"צוואה"
"ובמותי בשדה הקרב, או בין סמטאות עיר, או אם בהרים, המוות ימצאני, אל תספידוני, דמעה מעיניכם, אל תזילו! בחשאי באין רואה, להר הזיתים העבירוני, ורגב אחר רגב, על גבי הפילו. וכתום המעשה, והגולל נסתם, שובו לעבודתכם, והחרישו- החרישו...וכעלות ירח, תחת עץ נשב כמו תמיד, ושני ליבותינו פועמים: לבך פועם בגן".
צבי גרינברגר ז"ל
צבי גרינברגר נולד ב- 9.1.1926 בצ'כוסלובקיה בבן הזקונים (הבן החמישי) להוריו פסיל ודוד. הוא למד בבית-ספר עממי ממשלתי וב"חדרים" וספג מילדותו אווירה ציונית מהפגישות ומהשיעורים בעברית שערך סניף בני-עקיבא שבכפר מדוריו. שאיפת חייו הייתה לעלות לארץ-ישראל. הוא נרשם לעליית הנוער מטעם תנועתו, על אף התנגדותה של אימו. לאחר ציפייה רבה הגיע היום המיוחל וצבי עלה ארצה.
כשהגיע לארץ למד ועבד שלוש שנים בכפר הנוער הדתי. לאחר מכן הועבר זמנית להדרכה במוסד "יקיר" שבכפר הרא"ה, ואחר-כך לעבודה קבועה בבית-הילדים שליד בית-צעירות "מזרחי" בירושלים, שם עסק צבי בעבודה חינוכית ענפה. צבי היה ידוע כמדריך אוהב ומסור ששיעוריו רוויים ערכים ציוניים של אהבת הארץ. בכל מקומות פעולתו השתתף באימוני ה"הגנה" והשתלם בטיפול במקלע, במרגמה ובחבלה.
משהחלה מלחמת העצמאות גויס תחילה גיוס חלקי להגנת ירושלים, תוך כדי המשך עבודתו החינוכית. אחר-כך גויס גיוס מלא בגדוד "מוריה". צבי לחם באמצעות מקלע "ברן" בעיר העתיקה בירושלים. במהלך אחד הקרבות נפצע בעיניו מרסיסי פגז וברניסט אחר החליפו. כששהה בבית החולים הגיעה לאוזניו השמועה שמפעיל ה"ברן" נפל בקרב. צבי התעקש לחזור אל העמדה ולהמשיך להילחם. ביום ט"ו באייר תש"ח, 24.5.1948, כשהיה צורך להעביר את ה"ברן" לעמדת "המלכודת", דרש בתוקף שהוא עצמו ילך לעמדה עם המקלע, ומשם המטיר אש בלתי-פוסקת בחיילי האויב, ומנע מהם להתקרב אל הבניין ולפוצצו. לבסוף נפגע צבי גרינברגר מצרור כדורי מקלע בראשו ומת.
צבי הרבה לכתוב, ונהג לכתוב מכתבים לקרובי משפחתו וסיפורים שונים לחניכיו. בטרם צאתו למלחמה כתב את השיר "צוואה", שהוא כעין צוואה של ממש, בה הוא מבקש כיצד לנהוג ברכושו לאחר מותו. את צוואתו חתם במילים: "ולכם החיים, אשריכם שזכיתם לראות את ממלכת יהודה בתקומתה. אחיכם ורעכם: צבי גרינברגר".
נועם עמבר: "צבי גרינברגר ז"ל הוא גיבור ישראל, אדם אידיאלי"
נועם עמבר מרעות משרת כסרס"פ בגדוד 50 של הנח"ל. "מצאתי בשורות הפזמון המון עניין להתעסק איתו וגם מאוד אהבתי אותן" הוא אומר. "הן הראו, לטעמי לפחות, את הדיסוננס שיש באדם, איך מי שהולך למות בשביל מי שקרוב אליו ובשביל המולדת, ועושה את זה כדי שימשיכו לחיות. מה שיפה בשיר זה ההקרבה. לראות מישהו שנותן את חייו ואכפת לו מאחרים. לא מעצמו. קיבלתי את השיר כשהפזמון הוא בסוף השיר, ושיניתי את הסדר כדי לחזק אותו".
-איך שיר שנכתב לפני הרבה שנים מדבר למישהו צעיר כמוך?
"כמעט כל סיפור מתקומת המדינה הוא מדהים. המדינה הזו קמה בנס, או יותר נכון קמה מניסים. והסיפור האישי של צבי גם הוא מדהים. היה לו רצון עז להגיע לארץ והוא נלחם על זה. הוא ראוי להערכה ברמה הלאומית וגם ברמה האישית. הוא היה גיבור ישראל שנפצע וחזר לקרבות. בעיני צבי גרינברגר הוא אדם אידיאלי שהלך רחוק עם מה שהוא מאמין בו. זה אחרת כמובן מלהיוולד למדינה בנויה ובטוחה".
-הביצוע שלך מאוד דרמטי.
"בפזמון הראשון ניסיתי לתאר את הזיכרונות הטובים, אתה יכול לשמוע שירה רכה, ובפזמון השני אתה מבין שגם זיכרונות טובים הם כואבים. השיר בא להביע את הכאב של הזיכרון. אני גם מכיר אנשים שאיבדו בני משפחה".
-אתה שואף לעסוק במוזיקה כמקצוע?
אני כל החיים מתעסק במוזיקה. הייתי כל הילדות בלהקות, רציתי תמיד לשיר ולנגן. עד הצבא היתה לי להקה בשם 'ספיריקל', ובצבא לצערי זה נקטע כי הלכתי לקרבי. הקפאתי את ההתקדמות לשלוש שנים ואני מקווה להמשיך במוזיקה אחרי השירות".