן לא מוותר. קחי כבר את כולי.
משהו ממני ישכיח בך, את כל הרע שמאחור, ובחושך מר הוא ישאל אותך, אולי הגיע הזמן לחזור?
פזמון: אם את מרגישה...
משהו ממני עכשיו שלך, אני יכול רק לקוות, שלא תתני אותו לגבר שיאהב אותך, כי הוא שלי והוא בסוד."