עד שג׳סטין ביבר ינחת בישראל באוקטובר לטובת ההופעה בפארק הירקון, הוא מופיע באירופה. אתמול ראינו אותו בהלסינקי מגיע לעוד יום בעבודה - מוצלח בסך הכל - בישראל זה כנראה יהיה כבר סיפור אחר.
ג׳סטין ביבר בריא, טפו חמסה. אחרי שקם בוקר אחד עם שיתוק בפנים והדאיג את אלפי המעריצים מסביב לעולם, כוכב הפופ חזר לעצמו ויצא לסיבוב ההופעות (כמעט) כפי שתוכנן. אתמול הוא עלה על הבמה בהלסינקי וביצע את השירים מהאלבום האחרון שלו Justice פלוס כמה מהלהיטים הישנים ביותר שלו.
ביבר עלה לבמה בקייזהנימי פארק עם חליפה ורודה שכוללת מכנסיים, גופייה צמודה שרשרת פנינים גדולה וכפפות, כשהשמש עוד בחוץ (לפחות משהו אחד טוב במזג האוויר בפינלנד), ובשורות הראשונות נערות פיניות צורחות את נשמותיהן. כוכב הפופ מדבר על הטור הזה לא מעט ומבחינתו זו הדרך שלו להפיץ את המסר שחשוב לו: צדק.
המופע נפתח עם Somebody, Hold on ו-Holy, כנראה בשביל להעביר את הנקודה שלו. לפעמים זה מרגיש מוזר כשהוא שר על אהבה או תשוקה ולפעמים זה עובד חמוד. למרות שבתכלס, אני בספק אם מישהו מהקהל - שעבר את גיל 17 - שם לב לזה בכלל.
רק בביצוע של Where Are Ü Now קיבלנו כבר ניצוצות של ג׳סטין פאקינג ביבר. אולי זה אובר ביטחון ואולי זה תהליך ההתבגרות שעבר, אבל אין ספק שמדובר בג׳סטין ביבר אחר, זה לא אותו ילדון מפוצץ טסטוסטרון שרץ ומזיע על הבמה - אתם גם לא תראו אותו הולך מכות עם מאבטחים או רב עם פפראצי - במשך כל ההופעה ג׳סטין בקושי הזיע או עשה מאמץ מיותר ולא בגלל השיתוק, אלא כי הוא פשוט כבר שולף את זה באוטומט.
ביבר כבר לא צריך לרקוד על הבמה, מספיק לו רק להראות שהוא יכול, את כל הצעדים הוא עושה באלגנטיות שיכולה להתפרש כזלזול אבל בפועל זה פשוט חלק מהדמות שלו היום. כוכב על שמספיק לסמן את הצעדים ולא לעשות אותם עד הסוף.
השלב היחיד שבו הוא חייך באמת לקהל היה בשיר ה-11 שלו, Off My Face כשהוא סימן לקהל לזמזם את החלק של השיר. ופתאום חיוך ענק מאוזן לאוזן. אפשר לשנוא אותו ואפשר לזלזל ולחשוב שמדובר במוצר על המדף, אבל לביבר יש קסם מיוחד שאי אפשר לקחת לו.
כל הפרסונה כבר לא כמו פעם, לא מדובר בביבר הצעיר עם האנרגיות של המתבגר. וזה לא שאין לו כאלה אבל הוא פשוט לייד באק יותר. הנוכחות שלו מחזיקה את הבמה גם אם ישיר בשכיבה, אבל לא בטוח שזה יעבור חלק לכולם בגרון. הוא פשוט בתקופה אחרת, שבה הוא חושב שהוא יכול לפתור את בעיית הגזענות בעולם עם סיבוב ההופעות העולמי שלו. אם זה מה שיביא אותו לישראל, אנחנו כמובן לא נתנגד.
אבל הוא לא שכח לרגע מאיפה הוא הגיע. לקראת סיום ההופעה ביצע את Boyfriend ו-Baby, להיטי ענק שיצאו לפני 10 ו-12 שנים (בהתאמה). כמה הוא השתנה מאז, כמה אנחנו השתנינו, אלוהים ישמור. חוץ מאותן שורות ראשונות, הקהל שהכיל 20 אלף מקומיים לא תיפקד באמת ובישראל זה יהיה אירוע אחר לחלוטין, הישראלים והישראליות יקרעו אותו לגזרים ולא יתנו לו לנשום עד שהוא יתן הכל על הבמה.
ראינו את זה כבר קורה במארון 5 שהופיעו באבו דאבי ואז הגיעו לישראל ושרפו את הבמה בתל אביב. התרבות, האקלים והסביבה המקומית לא משאירה לאמנים שמגיעים לכאן ברירה אלא לשרוף את עצמם ולצאת גמורים.
עוד כמה קטנות
- עם כל הכבוד לשירי הפופ שלו, דווקא Love Yourself ו-Lonely היו הכי מרגשים בהופעה.
- הוכחה נוספת שג׳סטין לא באמת רדום, אלא בוגר הייתה כשעובד במה הוריד את הכיסאות מהבמה לא פספס אותו ונתן לו פיסט באמפ.
- איזה להיט מושלם זה Sorry.
- באמצע ההופעה על המסך מוקרנים מונולוגים של ביבר שהם הוא מדבר בין היתר על אלוהים, האנושות וקבלה עצמית. ״אנחנו לא יכולים לשלוט, זה לא בשליטתנו, ג׳יזס איז גרייט״ וכאלה.
- הבדיחה הנצחית בארצות הברית על ביבר היא שהוא מנסה בכל כוחו להיום אדם שחור. הוא כנראה לא מחשבן יותר מדי, כי בשליש האחרון של ההופעה הוא נתן איזה 10 דקות על הפסנתר עם עם עיניים עצומות שהזכירו יותר מדי את ריי צ׳ארלס.
הכתב היה אורח מטעם הפקת ההופעה בישראל