"הרכבת כבר עברה"
"חייתי לי בעולם, בשקט ושלווה, עד שבאת אתה, ומאז אני שלך, אין לי כלום משלי, הכל שייך לך, אין אני אני, אלא אתה, ואני חיה בעולם ומייצגת אותך, בנוכחותי.
ונזכרת שאינני חיה בעולמי, וגם לא בעולמך, אני ניצבת בתווך, משום ששכחתי את כרטיס הכניסה, לעולמך ולעולמי, שהיה שלי, אין דרך חזרה".
שלומית רובינוב ז"ל
שלומית רובינוב נולדה בט' בניסן תשי"ד, 12.4.1954 בתל אביב, ילדה אהובה על סביבתה. עוד בגן ידעה להתבטא, ובסיפוריה כבשה לבבות. כשלמדה בכיתות הגבוהות יותר נקראה תמיד למלא מקום מורה שנעדר וריתקה את הילדים בסיפוריה. מגיל רך כתבה שירה, ושיריה העידו על נפש רגישה ועל חדות מחשבתה וראיית הדברים בדרך מקורית. עם סיום בית הספר היסודי התנדבה לעזור בבית החולים "הדסה", שם בשלה בה ההחלטה לפנות להוראה.
במלחמת ששת הימים נפל בן דודה אריה, ושלומית כתבה לזכרו אחדים משיריה הרגישים ביותר. היא גויסה לצבא בסוף יולי 1972. כמורה-חיילת לימדה ילדים שנולדו פגועים במוחם והוריהם התנכרו להם. היא השקיעה בהם הרבה מסירות ואהבה. היא אף אספה בגדים וצעצועים והייתה מביאה ל"ילדים שלה". שעות ארוכות הייתה יושבת איתם, מספרת להם סיפורים ושרה להם שירים. אחר כך הוצבה לתפקיד הוראה בבית ספר באשקלון, אך עמדה בקשר עם ילדיה בירוחם. במלחמת יום הכיפורים התנדבה שוב לעזור בבית חולים, והפעם בבאר שבע, שם סייעה לחיילים פצועים. בז' בטבת תשל"ד, 6.1.1974, נהרגה סמלת שלומית רובינוב בתאונת דרכים בעת מילוי תפקידה, בדרכה לבית הספר באשקלון. שלומית השאירה אחריה הורים ואחות.
מיכל נאמן: "הרגשתי שזה שיר חזק שתפס אותי"
מיכל נאמן, המשרתת בחיל השלישות כתומכת טכנית, הלחינה את השיר, ומבצעת אותו יחד עם החיילות שני ששון ושיר דוקטורי מלהקת הנח"ל. "מה שתפס אותי בשיר אלה הן השורות הקצרות שהיו אתגר מבחינת ההלחנה. מבחינת המילים עצמן, הן עוסקות באהבה, ורציתי לשיר משהו שלאו דווקא קשור ישירות בשירות הצבאי. זה שיר מבחורה לבחור. היא מתבטלת בפניו מרוב אהבה. וזה גם יכול להיות שיר על אובדן אישי, לא ברור אם מוות או פרידה. הרגשתי שזה שיר חזק שתפס אותי, כי הוא לא ברור עד תומו וכל אחד יכול לקחת אותו לכל מיני מקומות".
שלומית שכתבה את השיר היתה מתנדבת ופעילה בחברה. בצבא היא היתה מורה חיילת ואשת חינוך, שטיפחה ילדים פגועי מוח שננטשו. אני מתחברת לעניין של לתת מעצמך. בלי להכיר אותה אני יכולה להגיד שהיא היתה בן אדם טוב. גם אני נותנת מעצמי. למשל, ביום השואה יצאנו מהבסיס ושרנו בבית אבות. כל התנדבות שיש במסגרות שאני נמצאת בהן, אני קופצת עליה".
-מה הוא הרקע המוזיקלי שלך?
"למדתי במגמת מוזיקה בתיכון לאמנויות ועיוני א' בתל אביב. ניגנתי מוזיקה קלאסית. אני מנגנת בגיטרה קלאסית ועובדת על שירים ומוזיקה אינסטרומנטאלית. אחרי הצבא אני רוצה ללמוד מוזיקה באקדמיה. התחלתי ליצור בסדנת הלחנת שירי משוררים של תלמידי תיכון בתל אביב. אני מתחברת לדוד אבידן מה שהוא מייצג. היום אני מלחינה שירים שאני כותבת, וכמובן שאני שרה לבנות במשרד ובטקסים".
-את צופה לעצמך קרייירה בתחום?
"יש קולות ששום דבר לא בטוח ומוזיקה זה לא פרקטי. אבל אני מרגישה שיש לי הרבה לאן להתפתח ולהכיר. זה הדבר שאני הכי אוהבת והכי רוצה לעשות, ולהכיר כמה שיותר. אולי להיות מוזיקאית ולא רק זמרת. אני מתעניינת בללמוד קומפוזיציה ויצירת מוזיקה לסרטים. רוצה להתנסות בהכל".
